בקשת רשות ערעור דחופה הוגשה לבית המשפט העליון, לצד בקשה לעיכוב ביצוע מיידי של פינוי ישיבת פוניבז' ושל תשלום בסך 10 מיליון שקלים בתוספת מע"מ. הצעד המשפטי ננקט על ידי פלג הגר"ש מרקוביץ' באמצעות עמותת 'מסורת התורה', יומיים בלבד לפני מועד הפינוי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי ל-30 בספטמבר 2026.
העתירה מעלה שאלה עקרונית ותקדימית בנוגע לסופיותם של פסקי דין, ומתמקדת בטענה כי פסק הבוררות משנת 2025 קבע כי זכויות הרב מרקוביץ' פקעו בשנת 2007 באמצעות "תנאי מכללא" שלא הופיע בפסק הבוררות החלוט משנת 2000. לטענת המבקשים, פסק המקור העניק לרב מרקוביץ' זכויות נצחיות כמי שהוא "מלך בעירו" בתחומו, וההכרעה המאוחרת מהווה שינוי וביטול של פסק חלוט במסווה של פרשנות.
בנוסף, המבקשים יוצאים נגד טענת המניעות שאימץ בית המשפט המחוזי, וטוענים כי לא ניתנה להם הזדמנות להתמודד עמה, דבר היוצר לשיטתם "מלכוד" משפטי ועיוות דין. לצד הטענות המשפטיות, מזהירה הבקשה מפני נזק בלתי הפיך לתלמידי הישיבה.
על פי הנתונים המוצגים בה, המתחם משרת כ-1,266 תלמידים ואברכים, בהם 226 קטינים וכ-837 תלמידי פנימייה, ואין כיום מתחם חלופי בהיקף של 18–25 אלף מ"ר היכול לקלוט אותם. התאמת מתחם חלופי מוערכת בלפחות שנתיים ובעלות של כ-200 מיליון שקלים.
בבקשה נטען כי אפילו הבורר הכיר בכך שהעתקת המסגרת דורשת משאבים רבים וכי העברת המקרקעין לצד השני אינה הכרחית לתפקודו השוטף. על כן מבקשים העותרים להותיר את המצב על כנו, שכן ביצוע הפינוי כעת לא יאפשר את החזרת המצב לקדמותו, בעוד עיכובו לא יגרום נזק ממשי לצד השני.
מטעם המבקשים נמסר כי "מה שהונח היום בפני בית המשפט העליון הוא לא עוד פרק בסכסוך פוניבז'. מדובר בשאלה יסודית של שלטון החוק: האם פסק דין חלוט הוא באמת חלוט, או שאפשר כעבור 25 שנה לשכתב אותו, להמציא לתוכו 'תנאי מכללא' שמעולם לא נכתב בו, ואז לקבוע רטרואקטיבית שזכויות שהוגדרו כנצחיות פשוט נעלמו".
הם הוסיפו והדגישו כי "התוצאה שהתקבלה אבסורדית: בשנת 2025 נאמר לקהילה שלמה שהיא למעשה 'פולשת' כבר משנת 2007 – אף שבמשך כל אותן שנים לא נאמר לה שזכויותיה פקעו, לא נקבע מתי הן פקעו, והבסיס לפקיעה כלל לא הופיע בפסק החלוט שמכוחו היא פעלה".
לדברי המבקשים, "חמור מכך, פסק הדין שאישר את הבוררות נשען, לטענתנו, על טענת מניעות שלא הועלתה כלפי המבקשים באופן שאפשר להם להתמודד עמה. אי אפשר לשלול זכויות מהותיות על בסיס טענה שהצד שנפגע ממנה לא קיבל הזדמנות אמיתית להשיב לה".
בנוגע לסכנת הפינוי המיידי הבהירו: "עכשיו מבקשים לבצע את הבלתי הפיך עוד לפני שבית המשפט העליון אמר את דברו: לפנות 1,266 תלמידים ואברכים, מאות מהם קטינים ותלמידי פנימייה, ולפרק קמפוס ומרקם חיים שנבנו במשך עשרות שנים – כאשר אפילו בפסק הבוררות עצמו נקבע שהצד השני אינו זקוק למקרקעין לצורך תפקודו הנוכחי".
את תגובתם חתמו בקביעה כי "קודם צריך לברר אם הפסק יכול לעמוד משפטית, ורק אחר כך לבצע תוצאה שאי אפשר יהיה להשיב לאחור. פסק חלוט אינו טיוטה שאפשר לשכתב אחרי רבע מאה".
