מלב חאן יונס לעם ישראל: בן החמאס שבחר לנטוש הכל

בחאן יונס שברצועת עזה, במרחק נגיעה מבתיהם של אדריכלי טבח השבעה באוקטובר, יחיא סינוואר ומוחמד דף, נולד בשנת 1977 איימן אבו סובוח. "השכנים שלנו היו יחיא סינוואר, מוחמד דף. קראו להם 'השכנים הטובים', 'הגיבורים'", נזכר דור בילדותו שהייתה לכאורה נורמלית, אך בפועל רוויה באלימות ובהסתה לרצח. המחזה שהוא עד אליו בשוק שינה את חייו לעד.

"יום אחד, כשהלכתי עם אמא שלי לשוק, ראיתי מחזה ששינה את חיי. מישהו התגלגל כמו כדור  מישהו שנחשב משתף פעולה. הסתכלתי לאחור לראות מי עשה את זה, וזה היה יחיא סינוואר בעצמו, לעיני כולם." המחזה היה בלתי נתפס: "למען יראו וייראו. כל האזרחים עשו מעגל כזה, וקראו בקריאות 'אללה אכבר' ויורקים על הגופה. הם עשו לגופה מה שהמחבלים עשו ליהודים בשבעה באוקטובר. אף אחד לא הזדעזע, לא ניסה לעצור, משום שזו הייתה גאווה, זו הייתה התלהבות ושמחה."

בין שעות המשחק הרגילות בכדורגל ברחובות חאן יונס, התגלה לאיימן סוד משפחתי מזעזע. "כל היום משחקים כדורגל ברחובות עם כל הילדים. לא היו שם גנים. אמא שלי הייתה לוקחת אותי לסבא שלי ללכת לבקר אותם. הם גרו ברפיח. ואז אני רואה את סבא שלי והדודים שלי חופרים באדמה." כשדור שאל את סבו מה הוא מחפש, הסביר הסב שהוא מחפש מים. "אבל יש מים בברז, ויש מים במקלחת", תמה הילד.

שלושה שבועות לאחר מכן, כשראה שוב את סבו חופר במקום אחר, סבא שלי היה קשוח ואמר שוב: 'אנחנו מחפשים מים מתוקים, כי המים פה מלוחים'" אבל הוא כבר הבין שמשהו כאן לא מסתדר. "לאחר זמן התברר לי הסוד הגדול שהם ניסו להסתיר – מה שהם חפרו היו המנהרות וכל התת קרקע שחמאס בנה ברצועת עזה, וזה כבר היה לפני יותר מ-45 שנה." מספר איימן אבו סובוח, או בשמו הנוכחי דור שחר, בריאיון ל'המחדש'.

הצביעות שחונכה שנאה

הצביעות הפכה לנושא מרכזי בילדותו של דור. סבו, מגדל הטבק, היה מזמין חיילים ישראלים לשתות תה וקפה, מתחנף אליהם ומספר להם שיש לו חברים יהודים. אך ברגע שהלכו, השנאה התפרצה בעיניו. "הוא אמר לי: 'את היהודים האלה, הכלבים, צריך להרוג אותם. הם לקחו את האדמה שלי, 50 דונם. כשתגדל, אתה תחפש אותם ותחזיר את האדמה'."

גם במסגד הטיפו לשנאה. "אבא שלי היה לוקח אותי למסגד לתפילת שישי. אחרי התפילה, השיח היה נותן שיעור על מאמינים ולא מאמינים. במי הם לא מאמינים? ביהודים והנוצרים. דינם דין מוות. כולם במסגד קראו 'אללה אכבר'."

האלימות הייתה חלק מהשגרה היומית. "ביום שישי, יוצאים מהמסגד ואני רואה מעגל בצומת. אנשי חמאס תפסו שלושה אנשים. לאחד חתכו את הרגליים ואחר כך את הראש, את השני תלו על עמוד חשמל עד שהוא נשרף. את האדם השלישי, קשרו אותו מהרגליים לרכב ונסעו איתו בכל חאן יונס." כשנשאל מה הרגיש, דור ענה: "הכל סבבה. זה הפך להיות טבע אכזרי, חלק מהחיים שלנו".

האבסורד הגיע לשיאו כאשר דור הבין שאביו שעבד 27 שנים בישראל כפועל בניין והמשפחה התקיימה מכסף של יהודים. "הבגדים שלבשנו, המשחקים ששיחקנו היו של היהודים. זו התרומה הראשונה שלנו, מספר דור."

אור בקצה המנהרה

מכאן התחיל מסע שלם של דור לגלות את האמת אשר הוסתרה מפניו, בתוך עולם האלימות והשנאה, משהו בנשמתו של איימן סירב להזדהות עם המציאות. הוא החל לשאול שאלות על הצביעות שאפפה אותו. "למה סבא שלי הזמין אותם לקפה ואומר שצריך להרוג אותם?", שאל את עצמו.

התפנית המכוננת התרחשה כאשר היה עד למחזה ששינה את חייו לנצח. "שיחקתי כדורגל ברחוב, ובאו חיילים ושיחקו איתנו. חייל נתן לי סוכרייה שהייתה כל כך טעימה. כשאבא שלי ראה את העטיפה, הוא צעק עלי: 'לא לקחת שום דבר מיהודים. הם יכולים לשים רעל ואני אוכל ואמות'." האבסורד הושלם כאשר דור ראה שכל ראש השנה הבוס היהודי של אביו הביא לו סלסלת ממתקים, ואביו אמר לילדים: "תאכלו, תאכלו, שיהיה לכם לבריאות. בזה לא היה רעל?" תהה דור בליבו.

נקודת המפנה הגיעה כשראה חייל מניח תפילין. "ראיתי חייל שקשר חבל על היד שלו ועל הראש שלו. לא ידעתי שזה תפילין, אבל משהו קרה. משהו שלעולם לא אצליח להסביר אותו. משהו רוחני שכל הגוף שלי רעד. באותו רגע, הבנתי שאני לא שייך לעם הזה. אני לא שייך למשפחה הזו." מאותו רגע, דור החל להתקרב ליהודים, לחפש חיילים, להיות קרוב אליהם.

הקונפליקט מתפוצץ

בגיל שבע נרשם דור לבית הספר של אונר"א בחאן יונס. חלומו היה להיות רופא ולעזור לאנשים. אך במקום זאת, לימדו אותו בבית הספר לכתוב את המילה "פלסטין ירושלים" ושם התחילה השנאה הממוסדת.

"היהודים הורגים ילדים, נשים, גברים וזקנים. היהודים לקחו אדמה שהיא של סבא שלכם. כל תל אביב, חיפה, יפו, כל ישראל זה פלסטין.  – המצווה הכי גדולה היא לרצוח אותם" כך חונכו את הילדים.

 כל הילדים בכיתה קראו יחד: "איטבח אל יהוד, איטבח אל אמריקה, אללה אכבר" – לרצוח את היהודים, לרצוח את האמריקאים. ודור הרגיש גל חום עולה בו. "באמת גל חום. אולי הוא נמצא בתוכי. אני לא הרגשתי טוב. וביקשתי מהמורה אם אני יכול ללכת לשטוף פנים." המורה נתן לו מיד סטירה: "לשטוף פנים? תצא החוצה! זה שיעור חשוב." הוא לקח אותו לחדר המנהל, והמנהל אמר: "כן, תהרוג יהודים, כן? כשתגיע הביתה תקבל את העונש שלך."

העימות עם האב

מה שקרה בבית היה טראומה שתלווה את דור לכל החיים. "חזרתי הביתה מבית הספר. עמדתי בכניסה לבית. ראיתי אש דלוקה במטבח. ואבא שלי בפינה, כשהוא לבוש בבגדים של החמאסניקים. רואים רק את עיניו והוא אוחז בסכין בידו. הוא אומר לי: 'חמאס אני ארצח אותך'."

"קפאתי במקום, החלפתי צבעים" הוא משחזר. "כל פעם הוא מתקרב אליי עוד קצת, בצעד קטן, ואומר לי: 'חמאס, אני ארצח אותך'. וכל הזמן הראש שלי חושב על הראש המגולגל שראיתי בשוק". כשדור ביקש עזרה מאמו, היא לא באה. רק כשהמצב החמיר מאוד, היא ניסתה להתערב, אבל אז הפכה גם היא למוקד התעללות.

מסע הגיור, המאבק והניצחון

בגיל 12 וחצי, איימן הגיע לישראל בפעם הראשונה, היה זה בעת שהגיע יחד עם אביו, במטרה לעבוד איתו בישראל. דור ראה בזה הזדמנות, ברח, והחל לעבוד בשמירה באתרי בניה ולשם כך שם היה מקום מגוריו הוא ישן  באתרי בנייה. באחד מאתרי בניה שעבר שהיו בראשון לציון, פגש איש יהודי דתי, ממוצא תוניסאי, שדיבר ערבית. הוא שאל אותו איפה אביו. "הוא נסע הביתה, חזר אחרי חצי שעה עם מרק חם, אוכל, בגדים, וכל כך שימח אותי. הוא היה מזמין אותי כל ערב לארוחת ערב."

הקשר בין השניים הלך והתהדק, אבל השיא הגיע בליל הסדר, שאליו הוזמן. אותו הלילה שינה את חייו. "הסתכלתי על השולחן. לא היה לחם, לא פיתות, לא קוסקוס, רק מצות, ביצה קשה וזרוע של עוף. כשסיפר לי על עבדות מצרים, אמרתי לו: 'אני לא רוצה להיות לא יהודי'. הוא נדהם ושאל שוב: 'מה אמרת?'. עניתי לו: 'אני רוצה להיות יהודי'."

אולם הדרך לגיור לא הייתה פשוטה. כיוון שהיה קטין, בתי הדין הרבניים לא יכלו לגייר אותו ללא אישור הוריו ודור מספר "הרגשתי אכזבה מאוד גדולה, חשבתי שאני הולך לבית הדין להתגייר ויום למחרת אני יהודי טהור". הוא נאלץ להישאר בראשון לציון באותו אתר בניה ששם התגורר ונאלץ לאכול ולישון שם ובמקביל היהודי התונסאי היה דואג לו לצרכיו.

הקרב על הזהות

ב-24 במאי 1992, נרצחה הלנה ראפ הי"ד, בת 17 בלבד, בידי מחבל נתעב. האירוע היה לאחד מהבולטים מרצף אירועי הדקירה ששטפו את מדינת ישראל בראשית שנות ה-90, והשפיע על ההידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה ועל המערכת הפוליטית. הרצח הביא לגירוש כל העזתים מישראל. "הממשלה והגורמים בביטחון גרשו את כל הערבים לעזה, כי פחדו שלא יהיה נקמה, שיהודים לא ירצחו ערבים."

בכל פעם כשדור ראה משטרה, הוא ברח שלא יגרשו אותו, עד שבגיל 19 וחצי נעצר על שהייה לא חוקית. "למחרת לקחו אותי לבית המשפט ברחובות. אמרתי לשופט שאני שבע שנים בישראל, התחננתי בפניו שאני רוצה להיות יהודי, הייתי ברבנות, רצו רק אישור שאני יכול להתגייר. האיש הדתי הביא 50 חתימות מהשכנים שבאמת מכירים אותי מהילדות, ומבקשים מבית המשפט שיעזור לי להתגייר."

השופט שפט אותו לארבעים וחמישה ימים בפועל בכלא, עשרה חודשים על תנאי. בבית המשפט, הוא נתקל בפלסטינים שעמדו לידו, גם הם נעצרו על שהייה לא חוקית בישראל: "אתה בוגד, אנחנו נרצח אותך." איימו עליו.

הגיהנום בבית הכלא

במהלך שהותו בכלא הישראלי, דור הוכנס לאגפים שבהם הוחזקו אסירים ביטחוניים, שם חטף מכות רצח על בסיס יומי. "הסוהרים באו ולקחו אותי, הפרידו, לקחו אותי לתא של יהודים. אחרי 45 יום שחררו אותי וחזרתי לרצועת עזה."

החזרה לעזה הייתה טראומטית ביותר עבורו. "כשראיתי את מעבר ארז, הפסקתי לראות, פתאום חושך, אני עיוור. אני לא רואה. אתה יכול לדמיין את זה שאתה בבית בלילה ופתאום יש הפסקת חשמל. השניות הראשונות שאין חשמל, חושך – כך הרגשתי באותם רגעים."

עינויי חמאס והחלום להתגייר

לאחר שעבר את המחסום בעזה, דור נעצר על ידי חמאס ונחקר בעינויים קשים במשך שבעה חודשים. "תלו אותי הפוך, נתנו לי מכות עם מקלות ברגליים יחפות, נתנו לי מכות חשמל, הייתי עם חתכים בידיים. הצלחתי לישון רק כמה שניות בודדות."

במהלך רגעי השבי הקשים תחת ארגון הטרור חמאס, סיפר דור: "התפללתי לאלוקים שייקח אותי". אך למרות זאת, חש "שהקב"ה איתי". בניסיון להתעודד, הוא חשב כל התקופה הזו "איך אני מתגייר ונהפך להיות יהודי ואיך אני חוזר לישראל כדי לפגוש את החברים שלי היהודים".

דור אומר בכאב כי הוא מבין מאוד מה עוברים החטופים שנמצאים בשבי חמאס. "אני בטוח שחלק מהדברים הם לא מספרים לנו." כששוחרר והוחזר לבית משפחתו על ידי חמאס, אביו התכחש לו ואמר לאנשי חמאס: "אין לי ילדים בוגדים כאלה". לאחר מכן פנה אליו ואמר: "עשית בושה למשפחה. חבל שלא עשית קצת כבוד ורצחת יהודים."

הבריחה לישראל והסיוע המפתיע

במשך שלושה חודשים בעזה היה דור הומלס – "אין לי כסף, אין לי בגדים, אין לי אוכל. מכות, קללות, יש לך בשפע, אבל בגלל שאלוקים היה איתי הצלחתי לשרוד את התקופה הזאת".

הוא ברח דרך מצרים וטורקיה חזרה לישראל, אך נעצר שוב. הוא עמד בפני גירוש חזרה לעזה, אך ניצל בדרך נס: שני שוטרים שהסיעו אותו הורידו אותו לפני מחסום ארז בשטח ישראל, במקום אחריו בשטח עזה. "לקחתי מונית וברחתי מיד חזרה לישראל," הוא מספר.

לאחר חודשיים נעצר שוב, אך הפעם באופן מפתיע, שופטת בבית המשפט הקשיבה לסיפורו. "היא אמרה: 'אני מאמינה לך, ואני לא אתן לך עונש על תנאי. יש לך עונש על תנאי שנכנסת לכלא, אבל אני לא מפעילה אותו, אני אנסה לעזור לך'." השופטת דחתה את הדיון לשנה.

הניצחון – הגיור הרשמי

לאחר מאבק משפטי של שבע שנים, בית המשפט העליון הורה למשרד הפנים לאפשר לו להתגייר. בגיל 22 החל דור בלימודי יהדות במכון מאיר, שם למד אצל הרב אורי שרקי.

רגע מרגש במיוחד התרחש בחג פורים: "הרב הביא לי כוסית של יין. הוא אמר לי: 'פורים שמח'. אמרתי: 'כבוד הרב, בחיים לא שתיתי יין'. הוא אמר: 'אתה רוצה להיות יהודי?' צעקתי מיד 'כן' והרב שרקי השיב לי, 'נתחיל מהיין'." אחרי שש כוסות יין, הרב שרקי שאל אותו: "אם לא יגיירו אותך, מה אתה תעשה?" דור ענה ללא היסוס: "אם אני לא אהיה יהודי, אז אין לי טעם לחיות."

בגיל 25, לאחר לימודיו, דור, הלא הוא איימן אבו סובוח, עבר גיור רשמי וטבל במקווה. "אי אפשר לתאר את התחושות, העושר, העושר הגדול. אתם נולדתם יהודים, תקשיבו למה שאני עברתי כדי שאני אהיה כמוכם" משחזר דור בהתרגשות.

לקחי 7 באוקטובר וקריאה לציבור

כשנשאל על אירועי הטבח ב־7 באוקטובר, דור מספר בכאב ובצער כי לא הופתע. "ידעתי שזה יקרה. ידעתי שהם מסוגלים לעשות דברים כאלה. כולם שם חונכו לרצוח יהודים. אין שם חף מפשע."

"כששמעתי לראשונה על הפשיטה של חמאס בעוטף עזה, לא הייתי מסוגל לעמוד, מיד התמוטטתי וישבתי ופרצתי בבכי, כי ידעתי מה חמאס מסוגל לעשות." הוא צעק: "כמה חבל שלא הקשיבו שצעקתי ודיברתי איפה שרק אפשר על מה שחמאס מסוגל לעשות." הדבר היחיד שהפתיע אותו לא היה הטבח, אלא "איך הם עברו את הגדר, איפה היה הצבא וחיל האוויר".

הוא קורא לציבור הישראלי לא להיות תמים: "הם חיים בסרט רע" הוא מכנה את כל אותם שאומרים כי יש חפים מפשע בעזה. "אם אני נולדתי שם וגדלתי שם, אמרו לנו כי על רצח של יהודים, שזו המצווה הכי גדולה לרצוח יהודי. ואם אני אומר לכם שאין שם חף מפשע, סבא שלי היה אומר לי לרצוח יהודי. אבא שלי אומר לי לרצוח יהודי. במסגד אומרים לרצוח יהודי. בבית הספר אומרים. כולם ככה חונכו."

במשך שנים ניסה דור לדבר בתקשורת, עם אנשי צבא וחברי כנסת, אבל איש לא התייחס. בהמשך הוא היה אמור להתגייס לצבא, אך נאמר לו שלא יגויס כיוון שהתנגד להתנתקות.

משפחתו הביולוגית של דור, נמצאת בחוף הים בצפון עזה, לשם נמלטו. כשנשאל אם אכפת לו מה יקרה למשפחתו אם ייפגעו, הוא עונה בגילוי לב קשה: "לא מעניין אותי. כל מי שרוצה לרצוח יהודים – שייהרג. זה לא מעניין אותי. ההורים שלי חינכו אותי ככה. אם הם רוצים לרצוח יהודים…". הוא מספר כי חייל צה"ל שהיה בבניין שבו דור גדל התקשר אליו ואמר: "מתחת לבניין שלך מצאנו מנהרה, ואת הבניין הרסנו."

לאחר מספר שנים שבהן חי דור כישראל בתור יהודי מן המניין, הוא גולל בספרו "מחאן יונס לתל אביב" את כל סיפורו המטלטל. "אני מרגיש כמו בסיפור של אברהם אבינו שהקב"ה 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך' ושהם חלק מעשרה ניסיונות שהקב"ה ניסה אותו" הוא אומר בסיום הריאיון עם 'המחדש'. "גם לי היו הרבה ניסיונות וקשיים, אבל תמיד האמנתי באלוקים ותמיד חלמתי שאני סוף סוף אתגייר."

 .