הפרוטקציונרים או הנאמנים? מאמר לפרשת במדבר

מאת: א. הלוי

וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם (במדבר ח. י"ד)

י"ד)
אתה יודע למה אני כהן ואתה לא?! – כך קידם רבן של כל בני הגולה מרן ה"חפץ חיים" זיע"א את
פני אורחו (חלוקים הם הנוסחאות מי הוא היה…). לרגע, השאלה הייתה קצת מביכה… אפילו טיפה
"מוזרה"…. מה? מה הפירוש? למה החפץ חיים כהן ואני לא?! כי אבא שלו היה כהן ואבא שלי
לא…. אבל החפץ חיים המשיך בשלו, כאילו הוא קורא את מחשבות ליבו של העומד לפניו, – כי
כשבני ישראל חטאו בעגל, סבא שלי נענה לקריאתו של משה רבינו שעמד בשער המחנה וצעק "מי
לה' אליי"…. הוא קם ורץ לקראתו, ואילו סבך – הישראל לא נענה….
באמת מוזר, לא?! כבר שנים שאני מתחבט בסיפור המוכר הזה, מה החפץ חיים רצה להשמיע
בכך?, וכי איזה חידוש ניתן להעמיק מפשטות דברים אלו? האם ברובד העמוק יותר מסתתר משהו
בתוך דברי קדשו? או שמא משהו אישי יש כאן, עם האורח הנ"ל – שהיה צריך לשמוע את הדברים
הפשוטים האלו, כדי לרמז לו על משהו עמוק יותר?
??????????????
קשה עוד יותר, שהרי כל אחד, שהיה אפילו רק פעמים אחדות בחייו, בדרשת מוסר של אחד
המשגיחים, סביר להניח שכבר זכה לשמוע את דברי הרמב"ם שאומר בפירוש;
ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו, להבדל
לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו, לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צוארו עול
החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם
ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד עליו השלום אומר ה'
מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי (סוף הל' שמיטה ויובל).
ואם כך, מתעצמת הפליאה – מה העניין הגדול בזה שזכו בני לוי לאורך כל הדורות, שהתייחדו להיות
ה"קרובים" ביותר אל ה', גם אם הם עצמם אינם בעלי דרגה מיוחדת, אלא רק בגלל שסבא שלהם
לפני אלפי שנים רץ לאור קריאתו של משה, מה העניין? איך זה?
הרי לא יעלה על הדעת שיש כאן איזה עניין פרוטקציונרי….. כולנו יודעים ומאמינים שהקב"ה אמת
וחותמו אמת, ותורתו אמת, ומה באמת האמת שמגיע לנכדים למשפחות בני לוי, עד סוף כל הדורות
כזה "פרס – בלתי מוגבל" לאורך שנים.
תחשוב, נגיד שאני יהודי פשוט, משבט – אשר, בנימין, יהודה, לא יודע מי…. כן, ופתאום תקף אותי
תשוקה וכיסופים אדירים להיות חלק נבחר מהשורה הראשונה של עם ה'…. אז אני צריך לענות על
כל הקריטוריונים שהרמב"ם מונה: לדעה את ה'…. ונדבה רוחו… והבינו מדעו לעמוד לשרת את
ה'…. ואווווו… איזה דרשה ארוכה, כמה טבילות צריך לעבור… כמה צומות אני צריך לצום… ואילו
הלוי הזה שם…. כלום! הוא לא עושה כלום!! גארנישט!!! בחדר לידה הוא כבר נבחר להיות "מנת
חלקו" של ה' כביכול…. מה זה????? איך זה עובר ב"גניטקה"…. ????
נראה לי, שלפחות בשביל לקחת מוסר קטן לעצמנו, טמון כאן משהו ש"רגילים" לטעות בו….
תראה, התפיסה הרדודה היא; שכשעושים עבירה "מתחצפים" כביכול כלפי הבורא ית', וצריך לבקש
ממנו סליחה… הנה, כמו שאמרתי לחבר שלי מילה לא יפה… והוא נפגע עד עמקי נשמתו… אז אני
מתנצל…. ומשתדל שיפסיק לכעוס ולהקפיד עליי….

אז זהו, נכון, שכל חטא ופשע שהאדם עושה זה "מרד" נגד הבורא ית"ש, אם אתה עושה נגד רצונו
אז אתה מורד… אבל זה לא רק זה…. זה בהרבה יותר… כשהבורא ברא אותך, הוא הפקיד בך כח
לשלוט על הקשר האמיץ והחזק שבינך לבינו, אם אתה חוטא אתה מתרחק…. אתה מתחיל
להתנתק מהחיבור החזק… זה מתחיל להיות יותר רפוי….. ואז כח החסינות שהיה בידך בתור
מקורב למלכות יורדת, ונדבקים עליך כל מיני צרות ח"ו.
לדוגמא: חטא שעונשו "כרת" אין הפירוש רק בתור עונש על העבירה המזעזעת שחייבים עליה כרת,
אלא שבמעשה כזה החוטא בעצמו כורת את עצמו מעץ החיים, ואח"כ אוטומטית הוא מת…. פשוט
החסינות ירדה ממנו…. (ענין זה מבואר בספר "נפש החיים" שער א' בארוכה)
נמצא, שכאשר כלל ישראל התנסו בחטא העגל, הם היו בעצם במבחן, – האם הקשר שלהם עם
הבורא הוא חזק ואמיץ, או ח"ו להיפך… מי שהראה שהקשר לה' בתור מלך העולם אינו שלם, בזה
שעבר על הדברה השניה "לא יהיה לך אלו' אחרים" וגו', חתך לעצמו את הקשר במו ידיו…. ומעתה
ועד עולם הוא כבר לא יהיה קרוב יותר למלכות… מה לעשות… עשית את זה לעצמך בידיים ממש…
ואילו שבט לוי נשארו עדיין בחזקת "נאמנים" וקרובים למלכות כמו שהיה…
זה בדיוק דברי המדרש בפירוש העניין;

שכל מי שנבדק בדבר ונמצא נאמן הקדוש ברוך הוא מאמינו לעולם (ילקוט שמעוני)
זה לא ענין של פרוטקציה, זה לא ענין מאוד עמוק של תיקוני נשמות, החפץ חיים בסך הכל רצה
להשמיע, את הדבר הפשוט הזה; אם אתה נשאר נאמן… זה נשאר לדורות….. חבל לפספס….
תחשוב על זה……
שבת שלום

אשמח לקבל כל תגובה ב -ABA0548528820@gmail.com