111 שנה ל'בן איש חי': מה אמר למרן הרב עובדיה בחלום?

היום יום רביעי י"ג אלול 111 שנים לפטירתו של בעל ה'בן איש חי'. רבי יוסף חיים, רבה של גלות בבל בדורות האחרונים, מי שהשפעתו פרוסה בכל העולם היהודי.

יותר ממאה חיבורים בכל התורה חיבר רבי יוסף חיים, חלקם אף בעילום שם. רק חלק מכתביו יצאו לאור. מהם ניתן להיווכח גדלותו העצומה בתורה ודמותו בהנהגה ובדין.

חיבוריו רבים ומגוונים בהם הפליא והעמיק בכל מקצועות התורה. ספרי דרוש על התורה לצד חידושים על הש"ס ושו"ת בהלכה. ספרי משלים ומוסר. ואף ספר 'קאנון אל נאס' לנשים המקבילה הספרדית ל 'צאינה וראינה'. בהקדמה כתב ולכן זקוקות הנשים שיהיו להן ידיעות על קצת ממצוות התורה כדי שידעו את הדרך אשר ילכו בה, וקראתיו חוק הנשים. עליהן לחזור עליו לפחות פעם בשישה חודשים.

לפי מספרי קורות חייו בגיל שבע השתנו חייו כאשר תוך כדי משחק נפל לבור מים בחצר הבית וטבע. בתוך הבור נדר כי לכשיינצל יקדיש את חייו לתורה. בן משפחתו השתלשל לבור בחבל והצילו. בגיל ארבע־עשרה התקבל לישיבתו של רבי עבדאללה סומך, ואת התשובה ההלכתית הראשונה שגילתה את דמותו ההירואית כתב בגיל שש־עשרה.

חכמי ירושלים שיגרו לאביו, חכם אליהו חיים, שהיה רבה הראשי של בגדד, שאלה מורכבת בעניין אתרוגים. רבי אליהו טרח וידע כמה ימים בכתיבת תשובתו. וכששלח את דבריו קיבל מחכמי ירושלים תשובה מפתיעה כי "זה כמה ימים קיבלנו תשובת בנך, יניק וחכים, וברוך שכיוון לדעתך".

בז' אלול תרי"ט נפטר אביו. בעצרת מספד השבעה הספידו בפני אלפים מיהודי בגדד וראו הכל כוחו של רבי יוסף חיים. החליטו חכמי העיר כי רבי יוסף חיים ימלא את מקום אביו. בי"ג אלול תרי"ט נתמנה כרב – ובחלוף יובל שנים בדיוק נפטר.

רבי יוסף חיים נהג לשלוח את כתביו שידפיסום בירושלים. ואף ערך ביקור בארץ ישראל. ביקר בחברון אצל גיסו המקובל רבי אליהו מני. ושהה כשבוע בצפת סמוך לציון בניהו בן יהוידע, ואמר שגילו לו מן השמים כי הוא משורש נשמתו. קרא לחלק מספריו על שמו של בן יהוידע, כאשר הגיע לציון הרשב"י במירון חיבר את הפיוט המפורסם השגור בפי כל 'ואמרתם כה לחי'.

בשנת ה’תרס”ט סרב לבקשת רבני ירושלים לעלות לארץ ישראל ולכהן בתפקיד הראשון לציון וראש רבני ארץ ישראל. בה’ אלול נסע להשתטח ולהתפלל על ציון יחזקאל הנביא בכפר כאפיל (עירק). בשבת התארח אצל יהודי הכפר גץ (עירק), במוצאי שבת הרגיש חולשה ובליל שני השיב את נשמתו ליוצרה. תלמידיו שנסעו עמו העבירו את ארונו לעיר הנדיה (עירק) ושלחו מברק לחכמי ורבני בגדאד על פטירתו. מושל העיר הנדיה שלח את פרשי הצבא ללוות את ארונו בדרך לבגדאד לשמירה ולכבוד. בליל רביעי ט”ו באלול הגיע ארונו לבגדאד, ורבבות, ביניהם אלפי נוכרים, השתתפו בהלווייתו. ונטמן בבגדד.

ה'בן איש חי' אמנם נקבר בבגדאד אבל יש לו קבר בהר הזיתים

וזה סיפור המעשה:

בליל י”ג אלול התרס”ט, אחר חצות הלילה, היה חכם רבי אברהם עדס זיע”א עוסק בתורה כדרכו בקודש בביתו בירושלים. ולפתע נתנמנם ורואה בחלומו כי חכם רבי אברהם לניאדו זיע”א הולך כשהוא לבוש בגדי לבן. שאל אותו רבי אברהם עדס: “להיכן הולך”? ויענהו: “דע לך כי נפטר רבי יוסף חיים בעיר תהילה בבל, ואני הולך להביאו לירושלים”. וייקץ מתנומתו. ויישן ויחלום שנית, והנה באה מיטתו של רבינו יוסף חיים זיע”א, וקהל גדול עומדים על רגליהם, ויעמדו כמה רבנים מגדולי ירושלים ויספידוהו מספד גדול וכבד מאוד. ויתעורר שנית והנה חלום. אז, עדיין לא היתה ידיעה בירושלים מפטירתו. ומספרים כי באותו הלילה, חלמו יחדיו חלום כמעין זה גם חכם רבי בן ציון מרדכי חזן זיע”א וחכם רבי יהושע שרהבני זיע”א, שאף הם דרו בירושלים. וחלמו כי רואים הם את מיטתו של הבן איש חי, מובלת בשמים מעיראק לירושלים, ונקבר בהר הזיתים.

עוד מספרים, כי בליל פטירת הבן איש חי זיע”א, נשמעה דפיקה על דלת ביתו של תלמידו חכם רבי בן-ציון מרדכי חזן זיע”א שהיה דר בירושלים באותם ימים. בפתח עמד אחד מחופרי הקברים של החברא קדישא לעדת הבבלים, וביקש מרבי בן-ציון שישלם לו סך 400 פרוטות עבור קבורת הצדיק רבי יוסף חיים מבגדאד. השמועה על הפטירה עדיין לא הגיעה לירושלים מחוסר קשר עם בגדאד, ועל כן התבלבל רבי בן-ציון לשמע הידיעה המעציבה הנוראה. לשאלת רבי בן-ציון מי שלח אותו אליו, נענה כי בני משפחתו של הבן איש חי אמרו לו בסיום הלוויה שיגש לרבי בן-ציון חזן תלמידו, והוא ישלם את הסכום המלא. חופר הקברים עמד בתוקף לקבל את הכסף וטען “במו ידי קברתיו”. רק לאחר שחופר הקברים ציין במדויק היכן קבר אותו והסכים לקחת את רבי בן ציון להר הזיתים, ולהצביע על המקום המדוייק, מסר בידו רבי בן-ציון את מלוא הסכום. ובכל שנה ושנה היה עולה רבי בן-ציון למקום ציוּן זה בהר הזיתים, בליווי עשרה אנשים, ואומר שם קדיש לעילוי נשמת הבן איש חי.

גם מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל זכה לגילויו בחלום, וזהו סיפור המעשה בהקדמתו לספרו ‘טהרת הבית’ חלק ב’: “אזכרה ימים מקדם, עם לבבי אשיחה ועלה במחשבה לפני למעט בהופעותיי ברבים כדי להתמסר יותר בעריכת כל חיבוריי אשר עמי בכתובים, כי מתי אעשה גם אנכי לביתי ואם אין אני לי מי לי, ורעיוני על משכבי סליקו. והנה בחלומי בלילה ההוא, ראיתי את הגאון רבי יוסף חיים זצ”ל מבבל, אשר בא לבקר בביתי, ופניו מאירות כזוהר החמה, נכנס לחדר הספריה, והתישב ליד השולחן, ראה לפניו אחד מחיבוריי, כמדומני שו”ת יביע אומר, והתחיל לעיין בו אחת הנה ואחת הנה, וכשסיים, אמר, טוב מאד. ושאל אותי, האם אני ממשיך להופיע ולדרוש ברבים דברי תורה ומוסר, כאשר היתה באמנה איתי? עניתי ואמרתי, כי עדיין אני ממשיך גם בימים אלה להופיע ברבים בשיעורי תורה ובדרשות כאשר חנני ה’, ובדרך כלל אני מופיע ביחד עם עמיתי הרב הגדול רבי יהודה צדקה שליט”א [ראש ישיבת פורת-יוסף, בן לאחייניתו של הבן איש חי, וסיפר בהתרגשות גדולה כמה פעמים – כי זכה שלוש פעמים לראות את הבן איש חי בהקיץ, ושהיתה לו מזה שמחה רבה]. אך התאוננתי לפניו שדבר זה מפריע לי בהמשך הכנת עריכת חיבורי להוציאם לאור, ‘שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי’. ‘ענה דודי ואמר לי’, בסבר פנים יפות: ‘טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידיך, כי יש נחת רוח מאוד לפני השי”ת בזיכוי הרבים כששומעים דברי תורה ומוסר וחוזרים בתשובה. וכל אחד שחוזר בתשובה הוא עולם מלא’. ואיקץ והנה חלום”.

בשנת ה’תרס”ט סרב לבקשת רבני ירושלים לעלות לארץ ישראל ולכהן בתפקיד הראשון לציון וראש רבני ארץ ישראל. בה’ אלול נסע להשתטח ולהתפלל על ציון יחזקאל הנביא בכפר כאפיל (עירק). בשבת התארח אצל יהודי הכפר גץ (עירק), במוצאי שבת הרגיש חולשה ובליל שני השיב את נשמתו ליוצרה. תלמידיו שנסעו עמו העבירו את ארונו לעיר הנדיה (עירק) ושלחו מברק לחכמי ורבני בגדאד על פטירתו. מושל העיר הנדיה שלח את פרשי הצבא ללוות את ארונו בדרך לבגדאד לשמירה ולכבוד. בליל רביעי ט”ו באלול הגיע ארונו לבגדאד, ורבבות, ביניהם אלפי נוכרים, השתתפו בהלווייתו. כאשר ר’ שמעון אהרן אגסי הספידו גילה כי ר’ יוסף חיים הופיע אליו בחלום וביקשו להספידו, ומכיוון ששורש נשמתו היה מנשמת יוסף הצדיק נפטר בכפר רחוק כדי שיעלו את גופו למקום קבורת אבותיו כמו שיוסף נפטר במצרים ועצמותיו הועלו לקבורה בשכם.