התבטאויות חריגות שנשמעו באחרונה מפי נשיא איראן מסעוד פזשכיאן מצביעות על תחושת ייאוש גוברת בצמרת השלטון בטהרן, לנוכח מציאות פנימית מורכבת והצטברות משברים שפוקדים את המדינה. בדברים שנשא בפני סטודנטים ואנשי אקדמיה, הביע פזשכיאן תסכול עמוק מתפקוד הממשלה והודה בגלוי במגבלות יכולתו להשפיע על המצב. "אם מישהו יכול לעשות משהו בבקשה שיעשה", אמר, והוסיף: "אני לא יכול לעשות כלום; אל תקללו אותי".
בפגישות סגורות עם גורמים רשמיים הודה פזשכיאן כי הממשלה "תקועה קשות מאוד", ותיאר מציאות שבה "אסונות יורדים מהיום הראשון וזה לא מפסיק". הדברים נאמרים על רקע שנה קשה במיוחד שעברה על איראן, שכללה בצורת חריפה, משבר אנרגיה מתמשך, אינפלציה גבוהה והחמרה ניכרת בתנאי החיים של האזרחים.
פזשכיאן ייחס את מצבה הקשה של איראן בראש ובראשונה לגורמים פנימיים. הוא דיבר על שחיתות מערכתית, מאבקי כוח בין פלגים יריבים ועשרות שנים של הוצאות ממשלתיות חסרות רסן, שאותן תיאר במילים חריפות כמעשים "שאנשים משוגעים עושים". בניגוד לרטוריקה המקובלת בטהרן, הוא הדגיש כי אין להטיל את מלוא האחריות על ארצות הברית או ישראל.
בהתייחסות ישירה למישור הצבאי, הודה נשיא איראן כי לישראל יתרון ברור בתחום הטילים. לדבריו, אף שאיראן שיגרה טילים במהלך הלחימה האחרונה, הארסנל הישראלי הוכיח עליונות הן בכמות והן ביכולות המבצעיות. לצד זאת, חזר פזשכיאן על מסר אידאולוגי מוכר, וקרא לאחדות בעולם המוסלמי. "על המוסלמים להתאחד, כמו יד אחת, אגרוף אחד", אמר, וטען כי כוחה של ישראל נובע מפילוג בין מדינות ועמים מוסלמיים. "אם אנחנו מפולגים – הם יכולים לכבוש, לדכא ולעשות את מה שהם עושים כל הזמן", סיכם.
שנתו הראשונה של פזשכיאן כנשיא מתאפיינת גם בזירה הביטחונית כתקופה קשה במיוחד. במהלכה נרשמו חיסולים של בעלי ברית ומפקדים בכירים, תקיפות אוויריות שיוחסו לישראל ולארצות הברית, ופגיעות במתקנים גרעיניים מרכזיים. כל זאת מתרחש במקביל להמשך ההידרדרות הכלכלית, למחסור חמור במים ובאנרגיה, ולתחושת מצוקה גוברת בקרב הציבור האיראני המתוסכל.
