שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת עקב.
והפסוק (דברים ז, יג) מברך את עם ישראל בפרשה: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ".
אומר הקדוש ברוך הוא: "אני אוהב אותך, בני היקר עם ישראל, ואני אוהב אותך הרבה יותר, אבל תדע לך שבעקבותה של אותה אהבה אני גם אתן לך ברכה וגם ארבה אותך ואתן לך הרבה ילדים".
רגע ריבונו של עולם! ברכה אנחנו מבינים, אבל מה זה הרבה ילדים? האם באמת ילדים רבים זו ברכה או קללה?
ישנם כאלו שרואים זאת כקללה לא עלינו, וישנם אחרים שרואים זאת כברכה, "הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן" (תהלים קכז, ג).
מה קורה כאן באמת?
אז קודם כל זה תלוי אך ורק בהורים, הורים שיכולים להפוך את הילדים שלהם למאושרים, הרי שהם רוצים כמה שיותר ילדים בכדי להפוך כמה שיותר כאלו למאושרים.
אבל הורים שיודעים שיותר מילד אחד או שניים הם לא יכולים לשאת, ואוי ואבוי מה יהיה בנחלתם של בני הזוג כאשר יהיו להם ילדים רבים יותר, הרי שבשבילם באמת, ברמתם הנוכחית, זו קללה.
צריכים להשתפר ולהתעלות ורק אז להביא ילדים רבים לעולם.
ככל שאתה מוצלח יותר, ככל שאתה מושלם יותר, וככל שאתה הופך את הסביבה שלך למאושרת, יש לך את הזכות להביא יותר ילדים לעולם.
כל אחד מאיתנו עושה כפי יכולתו, משאירים את המספרים המדויקים בידי הקדוש ברוך הוא, אבל לעולם לא להסתכל על מספר ילדים רב כאל בעיה או קללה.
ויתרה מכך, דווקא בתקופת הקורונה אנחנו רואים עד כמה אלו שלמדו להצטמצם, למדו לחלוק חדר ילדים משותף של כמה אחים ואחיות יחד, אנחנו רואים עד כמה התקופה הזו מבליטה ומעצימה את אותו כח עצום שקיבלו הילדים באותה אחווה.
וזה לא נסגר ומסתיים רק באחווה שבבית, אלא גם ברחוב, גם בחוץ, אותו אחד שהתרגל מהבית להרבה אחים ואחיות ויודע לחלוק עם כולם את אותו שולחן ואת אותו חדר, הוא יודע גם ברחוב להעניק לאחרים, לכבד ולחבק ולראות את כל הסביבה שלו כחלק אחד גדול ממנו, ויחד לעבור להצלחה הגדולה.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא…
וברוכים תהיו!
יפה