פרשת השבוע פרשה מאד מרגשת; יוסף מתגלה לאחים, "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שה"ש ה', ו'). יוסף אומר להם משפט: "וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹקִים. וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מ"ה, ח'). נפלא מאד, "אתם לא מכרתם אותי. אלוקים שלח אותי לפה. אלוקים הכתיר אותי פה".
מספרים שפעם איזה עכברון הסתובב לו להנאתו. פתאום, הוא רואה חתול ש"התביית" עליו. הוא רץ ומחפש מפלט ורואה איזה פיל, אז הוא אומר לפיל: "תעשה לי טובה, אני חייב שתציל אותי". אומר לו הפיל: "תעמוד שניה". הוא נעמד, הפיל לקח איזה גוש עפר בחדק שלו, שפך עליו והעכבר נעלם. טוב, נעלם, נעלם. החתול הוא לא מוצא, הולך. והנה העכבר רוצה לצאת והוא תקוע שמה, הפיל שם עליו חבילה. אז הוא מתחיל לזוז ימינה, שמאלה, צועק: "מישהו יכול להוציא אותי מפה?". החתול פתאום שומע לחשושים, הוא מגיע, והזנב של העכבר כבר מתחיל לצאת, והוא מתחיל לעזור לו לצאת, ואז חושב לו העכבר: "איזה יופי. איזה אנשים טובים יש, מוציאים אותי"… ולא לקח לו הרבה זמן… המחשבה הזאת מעניינת: דווקא מי שזרק עליך עפר, הוא זה שהציל אותך. ודווקא מי שמוריד ממך את העפר, הוא זה שטורף אותך.
אנחנו לא יודעים להסתכל על החיים נכון. אומר לנו יוסף: הם חשבו שמכרו אותו, אז ממילא הם עשו לו. לא! לא! מי שזרק עלי את העפר, דווקא הוא הביא אותי להיות לאדון לכל מצרים. להסתכל על החיים שלנו, הקב"ה מנהל אותם לטובה, לברכה, לשמחה. לא להתפעל שזרקו עליך עפר. דווקא שם בורא עולם שולח לך את ההצלה, את המלכות ואת השפע הטוב.
יהי רצון שכולנו תמיד תמיד נראה רק שפע טובה וברכה מידו העשירה, הפתוחה והרחבה.
