בעקבות הכרזתו הדרמטית אמש של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על לכידתו של נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו, והעברת ניהול המדינה באופן זמני לידי וושינגטון עד לכינון "חילופי שלטון בטוחים". לצד ההצהרות, הערפל סביב זהות ההנהגה הבאה מתחיל להתפזר.
למרות הציפיות כי המהלך יסלול את דרכה של מנהיגת האופוזיציה וכלת פרס נובל לשלום מריה קורינה מצ'אדו אל כס הנשיאות, הנשיא טראמפ בחר להסתייג ממנה פומבית. "למרות הערכתו האישית למצ'אדו, הוא אינו מאמין שיש לה את מידת התמיכה הציבורית הדרושה כדי להנהיג את המדינה בעת הזו", נמסר. חוסר שביעות הרצון של הבית הלבן בולט במיוחד לנוכח מאמציה הכבירים של מצ'אדו לזכות באמונו של הנשיא. היא זכתה בפרס נובל לשלום באוקטובר 2025, כינתה את הנשיא "אלוף החירות", הדהדה את טענותיו לגבי מערכות בחירות קודמות ואף הקדישה לו את הפרס היוקרתי.
למרות מחוות אלו, הנשיא האמריקני הבהיר בראיון ל"ניו יורק פוסט" כי חסר לה "הכבוד הנדרש" למשול, ובכך למעשה חרץ את גורל התמיכה האמריקנית בה. במקביל, החלה ארצות הברית לאמץ דמות שנויה במחלוקת מתוך המשטר הקודם – סגנית הנשיא דלסי רודריגז. הבחירה בה נראית תמוהה לאור עברו של המשטר, ואפילו טענות על אחריות להצפת ארצות הברית בסמים. עם זאת, לפי דיווחים ב"ניו יורק טיימס", מאחורי הקלעים התנהל קמפיין לחץ ממושך, שבסופו סימנו גורמים אמריקניים את רודריגז כיורשת פוטנציאלית המסוגלת לשרת את האינטרסים של וושינגטון, בעיקר בזכות יכולתה לנהל את תעשיית הנפט בוונצואלה.
לפי הדיווחים, מזכיר המדינה מרקו רוביו כבר קיים שיחות עם רודריגז, והיא אותתה על נכונות לשתף פעולה עם דרישות הממשל, למרות הצהרותיה הפומביות על ריבונות ונצואלה. המהלך להדחת מדורו התרחש לאחר שהנשיא דחה אולטימטום סופי לעזוב את המדינה וללכת לגלות בטורקיה. כעת, כשהממשל האמריקני מתמרן בין הבטחות לניהול זמני לבין חוסר נוכחות צבאית או דיפלומטית רשמית בשטח מאז סגירת השגרירות ב-2019, נשאלת השאלה כיצד תיושם השליטה בפועל. הנשיא ציין כי "קבוצה" תנהל את העניינים, אך נראה כי המפתח להבטחת האינטרסים האמריקניים טמון ביצירת ברית עם דמויות מתוך המנגנון הישן, תוך דחיקת האופוזיציה המזוהה עם המערב אל מחוץ למעגלי ההשפעה.
