בחג חנוכה המצוה המרכזית היא כמובן הדלקת הנרות. אבל מתוך זה הגיעו עוד מנהגים יפים וטובים לעם ישראל; כמו מאכל הסופגניות או משחק הסביבון.
סיפר פעם אבינו הגדול על איזו אמא חרדית מבני ברק, שנכנסה פעם לאיזו מכולת כדי לקנות כמה סופגניות לילדים. במקרה נכנסה לשם גם אחת שהיא לא כל כך שומרת תורה ומצוות. אז היא מסתכלת עליה בתדהמה ואומרת לה: "אני לא מאמינה. טוב, אז אני לא כל כך מקפידה. אז אני קונה סופגניות בחנות. אבל את לא מחמירה להכין בבית?!"… נו, אז זה הפך להיות מצוה חשובה. בכל זאת "מנהג ישראל תורה הוא".
נקח נקודה נפלאה מתוך משחק הסביבון. בעצם מהו המשחק? מסובבים ויש אותיות נ ג ה פ (האותיות האלה הגימט' שלהם מאה שלושים ושמונה – 'צמח" זה שמו של המשיח. "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ"), וכל אחד מהמשתתפים בוחר איזו אות, מסובבים את הסביבון ומי שהאות שלו כלפי מעלה, הוא המנצח. פירוש הדבר: שבזמן שהסביבון מסתובב, עדיין לא יודעים מי הוא המנצח. רק כאשר הסביבון נופל.
כאשר החיים זורמים, כשהכל רץ – הכל טוב, אי אפשר לדעת מי הוא החזק באמת, מי הוא המנצח. רק רגע הנפילה, רגע של חולשה, רגע של אתגר, זאת הנקודה בה מתגלים המנצחים. פה מתגלים החזקים. זה הסביבון. זה החיים שלנו. זה כל כך מתאים למשפט המפורסם: "כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים". אדם יודע, מתי מתבטא רגע הניצחון שלו? כן, הגעת לרגע של חלישות דעת, הגעת לרגע של נפילה. תדע לך, זה רגע בו אתה מנצח.
שנזכה תמיד תמיד להיות בשמחה, בהתעלות, בהתחזקות, ולנצח גם ברגעי החולשה שלנו.
