כשמרן הגר"ע יוסף לא הפסיק לבכות | הראש"ל הגר"ד יוסף

השבת נקרא את פרשת נח. בכל שנה, יום השנה של אבי מורי זכר צדיק וקדוש לברכה חל בפרשת נח. זה לא דבר רגיל.

חז"ל מספרים שכשנח יצא מהתיבה וראה שהעולם חרב, הוא התחיל לבכות. "ריבונו של עולם, למה החרבת את עולמך?" כאב לו לראות את העולם חרב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "רעיה שתיה, רועה שותה. עכשיו אתה נזכר לבכות? אילו היית בוכה לפני המבול, לא הייתי מביא מבול."

מה זאת אומרת, אם הוא היה בוכה לפני המבול? יש כאן משמעות שנח לא הרגיש את צערם של הציבור שהולכים לאבדון. אדם צריך להרגיש. כדי שהוא יוכל גם להשפיע, הוא צריך להרגיש את השני.

אני רוצה לספר סיפור על אבי מורי. אני זוכר ממש בילדותי, היה יהודי אחד חשוב מאוד, שהיה תלמיד חכם ועני, עני מרוד. הוא היה נוסע למושבים שליד ירושלים לתת שיעורים. הייתה מונית שלוקחת אותו יחד עם כמה רבנים כדי ללכת לתת שיעורים. והנה, פעם אחת הוא יצא מהשיעור, הנהג מונית לא ראה אותו, ופגע בו, והוא נהרג במקום. הוא השאיר שמונה יתומים ואישה אלמנה בהיריון.

כשנודע הדבר לאבא, אבא הזדעזע מאוד מאוד, ומיד פנה אל מרן הגאון הרב יהודה צדקה, ויחד הם הקימו קרן. הם הלכו ממקום למקום, והשפיעו והשפיעו, וברוך השם, הם אספו סכום כסף נכבד מאוד. והם קנו לאלמנה דירה. קנו לה דירה. אבא הוציא את כל הילדים, שהיו לומדים בתלמוד תורה, והכניס אותם לתלמוד תורה הטוב ביותר שהיה אז בירושלים, תלמוד תורה 'יבנה'. הוא הכניס את כולם לשם וטיפל בהם.

עכשיו, נשאר סכום כסף, וכל חודש האלמנה הייתה באה אל אבא ומקבלת ממנו צ'ק. היא הייתה באה, היא הייתה אישה מסכנה מאוד והיא הייתה שבורה. כל פעם שהייתה באה היא הייתה יושבת ובוכה ובוכה, ומתארת את הקושי שלה בגידול הילדים ובלי בעל. היה לה קשה מאוד. היא הייתה יושבת ואבא היה מקשיב לה בסבלנות. היא הייתה בוכה, והוא היה בוכה בדמעות יחד איתה.

אני הייתי ילד, ראיתי את הדבר, ואז ניגשתי אליו ואמרתי לו: "אבא, הזמן שלך מאוד יקר. למה אתה יושב ומקשיב לה כל פעם בסבלנות? הרי אתה לא יכול לעזור לה בכל הבעיות שהיא מציגה, אתה לא יכול לעזור לה. רק עובר לך על הלב ואתה בוכה ובוכה. בשביל מה זה טוב?"

אז הוא אמר לי: "תראה, אני באמת לא יכול לעזור לה יותר ממה שכבר עשיתי, אבל עצם הדבר שאני יושב ואני מקשיב לה ואני בוכה איתה, אני מראה לה שאני משתתף בצער שלה. אין לך נחמה גדולה מזו. היא מרגישה שמקשיבים לה, היא מרגישה שיש לה אל מי לשפוך את הלב. זה חסד גדול מאוד, זה דבר גדול מאוד."

כך היה אבא. הוא היה אוהב ישראל אמיתי ונותן לכל אחד את התחושה שהוא באמת משתתף איתו, משתתף בשמחתו או לחלופין משתתף בצערו.

ועל זה באה התביעה כלפי נח: למה לא בכית? אם הוא היה מרגיש את צער הציבור והיה מתפלל מכל הלב בכאב על צער הציבור, יכול להיות שהוא היה מצליח [להציל] את כל אנשי דורו.

אנחנו נלך בדרך של אהבה ואחווה, שלום ורעות, ונזכה לקרב את ליבם של אחינו בני ישראל אל אבינו שבשמיים, אמן כן יהי רצון.