התורה הקדושה מספרת: "וְגַם־לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת־אַבְרָם הָיָה צֹאן־וּבָקָר וְאֹהָלִים" (בראשית י"ג, ה'). רש"י הקדוש תמה: מדוע התורה מדגישה "ההולך את אברם"? אלא שהתורה מגלה לנו סוד עצום: "הַהֹלֵךְ אֶת־אַבְרָם" פירושו – מי שהלך עם אברהם, זהו הגורם לרכושו הרב. לוט קיבל את הצאן והבקר בזכות הליכתו עם אברהם.
הגמרא אומרת: "כל העולם כולו אינו ניזון אלא בעבור חנינא בני, וחנינא בני די לו בקו חרובים מערב שבת עד ערב שבת". התורה הקדושה מגלה לנו יסוד: כל השפע שהקב"ה משפיע לעולם, יורד בזכות הצדיקים. הצדיקים אינם נוטלים לעצמם, הם משתמשים בממונם רק כדי להגדיל כבוד שמיים. זאת הסיבה שהשפע יורד עליהם, ודרכם לעולם כולו. נמצא שהכלי המחזיק ברכה בעולם אלו עובדי השם, אלו הצדיקים.
אדם הרוצה שממונו יתרבה, שמזלו יתרחב והצלחתו תגדל – התורה מלמדת אותנו את ה"פטנט": "וְגַם־לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת־אַבְרָם". היצמד לצדיקים! אדם הנצמד לתלמיד חכם, אפילו אם אינו ראוי בעצמו, הוא נהנה מהשפע שהקב"ה מוריד לתלמיד החכם. ללוט עצמו לא היו זכויות שיזכה לשפע גדול כל כך.
מיד לאחר מכן כתוב: "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה־אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה־לוֹט". מה היה הריב ביניהם? רועי לוט היו רועים בשדות זרים וגוזלים אותם. בטענה: הרי הקב"ה הבטיח את כל הארץ לאברהם, ולאברהם אין בנים, ולכן לוט יורש אותו – וממילא כל הארץ היא כבר שלו. אבל רועי אברהם השיבו: אולי לעתיד לבוא, אך בינתיים הקנעני והפריזי עוד בארץ, ועדיין לא הגיע הזמן לגרשם. לכן, בינתיים, זוהי ארצם. מה פשר הוויכוח הזה בין רועים פשוטים? כל אחד מושך לפי מי שהוא נצמד אליו. רועי אברהם, אף שהיו אנשים פשוטים, הושפעו מהחן, מהצדקות ומהיושר של אברהם אבינו. רועי לוט נצמדו ללוט, ש"וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם" – הסיע עצמו מקדמונו של עולם. כיוון שהראש לא היה בריא, גם המוח של הכפופים לו נהיה מושחת. הכלל הוא: "אמור לי מי החברים שלך, ואומר לך מי אתה", וכל שכן – "אמור לי מי עומד בראשך".
היצמדות לתלמיד חכם ולצדיקים תורמת לאדם משני כיוונים: גם מהכיוון הגשמי של הממון והרווחה, וגם מהכיוון הרוחני – האדם מושפע לטובה במידותיו, הוא קולט מסרים של יושר. הגמרא אומרת: מי שאומר "מִי אֲהַנּוּ לַן רַבָּנָן" (מה מועילים לנו חכמים?) – זהו כופר, אפיקורס, שאין לו חלק לעולם הבא. מדוע? אם אדם מאמין שכל השפע שיש לו מגיעים לו בזכות מעשיו ומצוותיו שלו – הרי שהוא "אכל את שכרו בעולם הזה". כל מצווה ומצווה קיבלה תמורה גשמית, ולא נשאר לו שכר רוחני. אבל אם אדם אומר: "לא מגיע לי כלום! כל מה שיש לי זה רק בזכות הצדיקים ויושבי התורה" – הרי שהוא חי על "חשבון הצדיק". בכך, כל המצוות והתורה שלו נשמרות במלואן לעולם הבא. לכן, עלינו להוקיר את לומדי התורה ולדעת שבזכותם אנו חיים. זה מה שהתורה מלמדת אותנו בפסוק אחד: "וְגַם־לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת־אַבְרָם הָיָה צֹאן־וּבָקָר וְאֹהָלִים". מי שצמוד לצדיקים מרוויח בעולם הזה ומרוויח בעולם הבא.
שבת שלום ומבורך, ויהי רצון שנזכה לשמוע בשורות טובות בקרוב.
