המהלך של נתניהו הפתיע אתמול רבים. אמנם זה זמן נמצאת באוויר אפשרות החנינה והפסקת המשפט, אבל איש לא חשב שנתניהו עצמו הוא זה שיעשה את הצעד הזה. מבחינה פוליטית המשפט הרי מסייע לו: העדויות שלו לצד ההסתבכות של הפרקליטות והדברים הנחשפים במהלך המשפט, מעלים את התמיכה בו והדבר ניכר בסקרים. לפיכך אין לו לכאורה סיבה פוליטית להפסיק את המשפט, בפרט שמדובר בשנת בחירות.
ולמרות כל זה, ההערכה היא, שנתניהו פשוט התעייף מנטלית. קשה לו לתת עדות שלוש פעמים בשבוע. זה מצריך אותו להתכונן זמן ממושך לכל דיון, להיות דרוך על כל שאלה ותשובה, ובד בבד להמשיך לנהל את ענייני המדינה, תוך כדי המשפט, לפניו ולאחריו. עייפות הנפש הזו הכריעה אותו.
תומכיו מדגישים, שעצם בקשת החנינה, נחשבת לוויתור מצידו לטובת "דאגה לענייני המדינה". לדבריהם, "נתניהו יכול להגיע לזיכוי מוחלט, אבל הוא מבקש לנהל את ענייני המדינה ללא הפרעה" ובעצם מקריב את האינטרס האישי שלו מול האינטרס הציבורי.
כמו כן הם אומרים, שעצם בקשת החנינה עושה טוב גם למערכת המשפט, שרק מסתבכת והולכת ככל שהמשפט נמשך. בד בבד יש הטוענים, כי עצם זה שבית המשפט דרש מנתניהו להגיע לשלוש ישיבות בשבוע, נועד לגרום לו לבקש חנינה, כדי שגם הם ייצאו בכבוד מהעניין הזה, מבלי שיגיעו בסופו של דבר להחלטה כזו או אחרת, שבכל מקרה תפגע בהם.
מנגד סבורים מתנגדיו של נתניהו, כי בקשת החנינה מראה כי הוא איבד תקווה לזיכויו ולכן מנסה להציל את עורו, ואין להיענות לבקשתו. מבחינתם, נתניהו צריך להיות עסוק כל הזמן במשפט, כדי שלא יהיה לו פנאי לדברים אחרים, שיחזקו עוד יותר את מעמדו. "הוא הרי אמר שהוא יכול לנהל גם את המדינה וגם את המשפט, וכן אמר שהוא רוצה להוכיח את חפותו, אז שיתכבד וימשיך במשפט", הם אומרים, ומתעלמים כמובן ממה שארע בינתיים – האירועים הביטחוניים והמדיניים מאז הטבח הנורא.
נתניהו עצמו סבור שנוצרו הזדמנויות מדיניות וביטחוניות רבות בגלל כהונתו של הנשיא טראמפ, ולכן עליו להיות פנוי ראשו ורובו לצורך כך. הדבר יכול להיעשות רק אם יקבל חנינה. בד בבד יש כאן נקודה ביטחונית נוספת: לא רק הציבור בישראל עוקב אחר המשפט, גם אויבי ישראל. בכל פעם שמכניסים לנתניהו מעטפה חומה, והמשפט נפסק לשהות קצרה או ממושכת, הדבר גורם לדריכות במדינות האויב.
זו לא ספקולציה. זו ידיעה. מדובר בעוד סיבה מדוע המשפט הזה בעייתי גם מבחינה ביטחונית ועליו להיפסק כמה שיותר מהר. כל זה קורה על רקע קולות מלחמה שעולים ממזרח ואיש לא יודע עד כמה הושפעה החלטת נתניהו מכך.
השאלה האם יש כאן דיל נסתר: האם תמורת החנינה נתניהו יתחייב לבטל את כל ההליכים לביצוע הרפורמה המשפטית של יריב לוין ורפורמת התקשורת של קרעי. האם נתניהו באמת רוצה לאחות את הקרעים ולוותר על הדברים שחשובים לממשלת הימין?
ויש כאן גם נקודה חרדית: אם נתניהו מבקש לעשות סולחה עם השמאל, ולקבל בהמשך את תמיכתם, זה כמובן עלול להיות על חשבון המפלגות החרדיות – עוד נקודה למחשבה.
הדילמה של הרצוג קשה ובעייתית: האם ייענה לבקשת נתניהו ויסתכסך עם הצד השמאלי של האופוזיציה אליה הוא נוטה. מאידך אם לא ייענה, הוא יזכה לביקורת קשה מימין וכן מהנשיא טראמפ. הרצוג גם מבין שמתן חנינה לנתניהו זה גם מתן חנינה לצד השני, שרבים סבורים שהם תפרו תיקים לראש הממשלה כפי שעולה מעדויות רבות במהלך משפטו.
עד כה הלך הרצוג בין הטיפות והודיע כי הוא ממתין לבקשה שתגיע מצד נתניהו, מתוך הנחה שנתניהו לא יגיש בקשה כזו. עתה זה קרה ועליו לקבל החלטה. הוא ינסה לקבל החלטה "מפאינקי"ת" – לצד זה ואחר גם יחד. במילים אחרות: "כן אבל". האפשרות: חנינה עם תנאים ובמילים אחרות: עסקת טיעון. מבחינתו עדיף היה שנתניהו יקבל חנינה ויפרוש. אולם נתניהו לא מתכוון להקל עליו, ולא יפרוש. כך עולה גם מהודעתו אתמול, לפיה כל בקשתו נובעת מהרצון להתמקד בנושאים הביטחוניים והמדיניים וכמובן ל"לאחות את השסע הפנימי".
אפשרויות נוספות: הסכמה של הרצוג לחנינה בעד הקדמת הבחירות, או דרישה מנתניהו להסכים להתחייב על כהונה אחרונה, אולי "חנינה על תנאי", קרי במקרה של הסדר שאין דרך לאכוף, או כל פתרון יצירתי אחר. הכדור בידי הרצוג, ויש להניח שגם לאחר שיחליט, העניין יעבור להחלטת הבג"צ.
פורסם לראשונה הבוקר בעיתון 'יתד נאמן'
