מדריך: כך תבחרו את ארבעת המינים לחג

צורת המינים

• צורה חריגה: כאשר אחד המינים שינה את צורתו באופן משמעותי מהצורה הרגילה של אותו המין, כגון לולב שעליו גדלים רק לצד אחד של שדרתו או הדס שרוב עליו נשרו – פסול כל שבעת ימי החג.
• אין בו שיעור: לכל אחד מארבעת המינים נקבע שיעור מינימלי. מין מארבעת המינים בגודל קטן מהשיעור הראוי לאותו המין – פסול כל שבעת ימי החג. השיעור הדרוש לאתרוג הוא נפח כביצה, ללולב דרושה שדרה בשיעור ארבעה טפחים, ולהדס ולערבה דרוש ענף בשיעור שלושה טפחים.
• חסרון הדר: כאשר מראהו של אחד המינים פגום באופן שאינו משנה באופן משמעותי את צורתו אך מפחית מיופיו והדרו – הוא פסול לנטילה. למשל מין שהתייבש מעט או שנראה חבוט או פצוע, פסול משום שאינו נחשב ל"הדר". בעניין זה נחלקו אם הפסול הוא רק ביום הראשון או בכל שבעת ימי החג.
• חסר: כאשר אחד המינים חסר בגופו, כגון אתרוג שנפצע ונחסר – פסול לנטילה ביום הראשון, אך כשר בשאר ימי החג.

"חסר" בהרחבה
האתרוג צריך להיות שלם, שלא יהיה חסר בו כלום משריטה של קוץ או מרקבון או מתולעת וכדו' (שו"ע תרמח סע' ב) וזה מעכב ביום-טוב ראשון, ובחו"ל גם ביום-טוב שני.

אתרוג "חסר" כשר לברכה ביום השני של סוכות. לכן כשחל יום א' של סוכות בשבת, אין נוטלים בו את הלולב. ובאותה שנה אתרוגים חסרים כשרים לברכה כל ימי החג, ואף על פי כן יש להדר לקחת אתרוג שלם (שו"ע תרמט סע' ה).

יש מכשירים שריטה שנעשתה על ידי קוץ, אם נקרם עור האתרוג במקום החסרון בעודו בעץ (רמ"א תרמח סע' ב).

ה"עוקץ" – צריך להיות מחובר לאתרוג, שאם לא כן האתרוג הוא חסר. ה"עוקץ" הוא המקום שבו האתרוג מחובר לעץ (שו"ע שם סע' ח).

פיטם
. יש אתרוגים שיש להם פיטם ויש כאלה שאין להם. אתרוג שהיה לו פיטם ונפל מחמת מכה או נחתך, נחשב אתרוג חסר. אמנם אם הפיטם התייבש ונפל בתהליך הגידול בעץ, אין זה נחשב חסר, והאתרוג כשר. אתרוגים תימנים אין בהם בדרך כלל פיטם (שו"ע, רמ"א שם סע' ז).

יש מהדרים אחרי אתרוג עם "פיטם" כדי להיות בטוחים שאין האתרוג חסר. ויש שמהדרים אחרי אתרוג בלי פיטם שהוא עלול ליפול מחמת מכה וכדו', וכל אחד ינהג כדרכו (אחרונים – עיין מג"א ושאר פוסקים שסוברים שאם חסר פיטמה בראשו זה פגם בהדר ופסול לשיטת התוס').

ניקב
ניקב מצד לצד אפילו שלא חסר – פסול.

יש אוסרים אתרוגים שבמקום הפיטם יש להם נקב מטבע ברייתם, ונקב זה מגיע עד חדרי הזרע (שו"ע שם סע' ג).

אתרוג שנקבוהו עכברים – לא יטלנו אף בשאר הימים משום מאוס, עד שיסיר ניקור העכברים. (רמ"א תרמ"ט).

. אם היה יבש או מנומר שפסול שבעת ימים – אף אם חתך את היבשות או את הנמור פסול כל שבעה, הואיל ובא מכח פסול. (רמ"א תרמ"ט).

שינוי מראה
"שינוי מראה" פוסל באחד משלושת האופנים הבאים: א. אם הוא ברוב האתרוג. ב. אם הוא על "חוטמו" של האתרוג. ג. אם הוא בשני מקומות שונים (שו"ע תרמח סע' ט. כה"ח שם ס"ק סה).

. "שינוי מראה" פוסל ברוב האתרוג אפילו אם הוא כתם אחד, ואפילו אין הוא מגיע לחוטמו.

. "שינוי מראה" אחד פוסל באתרוג אם הוא נמצא על "חוטם" האתרוג. והחוטם הוא החלק העליון של האתרוג הנראה לעין, מהמקום שבו מתחיל האתרוג להשתפע לכיוון הקצה העליון שלו (שו"ע שם סע' יב).

. אם יש שני "שינוי מראה" בכל מקום אחר באתרוג, האתרוג פסול (עיין כה"ח שם ס"ק סה מה הדין אם יש "שינוי מראה" בג' מקומות).

. במקום שהעלה מונח על האתרוג יש שינוי קטן במראה האתרוג. שינוי זה אינו נחשב "שינוי מראה" אלא "דרך גידולו" של האתרוג. אמנם אם שינוי זה חורג מדרך גידולו של האתרוג, הוא נקרא "שינוי מראה" ודינו כדלעיל. לכן כשיש לאדם ספק על גידול חוּם, ישאל שאלת חכם (שו"ע שם סע' יג).

. כתם שחור או חום העולה על האתרוג בגלל ריסוס או צואת ציפורים, נקרא "שינוי מראה" ואינו "דרך גידולו" של האתרוג (אחרונים).

"שינוי מראה" חמור מ"חסר". ש"שינוי מראה" יש אומרים שפוסל בין ביום הראשון ובין בשאר ימים, לעומת "חסר" שלכ"ע פוסל רק ביום הראשון. ויש מקרים ש"חסר" חמוּר מ"שינוי מראה", ש"חסר" פוסל אפילו אם הוא במקום אחד, ו"שינוי מראה" רק בחוטמו או רובו או בשני מקומות (עיין רמ"א תרמט סע' ה ואחרונים).

. ריקבון נחשב "שינוי מראה" ופוסל כדלעיל. ולפעמים יש חסרון במקום שיש ריקבון ואז פסול גם אִם הריקבון אחז רק במקום אחד כ"חסר", ופסול למ"ד ביום השני כ"שינוי מראה".

. "שינוי מראה" שנקלף, ואחרי הקילוף נשאר מראה אתרוג – כשר ובלבד שאינו חסר מאומה (שו"ע תרמח סע' יד).

אלו המניחים תפוח ע"י האתרוג להצהיבו יזהרו שלא להניחו לידי העוקץ כיון שעל ידי שגורם להבשלה מהירה יכול לגרום להפלת העוקץ (עיין כה"ח תרמ"ח ס"ק קכד ומשנ"ב ס"ק סה).

מעשר – יש להקפיד להפריש תרומות ומעשרות מהאתרוג לפני החג, כיוון שאתרוג שהוא "טבל" אסור לברכה בכל שבעת ימי החג (כה"ח תרמט ס"ק מא).

משקל – משקלו של האתרוג צריך להיות לפחות 56 גרם. אך כיוון שהאתרוג מצטמק בימי החג, יש ליקח אתרוג גדול יותר משיעור זה בכדי שגם ביום האחרון ישקול האתרוג 56 גרם. (שד"ח ר"פ) ויש מקפידים ליקח אתרוג במשקל 100 גרם (שו"ע תרמח סע' כב. כה"ח שם ס"ק קכט). שיעור האתרוג מעכב לא רק ביום טוב ראשון, אלא גם בשאר ימי החג (רמ"א תרמ"ט ה').

. שביעית – יש לדקדק ליקח אתרוג שנלקט בסוף שישית, כי אז אין בו עדיין קדושת פירות שביעית. ובשנה שמינית יש ליקח אתרוג שנלקט בשמינית על מנת למעט בעניין קדושת שביעית. אעפ"כ יש לקנות את האתרוג ב"הבלעה", דהיינו שהמוכר יקבע מחיר כולל ללולב וכדו' ולא יקבע מחיר מיוחד לאתרוג. ויש לשמור על האתרוג בקדושת שביעית (עיין רמב"ם, הל' שביעית פ"ד הי"ב. שו"ע יו"ד שלא סע' קכו).

הבדלים בין יום ראשון לשאר הימים – ביום הראשון : א. חסר ודאי – אסור. ב. ספק חסר – מותר, ויש אוסרים (שד"ח). ג. בלטלך (מכה שקיבל האתרוג מהעלים, ונתרפאה) – מותר אלא אם כן נהפך לצבע אחר. ד. צבע חום – יש אומרים שזה טבע האתרוג ויש חולקים. לכתחילה לא יקח אתרוג כזה. ה. צהוב – ודאי כשר וגם ירוק כשר כיון שעתיד להצהיב ו. אתרוג גדול אפילו הצריך ליקחו על כתיפו – מצד גודלו כשר אך קשה למצוא אתרוג גדול כשר, כיון שרבים בהם הבעיות. ז. אתרוג קטן כביצה – מותר אך לא פחות משיעור זה (שו"ע תאמח ס"ע כב).

בשאר הימים : לכתחילה יקנה ארבעת המינים הכשרים לכל הדעות. א. שינוי מראה – לשו"ע מותר, לרמ"א אסור. ב. כל בולט – הרי זה כחזזית ודינו כשינוי מראה. ג. אתרוג חסר – כשר. ד. נפל עוקצו – מהדין כשר ויכול לחברו בסיכה או בדבק משום מראית העין. ה. ניקב או חסר – כשר. ו. נקב שעשאוהו עכבים – אסור ליטלו משום מיאוס.

. הנחת אתרוג במגבת או בפשתן ביום טוב אסורה כיון שמספיג בהם ריח. ואם הניחם שם כבר מערב יום טוב – מותר לחזור ולעוטפם ביום טוב כיון שכבר ספגו ריח.

הדס
. תשובות רבות נכתבו בספרי הפוסקים לחפש דרכים להקל בהדסים יבשים ושאינם משולשים. וכל זאת בגלל שהיה קשה מאוד להשיג הדסים ירוקים משולשים, והיו שומרים הדסים משנה לשנה בגלל מחסור וכדו', וכמה מאמצים היו עושים עד שהיו מוצאים הדס ירוק ומשולש (עיין רמ"א תרמו סע' ג). ובימינו, ברוך ה', יכול אדם לקנות בקלות שלושה הדסים ירוקים ומשולשים מתחילתם ועד סופם.

משולש
ההדס צריך להיות משולש, דהיינו שיוצאין בו מכל קן וקן שלושה עלין בשורה אחת בשווה, שלא יהיה אחד גבוה או נמוך מחבריו. וצריך שיהיו העלין "חופין את עצו", דהיינו שראש כל עלה יגיע למעלה מעוקצו של העלה שמעליו (כה"ח שם ס"ק כג משנ"ב ס"ק י).

צריך לכתחילה שכל שלושת העלין יהיו יוצאין בקו אחד (טור ב"י שם). אמנם אם שורש של עלה אחד גבוה משורשם של עלים אחרים והקצה התחתון של שורש העלה העליון חופף את הקצה העליון של שורש העלים הנמוכים – ההדס כשר (אחרונים).

גודלו – שיעור ההדס שלשה טפחים (24 ס"מ). ובשעת הדחק אפשר להסתפק ב – 20 ס"מ. ויהיה כל ההדס מלמטה עד למעלה משולש. בשעת הדחק אם הרוב מלמטה או מלמעלה משולש, ההדס כשר. אמנם אם רוב העלין נשרו או שאינם משולשים, ההדס פסול (שו"ע תרמו סע' ה והחונים עליו). ועיין לעיל מה שכתבנו שיש מחמירים שיש לחשב טפח כ – 10 ס"מ, ועל כן יש לוקחים הדס בגובה 30 ס"מ.

מודדים את ההדס מתחילת העץ שלמטה עד סוף העץ שלמעלה (כה"ח תרנ ס"ק א משנ"ב ס"ק א).

ראש ההדס
. צריכין להשגיח שלא יקטם ראשו של ההדס, דהיינו ראש העץ. אבל אם נקטמו העלים – כשר. ואם נקטם ראש עץ ההדס – יחליפנו, ואם אין לו להחליף, יטלנו בלי ברכה (עיין שו"ע ורמ"א תרמו סע' י. כה"ח שם).

עדיף לכתחילה ליקח ענף שכל גזעו קשה מעט ולא אלו שראש גזע ירוק כדי שלא יתיבשו וינשרו העלים במהלך חול המועד. (אגלי טל).

. לפעמים ראש ההדס אינו מסתיים בג' עלים בלבד אלא ביותר מכך. ויש מורידים את העולים המיותרים משום מראית העין, והבבא סאלי זי"ע היה משאירם כך והיה אומר שזה נוי המצוה להשאירו כפי שעשאם הקב"ה.

הדס שהתייבש – ועליו הלבינו – פסול. אבל אם העלים ירוקים אלא שהם מתפוררים תחת לחץ – כשר. לפעמים ההדס כמוש מעט בגלל יובש, וכשמשרים אותו במים או במטלית לחה – הוא חוזר לירקותו, והדס כזה כשר הוא (שו"ע שם סע' ו, ז ונו"כ).

הדס שגדל בעציץ שאינו נקוב – לא יברך עליו. ודבר זה אינו שכיח כי אם למי שמגדל הדסים בביתו בעציץ, אך הקונה בשוק אין לו לחוש לכך כיון שאינו מצוי כלל (עיין שד"ח אסיפת דינים מערכת ד' מינים סימן ג אות ד ה). ניקוי העלים – טוב לקטום את הענפים הקטנים שיוצאין בין הקנים בערב יום טוב (כה"ח שם ס"ק ו משנ"ב ס"ק לג).

ערבה
לא צפצפה – יש להקפיד להשתמש בערבה ולא בצפצפה. וסימן ההיכר של הערבה הוא שהעלה שלה ארוך ולא עגול ופיה חלק בלי פגימות. והקנה שלה אדום ולא ירוק, אמנם אפילו בעודו ירוק כשר, כיוון שכשהוא שוהה באילן מתאדם. ורוב הערבות גדלות בנחלים, ולכן נקראו "ערבי נחל". אבל אפילו הגדלות בהרים – כשרות, אלא שאם אפשר יש להדר ליקח מאותן הגדלות בנחל (שו"ע תרמז סע' א והחונים עליו).

גודלה שיעור הערבה שלשה טפחים (24 ס"מ ויש מחמירים 30 ס"מ). ובשעת הדחק אפשר להסתפק ב20- ס"מ. ומודדים מתחילת העץ שלמטה עד סוף העץ שלמעלה (כה"ח תרנ ס"ק א).

אם חסרה מהשיעור פסולה אף בימי חול המועד.

יבשה
ערבה שהתייבשה, או שנשרו רוב העלין שלה, או שנקטם ראש העץ – פסולה (שו"ע תרמז סע' ב). ויש אומרים דגם אם נדלדלו העלין מן הקנה ותלויים למטה פסולה. וראוי להחמיר כיוון שערבות מצויות (מגיד משנה, הל' לולב פ"ח ה"ו. מג"א תרמז ס"ק ב משנ"ב ס"ק ט כה"ח ס"ק יג). וצריכים להשגיח מאוד בערבה, כי לפעמים מחמת יובש נושרין העלים ואז פסולה.

נוהגין ליקח בחול המועד בכל יום ערבה חדשה ללולב, והוא הידור מצווה. אמנם אין זה מעכב, ובלבד שהערבה לא תכמוש ולא תתייבש (עיין רמ"א תרנד סע' א).

. כשמחליפים את הערבה יש להקפיד שלא לתחוב אותה בחוזק, כיוון שעלול לתלוש עלים לערבות או להדסים. לכן מי שמהדר להחליף ערבות, יקפיד לשחרר את הקשרים של הלולב, להוציא את הערבות הישנות ורק אחר כך לקשור ערבות חדשות או הדסים חדשים (כה"ח שם ס"ק יב משנ"ב תרנד ס"ק ה).

. את הערבות הישנות אין לזרוק במקום בו יבואו לידי זלזול, אלא יש להניחן בגניזה או לביעור חמץ (אחרונים).

. לבלוב – יש נוהגים ליקח ערבה עם עלה קטן בראשה הנקרא "לבלוב", ואין צורך להקפיד בזה (אחרונים).

. נקטם ראשה – ערבה שנקטם ראשה נחלקו הדעות אם כשרה, ויש אומרים שאם נקטמה יניחנה במים ותצמח מעט ותהיה כשרה, ואין לסמוך על זה.

■ מבוסס על שיעורי הגר"מ אליהו זצ"ל ואתר ישיבה וכל אחד יעשה שאלת רב