אישה בשנות השישים לחייה יצאה להליכת בוקר שגרתית בשביל מסומן להולכי רגל בעיר מגוריה. אך כמה צעדים בלבד הספיקו כדי לשנות את חייה. באחד הקטעים בשביל נוצר הפרש גובה בולט בין חלקי המדרכה – היא מעדה, נפלה ונחבלה קשות.
עוברי אורח שהיו במקום מיהרו להזעיק אמבולנס. בבית החולים התברר כי מדובר בשבר מורכב ברגל, שהצריך ניתוח וטיפולי שיקום ממושכים. במשך חודשים ארוכים נאלצה האישה להיעדר מעבודתה ולתפקד בעזרת עזרי הליכה.
את הנפגעת מייצג עו"ד אהרון בלום, מנהל מחלקת הנזיקין בפירמת עורכי הדין ויצמן, המוביל את ההליך המשפטי נגד הרשות המקומית. לדבריו, מדובר במקרה מובהק של רשלנות עירונית: "השביל היה מיועד להולכי רגל בלבד, אך במשך תקופה ארוכה התקיים בו הפרש גובה משמעותי. תושבים דיווחו בעבר על מפגעים במקום, אך הרשות לא פעלה לתיקונם. לא ייתכן שאדם שמקפיד ללכת בשביל מסודר ימצא את עצמו נכה בשל ליקוי תחזוקתי פשוט".
עו"ד בלום מדגיש כי מעבר לנזק הפיזי, יש כאן גם היבט אנושי: "האישה הזו איבדה את העצמאות שלה לתקופה ארוכה. היא נאלצה לעבור שיקום כואב, והפגיעה הזו השפיעה גם על שגרת חייה ועל מצבה הנפשי. התביעה באה להחזיר לה לא רק פיצוי כספי – אלא תחושת צדק".
מבחינה משפטית, מדובר בתביעת נזיקין המבוססת על עוולת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. ארבעת יסודותיה המרכזיים הם – חובת זהירות: לרשות המקומית קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המשתמשים בשבילי ההליכה שבשטחה; היסוד השני – הפרת חובה: כאשר הרשות אינה מטפלת במפגע ידוע, או שאינה עורכת ביקורות תקופתיות לשמירה על בטיחות הציבור, היא מפרה חובה זו; השלישי – קשר סיבתי: אם הנפילה אירעה כתוצאה ישירה מהמחדל – קיים קשר סיבתי משפטי ועובדתי בין ההתרשלות לנזק; והיסוד הרביעי הוא – נזק: השבר, הכאב, הפגיעה התפקודית והאובדן הכלכלי מהווים את רכיבי הנזק בתביעה.
בתי המשפט בישראל קבעו לא אחת כי “רשות מקומית אינה רשאית להתגונן בטענה של מחסור בתקציב או עומס עבודה כאשר מדובר בבטיחות הציבור”. בפסקי דין שונים חויבו עיריות לשלם פיצויים של עשרות ואף מאות אלפי שקלים בגין נזקי גוף שנגרמו ממדרכות, בורות והפרשי גובה שלא תוקנו בזמן.
עו"ד בלום ממליץ לציבור שלא להקל ראש בנפילות מסוג זה. "השלב הראשון הוא תיעוד: לצלם את המקום, לשמור את כל המסמכים הרפואיים, לדווח לרשות, ולא לפנות לבד לחברת הביטוח. כל פרט קטן יכול להשפיע על התוצאה. לצערי, רבים נוטים לחשוב ש‘זה מקרה רגיל’, ובכך מוותרים על זכותם לצדק ולפיצוי".
המקרה המשפטי הנוכחי מחדד, כי אחריות הרשויות לבטיחות הציבור איננה טכנית בלבד – אלא חובה חברתית ומוסרית. מפגע קטן, אבן בולטת או הפרש גובה של סנטימטרים בודדים, עלולים להפוך לפציעה קשה ולפגוע באיכות חייהם של אזרחים שומרי חוק.
ההליך המשפטי עודנו מתנהל, אך כבר כעת הוא מעורר דיון ציבורי חשוב, האם אנו נותנים לבטיחות היומיומית את תשומת הלב הראויה – והאם הרשויות אכן עומדות בחובתן להגן על הציבור?
מעניין מאוד, אבל מה כל כך מיוחד בתביעה? תביעות מסוג זה הן עניין של יום ביומו.