שבת התאחדות וחיזוק לילדים מרחבי אוקראינה
אווירת השבת הייתה של קדושה, התעלות ורוחניות, והשפיעה על כל הנוכחים – גדולים כקטנים – שהרגישו במלוא עוצמתה של דרך החסידות האמיתית של הבעש״ט שחמל על כל יהודי ורצה לקרבו לבורא עולם.
בריתות במסירות נפש
בערב שבת התקיימו שלושה מעמדי ברית מילה מיוחדים במינם, שנערכו ברגשי קודש ובמעמדים מרטיטים באווירה של מסירות נפש אמיתית. שניים מן הנימולים היו בני 35 ו־30, ולצידם ילד בן 8 שנים שסיפורו נגע לכל לב: כאשר אביו עצמו נימול במעז׳'בוז' לפני שנתיים, ולפני תקופה נלקח בכח לצבא האוקראיני ונעלמו עקבותיו בחזית. כעת ביקשה האם למול את בנה דווקא במקום הקדוש הזה, ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו.
בערב שבת התקיים מעמד מרגש בציון הבעל שם טוב. אחרי הכנה עם שירי התעוררות מעומק הלב, התכנסו הנימולים, הסנדקים וכל המשתתפים, לתפילה נרגשת. המעמד הנשגב, לו היו שותפים יהודים מחוגים שונים, חידד את תחושת האחדות של עם ישראל והזכיר את החיבור הנצחי שלנו למקורות הקדושים.
לכבודה של הבריתות הגיעו האורחים החשובים שכובדו גם בסנדקאות: הגאון רבי עזריאל יפה שליט"א, ראש ישיבת תפארת יעקב גייטסהעד; והגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט״א, אב"ד "באר ישראל" וריש מתיבתא "עוז והדר". האורחים כובדו בסנדקאות וליוו את הנימולים ברגעים של מסירות נפש נדירה ומרגשת, ודברי החיזוק והשיחות האישיות חיזקו את הילדים באמונה, בביטחון ובשמירה על הזהות היהודית. הסנדק השלישי היה ר׳ שמעון דייויס חבר מועצת עירית קרית גת שעזר רבות למען הפקת השבת הזאת.
את הבריתות ערך המוהל הרב יוסף מנדל היילברון, מוהל מומחה, אשר במסירות וברגישות ליווה את המעמדים והעניק להם נופך מיוחד של קדושה והתרגשות, עד שהרבה מן הנוכחים לא יכלו לעצור את דמעותיהם.
דקות לפני כניסת השבת נערך מעמד כביר בציון הבעש"ט שעמד תחת הרושם העצום שהיה בעת הברית מילה. שם נשא הגרמ"מ הרב פומרנץ שליט"א דברים נלהבים, בהזכירו את הפסוק מפרשת השבוע, יתרו, "ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים". יש ברית שהיא ברית חיצונית, קשר. אבל יש ברית שהיא ברית פנימית שבאה בדם, במסירות נפש. ילד בן שמונה ימים אף אחד לא שואל אותו, אבל הבעל שם טוב הקדוש שאנחנו נמצאים אצלו כעת, אמר על הגמרא שכאשר נכנס דוד המלך לבית המרחץ הוא חשב איזה מצווה יש לי, והתנחם במצוות מילה. אמר הבעל שם טוב, והרי היו לו גם פאות, ועוד מצוות, אבל ודאי שיש כאן עומק רב. מרחץ, הכוונה שהוא בא לחפש לרחוץ את הנפש שלו, והוא הגיע למסקנה שהמצווה היחידי שאיתה הוא יכול להשתבח זה המצווה של ברית מילה.
וסיים הרב פומרנץ ברגש רב: לעשות ברית מילה כאן אצל הבעל שם טוב, הרי זה דבר גדול מאוד. כאשר רואים יהודים כאלו, יהודים של מסירות נפש, הרי זו הסנגוריה הכי גדולה שיכולה להיות על עם ישראל, וכאן רואים צעירים שעושים את המצוה במסירות נפש ממש במדרגה הגבוהה ביותר שיש, ואין ספק שזהו הדבר שיזרז ויחיש את ביאת המשיח, ויעזור ה' שנזכה בזכות זה להתגשמות כל הנבואות של הנביאים, ולראות שכבר יקיצו וירננו שוכני עפר, ובמהרה נזכה ללכת לקראת משיח צדקנו.
סעודת ליל שבת – נתינת שמות
סעודת ליל שבת – סעודת הבריתות – הייתה בצוותא וברגש דקדושה, זמירות שבת ודברי תורה, ותחושה של "ישמחו במלכותך שומרי שבת", בהשתתפות מאות אנשים שבאו מכל קצווי תבל לכבוד השבת המיוחדת יחד עם ילדי אוקראינה ובני משפחותיהם.
במהלך הסעודה התקיים מעמד מרגש של נתינת שמות יהודיים. שלושת הנימולים, שכאמור היו שני מבוגרים וילד בן שמונה שנים, נפרדו ברוב עם מהשמות הגויים שנשאו עד כה, וקיבלו שמות חדשים, שמות יהודיים. ונקרא שמם בישראל: אברהם, אהרן, מתני'ה.
היה זה רגע של חיבור עמוק לשורשים, של חיזוק זהות יהודית ושל מסירות נפש שאין לה מילים. זר לא יבין זאת.
סעודת יתרו – סעודה של ברית
לאחר קריאת השמות, נשא דברים מרגשים ומרטיטים אב"ד "באר ישראל", הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א, ששימש כסנדק בברית, ובדבריו קישר את עניין הברית לפרשת השבוע, יתרו.
לאחר שהביא את קושיית הרמב"ן על הפסוק בפרשת השבוע יתרו, "ויקח יתרו עולה וזבחים לאלוקים, ויביא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוקים". שהרי תמיד בקרבנות התורה כותבת את שם הוי"ה ומדוע כאן מופיע שם "אלוקים".
ביאר בהרחבה את הקשר המיוחד שנוצר בעת הברית בין היהודי לבין הקב"ה, והביא סיפורי מופת על מסירות נפש של יהודים למצוות ברית, גם בעת שהיו נצרכים עבור זה מסירות נפש. כמו אותו סיפור נורא שהיה הרבי מקאליב מספר: מעשה שהיה בימים שמשטר הקומוניזם היה בשיאו. בבית הכנסת הגדול במוסקבה התפללו זקנים וחסידים בפחד תמידי, כי המלשינים מצויים, והאדם נזהר אפילו מחברו. ובין המתפללים נמצא קצין בכיר, גבה־קומה ומרשים, אשר מעמדו במשטר היה עלול להפוך כל צעד דתי לסכנת נפשות ממש. יום אחד ניגש בזהירות וביקש: היום אני עושה ברית לבני. אין הדבר פשוט כלל; אם ייוודע – ייאבד משרתו ויבואו עליו צרות שאין לשערן. ולמרות זאת לא מצא מנוח עד שיקבץ מנין לברית, והתחנן שיבואו עמו לביתו שבפרבר יוקרתי, למלאות מצות אבות.
והלכו אחריו בדממה, סמטה אחר סמטה, שער אחר שער, עד שנכנסו לחדר שהיה ערוך כאולם קטן: מפה לבנה, יין ומזונות, כסא של אליהו, וכל ההכנה נעשתה כדת וכדין. והברית נעשתה לרך הנימול – כבן שנה. השמחה הייתה חרישית אך עמוקה, דמעות נצנצו בעיניים. וכאן נשמע קול זעקה מחדר הנשים – האם התעלפה. ולאחר שהרגיעו אותה, התברר סוד הדבר: במשך שנה שלמה נמנעה האם מלנשק את בנה, באומרה בפשטות של אמת: "הוא עדיין לא מהול". וכשחזר התינוק לידיה לאחר המילה, נשקה את ראשו – ומרוב התרגשות התמוטטה.
אמר הרב פומרנץ: היום הזה, כשראיתי את האמא באה במסירות נפש לאחוז בידיים של בנה יחידה, הילד בן שמונה שנים, לקיים מצות ברית מילה, כאשר מזה שנתיים שלא ראו את האב והוא נעדר במלחמה הנוראה, ראינו מה זו מסירות נפש. זה ברית בדם ממש כמו אצל האבות הקדושים. היא אחזה במידת אברהם אבינו, ואכן גם הילד הצעיר שביקש לקרוא שמו אברהם, גילה כאן באופן נפלא את מסירות הנפש של העם היהודי, ואין ספק שהמעשה שלו, כמו מסירות הנפש של הנימולים האחרים, קירב את ביאת מלך המשיח בפסיעות רבות.
עוד הביא הרב פומרנץ אימרה בשם הבעל שם טוב, שגדולה מצוות ברית מפני שהיא נעשית לשמה, ולא לשם כבוד או התפארות בפני בני אדם. וכאן קישר זאת
זו הסיבה שנאמר אצל יתרו שם אלוקים לגבי קרבנות העולה, שהרי אמרו חז"ל, "ויחד יתרו – אל תקרא ויחד אלא 'ויהד', שנעשה יהודי'. והרי אין גיור אלא בשלשה דברים: מילה, טבילה והבאת קרבן, ושלושתם התקיימו באותו מעמד שיתרו, מילה שנאמר (שמות יח, ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ וגו' שהעביר חרב על בשרו ומל את עצמו. שהביא קרבן שנאמר (י יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹקִים וגו'. וטבילה מנין? שנאמר (שם ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וגו' ונאמר (ויקרא כב ז) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר".
נמצא שהסעודה שעשו לכבוד יתרו היתה סעודת ברית מילה. לכן גם השם של הדין היה כולו רחמים. הברית עצמה מעידה שהדין אינו בא לחרב, אלא לגלות רחמים. זהו המקום שבו "שם הדין כולו רחמים", ולכן דייקה תורה וכתבה "עולה וזבחים לאלקים".
תפילות שבת בבית הכנסת העתיק של הבעל שם טוב
חלק מתפילות השבת התקיימו בבית הכנסת העתיק של הבעש״ט. היה זה מעמד מרגש בפני עצמו. בית הכנסת העתיק מלא בניחוח נוסטלגי וקירותיו ספוגים בזיכרונות תלמידי הבעש״ט והמגיד, חוויה שהעצימה את תחושת החיבור לדורות הקדושים. הנוכחים, ילדים ומבוגרים כאחד, חוו רגעים של התעלות רוחנית יוצאת דופן, ושירי התפילה נישאו ברגש ובדבקות.
שירי השבת
בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית נשמעו שירי שבת מרוממים, שהגבירו את האחדות והשמחה, והותירו תחושה של התעלות רוחנית אמיתית בלב כל המשתתפים. במהלך סעודת שבת בבוקר נשמעו דברים הנפלאים של הגאון רבי יחזקאל יפה שליט"א ר"י גייטסהד, שהזכיר את דברי הצידה לדרך על הפסוק "הגבל את ההר וקדשתו", שלא היה צריך לפרש הנס שהגבול העיד בהם, כי בדבר של קדושה אין חידוש בנס. וכך הוא גם כלפי מסירות הנס וחיי הנסים של יהודי אוקראינה שזוכים לקדש שם שמים במעשיהם.
לסיום השבת התקיימה הבדלה מרגשת בליווי שירים, וכן מלווה מלכה מוזיקלית ופעילות לילדים, בהשתתפות כליזמרים בעלי מנגנים מארץ ישראל ומקהלת "ברכת כהנים". האירוע המוזיקלי העניק סיום חגיגי ושמח, ויחד עם כל תהלוכות השבת הותירו טעם של קדושה, שמחה והשראה בלב כל המשתתפים.
ארגון ותודות
השבת אורגנה במסירות רבה על ידי ארגון "בעשט"ס קינדער", בראשות הרב הלל כהן הפועל לחיזוק הילדים היהודיים בגשמיות וברוחניות. תודה מיוחדת הובעה להנהלת הכנסת אורחים מעז'יבוז', בראשות הרב ישראל מאיר גבאי, על האירוח החם, הדאגה לכל פרט והסיוע הרב שהפך את השבת למרוממת ומיוחדת במינה.
למרות המלחמה הקשה באוקראינה ממשיכים "בעשט"ס קינדער" במסורת שבת זו פרשת יתרו במעז׳יבוז', שבת של קריאת עשרת הדיברות מתן תורה. כידוע, היארצייט של הבעש״ט חל בחג השבועות ובאופן סמלי הונהג כבר שנים רבות לעשות במעז'יבוז' את שבת פרשת יתרו, בה קוראים את עשרת הדברות, כשבת התאחדות, מסירות נפש והתחברות עמוקה לשורשי האמונה, במקום הקדוש וההיסטורי שבו מאיר אורו של הבעל שם טוב הקדוש. זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל.
