כ־20 שנה לאחר שנאמרו מאחורי דלתיים סגורות, נחשפים כעת תמלילים מפגישות ומשיחות טלפון בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לבין נשיא ארצות הברית לשעבר ג’ורג’ וו. בוש, מהשנים 2001–2008. המסמכים שופכים אור על הדיונים הרגישים שנערכו אז סביב פרויקט הגרעין האיראני, וממחישים כי כבר בראשית שנות ה־2000 העסיק החשש מתקיפה ישראלית את הדרגים הגבוהים ביותר בזירה הבינלאומית.
באחת הפגישות שנערכו בשנת 2005 דנו השניים באיומים מצד ישראל לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. מהתמלילים עולה כי בוש הביע בפני פוטין דאגה ממשית מהאפשרות שישראל תפעל צבאית, וציין כי ראש הממשלה דאז אריאל שרון שוקל ברצינות את האופציה הזו משום ש"נשק גרעיני איראני באמת מפחיד את הישראלים". בוש הבהיר כי להערכתו שרון רציני בכוונותיו והזהיר מפני ההשלכות, באומרו: "האופציה הצבאית גרועה, אבל אנחנו לא יכולים להוריד את זה מהשולחן". בהמשך הוסיף: "אם אתה או אני היינו שרון, היינו חושבים על האופציה הצבאית".
בוש הדגיש באוזני פוטין כי הדיפלומטיה חייבת להיות הכלי המרכזי למניעת הסלמה אזורית, והתריע מפני מהלך ישראלי עצמאי. "גרעין איראני ממש מפחיד את הישראלים. הדיפלומטיה חייבת לעבוד. זו נקודה חשובה שחייבת להיות בראש שלנו", אמר. בהמשך אף הזהיר: "אם שרון ירגיש צורך לתקוף באיראן, ייפתחו שערי הגיהינום. אני לא אומר שזה יקרה, אלא רק שהסיכוי הגבוה הוא שאם תהיה תגובה צבאית – היא תבוא מישראל". כאשר פוטין שאל "מה תהיה המטרה שלהם?", השיב בוש: "אם הם יחשבו שהם מעשירים בנתנז. אבל אנחנו לא בוחרים את המטרות עבור ישראל".
מהמסמכים עולה כי העיסוק בפרויקט הגרעין האיראני החל כבר עם כניסתו של בוש לבית הלבן. בפגישה הראשונה בין השניים ביוני 2001 עלתה הסוגיה, על רקע פעילותה של איראן במסגרת "פרויקט עמאד". בוש הביע דאגה עמוקה ואמר: "אני מודאג מאיראן. נשק שמגיע למדינה הזאת יכול להזיק גם לך. אני לא יכול לעשות הרבה איתם עכשיו". פוטין השיב כי גם הוא מזהה את כוונותיה של טהרן וציין: "מומחים איראנים שואלים הרבה שאלות על נושאים רגישים. אין ספק שהם רוצים נשק גרעיני. אמרתי לאנשים שלנו לא לספר להם דברים כאלה". עוד הוסיף פוטין כי רוסיה תפעל להגביל העברת טכנולוגיות רגישות לאיראן, ואמר: "יש לנו היסטוריה מורכבת עם איראן".
התמלילים פורסמו על ידי "ארכיון הביטחון הלאומי" בארצות הברית, בעקבות תביעה משפטית שהוגשה נגד הארכיון הלאומי האמריקני, וחושפים נדבך נוסף מאחורי הקלעים של הדיפלומטיה העולמית סביב אחת הסוגיות הרגישות ביותר במזרח התיכון.
