הדיווחים המגיעים ביממות האחרונות מאיראן מציירים תמונה של התפרקות שלטונית של ממש, כאשר המדינה נמצאת בעיצומו של גל מחאה חסר תקדים בהיקפו ובחריפותו. מה שהחל כזעם על המצב הכלכלי הקורס, הפך למלחמה גלויה על סמלי המהפכה האסלאמית. בתיעודים דרמטיים המופצים ברשתות החברתיות, נראים המוני מפגינים כשהם מסתערים ומשתלטים על תחנות משטרה ובסיסי 'בסיג" מקומיים, תוך שהם מחרימים נשק ומאלצים את כוחות הביטחון לסגת. בערים מסוימות בפריפריה, השליטה הממשלתית הפכה לרופפת במיוחד, וקולות ירי נשמעים לאורך כל שעות היממה.
באופן חריג ביותר, החלו להצטבר עדויות על מספר מצומצם אך משמעותי של אנשי כוחות ביטחון שערקו משורות השירות או סירבו פקודה לירות לעבר מפגינים. במוקדים מסוימים נצפו שוטרים שנמלטו מהזירה כשהם מותירים מאחוריהם את הציוד האישי, מה שמעיד על אובדן מוחלט של הביטחון העצמי וההרתעה של המשטר מול ההמון הזועם.
אחד המראות המדהימים ביותר במהומות הנוכחיות, שכלל לא ברור כיצד יסתיימו, הוא ניפוץ דמותו של קאסם סולימאני, שנתפס בעבר כמקודש וסמל עבור האיראנים וכעת דמותו הפכה למטרה המרכזית של המפגינים; פסליו הופלו ודיוקנאות הענק שלו הועלו באש בכיכרות המרכזיות לקול צהלות המפגינים. במקביל, שריפת שלטים עם תמונותיו של המנהיג העליון חמינאי הפכה לדבר שבשגרה, והמחסום הפסיכולוגי של הפחד נראה כמי שגווע.
המשטר, שנמצא בלחץ אדיר גם מהזירה הבינלאומית ומהחמרת הסנקציות, מנסה להגיב ביד ברזל, אך המציאות בשטח מלמדת כי האש רק הולכת ומתגברת. השילוב בין שביתות ענק של נהגי משאיות וסוחרים לבין הרס פיזי של סמלי השלטון וכיבוש מתקני ביטחון, מעמיד את הנהגת איראן מול אתגר קיומי שלא ידעה מאז המהפכה ב-1979.
