המתח בלשכת ראה"מ גבר בשבועות האחרונים. נתניהו ואנשיו המתינו בדריכות להחלטת גדולי ישראל שליט"א בנוגע לחוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה, המתגבש בוועדת חוץ וביטחון. ח"כ בועז ביסמוט, שמונה לראשות הוועדה במקום ח"כ יולי אדלשטיין, ניגש לעניין ברצינות, ושלא כקודמו גילה כנות רבה ונמנע ממניפולציות מול הנוגעים בדבר.
הדיונים בקרב גדולי ישראל ארכו זמן בשל המשמעות הכבדה. בלב כבד הם ישבו ימים ולילות, במאמץ למצוא פתרון, כיון שבהיעדר חוק מסודר, המצב הקיים מסובך הרבה יותר, ועלול להמיט קשיים ואף להפיל אוכלוסיות שונות מהמסגרת התורנית. זו הסיבה שהם ישבו ודנו ברציפות משך ימים ארוכים על כל המשמעויות שבעניין.
השהיית התשובה עקב העיסוק הרציני עוררה את שועלי הכרמים להפיץ שמועות שקריות, כאילו גדולי ישראל מעכבים בכוונה את תשובתם, וכאילו "אין עם מי לדבר". מדובר כמובן בהבלים גמורים של פרשנויות ובדיות רחוקות מהמציאות.
ביום רביעי השבוע הגיעה ההודעה הרשמית של דגל התורה: "בהוראת גדולי ישראל שליט"א הוחלט לתת אור ירוק לקידום החוק בוועדה בכנסת בהקדם". עם זאת, הדגישו כי רק לאחר הגשת הצעת החוק המלאה, ובטרם ההצבעה במליאה, תובא ההצעה לשולחנם של גדולי ישראל והם יכריעו סופית על אופן ההצבעה.
בהודעה הוסיפו קריאה לציבור לומדי התורה להתמיד בלימוד דווקא בעת הזו, שעה שאנו זקוקים להרבה סיעתא דשמיא: "אנו סמוכים ובטוחים שבזכות ריבוי לימוד התורה והיצמדות לדעת גדולי ישראל שליט"א, נזכה להגדיל תורה ולהאדירה, שזו השמירה הגדולה על עם ישראל כולו".
עתה הכדור בידיו של נתניהו, שנדרש להאיץ את קידום החוק בוועדה, בהתאם להסכם הקואליציוני. בסביבתו מנסים כעת לטעון, בין השאר באמצעות כתבים חרדים, שההודעה אינה חד-משמעית כביכול, וגם לאחר אישור החוק בוועדה, לא מובטח שהחרדים יתמכו בו במליאה.
"מדוע שנתאמץ ונספוג אש, ובסוף החרדים לא יתמכו?", תהו שם. אך התשובה לכך לא איחרה לבוא.
נקודת ההכרעה
פרשנים אחרים (בהם ינון מגל), הסבירו כי ההודעה של דגל התורה על ההמתנה עד סיום הדיונים בוועדת חוץ וביטחון, נובעת מהעובדה שהם רוצים לראות שזה החוק שאושר בלי שעשו בו שינויים. הלקח הזה נלמד לאחר מה שארע בזמנו עם יולי אדלשטיין, שהונה את הנציגים החרדים, כפי שהם העידו בראיונות עימם.
נתניהו צריך להבין, אפוא, שאי אפשר עוד למרוח את הזמן. האפשרות ברורה: או הסדרת החוק שיאפשר את הסדרת מעמדם של לומדי התורה, או בחירות. נתניהו כידוע מבקש להשלים את ימיה של הממשלה, כיון שהוא קורא סקרים ורואה שמלבד סקרי חדשות 14 ו-15, כל שאר הסקרים אינם מעניקים לו 61. לפיכך הוא לא מעוניין כרגע בבחירות. מנגד מנסים פרשנים אחרים לטעון, שגם המפלגות החרדיות לא מעוניינות כרגע בבחירות ולכן יש כאן מעין משחק פוליטי מי ייכנע ראשון.
גורם המקורב לכל הסוגיות הנידונות, השיב לכך באופן נחרץ: "אם נתניהו לא יפנים את זה וישהה את העברת החוק, הוא יקל על החרדים את העבודה ונלך לבחירות ללא שום חשש, כשהציבור שלנו מלוכד אלקטורלית כולו כנגד גזירת הגיוס ושאר הגזירות".
לדברי אותו גורם, "במידה שיהיה ברור לציבור, שנתניהו יכול היה לקדם את החוק אך נמנע מלעשות זאת מסיבות כאלו ואחרות, הוא לא יוכל לראות את המפלגות החרדיות כשותפות טבעיות ומובנות מאליהן בממשלתו. הדברים ישקלו שוב במבטם של גדולי ישראל".
הדד ליין מתקרב: בעוד שלושה שבועות תחלוף חצי שנה מכישלון ההצבעה על פיזור הכנסת, ואז ניתן יהיה להעלות את הנושא שוב. אם החוק לא יוסדר, הכול יהיה פתוח.
נקודה לסיום: ביום חמישי פרסם "יתד נאמן" את החלטת הבג"צ להחריף את האכיפה הפלילית נגד לומדי תורה בתוך 45 יום, אך לא הזכיר את הודעת גדולי ישראל שנכתבה לעיל על החוק. הסיבה פשוטה: כל עוד נתניהו לא יקדם את החוק, מבחינת גדולי הדור, האירוע אינו קיים. נקודת ההכרעה מתקרבת והיא מצויה, כאמור, בידיו של ראש הממשלה.
חדלו הרע!
ההודעה החריגה של סיעת יהדות התורה השבוע, לא נולדה בחלל ריק. מזה תקופה מתמשכת שקלו בסיעה האם לצאת בהצהרה פומבית וישירה נגד גל האלימות ההולך ומחמיר, המוסווה תחת מעטה של "מחאה". השיקול המרכזי היה שלא להעניק כל לגיטימציה, אפילו ברמז, למעשים פסולים אלו. לפיכך, ננקטה עד כה מדיניות של התעלמות מופגנת. אך עתה, משהגיעה האלימות לרמה חדשה וממוקדת, בעיקר כלפי חברי הכנסת החרדים, היה זה צו השעה להשמיע קול ברור.
בישיבת הסיעה השבוע, התריעו המשתתפים כי ההתנכלות הפיזית והמילולית של האנרכיסטים הללו שאינם בוחלים במאומה נגד חברי הכנסת החרדים, אינה רק מעשה עברייני, אלא פוגעת ישירות בציבור החרדי כולו, בהציגו כאלים וחסר מעצורים. בכך הם מספקים תחמושת נוספת למסע ההסתה המתמשך נגדו. כמו כן המעשים הללו מחדירים פנימה מושגים של אלימות ופראות שכמותן לא היו, ואף גורמים נזק אדיר לעצם העניין שלשמו הם כאילו מפגינים ומוחים.
"נמשיך להישמע להכוונת מרנן ורבנן שליט"א", הצהירו הח"כים, "לא נירתע מרדיפות ולא נחשוש מאיומים". בהודעתה קראה הסיעה לרשויות אכיפת החוק "למצות את הדין עם מבצעי האלימות, ולפעול בנחישות למניעת המשך ההתקפות".
ואמנם, במשטרה לא לוקחים סיכונים והעלו את רמת האבטחה סביב חלק מהח"כים החרדים שכבר הותקפו לדרגה 4, כאשר דרגה 6 היא רמת הסיכון הגבוהה ביותר. המשמעות של דרגה 4: אישי ציבור שנמצאים תחת איומים, אולם לא נשקפת סכנה ממשית לחייהם. במקרה כזה מצמידים להם סל אבטחה הכולל תיעדוף בהגעת ניידות משטרה, וכן קיום הערכות מצב לפני כל מקום שאליו הם אמורים להגיע.
ההחלטה הזו על העלאת האבטחה לרמה 4 התקבלה על בסיס מידע מודיעיני לאחר בדיקה מערכתית. במשטרה ציינו, שאם רמת האיומים תשתנה ותחריף בימים הקרובים, ישונה גם סל האבטחה, ויתכן שהח"כים יידרשו להתקין בבתיהם מצלמות וכן בסביבות הבתים (חלק כבר התקינו), כמו גם התקנת לחצני מצוקה ועוד אמצעי אבטחה. אם רמת האיום תגיע ל-6, יוצמדו מאבטחים לח"כים המאוימים. "אנו לא לוקחים סיכונים נגד מפירי החוק והסדר המהלכים אימים", ציינו במשטרה.
שורה תחתונה: הציבור מביט בשאט נפש באספסוף הפרוע, שמנסה להשליט את דעתו בכוח הזרוע על עולם התורה, וכפי שנכתב השבוע, פונה אליהם בקריאה, אם נותר שם מי שישמע: חדלו הרע!
המבצר נפל
זה היה כה צפוי, והנה זה קורה: תקשורת השמאל, בליווי הפרשנים המשפטיים הקבועים, יוצאים בשצף קצף נגד בג"צ, אך ורק בשל פסיקה שאינה עולה בקנה אחד עם השקפת עולמם. לא עוד הערכה והאדרה ל"שומרי הסף", אלא טענות, תלונות והשמצות.
הכל התרחש לאחר החלטת בג"צ בתחילת השבוע, שהתירה לשר המשפטים יריב לוין למנות שופט חוקר בפרשת הפצ"רית, מה שנחשב לניצחון מובהק ללוין ולתבוסה מהדהדת ליועמ"שית. אמנם מועמדו של לוין, השופט אשר קולה, לא אושר עקב סעיף 11 (המונע כפל תפקידים בשל כהונתו כנציב תלונות הציבור על שופטים), אך הפסיקה הבהירה חד־משמעית: היועמ"שית מצויה בניגוד עניינים ואינה צד ראוי לניהול החקירה.
התגובות לא איחרו לבוא, והכותרות בהתאם, בעיקר בעיתון השמאל הקיצוני "הארץ", ששכח באחת את כל הטפותיו המוסריות על "שמירה על שומרי הסף". לקט מן הכותרות מעיד על הצביעות השיטתית והמוסר הכפול:
"הבג"ץ נכנע", "תקדים מסוכן", "שפוטים של לוין", "ניצחון על חשבון שלטון החוק", "תוצאה הרסנית", "ערעור מערכת המשפט", ואפילו: "המבצר – עלייתו ונפילתו". היו גם מי שציטטו (בהיפוך כמובן) את מנחם בגין: "אין שופטים בירושלים".
גם הקפלניסטים לא איחרו ליישר קו. בוגי יעלון התריע כי "נפל מורא מכונת הרעל על שופטי בג"ץ". מנהיגת המחאה שקמה ברסלר אמרה, כי "קשה להבין את ניסיונם של שופטי בג"ץ להיות ממלכתיים מול מי שדורך עליהם כבר שלוש שנים עם די־9".
הפרשן אביעד גליקמן, שהוכתר זה מכבר על ידי הימין כ"דובר הפרקליטות ובג"ץ", כתב כי "זו טעות חמורה של שופטי בג"ץ". גם יריב אופנהיימר מיהר להטיל דופי בשופטת כנפי שטייניץ, כשהציע לפתוח דיון ציבורי האם ראוי שאשתו של יו"ר רפא"ל, חברה ממשלתית, תדון בתיקים הנוגעים לנתניהו. הוא התכוון כמובן ליובל שטייניץ, וסיכם: "עד כה, באופן עקבי, שטייניץ מספקת את הסחורה".
וכך, בזה אחר זה, נשמעו טענות קשות כלפי השופטים, לא בגלל שינוי עמדותיהם, אלא פשוט מפני שהפסיקה לא תאמה את הקו האידיאולוגי של השמאל.
גם הפרשנויות לא איחרו לבוא: "אפילו יריב לוין הופתע", כתב גידי וייץ ב"הארץ", וציטט "משפטן בכיר" שקבע: "זו ההחלטה המופרעת ביותר בתולדות בג"ץ". והיה גם את השופט יצחק עמית, שהשמאל מתעקש לכנותו "נשיא בית המשפט העליון", שגם הוא לא יצא חסין: "עמית ברח מהדיון והשאיר את ההכרעה בידי הרכב מזדמן ושמרני", נטען.
איזון מלאכותי
התוגה בשמאל התבטאה בתחזית הקודרת שנכתבה מיד לאחר הפסיקה לטובת יריב לוין: "גם אם יהיה הרכב של 11 שופטים בבג"ץ, אין כל ערובה שהשכל הישר והמבט המפוכח על המציאות הם שיקבעו את הטון", נכתב, כמי שמספידים את הבג"ץ שנפל, לדבריהם, ל"ידיים אחרות".
מסקנתם ה"אובייקטיבית": "בית המשפט סיפק רוח גבית אדירה למהפכה המשפטית. חלפו הימים שהבג"ץ היה השכפ"צ מעל היסודות הדמוקרטיים הרעועים ממילא של מדינת ישראל. רק החלטה הפוכה תוכל להציל אותו מעצמו".
לטענת כותבים ופעילים בשמאל, שופטי בג"ץ "בגדו" באותם מפגינים שיצאו לרחובות במשך חודשים למען "עצמאות הרשות השופטת", ובמקום לגמול להם בפסיקה נוחה, ביקשו השופטים "לשמור על שרידותם".
"מיציתי", כתבה אחת ממובילות המחאה, "אני לא יוצאת יותר לרחובות להגן על בג"ץ אחרי החלטות הזויות כאלה. מגיע להם שהממשלה הזאת תחריב אותם. עייפתי".
כאן המקום לספר, שהשבוע ביום ראשון, מיד לאחר שהתקבלה החלטת הבג"ץ לטובת יריב לוין, כתבתי לעצמי טיוטה לקראת כתיבת המדור, תוך ציון האפשרות הסבירה, שהבג"ץ ימהר מאוד לאזן את פסק הדין, ובהזדמנות הראשונה שתקרה לו, הוא יפסוק לטובת השמאל והתקשורת (ראו ערך צו הביניים שהוציא השופט עמית אמש).
הסיבה: השופטים מתקשים לעמוד בביקורת הקשה שמוטחת בפניהם, ובפרט באיומים של מפגיני קפלן להפסיק להפגין נגד "המהפכה המשפטית". לפיכך הבג"ץ חייב יהיה לאזן עם פסקה שתניח את דעתם של מבקריו.
הערכתי לעצמי שמי שישלמו את המחיר יהיה כרגיל החרדים, כאשר חוק הגיוס יגיע לפתחו של הבג"ץ. "אין כל סיכוי שהרכב כזה או אחר, גם אם יהיה הכי שמרני, יאפשר את החוק הזה", כתבתי בטיוטה.
בפועל זה קרה מוקדם מהצפוי. הבג"ץ ביקש לעשות ספין מלא להחלטתו ביום ראשון, ועוד קודם העברת חוק הגיוס בכנסת, מיהר להוציא שלשום הודעה תקדימית המאיצה בממשלה לפעול בצעדים אפקטיביים לאכיפה במישור הפלילי וכן במישור הכלכלי-אזרחי כלפי "משתמטים חרדים".
מי שחשב אפוא שרוחות חדשות מנשבות בבג"ץ ויש סוף סוף שינוי בתוכו, קיבל את התשובה מהר מאוד, וגילה שהכל היה אחיזת עיניים. ההודעה המהירה והחריפה, הייתה ניסיון מובהק להשיב את אמון השמאל על חשבון הציבור החרדי. שוב הוכח כיצד הבג"ץ מתנהל על פי הרצון למצוא חן בעיני מבקריו ותו לא.
נקודה נוספת, לא פחות חשובה, עולה מתוך אותו דפוס פסיקה והיא קשורה ישירות למשפט נתניהו. מסתבר שאין שום סיכוי שהשופטים יזכו אותו, ויהי מה.
שופטי ההרכב, הרואים את הלחץ משמאל שמופעל על חבריהם בבג"ץ, יעדיפו שלא להיות אלו ש"מאכזבים" את קו התקשורת והמחאה. מבחינתם, עדיף שתימצא חנינה או פתרון חיצוני לנתניהו ובלבד שהם עצמם "יחזרו הביתה בשלום". אבל זה כבר סיפור אחר (שקשור, איך לא, לטראמפ ולהרצוג).
הקוזאק הנגזל
לאחר שנים שבמהלכן נרמלה התקשורת את התנהגותם האלימה של פעילי המחאה, בטענה כי "צריך להטריד את מנוחתם של אלה שרוצים לחטוף את המדינה", היא מגלה לפתע שחרב האלימות יכולה להתהפך ולפעול גם נגדה. או אז מגיעים העיתונאים לאולפנים, עוטים פנים מסכנות, מלינים על מר גורלם וזועקים לעזרה.
כך אירע לאחרונה לעיתונאי גיא פלג, האיש שקיבל לידיו את סרטון שדה תימן בפרשת הפצ"רית, וכך אירע לחדשות 13 עם כתובת הגרפיטי שנמרחה על שער הבניין שלהם ברמת החייל: "דם הבוגדים עוד יותר לפרסום".
איש אינו מצדיק אלימות, לא כלפי אנשי ימין ולא כלפי אנשי שמאל. אך ראוי להצביע על הדפוס: אותם כתבים ששתקו נוכח מסעות הסתה ואלימות כלפי חיילים, שוטרים, ח"כים מהקואליציה, ארגוני ימין וסתם אזרחים, נזעקים כשמישהו מעז להשיב להם כגמולם הרע.
זה החל כאשר פעיל ימין אמיץ, מרדכי דוד, החל לחסום את פעילי המחאה, ששבו (איך לא) מפעולות חסימות כבישים. הפעילים החלו ליילל ולבקש ממנו ומחבריו שיפנו את הרכבים שלהם ויתנו להם לפנות לדרכם, אך הוא עיכב אותם שעה ארוכה בטענה שהוא מפגין בדיוק כמותם "למען החטופים". "אין מחאה אפקטיבית ללא הפרעה לסדר הציבורי", ציטט את היועמ"שית, שהצדיקה בטענה זו את מחאתם האלימה של הקפלניסטים.
היעד הבא של מרדכי דוד היה הכתב גיא פלג, שפרסם כאמור את סרטון שדה תימן ונחשב לאחד הקולות הבולטים בחדשות 12 נגד הממשלה והעומד בראשה. דוד לא נקט באלימות ישירה מול פלג, אך נצמד אליו והראה לו כיצד חשים בימין כאשר מפריעים להם לנהל את סדר יומם. בתגובה שכר הערוץ מאבטחים "להגן" על פלג ומנהל קמפיין בכייני שלם, בנוכחותו, תוך גינוי ה"אלימות" נגדו.
אין מנוס אלא להזכיר את התבטאויותיו של אותו פלג במהלך הרפורמה המשפטית, כאשר שאלת ההטרדות והרדיפה של שרים וח"כים מהקואליציה על ידי אנשי שמאל ומתנגדי הממשלה, עלתה לשיח הציבורי.
בין קרנף לצבוע
"ברמה האישית אני מאוד מאוד אוהב את זה, כי אני מאוד לא אוהב שהשמאל מנומס ועדין. אני חושב שכשמאיימים לעשות הפיכה שלטונית ולשלול את הדמוקרטיה, אולי ברגע הזה צריכים להתעורר, וצריכים להיות קולניים, וצריכים להטריד את מנוחתם של אלה שרוצים לחטוף לנו את המדינה", אמר גיא פלג.
באותם ימים לא יצאה התקשורת נגד חסימת מאות אלפי אזרחים בדרכים, הצתה והרס של רכוש ציבורי, תקיפה ורדיפה של אנשי ציבור ובני משפחותיהם, וכן פעולות אלימות נגד ארגוני ימין אזרחיים. איש מהם לא גינה את שיגור פצצות התאורה לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה, ואת "טבעת האש" שהוצתה בשכונת מגוריו של נתניהו בירושלים. להיפך. פעולות אלו נורמלו על ידם והם יצאו להגנת הפורעים האלימים שנעצרו על ידי המשטרה. ח"כים משמאל אף ביקרו אותם בבתי הכלא עד לשחרורם.
כמו כן אותו ערוץ חדשות שמגונן היום על פלג, לא יצא לטובת הכתב הבכיר שלו, עמית סגל, כאשר זה הותקף על ידי מפגיני קפלן בכניסה לנווה אילן. האולפנים לא עסקו בכך ואיש לא גינה זאת. דין אחד לפלג, ודין אחר לסגל. הכל תלוי בפוזיציה ובדעה הפוליטית.
הדברים אמורים גם על הבכיינות של חדשות 13 לאחר הגרפיטי שרוסס השבוע בשעריו. הערוץ שנרמל גניבת טנק מאתר הנצחה, לצורך מלחמה ברפורמה המשפטית, ונרמל את דבריה של ד"ר יולנדה יבור שכינתה את נתניהו "בוגד וצורר", לפתע מזדעזע כאשר האש מלחכת את שולי גלימתו. "זו חציית קו אדום", אומרים אנשי התקשורת ומצקצקים בלשונם, תוך שהם שוכחים את חלקם בליבוי ההסתה.
הציבור אינו טיפש, ומבחין בצביעות הזועקת. הרצאה של גיא פלג בחיפה בוטלה, לאחר שהמשתתפים אמרו שאינם מעוניינים לשמוע אותו. "מפחיד לגלות שמקום שבו הרציתי שנים רבות כמה פעמים בשנה נכנע לאלימות. יש לזה שם – התקרנפות", הגיב פלג. הקוראים יחליטו מה גרוע יותר: קרנף או צבוע.
"עשיתי", "הנחיתי"
גם מיטיבי הלכת שיודעים לקרוא ולפרש את כל הנעשה בתוככי הליכוד פנימה, התקשו השבוע להבין את פשר ההתקפה של נתניהו על שר הביטחון ישראל כ"ץ בעיצומה של ישיבת הממשלה.
נתניהו הרים את קולו ונשמע זועם במיוחד: "בתקופה הזאת של שנת בחירות אנחנו עדים למתקפת פריימריז, מתקפת ציוצים שאני לא זוכר בנושאים ביטחוניים", אמר ועקץ את כ"ץ: "'אני אמרתי', 'אני עשיתי', 'אני עדכנתי', גם בנושאים שקשורים בביטחון הלאומי שלנו. אני מזכיר שהנושאים הללו נקבעים בתיאום עם ראש הממשלה, שהוא אחראי לזה".
מסתבר שנתניהו לא אהב את נטילת הקרדיט של כ"ץ. רק לו (לנתניהו) מותר להשתמש בגוף ראשון: "אני הוריתי", "אני הנחיתי", "אני אישרתי".
כ"ץ אינו שר הביטחון הראשון שסופג מהלומות מילוליות מנתניהו. אם מביטים לאחור מגלים שקדמו לו שבעה שרי ביטחון, שאיש מהם לא שבע נחת מראש הממשלה. חלקם שילמו על זה בכיסאם. הראשון היה יצחק מרדכי, שהאשים בזמנו את נתניהו על קבלת החלטות משיקולים פוליטיים ופוטר. אחריו היה אהוד ברק, שהתקשה לקבל את מרותו של פקודו לשעבר ב"סיירת" והסתכסך עמו קשות.
בהמשך הגיע בוגי יעלון, שהחל את המתיחות מול נתניהו סביב פרשת החייל היורה אלאור אזריה. הבא אחריו היה ליברמן שהתפטר בטענה שנתניהו נכנע לטרור בעזה. הבאים אחריו, בנט וגנץ, לא הסתדרו גם הם עם נתניהו, בדיוק כמו שר הביטחון האחרון גלנט. חלקם אף הפכו לאויביו המרים, מראשי תנועת המחאה נגדו.
בשונה מהם, כ"ץ לא מתכוון לריב עם נתניהו ובטח לא להתפטר. הוא משתדל להיות נאמן הלאה לראש הממשלה, וסופג על כך קיתונות של לעג. אולם מדי פעם הוא מנסה להראות בכל זאת שהוא מוביל ומקבל החלטות עצמאיות. כך עשה לאחר ההתקפות באיראן, תימן ועזה כאשר נטל קרדיטים לעצמו ב"מתקפת ציוצים". הדבר התבטא גם באמירתו האחרונה: "הנחיתי להציב את נושא הריסת המנהרות כמשימה המרכזית בשטח". כל הדברים הללו הביאו כאמור למתיחות שנוצרה מול ראה"מ.
הסימנים למתיחות בצבצו כבר עם מינויו של עו"ד איתי אופיר כפצ"ר. נתניהו לא אהב את המינוי אך לבסוף תמך בו. גם ההודעה על סגירת תחנת התקשורת הצבאית לא תואמה תחילה עם ראה"מ, ששונא כאלו הפתעות. בד בבד, יש הטוענים בליכוד כי מדובר בניפוח של מחלוקת דמה. לדבריהם, מדובר בסכסוך זוטר בין אנשי הלשכות של השניים, כאשר נתניהו וכץ מתואמים לחלוטין בנושאים הביטחוניים והשבוע אף היו יחד בביקור משותף בשטח הסורי.
ובכל זאת לוויכוח ביניהם יש פן פוליטי פנימי ליכודי.
הנאמנות וההישרדות
ביום שלישי הקרוב יתקיימו בחירות לוועידת הליכוד אחרי 13 שנה. לשר הביטחון כ"ץ חשוב מאוד להיבחר שוב ליו"ר מזכירות הליכוד, כיוון שהוא מחשיב מאוד את כוחו הפנימי במפלגה. ההתמודדות שלו תהיה באופן ישיר מול השר מיקי זוהר. הבחירות הללו יהיו הפרומו לקראת הפריימריז ויהוו מעין מבחן כוח לקבוצות השונות השולטות בליכוד.
כ"ץ, כאמור, מכוון גבוה, ולכן הוא יודע שאסור לו לריב עם נתניהו. זו הסיבה שהוא שמע השבוע את ביקורתו של ראש הממשלה, ספג אותה בשקט ונמנע מלענות. בד בבד הוא יודע לשמור על עצמאותו, תוך שלמד מניסיונם של שרי הביטחון לפניו, כיצד להימנע מעימותים מול נתניהו. במילים אחרות: כ"ץ עם יד אחת על ההגה הביטחוני ויד שנייה בקלפי הליכוד.
העיתונאי שלום ירושלמי, ניתח השבוע באופן מעניין את שלושת הכללים שכ"ץ אימץ. הכלל הראשון: אסור אף פעם להשמיע ליד נתניהו דעות מתונות ופשרניות, ולא להזדהות עם אויביו הפוליטיים. שרי ביטחון קודמים שעשו זאת, פוטרו. לפיכך תמיד צריך לשאת נאומים והצהרות מימין לראש הממשלה.
כלל שני: יש לבצר כוח פנימי בליכוד, כדי שנתניהו יחשוב אלף פעמים לפני שירצה לפטרו. הבחירות בשבוע הבא בוועידת הליכוד, הן חלק מהמשחק הפוליטי הפנימי שכץ יעמוד במרכזן. כלל נוסף: יש לשאוף תמיד לקבל את תמיכת ראש הממשלה במהלכים פנים-מפלגתיים. לפיכך אין להתבטא מולו וכמובן שלא להתמודד נגדו.
וכדי להשלים את התמונה על מצבו הפנימי של כ"ץ בתוך הליכוד, נספר כי השבוע התפרסם סקר פנימי של "מכון אגם", שמישש את הדופק בקרב חברי הליכוד לקראת הפריימריז שייערכו במהלך השנה לפני הבחירות. הסקר נערך בקרב אלפי מתפקדים עם סיום המלחמה, וגילה כמה ממצאים מעניינים על רשימת הליכוד לכנסת הבאה.
במקום הראשון זוכה חברת הכנסת גוטליב. המתפקדים הצביעו עבורה לאור עמדותיה המשפטיות. אחריה אמיר אוחנה, משה סעדה ובועז ביסמוט. את החמישייה הראשונה סוגר השר ישראל כ"ץ. מבחינתו מדובר בהישג, כיוון שהסקר הזה מבטא הצבעה של "מצביעים חופשיים", בעוד שבפועל בפריימריז יהיו דילים של קבוצות כוח פנימיות שימקמו אותו גבוה יותר.
החמישייה השנייה: אלמוג כהן, יריב לוין, אלי כהן, עמיחי שיקלי ושלמה קרעי. החמישייה השלישית: מירי רגב, גלעד ארדן, אופיר כץ, דודי אמסלם והשרה מאי גולן. במקום ה-16 ניר ברקת, ואחריו, אבי דיכטר, אביחי בוארון ויואב קיש. במקום ה-20 גדעון סער. אחריו בעשיריה הבאה: עמית הלוי, מיקי זוהר, חנוך מילביצקי, יולי אדלשטיין, גלית דיסטל, עידית סילמן, אופיר אקוניס, אריאל קלנר, ו…יואב גלנט במקום ה-29. קטי שטרית סוגרת את המקום ה-30. בעשירייה הרביעית נמצאים בין היתר צחי הנגבי, גילה גמליאל, חיים כץ וזאב אלקין.
לפי הסקר רוב מוחלט (83.8%) מבקשים לראות את נתניהו ממשיך להנהיג את המפלגה. הסקר בדק גם את ההעדפות ב"עידן שאחרי נתניהו" והפעם בלי רון דרמר, שבשבוע שעבר נבחר למקום הראשון. הפעם היה זה ישראל כץ עם 23.4%, אחריו אמיר אוחנה עם 19.3% ואחריהם בפער של כ-4% ויותר: יריב לוין, ברקת וארדן.
מהאולפנים לתקשורת
תופעת הגנרלים שנכנסים לפוליטיקה מוכרת וידועה. ברבים מהמקרים מדובר בכניסה זוהרת שמתגלית ככישלון מוחלט, אך עדיין הם נחשבים לסחורה פוליטית מבוקשת. ראשי המפלגות מבקשים להתהדר בהם, ואינם מבינים שמדובר ב"אתרוגים אחרי סוכות".
השבוע הכריז יאיר לפיד על צירוף ביטחוני חדש לרשימת "יש עתיד": האלוף במיל' נועם תיבון, מראשי תנועת המחאה. תיבון אינו הראשון. קדמו לו גנרלים ואנשי ביטחון שישולבו בבחירות הקרובות ברשימות השונות: טל רוסו ברשימת "ישר" של איזנקוט, נמרוד שפר ב"דמוקרטים" של יאיר גולן, גיורא איילנד ב"ישראל ביתנו" ויורם כהן ברשימתו של נפתלי בנט.
המשותף לכולם (מלבד הרקע הביטחוני): פרשני אולפנים שמתחו ביקורת על הממשלה לאחר המלחמה, וכעת עושים את המעבר אל מפלגות האופוזיציה.
תיבון עצמו נחשב לאיש שמאל מובהק. הוא ייסד את הארגון "חומת מגן לישראל", שהיה בין מובילי מחאת קפלן, ובשנה שעברה אף קיבל פרס מהתנועה לאיכות השלטון, וזה אומר לגביו הכל.
לפי עמדותיו, תיבון יכול היה להשתלב במפלגת "הדמוקרטים" של יאיר גולן. אך שם, כך נראה, לא היה מוצב בעמדה בולטת. לעומת זאת, ביש עתיד, נחשבים אנשי ביטחון למצרך נדיר, ולכן אימץ אותו לפיד בזרועות פתוחות. מלבד רם בן ברק ואלעזר שטרן (שעשוי לעבור לאיזנקוט), אין ללפיד שמות ביטחוניים חזקים. תיבון יוצב בחמישייה הראשונה, שרבים חוזים שזו תהיה גם החמישייה האחרונה.
כניסתו של תיבון מעוררת מתיחות פנימית ב"יש עתיד". כזכור, נתניהו עקץ את לפיד בכנסת: "עוד נראה אם יש עתיד ל'יש עתיד'". עתה גם הח"כים של לפיד שואלים זאת. רבים מהם חשים שהעתיד הפוליטי שלהם נגוז, ומביעים תסכול וכעס.
לאורך הקדנציה הם החניפו ללפיד, התאימו עצמם לקו הפוליטי שלו, וקיוו שהוא יגמול להם בהצבתם בקדמת הרשימה. עתה הם רואים כיצד לפיד מיישם עליהם את "חוק הגיוס" הפוליטי, כשהוא מגייס מועמדים מבחוץ שדוחקים אותם החוצה.
ברקע מרחפים שמות נוספים שעשויים להצטרף ללפיד: דובר צה"ל לשעבר דניאל הגרי, והאלוף במיל' ישראל זיו ("מהי האסטרטגיה"). הסקרים הקשים מביאים רבים במפלגה לחשב מסלול מחדש וחלקם, כך דווח השבוע, כבר פוזלים למפלגות אחרות: דבי ביטון שוקלת לעבור לליכוד, אלעזר שטרן לאיזנקוט, בועז טופורובסקי מתכנן פרישה, ואחרים בוחנים את עתידם.
ההערכה היא שגיוסו של תיבון נועד בראש ובראשונה לחזק את לפיד לקראת שיחות האיחוד הצפויות בגוש, בעיקר מול איזנקוט.
דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע
אף 35: האם החמקן האמריקאי יימכר לסעודיה ויאיים על העליונות האווירית של ישראל. באופוזיציה טוענים שנתניהו אשם, ובקואליציה מזכירים: "הרי אמרתם שצריך לעשות הכל להחזיר את החטופים, וזה חלק מהדיל". בינתיים יש קשיים בהעברת החמקן בשל התנגדות סעודית לנורמליזציה עם מדינת ישראל.
קבלת פנים: הנשיא טראמפ עשה הכל לקבל את יורש העצר הסעודי, בן סלמאן, בקבלת פנים ססגונית ומרשימה, עם מטחי כבוד, פרשים והרבה צבע. ככה ייעשה לאיש אשר טראמפ חפץ לכבדו. "אפילו את נתניהו הוא לא קיבל כך", עלצו במחנה הרל"ב.
נתיב למדינה פלשתינית: החלטת מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את הצעתו של טראמפ ל'תוכנית עזה' וכללה גם את המילים: "נתיב למדינה פלשתינית". אולם כדי שזה יקרה הפלשתינים צריכים לשנות את עורם ולהעביר שורת רפורמות, שאין שום סיכוי שיעברו. אפשר להירגע: ה"נתיב" למדינה פלשתינית ימשיך להיות "דרך ללא מוצא" עד שהפלשתינים יפסיקו לחנך לרצח.
קטעי עיתונות: הבג"צ השליך מכל המדרגות את ראשי השב"כ לשעבר שהסתמכו על קטעי עיתונות כאשר ביקשו לפסול את דוד זיני מכהונת ראש השב"כ. "הטענות שלכם לא רציניות", אמרו להם. מבהיל לחשוב שכך עבדו ראשי השב"כ הללו כאשר כיהנו בתפקידם. לא פלא שאירעו כה הרבה מחדלים לאורך השנים, כשהארגון ניהל את עצמו על סמך רכילות וצהובונים.
"דלת נעולה": שרי הממשלה שאיחרו לישיבת הממשלה השבוע מצאו דלת נעולה, סנקציה שהשית עליהם ראש הממשלה. רק לאחר כמה דקות הורשו להיכנס פנימה. חלקם רטנו בכעס: "איחרנו רק בדקה אחת וכבר סגרנו לנו את הדלת". הגנון הממשלתי.
ביביסט וקפלניסט: פנייה בלתי שגרתית הגיעה לאקדמיה ללשון העברית בבקשה להוציא את שני המילים הללו "ביביסט" ו"קפלניסט" משימוש. "מדובר במילים פוגעניות, מפלגות ומסיתות המעמיקות את השסע בישראל", נטען. שאלו יהיו הצרות שלנו.
לפיד הפוך: בנאום בכנסת התבטא לפיד בכעס באומרו: "כולנו יושבים פה ומחכים לקבל אישור מרבנים בבני ברק על השאלה האם יהיה או לא יהיה חוק גיוס. כל הרעיון בהקמת המדינה הציונית היה שלא מחכים לאישורי רבנים"… והנה בראיון אחר, כאשר לפיד כיהן בממשלת בנט, הוא נשאל, איך הממשלה שהוא חבר בה הגיעה למצב שהיא תלויה בהחלטתה של מועצת השורא (המנהיגה את מפלגת רע"ם). לפיד ענה בביטול: "לכל מפלגה בישראל יש גוף מייעץ שיושבים וחושבים ומדברים, וזה בסדר". צביעות כזו יכולה לקרות רק למי שמנהל את חייו הפוליטיים על בסיס אנטי והסתה. שבת שלום.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'
אין על ביבי בעולם הוא עושה רק טוב לעם ישראל