בעקבות חודש הרמדאן, החשש במערכת הביטחון מפני טרור והסלמה גובר, וצה"ל נערך בכוחות מתוגברים כדי למנוע זאת. סא"ל (מיל') כ', מג"ד 1871 בחטיבה 187 של אוגדה 96, חושף בראיון ל"המחדש" את האתגרים וההתמודדויות ומסביר כיצד נערכים בצה"ל למניעת טרור תוך שמירה על דריכות שיא.
סא"ל כ' פותח בהבהרה חד משמעית לגבי המשימה היומיומית של כוחותיו: "אנחנו כל הזמן מתמודדים גם עם טרור, גם לנסות ליצור ולייצר ביטחון מרבי כל הזמן, וגם לייצר לתושבים בגזרתנו את תחושת הביטחון. זה חלק מהמשימה היום-יומית שלנו". עם זאת, הוא מדגיש כי חודש הרמדאן מביא עמו מורכבויות אחרות. "הרמדאן מעלה את המתיחות, מעלה את המורכבויות ויוצר שעות אחרות. הלילה הופך להיות מוקד פעילות מאוד משמעותי, מה שמאריך ומגדיל את שעות החיכוך. העניין של הסעודות והחגיגות בתוך הלילה יכול להעביר דברים שיכולים לקרות ולהגביר את החיכוך. זה חג דתי ומשמעותי שמחייב אותנו להגביר את הערנות, להיות הרבה יותר חדים ומדויקים. אנחנו מתאימים את המבצעיות שלנו לאור המשימות המשתנות והחיכוכים שיכולים לגבור".
בכל הנוגע לתרחישים המדאיגים את הצבא בתקופה זו, המג"ד מצביע על תנועת השוהים הבלתי חוקיים כנקודת תורפה מרכזית. "יש בתקופה הזו התגברות בתנועת השוהים הבלתי חוקיים והניסיון שלהם לעבור. זה יכול להיות תמים לחלוטין לצורך עבודה, אבל שוהה בלתי חוקי הוא בלתי חוקי, ומתפקידנו למנוע את זה. פעם אחת זה יכול להיות השב"ח עצמו, ופעם שנייה, בחסות אותו אחד, יכול לנסות לעבור מישהו שהוא מפגע".
כדי להתמודד עם האיומים הללו, צה"ל פועל בשילוב של מודיעין ותגבור כוחות פיזי. "זה גם וגם", מסביר סא"ל כ', "אנחנו מדייקים לכוחות את שעות הפעילות. בתקופת הרמדאן אני יודע שהם הרבה יותר פעילים בלילה ויש פעילות בכפרים הרבה יותר משמעותית, ולכן אנחנו נערכים בשעות שונות, מתגברים צירים ומגבירים נוכחות בהרבה מאוד מקומות כדי ליצור את זה בצורה הכי אפקטיבית שאפשר. ברמת החטיבה והאוגדה אני מרגיש נהלי קרב, עיבוי כוחות והיערכות מקסימלית לאור המודיעין ודברים שמתפתחים יום ביומו".
אחד האתגרים הקשים ביותר הוא "טרור היחידים", אך סא"ל כ' טוען כי המפתח הוא דריכות בקצה המבצעי ונוכחות בתוך נקודות החיכוך. "לשמחתנו, בחלק גדול מהמקרים אנחנו מצליחים להתמודד ולמנוע. אנחנו מקפידים לתדרך את החיילים בכל עמדה להיות ערניים ולוודא שהקצה המבצעי הוא הכי מדויק שאפשר. לתפיסתי, בשביל לשמור על מודיעין עילית, למשל, אני לא צריך להיות בתוך מודיעין עילית, אלא מעבר לגדר. אני מקפיד כל הזמן להיות בכפר, לעשות בידוקים ולשמור על מי שיוצא ונכנס. הדברים האלו מייצרים הרתעה חד משמעית. אני שומע מאנשים שאני עוצר ומפלסטינים שאנחנו בודקים במחסומים ובמעצרים בלילות – הם מבינים שהכוח ערוך ומרגישים את זה".
כמי שחווה את המלחמה הנוכחית מקרוב, סא"ל כ' לא מקל ראש בלקחי העבר. "לפני שנה הייתי בעזה ברמה האישית, והשנה אנחנו נערכים לכל תרחיש קיצון – ממפגע בודד שיכול לקרות בכל רגע ללא מודיעין, ועד תרחישי קיצון של חלילה 7 באוקטובר. חובתנו להבין תמיד שהמודיעין אף פעם לא ידע לתת לי הכל. לעולם הם לא ידעו הכל. בסוף יש אויב בצד השני, ואנחנו צריכים לזקוף לזכותו שכשאנחנו מזלזלים בו, הוא מפתיע אותנו. אנחנו צריכים להיות חדים ולזכור שאני לעולם לא אדע מה הוא מתכנן, ולכן נערכים לתרחיש הכי קיצוני".
למרות חוסר המידע על תרחיש ספציפי כרגע, המג"ד מדגיש את האחריות האישית: "כולנו חווים את השביעי באוקטובר ככישלון עצום. אני כסגן אלוף בצה"ל רואה את עצמי אחראי על כל דבר שלא תקין שקורה. זה שאין הצהרה מודיעינית כרגע, לא אומר שהצד השני לא מתכנן משהו. יש ניסיונות הסתננות, ויש אפילו עניין של גניבת צאן או בקר כי ברמדאן לא מצליחים להביא אוכל – גם זה יוצר חיכוכים ותפקידנו לשמור על גזרה רגועה".
בסיום דבריו מתייחס סא"ל כ' לאיום האיראני והחשש מפני דילול כוחות בגזרה במידה ותתרחש במקפה ובנוסף מדגיש את גדודי המילואים החדשים כמו גדוד "מכבים" שהקים. "הקמנו את הגדוד באוגדה 96 כדי להביא אנשים לשירות מבצעי יעיל. התפיסה היא שיהיו ללוחמים שלי נשקים בבית שיוכלו לקפוץ ובמקרה חירום להשתלט על הגזרה מיד. אם בכל גזרה יהיו עוד 300 לוחמים עם נשק בכל אזור בארץ, זה יהיה מכפיל כוח אדיר. מבחינתי, גם אם תהיה מתקפת טילים מאיראן, זה לא ידלל שום כוח אצלנו. בשנייה ששמתי על עצמי מדים, תפקידי להגן על האזרח. כל לוחם אצלי יודע שברגע שתהיה מתקפה, כולם יוצאים החוצה לשטחים, לנקודות חדירה וחיכוך, כדי לשמור על האזרחים בבני ברק, במודיעין עילית ובחשמונאים בזמן שהם נכנסים למרחבים המוגנים".
