כמה שמחה יש בחג החנוכה, חג האור! המסר המרכזי העולה מן הימים האלה הוא שככל שנגביר את האור, כך החושך ייעלם מאליו. אין צורך להיאבק בחושך עצמו, אלא כל שמצווה עלינו הוא להדליק אור קטן, וזהו כל העניין. הבה נתבונן בשמונה תובנות העולות מנרות חנוכה:
1. לגרש את החושך על ידי האור: אנו מדליקים נרות חנוכה דווקא בחושך. החושך אינו ישות קיימת, אין לו מציאות בפני עצמו, ובשל כך איננו צריכים להילחם בו. כשאנו נכנסים לחדר חשוך, איננו מגרשים את החושך באמצעות מקל, אלא מדליקים אור קטן – נר קטן – והחושך מיד נעלם. האור הקטן הזה הוא המעשה הטוב. כל אדם שעושה מעשה טוב, הוא למעשה מגרש את החושך. בדרך זו אנו מצמצמים את החושך ואת הרע שבעולם, ואת האנטישמיות, בכך שאנו פשוט נדבקים באור.
2. מוסיף והולך בדרכי בית הלל: דרך הדלקת הנרות היא כשיטת בית הלל – מוסיף והולך – לעומת שיטת בית שמאי שהיא פוחתת והולכת. הדבר מבטא את ההבדל שבין "אש" ל"אור". בית שמאי מייצגים את ה"אש" של המלחמה, בדומה למכבים מול היוונים, שבאו במלוא הכוח (פול גז) ולאט לאט נחלשו. לעומת זאת, בית הלל מדברים על "אור", והוא מבטא תהליך רוחני: אנו מוסיפים עוד אור קטן, ואחריו עוד אור, ומעלים בקודש. מוסיף והולך משמעו שאין להסתפק באור של היום, אלא המטרה היא שמחר נגדיל עוד את האור, ונרבה אותו יותר ממה שעשינו היום, וכן הלאה. בכל יום ובכל רגע, הנקודה היא להוסיף באור, להוסיף במעשים טובים.
3. חיבור להשם ככוח מול היוונים: היוונים רצו "להשכיחם תורתך". לא הייתה להם בעיה שנשמור שבת – הרי זה טוב לבריאות הגוף והנפש – אך הם דרשו שלא נחבר זאת לקדוש ברוך הוא, לנותן התורה. הם רצו שנעשה את המצוות לפי השכל וההיגיון האנושי בלבד, שכן הם העריכו מאוד את השכל. אולם כל הנקודה היא דווקא החיבור להשם, זה מה שנותן לנו את הכוח. כפי שראינו בסיפורים מן העת האחרונה. כשראיינתי את ג'ולי, אמו של בר קופרשטיין, היא סיפרה כיצד שוביהם, שהיו מרוחקים מהם 250 מטרים, היו באים להיות איתם בזמן ההפגזות של צה"ל, בטענה שהם יודעים שהקדוש ברוך הוא שומר עליהם. גם הכוחות הרעים יודעים את האמת בדבר ההשגחה האלוהית על עם ישראל והמאבק היווני נמשך עד ימינו – הרצון להפחית מן הדבקות בתורה ובמצוות, להיות "ככל הגויים" ולשמור מצוות רק באופן חלקי ולא קיצוני. עלינו לחזק כל פעם את הנקודה הפנימית של החיבור האמיתי להשם.
4. "יהודה תחיה לעד": אנו זוכרים את הסיפורים המרגשים, כמו תמונת החנוכייה שהודלקה בשנת 1932 בגרמניה, מול בית הפרלמנט, ועליה הכיתוב: "יהודה תמות, מכריז הדגל. יהודה תחיה לעד, משיבים לו הנרות." גם החטופים היקרים הדליקו את נרות חנוכה במקום הכי חשוך ודמים – וזהו המקום שלנו: ש"יהודה תחיה לעד", שאנחנו, עם ישראל, נחיה לעד.
5. מ"יוון" ל"נוי" – צמיחה מן הנפילה: אם נסתכל על המילה יוון, אותיותיה הן י', ו', נ'. תרבות יוון אומרת: אם נפלת, אם חטאת, זהו, נפלת ואין לך תקנה. אולם כל יופיו של יהודי הוא לקרוא את המילה יוון הפוך: נוי. כלומר, היופי היהודי הוא לדעת שמתוך הנפילה, מתוך הנו"ן השוקעת למטה, אנו יכולים לעלות – מן הנו"ן ל-ו' ול-י'. זהו שורש הצמיחה שלנו – דווקא מן הנפילות.
6. חנוכה הוא עניין של חינוך: חנוכה הוא עניין של חינוך – לא רק חינוך ילדים, אלא גם חינוך עצמי. המקום החזק של חג החנוכה הוא שבזמן הדלקת הנרות אין עושים מלאכה. המטרה היא להתאחד יחד כמשפחה, להיות אחד עם השני, להסתכל על הנרות ולראות מה הם מספרים לנו, ולהקשיב אחד לשני מעבר למילים.
7. מעלת התהליך וההדרגתיות: איננו מדליקים בבת אחת את כל שמונת הנרות, אלא נר אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. אנו חיים בדור של אינסטנט, ועלינו להבין שיש תהליך, שהעולם מובנה מתהליכים. הנקודה היא לא רק לרצות את התוצאה, אלא ליהנות מכל התהליך, ולדעת שגם לתהליך יש את המקום שלו.
8. הצלה רוחנית וזמן הניסים: חנוכה הוא זמן של הצלה רוחנית. בפורים רצו להשמיד את גופנו, ולכן חגגנו זאת בסעודה גשמית. בחנוכה רצו לאבד את הרוח שלנו, את הנפש שלנו, את החיבור שלנו להשם, ולכן אנו חוגגים זאת דווקא בהדלקת נרות, שהיא עניין רוחני. זו הסיבה שבחנוכה אנו מסובבים את הסביבון מלמעלה, ואילו בפורים מסובבים את הרעשן מלמטה – כי זה נס גשמי, ומכאן זה עניין רוחני. יש הנוהגים לומר, שבחנוכה רצו להשמיד אותנו רוחנית בלבד (שנבטל ראש חודש, שבת, ברית מילה), ולכן פעלנו פיזית ונלחמנו פיזית. בפורים רצו להשמיד אותנו פיזית, ולכן הגבנו בפעולות רוחניות (מרדכי לקח את כל היהודים, כינס אותם, לימד תורה את התינוקות).
בכל פעם זה הפוך, משום שאנו אחראים לצד הרוחני. כשמתקיפים את הצד הרוחני – זה שלנו, ואנו צריכים להתקיף חזרה; כשמתקיפים את הצד הפיזי, עלינו להגיב רוחנית. חנוכה הוא זמן של ניסים. אנו יודעים שלכל חג יש את האלמנט שלו, וחנוכה מביא דווקא את הניסים. בזמן הדלקת נרות חנוכה, עלינו לחשוב על הנס שכל אחד רוצה להביא לעצמו, וגם לכלל עם ישראל, שתגיע הגאולה תכף ומיד, וזהו הנס שכולנו מתפללים עליו. שמונה הוא מעל הטבע, אין סוף, וזהו עניין ברית מילה – הכניסה לקדושה שמעל הטבע.
