דו"ח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2024 שמתפרסם היום מציג מציאות כלכלית-חברתית מורכבת ומטלטלת, המושפעת עמוקות מאירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" .
על פי הנתונים, בשנת 2024 חיו בישראל כ-2 מיליון נפשות עניות, בהן כ-880.5 אלף ילדים ו-158.7 אלף אזרחים ותיקים. המציאות הזו מציבה את ישראל במקום השני מבין מדינות ה-OECD בשיעור תוחלת העוני בקרב ילדים, העומד על 28%. בפתח הדוח נכתב כי "העוני הוא בעיה כלכלית-חברתית קשה, שאינה רק סטטיסטיקה של הכנסות. מאחורי כל נתון עומדים פנים, שמות וסיפורים קשים של אנשים ומשפחות הנאלצים להתמודד ברמה יומיומית עם מציאות כלכלית קשה ועם השלכותיה על תחומי חיים רבים".
במגזרים השונים נרשמה יציבות יחסית אך מדאיגה: שיעור הנפשות העניות בקרב ערבים וחרדים הגיע ב-2024 ל-65.1% מכלל העניים, שיעור הגבוה כמעט פי שניים ממשקלם באוכלוסייה. עם זאת, נרשמה ירידה קלה בתחולת העוני במשפחות החרדיות מ-33.0% ל-32.8%. בביטוח הלאומי מצביעים על כך שאלמלא התערבות הממשלה באמצעות קצבאות ומיסים, ממדי העוני היו גבוהים בהרבה: "לולא התערבות הממשלה באמצעות תשלומי ההעברה והמיסים הישירים, תחולת העוני של נפשות הייתה עולה מ-31.0% ב-2023 ל-31.5% ב-2024".
התחזית לעתיד נראית קודרת אף יותר. אומדנים ראשוניים לשנת 2025 מצביעים על הרעה נוספת, כאשר תחולת העוני בקרב ילדים צפויה לעלות ל-28.8%. נתוני האי-ביטחון התזונתי נותרו גבוהים מאוד, כאשר 28.1% מהנפשות חיו בשנת 2024 באי-ביטחון תזונתי בשל סיבות כלכליות.
צביקה כהן, מ״מ מנכ״ל הביטוח הלאומי, התייחס לממצאים הקשים ואמר: ״כשמסתכלים בראייה רב שנתית העוני בישראל ״שומר״ על יציבות. המלחמה ויוקר המחייה של השנים האחרונות החריפו את הבעיה ולא יצרו אותה. ללא השקעה ממוקדת בילדים, משפחות צעירות ושירותים חברתיים העוני בישראל ימשיך לעבור מדור לדור". ואכן, הנתונים מראים כי למרות עלייה ריאלית בקו העוני שהגיע ל-3,547 ₪ לנפש תקנית, מצבם של משקי הבית לא השתפר בהתאמה, ושיעור אלו שאינם מצליחים לממן את כל ההוצאות החודשיות עלה.
ניצה (קלינר) קסיר, סמנכ"לית מחקר ותכנון, הדגישה בדבריה את האחריות המוטלת על המדינה: "העוני איננו גזירת גורל. הוא אתגר חברתי שניתן להתמודד איתו. למדינה אחריות מוסרית ולאומית, לפעול לצמצום ממדי העוני והאי-שוויון. חברה חזקה נמדדת לא רק בצמיחתה הכלכלית, אלא גם ביכולתה להבטיח שכל אחד מחבריה יחיה בכבוד וברמת חיים סבירה". קסיר ציינה כי צמצום הפערים מחייב הקצאת תקציבים וגיבוש מדיניות מקיפה בתחומי התעסוקה, הרווחה, החינוך והדיור.
