ויכוח על קצב אמירת הקדיש הסתיים בתביעת לשון הרע

סכסוך שהחל לפני כשלוש שנים בעיצומה של תפילת שחרית בבית הכנסת "מנחת יהודה" בעכו הגיע לשיא מפתיע בבית המשפט, שם נדחתה תביעת לשון הרע שהגיש חזן המניין נגד אחד המתפללים. פרטי המקרה הייחודי נחשפו על ידי העיתונאי אבישי גרינצייג.

האירוע התרחש במניין של השעה 7:00. במהלך תפילת הקדיש, החזן פנה לאחד המתפללים והעיר לו בפומבי כי הוא קורא את הקדיש איטי מדי, וחורג מהקצב המקובל של שאר אומרי הקדיש. החזן לא הסתפק באמירה זו, אלא אף הגדיל לעשות: הוא הדגים לכלל הציבור את הקצב הנכון שבו יש לומר את התפילה, במה שנתפס על ידי רבים כמעשה מבזה.

התגובה לא איחרה לבוא: אחד המתפללים הזדעק וקרא לעבר החזן בקול רם: "לשון הרע, לשון הרע!" החזן, שנפגע מההאשמה הפומבית, הגיש תביעת לשון הרע נגד המתפלל שצעק. טענתו הייתה יוצאת דופן: עצם האמירה שהוא אמר "לשון הרע" מהווה בעצמה לשון הרע.

אולם, השופט שדן בתיק דחה את התביעה וקבע כי עומדת לנתבע הגנת אמת דיברתי. בפסק הדין המנומק קבע השופט כי דברי החזן כלפי המתפלל אכן היוו לשון הרע. "דיבור על אדם שעזב את בית הכנסת בקשר למהירות הקריאה שלו את הקדיש מהווה לשון הרע, ולכאורה יש אמת בפרסום," כתב השופט, והוסיף: "התובע לא היה צריך לדבר על אותו אדם שקרא קדיש לאט."

בנוסף להגנת "אמת דיברתי", ציין השופט כי לאמירת "לשון הרע, לשון הרע" היה גם עניין ציבורי, שכן היא נועדה למנוע מהציבור להמשיך ולשמוע את דברי לשון הרע שיצאו מפי החזן.