האם מברכים על טיול ושינה ומה מהות הקביעות באכילה בסוכה?

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא, כ"ג)

בגמ' בסוכה (מה, ב) אמר רב יהודה אמר שמואל שמברכים על לולב כל שבעת ימי החג ועל הסוכה [ובהמשך שם בגמ', הביאו שהברכה בסוכה אשר קדשנו במצוותיו וצונו לישב בסוכה] הרק ביום הראשון כיון שלולב זמנו ביום וכיון שהלילה מפסיק בין יום ליום הרי שכל יום מתחדשת המצוה, משא"כ בסוכה שזמנה גם בלילה הרי זה מצוה ארוכה לכל החג הרי זה כיום ארוך לענין זה וחיוב ברכה אחת, ורבה בר בר חנה אמר בשם ר' יוחנן שהברכה על סוכה כל שבעה ועל לולב יום אחד כוין שחיוב סוכה הוא מדאורייתא, ולולב שחיובו מדרבנן מברך רק יום אחד, ורבין אמר בשם ר' יוחנן שגם סוכה וגם לולב חיובו שבעה לברכה, ור' יוסף אמר שלהלכה בסוכה חיובו כל שבעה כיון שגם רבב"ח וגם רבין אמרו כדברי ר' יוחנן.

גדר תשבו כעין תדורו

והנה מצינו בגמ' (כח, ב) ת"ר 'תשבו' כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה, דהיינו שלומד בסוכה והיינו בלימוד שלא צריך עיון וטורח רש"י], והר"ן כתב, שבדברים שהוא טורח בעיונם צריך ללמוד בסוכה משא"כ בשאר לימודים, ונראה שחלקו רש"י והר"ן, שלשיטת רש"י החיוב הוא להיות בסוכה כמה שיכול וכשהוא מצטער הוא פטור, ולר"ן החיוב הוא רק בדברים של קביעות כעין אכילה ושינה.

ברכת סוכה כברכת תפילין

ומצינו שתלו את הנידון אם מברכים רק ביום הראשון או כל שבעה במחלוקת רבי וחכמים לגבי תפילין אם מברך עליהם פעם אחת ביום או כל פעם שמניח אפי' כמה פעמים ביום, שלרבי מברך כל פעם שמניח ואפי' שאין לילה שמפסיק שהרי אין זמן תפילין בלילה ולחכמים היא מצוה שמתחדשת כל יום, ונוקטים כדברי אביי שהלכה כרבי לגבי סוכה וא"כ לגבי סוכה מברכך כל שבעה אפי' שהוא כיום אחד.

ובתוס' (מה, ב) כתבו, שבסוכה כל זמן שנכנס כדי שיאכל וישתה וישן ואפילו עשר פעמים ביום מברך על כל אחת ואחת, כמו שמצינו בתפילין שמברכך כל פעם שמניחן, והטעם בסוכה כיון שאם יזדמן לו סעודה לא יוכל לאכול חוץ לסוכה, אע"פ שכבר אכל בו ביום בסוכה, וכן בתפילין כל היום מצותם שיהיו מונחים בראשו ובזרועו, אבל לולב אין עיקר מצותו אלא פעם אחת בים כמו שמצינו (מב, א) שכיון שהגביהו יצא בו.

החילוק בין תלמוד תורה לסוכה

ובתוס' בברכות (יא, ב) הקשו, שהרי בלמוד תורה יש חיוב לברך פעם ביום ומדוע בסוכה מברך כל סועדה, ותי' שבתורה אינו מייאש דעתו עליה לפי שכל שעה אדם חייב ללמוד שנא' 'והגית בו יומם ולילה' והרי"ז כמו שיושב כל היום בלי הפסק, משא"כ באכילה בסוכה יש שעה קבועה, והק' מדוע לא מרך על שינה בסוכה, ותי' שהברכה על האכילה פוטרת, או שמא לא יישן, והרא"ש תלה במחלוקת ר"י ור"ת שלדעת ר"י החשש שלא יישן, ןלדעת ר"ת אין חיוב ברכה על השינה, ובתוס' ר"י החסיד כתב, שכל הנידון לעניין שינה אבל על טיול ועל השינון אין מברכים ודאי כיון שמותר גם לעשותם מחוץ לסוכה משא"כ בשינה.

אם מברכים על טיול ושינה

וכן מבואר בדברי הרא"ש (סוכה פ"ד סי' ג), שהביא דברי הרמב"ם (פ"ו מהל' סוכה הי"ב) דיש לקדש מעומד משום עובר לעשייתן ולדבריו היה צריך לברך קודם שיכנס בה דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה דאם היה אוכל מעומד היה צריך לברך על הסוכה, אלא ודאי כיון דמצות סוכה היא אכילה וטיול אם מברך אחר שישב נקרא עובר לעשייתן, כמו שמצינו בירושלמי (ברכות פרק הרואה) שהעושה ציצית לעצמו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות ציצית, נתעטף אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, שאף על פי שכבר נתעטף מברך לפי שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד, וכן בסוכה המצוה נמשכת כל זמן אכילה 'ובסוכות תשבו' פי' תתעכבו כמו וישב העם בקדש (במדבר כ) וכן ופתח אהל מועד תשבו (ויקרא ח, ולישב בסוכה היינו נמי להתעכב בסוכה ואם כן נקרא עובר לעשייתן אם מברך אחר הישיבה.

וכן הביא שכתב מר רב צמח גאון, אף על פי שמשנכנס לסוכה צריך לברך כיון שאין לה קבע אלא בישיבה בסעודה ויש קידוש הכוס וסעודה לפניו סודרן על הכוס, ורבינו מאיר היה מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא אף בחול משום שאמר נכנס לישב בה מברך ולכך ראוי שתקדום ברכה לברכת המוציא מיד אחר הישיבה, והעם לא נהגו כי רגילין העם שאין מברכין על הסוכה אם נכנס בה לטייל בה ושינה אלא דוקא בשעת אכילה הלכך ראוי שיברך תחלה ברכת המוציא שמתחיל הסעודה ואחר כך יברך על הסוכה.

והקשה הרא"ש, במה שאין מברכין על הסוכה בשעת השינה ואף על פי שמצינו בה חומר יותר מבאכילה, שהרי אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה, ותירץ משום שמא הוא לא יוכל לישן והרי"ז ברכה לבטלה, ולא כשיטת רבינו תם שהחיוב הוא רק באכילה, ורב האי גאון כתב שהנכנס בסוכת חבירו לבקרו מנהג ידוע הוא שיברך בין סעד בין לא סעד.

וכן כתב הרמב"ם (פ"ו הי"ב) שכל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שיישב, וכתב במגיד משנה, שדווקא כשיצא יציאה גמורה לעשות ענייניו ושלא לחזור לאלתר כחליצה של תפילין, אבל אם לא יצא מתחילה אלא לדבר עם חברו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו, אי"ז יציאה שמחייבת בברכה כשחוזר, וכ"כ רבינו מנוח, שכשיוצא באמצע סעודתו להביא דבר לצורך הסעודה וכן אם באמצע הלימוד יוצא להביא ספרים אי"ז יציאה שמחייבת, והקשה שהרי בתפילין מצינו שאם חולצם כדי ליכנס לבית הכסא שמניחם שוב שחייב לברך ואפי' שבדעתו להניחם מיד, וכתב שבתפילין כיון שנמצא במקום שאסור לו להניח תפילין הרי"ז הפסק שמחייב אותו בברכה שוב.

ובהגהות מיימוני כתב שדברי הרמב"ם אינם כשיטת רבינו תם, שרבינו תם סבר שכשמברך על האכילה פוטר את השינה והטיול והרמב"ם סבר שחייב לברך על שינה וטיול גם אם לא אוכל, וכן הביא מהרוקח (סי' ריט) ומהראבי"ה (סי' תרמד), והמגיד משנה נקט בדברי הרמב"ם שהחיוב הוא רק באכילה כדברי רבינו תם, וכן הביא הבית יוסף בדברי הטור.

במהות הקביעות באכילה בסוכה

כתב בשולחן ערוך (או"ח תרלט, ח), נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה, וכתב הרמ"א וכן נוהגים, וכתב הט"ז (סק"כ) שנקט להלכה כדברי ר"ת, ומשמע מדבריו שאם רוצה לקבוע סעודה נוספת צרך לברך שוב, ואפי' לא הלך מהסוכה אלא שגמר בדעתו לסיים את סעודות ובירך ברכת המזון חייב לברך שוב אם קובע עוד סעודה, והלבוש כתב שטעות ביד אותם האנשים שנמשכים זמן אחר ברכת המזון ואוכלים ושותם בלי הפסק עד הסעודה השניה ומברכים שוב, וכתב הט"ז שכיון שעיקר החיוב על קביעות האכילה וכיון שסיים בקביעות הראשון חייב לברך על הסעודה השניה, וכתב שהקביעות היא באכילה והשתיה נטפלת לאכילה ולכך אם קודם שותה ויודע שאח"כ יאכל הרי השתיה טפילה לאכילה לגבי הברכה וכתב שמי שבדעתו שלא לאכול פת כל היום וכ"ש מי שמתענה תענית חלום בסוכות שחייב לברך כל פעם שנכנס לסוכה לטיול שחוזר לעיקר הדין שמברך כל פעם שנכנס לישב בסוכה.

וכ"כ בשו"ע הרב (תרלט, יב) והוסיף, שאם היה קבוע על האכילה ונמלך לאכול שצריך לברך על האכילה שוב, אמנם כתב להסתפק במי שרק רוצה לשתות בסוכה ולכך כתב שעדיף שישתה יין וכדו' בסוכה שקובע בה אכילתו.

ובמגן אברהם (סקי"ז) כתב, שאפי' נכנס לישב בה קודם האכילה שאינו מברך, וטוב שיאכל מעט בבוקר ויפטור את עצם הישיבה לכל היום, וכתב שההליכה לבית הכנסת היא הפסק ומשמע שאפי' באמצע שאוכל, ואם יצא רק לדבר עם חברו אי"ז הפסק, ונקט כדברי הלבוש שאם לא הפסיק לגמרי מסעודתו גם אם בירך אי"ז הפסק כיון שיש לחוש לברכה לבטלה, לגבי מי שהלך באמצע סעודתו לסוכת חברו שצ"ע אם חוזר ומברך כיון שההליכה היא הפסק, ונקט שצריך לברך שנית, וכ"כ החיי אדם (כלל קמז), ובשער הציון כתב שדוקא אם אכל שם ולדברי החיי אדם גם אם לא אוכל שם, וכתב המג"א, אם שכח לברך לפני שאכל יכול לקבוע את הברכה על מה שרוצה לאכול אח"כ, ואפי' אם כבר אכל לגמרי יכול לברך כיון שגם עצם ישיבת הסוכה היא המצוה, ובפסקי תשובות כתב, שכיון שהברכה היא ספק יש שנהגו לברך ברכת לישב לפני ברכת מזונות, על עצם הישיבה בסכוה, אך מנהג העולם לברך רגיל אחרי ברכת מזונות.

אם מזונות מחייבים בברכת לישב

והנה בשו"ע (תרלט, ב) כתב, תבשיל שהוא עשוי מחמשת מינים אם קובע עליו נחשב קבע וצריך סוכה, וכתב המ"ב( סקט"ו) דהיינו שאוכלם בחבורה, או שאוכל שיעור חשוב דהיינו שקובע סעודתו על זה כיון שיותר מכביצה חייב בסוכה, ולענין ברכת לישב בסוכה דעת האחרונים שאין לברך אא"כ קובע עליו סעודה, וכתב (סקט"ז) בשם המאמר מרדכי שמי שאוכל פת הבאה בכיסנין בשחרית עם הקפה, וכדו', אפי' שאינו מברך המוציא כיון שאינו אוכל כשיעור מ"מ צריך סוכה כיון שקובע עליו סעודתו וכתב שכך נהגו לברך עליו לישב בסוכה, וכן אם לא שותה קפה כיון שקבע סעודה ע פת זו חיי, ואם לא קבע עליו סעודה ואכל יותר מכביצה יש דעות באחרונים שמברך לישב.

וכתב שבשערי תשובה (סקי"ח) כתב, לגבי הקידוש שעושים בשבת ויו"ט שמקדש ואוכל פת הבאה בכיסנין במקום סעודה, אפי' שנמשך זמן רב אח"כ עד סעודתו, כיון שאוכל בתורת סעודה הצריכה לקידוש חייב לברך ברכת הסןכה כיון שמחשבתו עושה סעודה זו לקבע, וכתב שכדי לצאת שלא יהיה ברכה לבטלה יראה לישב זמן מה אחר שאוכל כך שהברכה תהיה גם על הישיבה בסוכה.

ואפשר לבאר את מחלוקת הראשנים מתי החיוב בברכת לישב ע"פ מחלוקת רש"י והר"ן בגדר של שינון בסוכה, שלדברי הרמב"ם שמברך כשנכנס לסוכה הרי סבר כרש"י שהחיוב הוא תמידי להיות בסוכה אא"כ הוא מצטער, ולכך מברך כשנכנס לסוכה, ולתוס' הרי החיוב הוא על השימושים העיקרים בסוכה שהם האיכלה והשינה.

הבא לסוכת חברו

ובהליכות שלמה (סוכות פ"ט) כתב, הבא לסוכת חברו מברך ברכת לישב כשטועם מזונות או מעט יין וכדו', ומבואר שכיון שקובע לישב בסוכת חברו אפי' שלא אוכל סעודה ממש מברך, וכתב לדון האם צריך שלא להפסיק עד שאוכל את השיעור ונקט שכיון שבדעת ולקבוע שם את סעודתו הרי נחשב כקביעות, וכתב, שהנכנס לסוכה כדי לישן בה מברך ברכת לישב אף בלא אכילה, ואפי' שהתוס' כתבו שמא לא ירדם מ"מ אפ"ל כדברי ר"ת וכנ"ל.

ובפסקי תשובות כתב, שיש להמנע מספק ולכך אם הולך לסוכת חברו לבקרו או לינה וכדו' שיפטור את עצמו באכילה ויברך לישב ויכון גם על עצם הישיבה כדברי המ"ב.

זהירות בישיבת הסוכה

כתב החיי אדם (הלכות סוכה קמז, א), כתוב (ויקרא כג, מב) 'בסוכות תשבו שבעת ימים', ואי אפשר לומר ישיבה ממש, אלא קבלו חז"ל תדורו בסוכות [והוא לשון עכבה כמו וישבו בקדש], אמרה תורה שידור בסוכה כמו שדר בביתו בכל שנה, שתהיה עיקר דירתו בסוכה שיכניס בה כליו הנאים ומצעות נאות, ואוכל ושותה וישן בסוכה ומטייל בה ולומד בה, וכשמספר עם חברו, הכל יהיה בסוכה, כללו של דבר, שהסוכה תהיה נחשבת לדירתו לגמרי. ולפי שקדושת סוכה גדולה מאוד, ראוי שלא לדבר בה כי אם קדושה ותורה, וכל שכן שיזהר לדבר שם לשון הרע ורכילות ושאר דברים האסורים.

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com