כך שופט העליון פוגלמן התחמק מרשימת הניגוד ענינים שלו; מחק חלק מהרשימה

בית המשפט העליון עומד לאחרונה במוקד ביקורת קשה, בכל מה שקשור לסוגיית ניגודי העניינים של כמה משופטיו, ולא מצליח לספק הסברים. הנשיאה, אסתר חיות, לא הצליחה להסביר כיצד דנה בעניינן של חברות שמפרנסות את בעלה. ענת ברון לא הצליחה להסביר איך ישבה בדין בעניינם של תורמים גדולים למוסד שעוסק בהנצחת בנה, ושבראשו עומד בעלה. מני מזוז לא הצליח להסביר איך ישב בעתירה שתקפה גוף, שבתו משמשת בו בתפקיד בכיר. כל זה עוד לפני שהזכרנו את ממצאי התחקיר של צח שפיצן בכאן 11 בהקשרים האלה.

מה עושים במקום להתמודד עם הביקורת ולערוך בדיקה רצינית וחשבון נפש? משגרים לחלל האוויר התקשורתי ספין יחצני חסר חשיבות. ספין. בדיוק כך צריך להגדיר את הבשורה שיצאה בשבוע שעבר מבית המשפט העליון, שלפיה החל משנת המשפט הבאה תפורסם רשימת המניעויות של השופטים, באתר האינטרנט של הרשות השופטת.

לטובת מי שלא בקיא, רק נזכיר ש"רשימת המניעויות" היא רשימה שממלא כל שופט, ושבה מופיעים האנשים שהוא מנוע מלעסוק בענייניהם בשבתו על כס המשפט: קרובי משפחה, חברים, חברים לשעבר לעבודה ושאר גורמים שעיסוק בהליכים המשפטיים שלהם עלול להביא אותו למצב של ניגוד עניינים.

אז למה ההחלטה הזו אינה אלא תעלול תקשורתי? ראשית, משום שגם עד עכשיו הייתה בידנו הרשימה הזו. נכון, עד עכשיו לא פרסמו אותה השופטים ביוזמתם, וכולנו המתנו לעו"ד אלעד מן שידרוש אותה עבור כולנו לפי חוק חופש המידע, אבל בסופו של דבר הרשימות פורסמו, וכולנו ידענו מה יש בהן.

אני גם לא נדרש לשאלה, המעניינת כשלעצמה, למה החליטה נשיאת בית המשפט העליון לחכות לשנת המשפט הבאה, במקום להורות כבר היום על פרסום הרשימה, שקיימת ממילא. הנקודה החשובה היא שהמהלך הזה לא ישנה 99% מהבעיות שצפו בניגודי העניינים של השופטים.

הבעיה המרכזית אצל לא מעט שופטים, עד היום, הייתה שהם לא חשבו שאותם כללים של ניגודי עניינים שחלים על אחד האדם או על אחד הפוליטיקאים, חלים גם עליהם. ואם שופט לא חושב שיש בעיה שהוא יעסוק בעניינו של אדם קרוב אליו, ממילא הוא גם לא ירשום אותו ברשימת המניעויות שלו. משכך, כשהרשימה הזו תתפרסם באתר של בית המשפט, אנחנו לא נדע על הקרבה בין השניים. במובן הזה, הפרסום הפומבי לא יפתור שום בעיה.

ואם אתם מבקשים הוכחה לדברים, הנה לכם שני סיפורים לדוגמה. שניהם קשורים בשופט עוזי פוגלמן, שב־2023 ייכנס לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. שני הסיפורים הללו ילמדו עד כמה רשימת המניעויות איננה אלא בדיחה. עד כמה חלק משופטי העליון מעולם לא התייחסו אליה ברצינות. עד כמה כל אחד מהם קובע לעצמו כללים משלו, ועד כמה כל אחד מהם מחליט לפי שיקול דעתו מתי בא לו להכניס מישהו ממקורביו לרשימה, ומתי בא לו להוציא אותו ממנה. כל שופט וההגינות שלו, כל שופט ועולם הערכים שלו, כל שופט והתירוצים שלו, כאשר הוא נדרש לענות על שאלות.

תעלומת ניתוק הזיקה

כרמל בן צור שימשה כמתמחה בלשכתו של השופט פוגלמן מספטמבר 2012 ועד ספטמבר 2013. אחרי כמה חודשים של הפסקה, היא שבה ללשכתו של פוגלמן, הפעם כעוזרת המשפטית של השופט, והועסקה על ידו בתפקיד הזה במשך שלוש שנים, עד מרץ 2017. כדי להבין במה דברים אמורים, נסביר שהתפקיד של עוזר משפטי הוא במהותו משרת אמון במלוא מובן המילה. העוזר המשפטי נבחר לתפקיד על ידי השופט עצמו. הוא יושב בלשכתו של השופט, ומסייע לו בכתיבת פסקי הדין שלו.

משום הקרבה הגדולה הזו, הכניס פוגלמן לרשימת המניעויות שלו את עו"ד בעז בן צור, אביה של העוזרת המשפטית. בכל התקופה שבה היא הועסקה בלשכתו, הוא נמנע מעיסוק בכל תיק הקשור באביה ובמשרדו. בעז בן צור הוא עורך דין ותיק ומוערך, שמחזיק במשרד מוביל בתחומים משפטיים שונים. כבר כאן חשוב להדגיש שאין בדברים שיועלו בשורות הבאות כדי למתוח ולו מילת ביקורת אחת עליו, על בתו, או על פעולה מפעולותיהם.

בחזרה לסיפור. באוקטובר 2018 עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בדרישה להעביר מתפקידו כחבר הוועדה לבחירת שופטים, את ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה, בעקבות החקירה הפלילית שהתנהלה נגדו. "הוועדה לבחירת שופטים היא קודש הקודשים של מערכת המשפט בישראל", כתבו עורכי הדין של התנועה אליעד שרגא, תומר נאור וזהר אלטמן־רפאל, והסבירו כי ישנה סכנה ל"פגיעה אנושה ביותר באמון הציבור ביושרתה של הוועדה".

ב־25 באוקטובר 2018 הגיע לבית המשפט הגבוה לצדק המסמך הראשון שהעיד על כך שאת נוה מייצגת כרמל בן צור, מי שכאמור התמחתה אצל פוגלמן, ואך לפני שנה וחצי סיימה ארבע שנות עבודה בלשכתו. פוגלמן, שקיבל לראשונה את התיק כשופט תורן, היה צריך להחליט מה לעשות בו.

באופן הפשוט ביותר היה מצופה ממנו להעביר את התיק לשופט אחר. שהרי בן צור, נכון לאותו מועד, הופיעה ברשימת האנשים שהוא מנוע מלשבת בתיקים הקשורים אליהם. אלא שפוגלמן בחר בדרך אחרת, יצירתית הרבה יותר. קודם הוא פנה אל צוות יומן בית המשפט העליון, וביקש להסיר את שמה של עו"ד כרמל בן צור מרשימת המניעויות שלו. כעבור שבוע, כשהשם "בן צור" הוסר מהרשימה, הוא התיישב לכתוב את פסק דינו, שמקבל את בקשתה של העוזרת לשעבר לדחות את העתירה נגד אפי נוה.

פוגלמן ניסח את ההחלטה לדחות את העתירה בלי לקיים בה כלל דיון. כשסיים, החתים עליה את השופטים יצחק עמית וג'ורג' קרא. חשוב להדגיש שאין כאן שום טענה שהשופט פוגלמן הטה משפט, או שאלמלא היכרותו הקרובה עם עורכת הדין היה פוסק אחרת. ובכל זאת, אם עד עכשיו חשבנו שיש לכל שופט רשימה של אנשים שאסור לו לדון בעניינם ושהוא פועל לפיה, עכשיו לימד אותנו פוגלמן שהעסק יכול גם לעבוד הפוך. קודם מתקבלת עתירה שהשופט מעוניין לדון בה, ואז, כשהוא רואה שהוא מנוע מלעסוק בתיק בשל קרבתו לאחד מעורכי הדין, הוא יכול פשוט לגשת אל הרשימה, לתקן אותה בדיעבד, והנה, כבמטה קסם, נעלמו ניגודי העניינים.

מתשובתו של השופט פוגלמן לשאלות שהועברו אליו, אפשר היה להבין באופן הכי רשמי שיש, שאין בבית המשפט העליון כללים, ואיש הישר בעיניו יעשה. "הסרת שם מרשימת המניעויות נתונה לשיקול דעתו של השופט, כאשר הוא סבור שאין עוד עילה למניעות. הדבר תלוי בשיקולים שונים, כמו סמיכות זמנים, קרבת הקשר בין הצדדים וכדומה".

וכשכך עובדים הדברים, לעולם לא נוכל למתוח ביקורת על מי מהשופטים. שהרי כל עוד הדברים נתונים לשיקול דעתו הבלעדי של השופט, ולשאלה מתי הוא סבור שיש מניעות ומתי הוא סבור שאין עוד מניעות, לעולם לא ניתן יהיה להבין איפה נמצא הקו האדום ומתי הוא נחצה. אבל זה רק חלק מהעניין. פוגלמן הסביר לי עוד שהסיר את עורכי הדין בן צור מרשימת המניעויות שלו, משום שבשלב מסוים היה "ניתוק זיקה" בינו לבין מי שהייתה העוזרת המשפטית שלו. ומתי מתנתקת הזיקה הזו? אחרי חצי שנה? אחרי שנה? אחרי עשר שנים?

ובכן, פוגלמן הגדיר את התקופה הזו כך: "כשנה וחצי מסיום העסקתה". אני מודה שמה שהכי הפריע לי בתשובה הזו הייתה האות כ'. מה זאת אומרת "כשנה וחצי"? זה בערך שנה וחצי? זה שנה וחמישה חודשים? זה שנה ושישה חודשים וארבעה ימים? יכול להיות שאין באיזשהו מקום הוראות ברורות ומחייבות? ובכלל, חשבו לרגע על הסיטואציה הזו. נראה לכם סביר והגיוני שאחרי שנה וחצי פוגלמן באמת יכול לחוש מה שהוא מכנה "ניתוק זיקה" ממי שישבה בלשכתו במשך ארבע שנים וכתבה עבורו את פסקי הדין שלו? זה רציני?

כדי לבחון את הדברים, אזכיר שוב את הנוסחה שאימצנו כאן במקרים כאלה, שבהם אנחנו מבקשים להבין לפי מבחן "האדם הסביר" מתי קיים מצב של ניגוד עניינים ומתי לא. קחו את שמו של השופט – עוזי פוגלמן במקרה הזה. החליפו אותו בשם "אריה דרעי", ובדקו איך זה מתגלגל לכם על הלשון. תארו לעצמכם, רק לצורך המבחן, שהעוזר הצמוד של אריה דרעי פורש מעבודתו בלשכת השר, ואחרי שנה וחצי מגיע אל הלשכה שאותה עזב כמי שמייצג לקוח, שמבקש למכור משהו למשרד שבראשו עומד השר.

עכשיו תארו לעצמכם שהלקוח גם היה זוכה במכרז הזה. לא מפני שהשר הטה מכרז. מפני שבאמת הגיע לו. עכשיו תארו עוד איך הייתה נראית הכותרת שהייתה מספרת על זה בעיתון. עכשיו אתם מוזמנים להחליף שוב את השמות, ולחזור למציאות. הבנתם?

רשימת המניעויות? המלצה בלבד!

הלאה. לפני כמה ימים ביקשתי מדוברות הנהלת בתי המשפט את רשימת המניעויות הנוכחית של שופטי בית המשפט העליון. ברשימה של פוגלמן, שמעודכנת להשבוע, מצאתי את שמו של עו"ד עמרי אפשטיין, סגן בכיר א' במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. למה פוגלמן מנוע מלעסוק בעניינים שבהם מטפל עו"ד אפשטיין? משום שבת זוגו של אפשטיין, עו"ד עדי ליברוס, שימשה במשך למעלה מחמש שנים כעוזרת המשפטית של השופט פוגלמן, וסיימה את עבודתה אצלו בפברואר 2020, כלומר לפני כארבעה חודשים. ההחלטה של פוגלמן להיות מנוע מעיסוק בכל תיק שבו מטפל אפשטיין, הייתה בנסיבות הללו הגיונית ומתבקשת.

אלא מה? חיטוט קל במאגרי בית המשפט העלה שפוגלמן לא ממש הקפיד לעמוד בכללי המניעויות שהוא הציב לעצמו. בחודש מרץ, כחודש אחרי שרעייתו של אפשטיין סיימה את עבודתה עם פוגלמן, הוגשה לבג"ץ עתירה של האגודה לזכויות האזרח ושל כמה עותרים נוספים, בעניין שקשור לתנאי האסירים בתקופת הקורונה. הדיון התקיים ב־27 במאי. בהרכב השופטים ישב השופט עוזי פוגלמן. את המדינה ייצג בתיק עו"ד אפשטיין. תמוה, הלא כן? הרי אם אפשטיין מופיע היום ברשימת המניעויות של פוגלמן, איך השופט הרשה לעצמו לדון בתיק של אפשטיין לפני חודש?

צברתי כבר ותק בעיסוק בסוגיות הללו של ניגודי עניינים של שופטים. קיבלתי כבר תשובות מתשובות שונות לשאלות שהפניתי, אבל אני מודה שבתשובה כמו זו שקיבלתי מפוגלמן עוד לא נתקלתי.

מה התברר? ששלושה חודשים בלבד אחרי שבת זוגו של אפשטיין סיימה לעבוד אצלו, מחק פוגלמן את שמו של בן זוגה מרשימת המנועים להופיע בפניו. אחרי שמחק אותו, וכשלפחות על הנייר הרשמי לא הייתה עוד בעיה לדון בתיקים שבהם הוא מייצג, ישב פוגלמן ודן בעתירה שהוזכרה לעיל, עתירה שבה ייצג אפשטיין את המדינה. רגע, תשאלו, אם הוא מחק את שמו, אז איך זה שהוא מופיע ברשימה המעודכנת מהשבוע? שאלה טובה. מסתבר שאחרי שהסיר את אפשטיין מהרשימה, ואחרי שאפשר לעצמו לדון בעתירה שבה הוא מייצג, שב פוגלמן והחזיר אותו שוב לרשימה.

מה זה מלמד? שבענייני ניגודי העניינים של השופטים אין חוקים ואין כללים, אין פיקוח ואין בקרה. כל שופט עושה מה שבראש שלו. כל שופט מכניס לרשימה את מי שבא לו, ומוציא אותו מתי שבא לו. רק תארו לעצמכם מה היו עושים בבית המשפט העליון לחבר דירקטוריון במתנ"ס של אופקים שהיה מתנהל ככה. והסיפור הזה רק מתעצם כשאנחנו נזכרים בסיפור הראשון שהובא בתחילת הטור. סיפורה של העוזרת המשפטית הקודמת, כרמל בן צור. שם הסביר פוגלמן שהוא היה מנוע מלעסוק בתיקים שאביה מייצג – כן, גם אביה, לא רק היא – עד שעברו שנה וחצי לעזיבת בתו את לשכתו.

אצל העוזרת השנייה, לעומת זאת, הוא הרשה לעצמו כבר אחרי שלושה חודשים לטפל בענייניו של בעלה. אז כמה זמן צריך לעבור עד ל"ניתוק הזיקה"? שנה וחצי? שלושה חודשים? האם יכול להיות שלכל עוזרת יש כללי מניעויות אחרים, או שמא כל שופט יכול להחליט בכל פעם איך שבא לו?

"הרשימה היא כלי עזר"

תגובת השופט פוגלמן באמצעות דוברות הרשות השופטת:

בהתייחס לתקופת המניעות של עו"ד בן צור: "החל מתחילת התמחותה של כרמל בן צור, בתו של עו"ד בן צור, בלשכת השופט, ועד כשנה וחצי מסיום העסקתה, אז הוסר השם מהרשימה עקב ניתוק הזיקה האמורה, ולאחר שלא היה מקום להמשיך את המניעות".

"משעורכי הדין הוסרו מרשימת המניעויות בשל ניתוק זיקה, לא הייתה עוד סיבה עניינית להימנע מטיפול בבג"ץ 7383/18 שהגיע לשופט פוגלמן כשופט תורן.

"מבחינת השופט, המניעות התייחסה לכל עורכי הדין במשרד.

"הסרת שם מרשימת המניעויות נתונה לשיקול דעתו של השופט, כאשר הוא סבור שאין עוד עילה למניעות. הדבר תלוי בשיקולים שונים כמו סמיכות זמנים, קרבת הקשר בין הצדדים וכדומה.

"ניהול רשימת מניעויות אינו מחויב על פי החוק. הרשימה היא כאמור כלי עזר מנהלתי לצורך ניתוב תיקים ושיבוץ שופטים לשמיעתם, ככל שניתן לצפות את המניעות מראש. זאת לעומת עילות הפסלות שאותן בית המשפט מוסמך לבחון, מיוזמתו או לבקשת הצדדים, על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט. לעניין מניעות מלדון בהליכים שבהם מעורבים או מייצגים עוזרים משפטיים לשעבר, סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט קובע כי שופט לא יישב בדין אם "צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת". יחסי הקרבה של שופט עם צוותו הם תלויי נסיבות, ועל כן תקופת המניעות נקבעת בשים לב לנסיבות אלו.

"עו״ד ליברוס היא בת זוגו של עו״ד עמרי אפשטיין – פרקליט במחלקת הבג״צים – ובנסיבות אלו בלבד הוסף שמו לרשימת המניעויות של השופט. לאחר סיום עבודתה של עו״ד ליברוס, הוסר עו״ד אפשטיין מרשימת המניעויות ביום 1.5.20. בתאריך 27.5.20, שבו נשמע בג"ץ 2280/20, שנסב על תקנות שעת חירום בשעת הקורונה, עו״ד אפשטיין לא נכלל ברשימת המניעויות. הוא הוסף אליה בהתאם להנחיית השופט, לאחר שיקול נוסף, ביום 2.6.20".

הטור המלא פורסם ע"י העיתונאי קלמן ליבסקינד בעיתון "מעריב"