בפרשת השבוע, ויצא, התורה מספרת: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". לכאורה, יצחק ורבקה שולחים את יעקב מיד לחרן כדי להינצל מעשיו של עשו וכדי לשאת אישה. אך חז״ל במסכת מגילה (סוף פרק ראשון) מלמדים דבר מפתיע: יעקב לא הולך מיד לחרן. הוא פונה תחילה לבית שם ועבר ולומד שם תורה במשך ארבע־עשרה שנים רצופות.
רש״י מביא את דברי חז״ל, שעושים חשבון מדויק: יעקב היה בן 63 כשהוא קיבל את הברכות. במקום למהר ללבן כדי למצוא זיווג, הוא דוחה הכול – ויוצא ל־14 שנות לימוד. רק בגיל 77 הוא מגיע אל לבן. הוא עובד שבע שנים עבור רחל, ומתחתן בגיל 84. השאלה זועקת: מדוע? למה דווקא בשעה שהוא צריך לברוח מעשו, ולעשות את השליחות שהוריו שלחו אותו אליה – הוא עוצר הכול ונטמן בבית המדרש?
התשובה שחז״ל נותנים היא יסוד עצום בעבודת ה'. יעקב אבינו מלמד אותנו שאדם העומד בפני התמודדות גדולה חייב להצטייד בכלים רוחניים. החיים מלאים ניסיונות; יצר הרע אורב לאדם "בכל יום" ורוצה להפילו. הקב״ה אומר: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". התורה היא התרופה, היא המגן, היא הכוח שמאפשר לעמוד מול כל אתגר.
יעקב יודע שהוא הולך אל לבן הארמי – אדם רמאי, מכשף, עובד עבודה זרה, סמל הטומאה והרמאות. הוא שואל את עצמו: האם יש לי די כלים להתמודד עם האיש הזה? והתשובה היא: עדיין לא. לכן הוא עוצר הכול, ומשקיע את כל מה שיש לו בתורה, כדי להגיע מוכן. רק כשהוא חש שהוא מלא תורה, מלא קדושה, מלא כוחות – הוא יוצא.
חז״ל אומרים שיעקב "נטמן" בבית שם ועבר. נטמן – לשון הטמנה. כמו שמטמינים קדירה לחלוטין, כך יעקב היה כולו עטוף בתורה. ארבע־עשרה שנה הוא לא ישן על מיטה ממש. "וילן שם כי בא השמש" – זה הלילה הראשון שבו יעקב ישן שינה רגילה מאז יצא לדרכו. עד אז – כל כולו שקוע בתורה.
וזהו המוסר הגדול לדורות: ככל שאדם מכניס יותר תורה – כך יש לו יותר כוח להתמודד עם יצר הרע, עם קשיים, עם העולם. הורה שרוצה לגדל ילדים – צריך לזכור שהעולם מלא ניסיונות, והדרך היחידה להגן עליהם היא להחדיר בהם תורה. התורה מקדשת את האדם, נותנת לו כלים, מכוונת אותו לדרך אמת.
גם אדם שנאלץ לעבוד לפרנסתו – אסור לו לוותר על הקביעות של תורה. שיתחיל את היום בתפילה ותורה, או אפילו לפני התפילה. שישב בערב לפני השינה וילמד. כל רגע של תורה הוא לבנה בבניין חיי האדם.
יעקב אבינו מראה לנו שהכוח להצליח בחיים, להקים בית, להתמודד עם קשיים רוחניים וחומריים – מתחיל ונגמר בתורה. ככל שאדם מתמלא יותר – כך הוא עומד זקוף יותר, בטוח יותר, קרוב יותר לקב״ה. יהי רצון שנזכה ללמוד מתורתו של יעקב, למלא את עצמנו תורה, ולהתמודד עם כל אתגרי העולם באמת ובתמימות. אמן.
