המבוכה בצמרת השלטון באיראן נחשפת הבוקר במלוא עוצמתה, כאשר למעלה מ-40 יום חלפו מאז חוסל המנהיג העליון עלי חמינאי בתקיפה בטהרן, אך גופתו טרם הובאה לקבורה. העיכוב החריג בטקסי הקבורה הרשמיים, שפורסם ברשת "פוקס ניוז", מעיד על חוסר ביטחון עמוק של ההנהגה האיראנית הנוכחית. לפי הדיווחים, המשטר חושש כי קיום הלוויה המונית וציבורית יהפוך באופן מיידי למוקד של הפגנות ענק נגד השלטון, מה שעשוי להצית מחדש את אש המרד ברחובות טהרן. המצב כעת חושף משטר שאינו פועל כגוף פוליטי מאוחד, אלא כארגון ביטחוני הממוקד בהישרדות פיזית ובדיכוי פנימי, תוך שהוא מקפיא כל אירוע ציבורי המוני.
ד"ר ראמש ספהרד, אסטרטג לענייני איראן, הסביר ל"פוקס ניוז" את המשמעות העמוקה של המהלך וציין כי "למשטר אין את הביטחון העצמי לקבור את אביו של מוג'תבא בציבור". לדבריו, העיכוב הממושך הזה נחשב לאינדיקטור מובהק של פחד מלמעלה למטה בתוך שדרות השלטון. קריסת שיחות השלום עם ארה"ב בפקיסטן והחשש הממשי מהתקוממות עממית רחבה, הובילו את מה שמכונה "קואליציית הביטחוניסטים" בטהרן לנקוט בצעדי מגננה קיצוניים. המשטר מתנהל כעת כ"מאפיה" שבה כל זרוע – המודיעין, משמרות המהפכה ומערכת המשפט – פועלת בנפרד למען אותה מטרה: הישרדות.
במקביל לסוגיית הקבורה, סימן שאלה גדול מרחף מעל גורלו של הבן, מוג'תבא חמינאי, שטרם נראה בציבור מאז התקיפה הדרמטית ב-28 בפברואר. מקורות המקורבים למעגלו הפנימי מדווחים כי הוא סובל מפגיעות קשות בפנים וברגליים, דבר המסביר את היעדרותו הממושכת. למרות הדיווחים כי הוא נותר "חד מבחינה מנטלית" ומעורב בקבלת ההחלטות השוטפת, היעדרותו הפיזית מהזירה הציבורית רק מעצימה את השמועות על חוסר יכולתו לשלוט במדינה באופן אפקטיבי ביום שאחרי אביו.
ההיסטוריה הקרובה של איראן מלמדת כי החשש של השלטון אינו מופרך. המהומות במדינה החלו משורת הפגנות ספונטניות של אזרחים שהלכו והסלימו ואיימו על יציבות השלטון, וכאשר אלו הרגישו מאוימים, הם פעלו באכזריות לדיכוי ההפגנות במדינה ולא בחלו בשום אמצעים כולל מסע הרג ועינויים כלפי מפגינים. כעת, כשהמנהיג העליון אינו בין החיים והיורש הפוטנציאלי פצוע ומסתתר, נדמה כי הדינמיקה של הדיכוי והפחד היא הכלי היחיד שנותר בידי הזרועות הביטחוניות בטהרן כדי למנוע את קריסתו הסופית של המשטר.
