בצה"ל מספרים כי בשדה הניסויים הסודי שממוקם במרכז הארץ, בין הדיונות שבקרבת אחד החופים המרכזיים,
נראים לא פעם ענני עשן ובוקעים ממנו קולות נפץ המעידים על המתרחש. בצה"ל מציינים כי אין מדובר במראה חריג, שכן אותו שטח מהווה מזה שנים רבות לשטח הניסויים המרכזיים של צה"ל בו נבדקים באופן שוטף אין-ספור מצבי קיצון ובתנאים הקשים ביותר כל כלי הלחימה והאמצעים המיוחדים של הצבא עוד בטרם הלוחמים או האזרחים זוכים להכיר.
כתב צה"ל ליאור נוישטיין מספר על הביקור בשדה הניסויים: "כשהגעתי למטווח לראשונה, לאחר ניסיון ממושך לאתר את שער הברזל הכבד המסמן את כניסת הבסיס, נכנסתי לאוטו של מפקד הניסוי שהתחיל לעשות את דרכנו לעמדה מספר 8.
תוך דקות נסיעה בודדות בלבד, החלו להשתקף מהחלון נופים שונים בתכליתם זה מזה – שטח מוריק, ים, חולות ואבנים, שרמזו ולו במקצת על המגוון האדיר של הניסויים שמבצעים כאן.
"הגענו", הכריז מפקד הניסוי, וממרחק לא רב מאיתנו כבר יכולתי לזהות את הטנק המרכבה סימן 4 הניצב בשטח מישורי, כשמולו מכוון תותח טילי RPG ומצלמה שהקרינה את כל המתרחש לחדר ממוגן סמוך למקום.
מבעד למסכים נראתה דמותו של אחד ממנהלי הניסוי, עטוי קסדה ואפוד מגן, טוענת טיל אחד לתותח. אצבעו של המפקד השני ששהה בחדר הייתה דרוכה על כפתור אדום גדול, כמו בסרטים, בעודו התחיל לספור לאחורנית עשר…תשע…עד שהטיל יצא מהמשגר, מערכת "מעיל הרוח" הפיקטיבית שהטמיעו פעלה, והניסוי – הסתמן כמוצלח."
מפקד שדה הניסויים, רס"ן איימן פרו סיפר כי "כל אמצעי שמגיע אלינו עובר שרשרת ארוכה של בדיקות מעמיקות לאורך זמן, וזה עוד לפני שאנחנו בכלל חושבים על להוציא אותו החוצה" וציין כי "למערכת הזו עוד דרך ארוכה".
רס"ן פרו מציין כי ניסוי לא נגמר בכך שלוקחים טנק מציבים בטח ויורים לכיוונו, "הבקשות לניסוי כלי מסוים לרוב נובעות מצורך שיחידה כלשהי מציפה בפנינו. אם למשל גבעתי מזהים איום או קושי שדורש כלי ייעודי שינטרל אותו, הם פונים למחלקת אמל"ח, כותבים יחד דרישה מבצעית, ורק אז זה מגיע לידיים שלנו, יחידת מטמו"ן בחטיבה הטכנולוגית ליבשה".
