הנאיביות שעלתה לנו בדם: המזרחנים שנותרו לבד במדבר

הם ראו את הדפוס, חקרו את השורש הדתי, ושילמו מחיר אישי כבד בטרור. כעת, שנתיים אחרי שאסון שבעה באוקטובר חשף את הקיפאון המחשבתי בדרג המדיני, שלושה מהמומחים הבולטים והנועזים ביותר בסכסוך הערבי-פלסטיני חושפים את התובנות שהשאירו אותם "צועקים במדבר" במשך שנים.

ד"ר מרדכי קידר, מזרחן ותיק ששירת 25 שנה במודיעין; דוקטור אדי כהן, בן לקהילה היהודית בלבנון שאיבד את אביו שנרצח על ידי חיזבאללה; ודוקטור יחיאל שבי, חוקר שכתב דוקטורט על שאיפת "זכות השיבה" – כולם מגיעים לאותה מסקנה חותכת: הסכסוך הוא מלחמת דת מתוכננת שמתנהלת בתוכנית שלבים.

בראיון מיוחד ל'המחדש', הם מפרקים את פרדיגמת "השלום האזורי" שקרסה, חושפים את הצביעות של קטאר ששימשה "אב במשפט הרצח של בנו" (חמאס), ואת האמת המטרידה על מצרים שחתמה על "שלום תועלתני" בלבד. זוהי עדותם המלאה, חפה מנאיביות, של האנשים שראו את האיום מגיע – ובידם מונחות כעת התוכניות המפורטות כיצד לצאת ממנו.

מבית פולני לחיל המודיעין

כשנשאל ד"ר קידר כיצד התחיל להתעסק בעולם הערבי, הוא השיב בשאלה: "תשאל יותר איך אדם ששפת אם שלו מהבית זה שפת היידיש, ושני הוריו הם פולנים, בכלל הולך לכיוון הזה?". התשובה טמונה במורה אחד יוצא דופן בבית הספר צייטלין בתל אביב, בכיתה ט'. "הוא היה מורה מאוד מעניין, מאוד מושך, מאוד ככה אהבנו אותו התלמידים, ואנחנו אחריו באש ובמים. ואז פתאום ראיתי שאני יודע ערבית על בוריה."

ידע זה פתח בפניו מסלול חיים שלם: "ולאחר מכן אני הייתי 25 שנה בחיל המודיעין," הוא מגלה. "התגייסתי בשנת 1970, ישר לחיל המודיעין, ל-8200." עבורו, זה היה עולם מרתק: "זה עולם שאנחנו לא מכירים. עולם שמתנהג בצורה אחרת משלנו. עולם שחושב אחרת משלנו. עולם שכל הארגז הכלים התרבותי שלו שונה משלנו."

הרגע שהפך לוויראלי

לאחר שחרורו, הפך קידר לדמות תקשורתית, בין השאר בזכות יכולתו להשתמש בערבית "בכל מיני אירועים תקשורתיים, כמו ויכוחים," כדבריו. עימות אחד בלט במיוחד: "זה היה עימות שהיה לי באל-ג'זירה עם המנכ"ל של אל-ג'זירה, כשהוא ראיין אותי ביום ירושלים שלפני 17 שנה, ב-2008."

כשהמנכ"ל שאל בזעם "מדוע אתם בונים בירושלים?" קידר השיב בטיעון מוחץ: "עניתי לו שירושלים הייתה בירתנו כשאבותיכם, הם אבות המוסלמים, היו שותים יין, קוברים בנות בחיים, ועובדים אלילים ואלילות במכה. כי הרי האסלאם כולו 1,400 שנה. […] אז אמרתי לו, כשאנחנו לפני 3,000 שנה היינו בירושלים, בירתנו הנצחית וההיסטורית, אבותיכם בכלל היו עובדי אלילים. אז למה אנחנו צריכים לבקש מכם רשות לבנות בירושלים?"

כשמנחה אל-ג'זירה הגיב: "אתה לא יכול למחוק את ירושלים מהקוראן," קידר השלים את הניצחון: "אמרתי לו, אדוני, ירושלים אפילו פעם לא מופיעה בקוראן. אתה לא יכול לשכתב את הקוראן מעל מצח אל-ג'זירה." לדבריו, "הריאיון הזה נהיה ויראלי, הוא רץ בכל המקומות, ועד היום אנשים מצטטים אותו." שבע וחצי שנים לאחר מכן, המנכ"ל ציין זאת כ"חוויה מאוד קשה שהוא עבר."

בסיס הסכסוך: זה לא מה שחושבים

"תראה, בסיס הסכסוך הוא סכסוך דתי בין האסלאם והיהדות," אומר ד"ר קידר בבהירות. "ואנשים, בעיקר אנשים שהדת לא מהווה בשבילם שיקול חשוב, לא מבינים את זה, וגם לא רוצים להבין את זה. מכיוון שהם רואים בכל דבר עניין פוליטי, כלכלי, טריטוריאלי, כל מיני עניינים אחרים. כאשר המרכז של הסכסוך הוא העניין של הדת." הוא מדגיש כי זהו סכסוך "שאנחנו צריכים לדעת איך להתייחס אליו, כי גם בדת האסלאם יש דרכים איך להתמודד עם בעיות קשות, וצריך לדעת איך לעשות את זה."

ד"ר קידר מבהיר כי המהלכים המדיניים הנוכחיים הם "אווילים בגלל שבישראל לא מבינים את הראש שלהם. חושבים שאם ניתן להם מדינה או משהו כזה, אז זה ירגיע אותם." כפתרון חלופי, מציע ד"ר קידר את הקמת "אמירויות פלסטיניות" – ערי מדינה המבוססות על מבנה החמולות. "אתה יכול לתת להם אמירות בחברון על בסיס החמולות שלהם."

עיקרי התוכנית, אותה כתב באופן מפורט, הם יצירת שלטון פלסטיני המבוסס על מבנה החברה הערבית השבטית, בו "השייכות והנאמנות לשבט ולחמולה חזקות בהרבה מהשייכות והנאמנות ללאום או לדת." כשהועלתה הטענה שהמאבק הדתי סותר הסכמה כזו, הוא הסכים: "לחלוטין. ולכן, אם אתה מדבר איתם באופן הנכון, הם מבינים שאין להם שום סיכוי לקבל שום דבר אחר, אז הם יקבלו את זה, כאילו תהיה להם ברירה."

הרשות הפלסטינית: יצירה מלאכותית

"הרשות הפלסטינית היא יצירה מודרנית על בסיס הלאומיות המומצאת שהומצאה בשנות ה-60 של המאה שעברה. וזה דבר שלא מחזיק מים," טוען קידר בנחרצות. הוא משווה זאת ל"לאומיות הסורית, שהיא לא אמיתית, ולכן הסורים הורגים אחד את השני. כמו הלאומיות העיראקית, שגם היא מלאכותית, ושם כולם הורגים אחד את השני. בתימן, בלוב, בסודאן, בכל המדינות הכושלות, וגם לבנון. אין לאומיות אמיתית."

על שולחן הממשלה

קידר מגלה כי הצעתו "היה על שולחן הממשלה." מה שמנע את קיומה, לדבריו, הוא "המלחמה בעזה, וסוריה ואלף ואחד עניינים. עוד אין להם את הפנאי לשבת ולדון בדברים עמוקים." הוא מביע תקווה כי אנשים כמו דוד זיני "שייכנס להיות ראש השב"כ" ו"עוד אנשים שמבינים את הרעיון הזה של האמירויות, ילכו על זה," ומציין כי זיני כבר מכיר את התוכנית.

חיים עם איומים

בעקבות פעילותו, ד"ר קידר הולך עם נשק. "האיראנים מדברים עליי, כי אני גם עושה עניינים באיראן," הוא אומר בנחישות, "למשל, אני קורא בגלוי לפרק את איראן למדינות אתניות. כי איראן אין, זה לא עם, אין עם איראני. יש שם הרבה עמים." הוא מאשר כי קיבל איומים "כל הזמן, האיראנים מאיימים עליי," אך משיב בציטוט: "אשרי אדם מפחד תמיד."

הסכנה הנסתרת: סוריה

כשנשאל איזו מדינה היא המסוכנת ביותר מבין אלו שנראות שקטות, קידר עונה מיד: "סוריה." הסיבה? "בגלל שמי שעומד בראשה היום זה איש דאעש. זה אחמד אל-שארעא. הוא מכונה מוחמד אל-ג'ולאני, והוא איש דאעש." לגבי הסכם שלום, קידר מזהיר: "בהחלט. ולכן צריך להיות מאוד זהירים." המלצתו: "כבדהו וחשדהו", וחתירה להסכם ביטחוני של שקט, לא לנורמליזציה מלאה.

בין ביירות לתל אביב: שיחה עם המזרחן שחי את הטרור על בשרו

דוקטור אדי כהן, מומחה לסכסוך הערבי-פלסטיני שגדל בלבנון, חווה את האנטישמיות בעורף ואיבד את אביו  כשנרצח ע"י ארגון הטרור חיזבאללה לאחר שנחטף, חושף את האמת שאנשים מסרבים לראות על הסכסוך, האסלאם הקיצוני והמחיר של נאיביות מערבית

כשאנו משוחחים עם ד"ר אדי כהן, הוא לא מביא רק תעודות אקדמיות ומומחיות מזרחנית. הוא מביא זיכרונות. זיכרונות של ילד יהודי שגדל בלבנון, שראה את השנאה מקרוב, ששמע את הקללות ברחובות, וששילם את המחיר הכי יקר שאפשר לשלם.

"אני מיהודי לבנון," הוא פותח בפשטות. "נולדתי וגדלתי בלבנון. המזרח התיכון קשור אלינו מרקע. אני גדלתי עם מוסלמים ועם נוצרים, אני יודע את השפה הערבית." אבל מה שנשמע כהקדמה תמימה של מזרחן אקדמי, הופך במהרה לעדות מזעזעת על המציאות שהוא חי בה.

ילדות בצל חיזבאללה

"האם הכרת בתור ילד את אנשי חיזבאללה והשלטון שלהם?""  כן," הוא עונה מיד. "השנאה והאנטישמיות בקרב אנשי חיזבאללה, בקרב המוסלמים שם אתה רואה את זה בגרפיטי, אתה רואה את זה ברחוב, אתה רואה את זה בתקשורת שלהם. בכל מדינה, כמעט מדינה ערבית, אתה רואה את הדברים האלה. אבל בלבנון יותר."

עד גיל 18 גדל כהן בלבנון. 18 שנים שבהן ספג את תרבות השנאה, את התעמולה, את האנטישמיות הגלויה. אבל הדבר שצרוב בזיכרונו עמוק מכל  הוא לא רק גרפיטי על קירות. "אבא שלי חטפו," הוא אומר בשקט. "חיזבאללה חטפו יהודים בשנת 1985. רצו לעשות עסקת חילופים  ממש מה שאנחנו מדברים עליו היום. חטפו יהודים, רצו שישראל תשחרר אנשי חיזבאללה. זה היה בשנות ה-80, ולא יצאה לפועל העסקה. רצחו את היהודים. 11 יהודים, וביניהם אבי זיכרונו לברכה." הפאוזה בשיחה מרגישה כבדה. זה לא סיפור אקדמי. זה חיים.

הקול שצעק במדבר לפני השבעה באוקטובר

"הרבה דברים השתנו מאז שבעה באוקטובר," ד"ר כהן ממשיך. "אני הייתי פעיל גם לפני שבעה באוקטובר. אם תקראו את מה שכתבתי ברשתות  הייתם קוראים לי ימני פשיסט. יש כאלה שקראו לי." הוא נושם. "פשוט הקו שלי ברור: לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים, לא מסייעים להם. את הטרור משמידים. אין לתת מזומנים לארגון טרור. טרור משמידים. את כל הדברים שאנשים התחילו להגיד אחרי השבעה באוקטובר  אני אמרתי זאת תמיד."

אבל איך זה ייתכן ששום אחד לא הקשיב? איך אנשים, במיוחד בדרג הצבאי והמדיני, לא ראו את מה שהיה ברור לכהן? "חלק זה נובע מנאיביות," הוא מסביר בתסכול. "למשל, גם לפני שבעה באוקטובר אמרתי שאסור לתת לעובדים הפלסטינים להיכנס לישראל. אנשים אמרו: 'וואלה, עובדים פלסטינים, רק עובדים, חוזרים הביתה, רוצים רק להתפרנס.' אבל זה לא ככה. הנה, ראינו איך העובדים הפלסטינים 'התפרנסו' בעזה – אספו מודעין על ישראל לצורכי טרור, עובד פלסטיני שנכנס לישראל, זה סכנה."

כשאנו שואלים אותו על האחריות של הדרג הצבאי והמדיני, הוא לא נרתע: "הם טועים. זה שיש להם דרגות על הכתפיים, זה לא אומר שהם צודקים."

הנאיביות המערבית: אחרי מלחמת העולם השנייה

"זה משהו גלובלי," כהן מנתח, "משהו שקרה אחרי מלחמת העולם השנייה. אנשים רוצים ואוהבים לעשות שלום, אבל לפעמים זה לא הולך, זה לא יוצא – הערכים זה לא אותם ערכים. אני אצטט את ראש ממשלת איטליה: הערכים של האסלאם הם לא אותם ערכים שלנו, ושל האירופאים. זה לא אותו דבר, זה אחרת לגמרי."

זו נקודה קריטית שכהן חוזר אליה שוב ושוב: הניסיון לכפות ערכים מערביים, ליברליים, על תרבות שפועלת לפי כללים שונים לחלוטין. והמחיר? הוא משתלם על ידי הקורבנות.

העימות שהפך אותו למשפיען ערבי

"אחד הדיונים הכי מרתקים," מספר כהן בחיוך קטן, "שבאמת הביא לי קבוצה גדולה של סעודים שהתחילו להתעניין בי – זה כאשר התעמתתי בתקשורת מול ערבי ישראלי שהתחיל לקלל את מלך סעודיה."

מה עשה ד"ר כהן? "יצאתי והפסקתי את הראיון. לא המשכתי את הראיון בגלל קללות. צריך לכבד ולכן יצאתי מהדיון." התוצאה? "הסעודים מאוד העריכו, ואפילו הגדירו אותי בשנת 2021 כאחד האנשים הכי משפיעים בעולם הערבי – אני, כיהודי. עיתון סעודי הגדיר אותי אחד האנשים הכי משפיעים בתקשורת לשנת 2021, בגלל הסצנה הזו ועוד דברים."

האם יש סיכוי לשלום?

בהתייחסותו  לתוכנית טראמפ עם חמאס, כהן נאנח. "תראה, אני לא מאמין. אני רוצה לקוות. אני מקווה שאני טועה, אבל אני לא מאמין. שמחר או מחרתיים, או אפילו עוד שלושה ימים, ישחררו את כולם – את מי שנשאר בחיים ואת כל הגופות. אני לא מאמין פשוט. אני מכיר אותם. זו תחושה. תחושה והרגשה פנימית. אין לי משהו להתבסס עליו, אין לי מידע ספציפי, אבל אני מכיר אותם."

מלחמת דת שלא מדברים עליה

האם יש דרך לפתור את הסכסוך הערבי-פלסטיני באופן כללי? לא רק עם חמאס, אלא עם חיזבאללה, החות'ים, וכל הארגונים האחרים? "ברור שהמלחמה היא מלחמת דת," כהן אומר בבירור. "ולא רק אנחנו. הם נלחמים בכולם  בנוצרים, בכורדים, בכל מי שלא מוסלמי. זאת מלחמת דת. אין ספק."

והוא מביא דוגמה היסטורית מזעזעת: "אני יכול להגיד לך מה קרה בטבח פרהוד – טבח יהודי עיראק. נעשה ביהודים בבגדאד בחג השבועות, ו'-ז' בסיוון תש"א, 1-2 ביוני 1941. במהלך הפרעות נרצחו, לפי הערכות שונות, בין 180 למעל ל-1,000 יהודים, לפחות 2,118 נפצעו, לפחות 242 ילדים היו ליתומים, ורכוש רב נבזז."

הוא משעין את ראשו קדימה: "למה טבחו ביהודי עיראק? ב-1941 הרי לא היה לא ישראל, לא התנחלות, לא אל-אקצא, לא בן גביר, לא נתניהו – כלום. מה היה? זה היה שבע שנים לפני הקמת המדינה". לדבריו "הטבח היה רק בגלל שהם יהודים."

"וזה לא רק היהודים," הוא ממשיך. "אם זה לא יהודים – זה נוצרים. אם זה לא נוצרים – זה יזידים. אם זה לא יזידים – זה כורדים. כל מי שלא מוסלמי, הם שונאים אותו."

הנשק שלא רואים: כסף ודמוגרפיה

אז אם זה מלחמת דת, איך האסלאם הקיצוני מצליח לגייס את כל העולם נגד ישראל?  "שילוב של דמוגרפיה וכסף," כהן עונה בפשטות. "מאיפה הביאו את 40 הספינות למשט מול עזה? חמאס נתן להם. מאיפה חמאס קיבל את הכסף? מקטאר, מאיראן. כשיש כסף ויש דמוגרפיה – יש כוח."

והבעיה לא רק של ישראל. "לך תראה מה קורה עכשיו בכל מדינות אירופה. יש בעיות, וזה לא קשור לסכסוך הפלסטיני. כשאדם מפחד לצאת בגרמניה – זה לא קשור לפלסטין, לא לישראל, לא לאקצא."

ואז הוא משחרר משפט שמסכם את הכל: "בוא אגיד לך ככה בשני משפטים: שני מנהיגים גרמנים השמידו את אירופה. אחד קראו לו אדולף היטלר, השני – אנגלה מרקל. שניהם זרעו חורבן באירופה. אחד כי הוא נלחם בכל העולם, ומרקל כי היא פתחה את השערים לכל המוסלמים וכל הקיצונים."

כשאנחנו שואלים מה הדרג המדיני צריך לעשות? הוא משיב: "הדרג המדיני הפעם באמת מקבל החלטות נכונות," כהן אומר בזהירות. "מטרות המלחמה הן מטרות ראויות: השמדת חמאס, פירוק עזה מנשק. אבל צריך ללכת על זה עד הסוף. אם באמת ילכו עד הסוף."

כמו את קידר, כך אני שואל את ד"ר אדי כהן. "אתה מקבל איומים על חייך? אתה מפחד? "לא. אני לא חושש," הוא עונה. "אבל כשאני בחו"ל – אני נזהר." "מאות," הוא עונה כשאני שואל אם קיבל איומים ישירים. "אני מקבל את זה בתקשורת החברתית."

מאיפה כל החוזק הזה? "קודם כל, אמונה בהקב"ה. זה אחד. אני חושב שזו אמונה שאני מאמין בלמעלה. זה בעיקר. וחוץ מזה – צריך להיזהר גם. זהירות מתבקשת, אני תמיד זהיר."

האיום הכי מסוכן: המדינה שמחייכת

בסיום השיחה, אנו שואלים: מכל המדינות שאתה רואה בעולם – איזו מדינה, שלכאורה מחייכת לישראל, הכי צריך להיזהר ממנה? "הסעודים," הוא עונה מיד. "אני מזכיר לך, לפני שנה וחצי כולם כמה התלהבו לנורמליזציה עם סעודיה. אפילו נשיא המדינה יצחק הרצוג היה בקונגרס ואמר שהוא מתפלל לנורמליזציה עם סעודיה. זו היית נאיביות כי אני אז התנגדתי. אני יודע שזה לא אנשים שרוצים לעשות שלום. הסעודים לא יעשו שלום אם לא ניתן מדינה לפלסטינים. זה היה הנאיביות של המנהיגים שלנו. הסעודים – כל רצונם זה מדינה פלסטינית, והם יעשו הכל למען זה. ושלום יהיה שלום פייק איתם."

זכות השיבה, קטאר ומצרים: שיחה עם המומחה שחושף את האמת מאחורי הפרגוד

דוקטור יחיאל שבי, מומחה לסכסוך הערבי-פלסטיני שכתב דוקטורט שלם על זכות השיבה, חושף את המנגנון הגלובלי שפועל נגד ישראל, מסביר למה קטאר היא "האב במשפט הרצח של בנו", ומזהיר: המדינה המסוכנת ביותר היא דווקא זו שחתמנו איתה על שלום.

הדוקטורט שחשף את האמת

כשאני שואל את דוקטור יחיאל שבי איך הוא התחיל להתעסק בסכסוך הערבי-פלסטיני, התשובה שלו מפתיעה בעומקה. "קודם כול, כתבתי על זה במסגרת לימודיי – דוקטורט שלם, על כל הנושא של הדרישה לזכות השיבה," הוא פותח. "ההשלכות על מדינת ישראל, העובדה שיש תושבים או אזרחים ישראלים שחיים בעיר כמו נצרת, שרוצים לחזור לבתים שלהם ספוּרִיֶה – מה שהיום זה כפר ציפורי. אנשים שחיו בנס ציונה, ב-48' עזבו אותה ללוד."

והתובנה המרכזית? "הערבים עושים צעדות שיבה. צעדות השיבה האלה, כמו שעושים ערבים וישראלים, ואומרים: 'זאת הארץ שלי'. זה אותן צעדות שיבה של העזתים מ-2018 עושים צעדות שיבה לגדר, ואומרים: 'אנחנו רוצים לחזור לפלסטין של 48'.' היינו – אין הבדל בין פלסטין של 48' לפלסטין של 67'. הם רוצים את הכול."

המחקר המעמיק הזה הוביל אותו למסקנה חד-משמעית: "הסיפור הזה מאוד מאוד עניין אותי, חקרתי את זה. הגעתי למסקנה שזה מאבק דתי – זה מאבק למי שייכת את הארץ הזאת. ולכן המלחמה היא מלחמה של תוכנית שלבים – לנסות לשחרר אותה בשלבים."

הברית המסוכנת: השמאל הפרוגרסיבי והאסלאם הקיצוני

מה אחרים לא מבינים על הסכסוך? מה הדרג המדיני מפספס? הוא עונה, היום המאבק הוא מאבק קשה, מכיוון שיש פה שני גורמים שחברו להם יחדיו," שבי מסביר בתשובה מרתקת. "אחד זה השמאל, מה שנקרא, הליברל פרוגרסיבי, שרוצה לתקן עוולות, לפעול למה שנקרא צדק, והפלסטינים מצטיירים כעם ילידי, כאלה שגרו פה. הם בנו נרטיב מאוד יפה."

"ואת זה מתדליקים," הוא ממשיך, "גם הקטארים עם הכסף שלהם, וגם כל אותם מהגרים ערבים אסלאמיים, או אסלאמיים באופן כללי, שגרים באירופה ושיש להם השפעה מאוד גדולה על דעת הקהל. הם גם כוח אלקטורלי מאוד מאוד חשוב." הוא מסכם: "ושני הגורמים האלה שמשתפים פעולה – הם Game Changer.

האם ישראל יכולה להתמודד?

האם ישראל בכלל יכולה להתמודד מול המנגנון הגלובלי הזה? אנחנו שואלים והוא עונה: "ישראל יש לה גם משקולות שהיא יכולה להפעיל. קודם כול, ההון האנושי. דבר שני, היכולת הצבאית שלנו, הסיוע הצבאי שאנחנו יכולים להעניק. דבר שלישי  זה להמשיך ולעביר את הנרטיב שלנו, שהנרטיב שלהם הוא שקרי והנרטיב שלנו הוא נכון. צריך לדעת לדבר – אתה שופט את הדברים מול העיניים."

והעיקרון המנחה? "צריך להבין שזה מאבק טוטאלי, ושלא בוחלים באמצעים, ושצריך להשפיע על כל גורם. אם יש את האוונגליסטים בעולם, שיש להם תמיכה מסוימת בנו – אז לתמוך בהם, לבוא ולהתחבר אליהם."

העימות שחזה את שומר החומות

כשהוא מספר לנו על עימות בתקשורת שהוא זוכר במיוחד, הוא מספר על רגע נבואי שהתרחש לפני שומר החומות.  "הייתי בערוץ i24 בערבית," הוא מתחיל. "ושם דיברו על כל מה שקורה ביישובים הערביים, והמאבק של האוכלוסייה הערבית בישראל במה שנקרא גזענות וכיבוש ופגיעה. התרעם שם סגן ראש העיר של אום-אל-פחם. הוא אמר: 'אום-אל-פחם המורדת, אום-אל-פחם הנועזת' – שאום-אל-פחם היא מה שנקרא עומדת על שלה, נצמדת לאדמה."

הוא אומר כבדרך אגב "הסמל של עיריית אום-אל-פחם זה עץ זית. תראה איך הם נכסו את הזית לעצמם."

ד"ר שבי לא שתק: "ואני באתי ואמרתי: זה מצביע על זה שאום-אל-פחם לא נכבשה ב-1948, אלא אנחנו קיבלנו אותה מהירדנים. אנחנו נתנו להם שטחים מסוימים שכבשנו, והם נתנו לנו את האזור של ואדי ערה."

והמסר המרכזי שהוא העביר: "עכשיו, אני באתי ואמרתי: תשימו לב שהאנשים האלה שחיים בתוכנו   חלק מערביי ישראל, אני לא אומר כולם, אבל חלק מערביי ישראל – הם יבואו והם יצאו כנגד המדינה. למה? כי לא מעניין אותם לשחרר את יהודה ושומרון או את הגדה המערבית או את עזה. מה שמעניין אותם זה לשנות את ההיסטוריה ולהגיד שהכול שלהם והיהודים לקחו מהם את כל השטחים."

"זה היה אחד העימותים החזקים," הוא נזכר. "והוא אמר: 'אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לנצח את העושק.'" והתובנה? "זאת הייתה נקודה שבה הבנתי שאנחנו הולכים להתנגשות, והייתה התנגשות – ההתנגשות בשומר החומות, וההתנגשות לאחר מכן, בטבח-7 באוקטובר."
תוכנית טראמפ: הרע במיעוטו.

מה דעתו על תוכנית טראמפ? "זה הרע במיעוטו," ד"ר שבי עונה. "יש בזה הרבה דברים טובים. מה הדבר הטוב ביותר? זה שאנחנו לא צריכים לעצור בשביל, מה שנקרא, לקבל את החטופים."

קטאר: האב במשפט הרצח של בנו

אבל הגילוי המדהים ביותר של שבי נוגע לתפקידה של קטאר. לאחר מחקר מקיף שערך, הוא מגלה תמונה מטרידה ."קטאר למעשה משכה את העולם בעם עם הפלסטינים או עם חמאס," הוא חושף. "ובזמן שהיא ניהלה איתנו משא ומתן עקר לעסקת חטופים חלקית, היא הרעילה ובנתה פה את קמפיין ההרעבה. היא מציגה עצמה כמתווכת 'אובייקטיבית', שותפה חיונית למהלכים הומניטריים, ואף נהנית מתמיכה של מדינות המערב."

"אלא שבפועל," הוא ממשיך, "המעורבות הקטארית חושפת מציאות מטרידה הרבה יותר: לא תיווך נייטרלי, אלא פעילות עקבית של ליווי, מימון ולגיטימציה לארגון טרור רצחני. לתת למדינה כמו קטאר לשמש כמתווכת בעסקה להשבת חטופים – זה כמו לתת לאב להיות השופט במשפט הרצח והטבח שבנו, במקרה הזה חמאס, ביצע."

מכונת התעמולה: אל ג'זירה והקמפוסים

שבי חושף את הממדים המלאים של השפעת קטאר: "קטאר הייתה זו שהדהדה את רעיון 'פלסטין מהירדן ועד הים', באמצעות מכונת התעמולה הרעילה שלה – רשת אל ג'זירה בערבית ובאנגלית. מכונת התעמולה נקראת בשפת האיסלאם 'דעווה' (הטפה) או 'ג'יהאד בל-כלאם' (ג'יהאד העט של העיתונאי – כתב הטלוויזיה של ימינו)."

ופרט מזעזע: "ולא לחינם רבים משדרני התחנה בעזה הם אנשי חמאס שהיו מחבלים בעצמם, המגדירים את פעולות הטרור של הארגון כ'הירואיות'."  "כל ההשפעה שלה בעולם," הוא מוסיף, "גם באמצעות המיעוטים האסלאמיים באירופה, גם באמצעות ההשפעה שלה בקמפוסים השונים."

כשאני שואל אותו אם קמפיין ההרעבה שחמאס הדהד בעולם קשור לקטאר, התשובה ברורה: וודאי, בוודאי, מה זאת אומרת. היא מנהלת אותו לאורך השנים, ולא רק בתקופת המלחמה."

האם הסכם טראמפ יכול להחזיק?

"אני חושב שהוא הסכם מצוין, בהתחשב בנסיבות," ד"ר שבי עונה. "הוא הסכם הרבה יותר טוב מכל מה שראינו לפני כן." אבל יש תנאי חשוב: "אם מדינת ישראל תהיה זאת ששולטת על השטח מבחינה צבאית, ואם מדינת ישראל תעמוד על זה שעד שהיא לא תגיד – האנשים האלה עברו שינוי, גם ביהודה ושומרון וגם בעזה, והם יקבלו מאיתנו מפתחות רק אחרי שהם יוכיחו שהם עשו שינוי."

"שינוי," הוא מדגיש, "זה אומר שאין יותר הסתה, שהם לא קוראים להשמדת ישראל, שהם לא מחנכים למה שנקרא להחליף את ישראל. זה בסדר, כל עוד הם מחזירים לנו את האנשים שלנו, הכול טוב ויפה." "אבל אם זה לא הולך בדרך הזאת  זה הסכם לא פשוט."

המדינה המסוכנת ביותר: הגילוי המפתיע

כשאני שואל אותו איזו מדינה מהמזרח התיכון היא המסוכנת ביותר, למרות החיוך וההסכם, התשובה מפתיעה. " מצרים," הוא אומר בלי היסוס. למה? "כאשר הם חתמו איתנו על הסכם שלום, סאדאת אמר: 'מנחם (בהתכוונו לראש הממשלה דאז מנם בגין) המסכן קיבל חפיסת נייר, אבל אנחנו קיבלנו את כל סיני.'"

ואז מגיע ההסבר התיאולוגי: "הפתווה, פסק ההלכה שעליו התבסס השלום הזה, הוא הולך על פי פסוק באסלאם. הפסוק בקוראן אומר ככה: 'אם פנו לשלום, תפנה גם אתה אליו, ותסמוך על אלוקים שהוא יודע מה לעשות.'"
המשמעות? "זאת אומרת שהשלום הזה הוא שלום תועלתני, וברגע  שירצו – הם יעשו משהו אחר. ככל שעכשיו זה משרת אותם."

האם אנחנו קרובים למלחמה עם מצרים? "אני לא יודע," שבי עונה בכנות, "אבל אני אומר: הרוצה שלום יכון למלחמה. תמיד להיות עם יד על הדופק. זה מה שאני אומר. עם זאת, אני לא מאמין בשלום איתם, כי שלום שמבוסס על מסירת שטחים ועל זה שממשיכים להרעיל נגדנו בכל מקום ואתר  זה לא באמת שלום."

המאבק הטוטאלי

בסיום השיחה, שבי חוזר על העיקרון המרכזי שלו: "ככל שאנחנו לא נהיה חזקים ולא נאמין בצדקת דרכינו, ולא נבין שזה מאבק טוטאלי  אנחנו נהיה בבעיה." לדבריו "אפשר לשתף פעולה עם המדינות שסביבנו ועם האוכלוסייה הערבית שחיה אצלנו " הוא מדגיש. "אבל הכול, הכול מתוך הבנה שאנחנו לא זרים בארצנו."