שוק העבודה הישראלי פיתח בשנים האחרונות חוסן יוצא דופן להתאוששות מהירה ממשברי חירום, אך מאחורי הנתונים המקרו-כלכליים המעודדים מסתתרת טרגדיה אנושית ותעסוקתית קבועה. דוח מיוחד ומקיף של שירות התעסוקה המתפרסם הבוקר חושף את תופעת "הדלת המסתובבת" – מציאות מדאיגה שבה משברי הביטחון והבריאות של שש השנים האחרונות (מגפת הקורונה, מלחמת חרבות ברזל, מבצע "עם כלביא" ומבצע "שאגת ארי") לא רק פוגעים באותן קבוצות אוכלוסייה, אלא פוגעים פעם אחר פעם באותם אנשים ממש.
עד לפרסום המחקר הנוכחי, ההנחה הרווחת בקרב כלכלנים הייתה כי הקבוצות המושפעות ביותר לרעה ממצבי חירום הן נשים, צעירים (עד גיל 34) וחרדים – וזאת בשל ייצוגם הגבוה בענפי מסחר, שירותים וקבלת קהל המושפעים ישירות מהנחיות פיקוד העורף. אולם, פילוח הנתונים החדש מציג תמונה מבהילה לפיה אותם יחידים נקלעים ללשכות התעסוקה בכל פעם שהמשק חווה טלטלה.
הפגיעה המגדרית בולטת ומדאיגה במיוחד:
- במהלך מבצע 'שאגת ארי', מספר דורשות העבודה הנשים זינק בחודש מרץ (בהשוואה לפברואר) בנתון מטורף של 173%, זאת לעומת עלייה מתונה יותר של 131% בלבד בקרב דורשי עבודה גברים.
- 71.3% מכלל הנשים שנפלטו ממעגל העבודה במהלך 'שאגת ארי' כבר נפלטו לפחות פעם אחת נוספת באירוע חירום אחר בשש השנים האחרונות.
- חמור מכך: מחצית (50%) מהנשים שנרשמו כדורשות עבודה בגל המשבר האחרון, חוו פליטה חוזרת ונשנית ונרשמו בלפחות שלושה אירועי חירום שונים מאז 2020, ולמעלה משליש מהן (כ-33%) נפלטו משוק העבודה ארבע פעמים.
הדוח מנתח את המאפיינים המקצועיים של הנרשמים ומצביע על כך שמשלחי יד הכרוכים בעבודה פרונטלית, התקהלות או עבודת חוץ סופגים את המכה המיידית והקשה ביותר. כך, למשל, מספר דורשי העבודה המועסקים כנותני שירותים אישיים (כדוגמת מוזגי משקאות ומלצרים) זינק במרץ 2026 עם פרוץ מבצע 'שאגת ארי' בשיעור חסר תקדים של 661% בהשוואה לחודש פברואר שקדם לו.
גם כאן, הנתונים מוכיחים כי העובדים הללו תקועים בתוך "דלת מסתובבת" קבועה: 78% מהמטפלים האישיים ו-75% מעובדי המכירות שנפלטו ממעגל העבודה בגל האחרון, היו מאלו שאיבדו את מטה לחמם גם לפחות באחד ממשברי העבר.
בצד החיובי, אגף המחקר של שירות התעסוקה זיהה גורם מרכזי המשמש כ'חיסון' מפני פגיעה תעסוקתית בעתות חירום: היכולת לבצע עבודה שאינה תלויה במיקום פיזי או במפגש פרונטלי.
בחינה משווה בין מאפייני הנרשמים במשבר הקורונה (2020) לבין משבר 'שאגת ארי' (2026) מלמדת כי בשש השנים האחרונות העבודה מרחוק הפכה לשכיחה ונפוצה בהרבה במשק. הנתונים מראים קשר ישיר: ככל שלמשלח היד קיימת טכנולוגיה ויכולת מובנית לעבודה מרחוק, כך צנח הסיכון של העובד להיפגע פוליטית או כלכלית מהאירוע הביטחוני. מנגד, עובדים שאינם יכולים לעבוד מרחוק נותרו חשופים לחלוטין לצמצום הביקושים הזמני ולמגבלות ההתקהלות.
מצד שני: המשק הישראלי מאיץ את קצב החלמה
לצד הפגיעה הממוקדת באוכלוסיות החלשות, הדוח מציג נתון אופטימי המעיד על מיומנותו הגבוהה של השוק הישראלי ביציאה מהירה ממשברים. ניתוח דפוסי החזרה לעבודה מלמד כי המשק מקצר באופן דרמטי את זמן ההתאוששות שלו ממשבר למשבר:
- משבר הקורונה (2020): נדרשו למשק שנתיים מלאות עד לחזרה מלאה של מספר דורשי העבודה לרמה שאפיינה את ערב המשבר.
- מלחמת חרבות ברזל (2023): קצב ההחלמה התקצר ונדרשו 12 חודשים להתאוששות.
- מבצע עם כלביא: המשק הגיב מהר יותר ונדרשו כארבעה חודשים בלבד.
- מבצע שאגת ארי (2026): חודשיים בלבד מתום המשבר, ומספר דורשי העבודה בישראל כבר צנח ב-54% משיאו (ירידה דרמטית של כ-216 אלף נרשמים). בסוף חודש מאי עמד מספר דורשי העבודה על כ-180 אלף, נתון הקרוב מאוד ל-155 אלף דורשי העבודה עימם נכנס המשק למערכה. בשירות התעסוקה מסייגים ומדגישים כי קצב זה מושפע גם ממשך האירוע עצמו ומהיקפו.
מנכ"לית שירות התעסוקה, עינבל משש, התייחסה בדאגה לממצאי הדוח המטלטלים ואמרה: "ממצאי הדוח חושפים תופעת 'דלת מסתובבת' מדאיגה ביותר, ולא רק באותן קבוצות אוכלוסייה הפגיעות במצבי משבר, אלא באותם אנשים ממש, שוב ושוב. מציאות קשה זו גובה מחיר כבד מנשוא – פגיעה מצטברת לאורך שנים בזכויות הסוציאליות, בביטחון התעסוקתי ובחיסכון הפנסיוני של אזרחים רבים".
משש קראה לדרג המדיני ולמשרדי הממשלה לפעול מיידית למניעת הישנות התופעה במשבר הבא: "הממצאים החוזרים מלמדים שאין לנו עוד שום פריבילגיה להמתין למשבר הבא. עלינו לפעול כבר עכשיו, בימי הרגיעה, לבחינה מחודשת ומעמיקה של רשתות הביטחון הקיימות, ולשקול אימוץ של מודלים בינלאומיים מתקדמים כדוגמת מודל חל"ת גמיש, המשלב עבודה חלקית לצד הרחבה מסיבית של יכולות העבודה מרחוק. זוהי הדרך היחידה לבנות חוסן כלכלי ותעסוקתי אמיתי ובר קיימא לכלל אזרחי מדינת ישראל, הן בעת משבר והן לאחריו".
