בשבוע שעבר, בשיא הלחימה, קיבלו לוחמי חטיבת אלכסנדרוני פקודה יוצאת דופן. לא מדובר היה בעוד פשיטה שגרתית, אלא במבצע רגיש ומורכב שהמטרה שלו אחת: להחזיר הביתה את רני גוילי הי"ד.
סרן ל', ביומיום עורך דין ורואה חשבון המשמש כחשב, מצא את עצמו שוב במדים, כבר חודש ברצף (חלק מתוך כ-450 ימי מילואים בשנתיים האחרונות), מוביל את פלוגתו, כחלק מהחטיבה, למשימה שסיכון גבוה בצידה.
"הדיבורים על החיפושים תמיד היו באוויר," מספר סרן ל' בראיון ל'המחדש'. "בשבוע שעבר ירדה הפקודה. בהתחלה הדברים לא היו ברורים לגמרי, אבל לאט לאט זה התבהר. גייסנו את החיילים, נערכנו, ויצאנו חזק. כבשנו את המרחב כדי שהמקצוענים של הצבא יוכלו לעבוד בצורה סטרילית."
לדבריו, המשימה הייתה רחוקה מלהיות "חיםוש פשוט אחר גופה". מדובר בשטח מאוים מעבר לקו הצהוב, אזור שבו פועלים מחבלים. "בגזרה שלנו היה אויב, וחיסלנו אויבים כחלק מהמשימה," הוא משחזר. "היינו צריכים להעמיק את האחיזה כדי שהמרחב יהיה בטוח לגמרי, עם אפס תקלות ואפס אפשרויות לאויב להגיע. הפעלנו אש, וברוך השם הכל עבר בשלום."
כשנשאל על רמת הסיכון, סרן ל' לא מהסס: "זו משימה מסוכנת מאוד, אולי יותר ממשימות אחרות בגלל הרגישות שלה. האויב מבין את החשיבות של המבצע הזה עבורנו, וניסיון טרפוד מוצלח אחד מבחינתו היה יכול להיות הרסני. פעלנו במלוא העוצמה."
הדרך לזיהוי הסופי של רני הייתה רצופה בתפילות ובציפייה מורטת עצבים. "אני יודע שרני נמצא כגופה ה-250. בערך 250 גופות הוצאו ונבדקו לפניו. היו כל הזמן תפילות בעמדות – 'הלוואי שזה יהיה הוא', 'שימצא כבר'. היו הימורים ותפילות אם זה יהיה בגופה ה-5, ה-200 או ה-600." אומר סרן ל' בשיחה עם 'המחדש'.
ואז הגיע הרגע. סרן ל' הגיע לנקודה זמן קצר לאחר שהצוות המצומצם איתר את הגופה. הזיהוי היה ודאי ומצמרר: רני גוילי הי"ד נמצא שלם, כשהוא לבוש במדיו, שנתיים אחרי שנרצח. "זה רגע מרומם מאוד," הוא מתאר בקול רועד. "התכנסנו כולם יחד ופצחנו בשירת 'אני מאמין' ספונטנית. מיד לאחר מכן נאמר קדיש ראשון שם בשטח, כי הבנו שצריך לעשות את זה כמה שיותר מהר. לכל אחד הייתה הדרך שלו לפרוק את ההתרגשות – חלק שרו 'התקווה', חלק 'אני מאמין', חלק 'הושיע את עמך', והיו כאלו שתקעו בשופר ובירכו 'הטוב והמיטיב'. זו המימוש הכי בסיסי של הערבות ההדדית."
למרות ההישג הכביר, סרן ל' יודע שהמשימה לא תמה. "האויב שלנו אכזר, ובכל הזדמנות הוא ינסה לפגוע בנו. בתור מפקד, האתגר הכי גדול שלי עכשיו הוא לאסוף את כולם, להרים שוב את הסטנדרטים ולא להירגע מההישג, כדי שלא נפספס בגלל תחושת ההקלה."
בסיום הראיון, כשהוא מתכונן ליציאה קצרה ל"אפטר" בבית לפני שיחזור לקו, הוא מבקש להעביר מסר של הערכה לעורף: "הלוחמים אצלנו עשו מאות ימי מילואים. ברגע שרני נמצא, הכל צף מחדש וחוזרים לניהול השגרה, הבית והעבודה. מקור הכוח שלנו הוא הבית. הגיבורות האמיתיות הן אלו שנמצאות מאחור ומאפשרות לנו לעשות את העבודה מקדימה. אנחנו מרגישים את השליחות בידיים ממש."
