שלום וברכה מורי ורבותי!
ואחת ממצוות החג המרכזיות היא – מצוות ארבעת המינים.
לוקחים אתרוג, לולב, הדס וערבה, מחברים אותם ומנענעים כנגד ארבעת רוחות השמיים ובנוסף גם מעלה ומטה.
האתרוג יש בו גם טעם וגם ריח והוא מרמז על צדיקים שיש להם גם מעשים טובים וגם תורה.
ההדס, לעומתו, יש לו רק ריח טוב אבל אין לו טעם, הוא מרמז על אותם שיש בהם מידות טובות אבל אין להם תורה.
הלולב הוא בדיוק להיפך, הוא מגדל תמרים שיש להם טעם מדהים אבל אין להם ריח, וזה מרמז על אותם שיש בהם תורה אבל לא עלינו ולא על אף אחד מעם ישראל אין להם מידות טובות.
ואחרונה חביבה היא הערבה. לערבה אין ריח ואין טעם, והיא נמשלת לאותם מעם ישראל שאין להם לא תורה ולא מעשים טובים.
אנחנו מאחדים את כולם ביחד, מאגדים אותם, ובעצם אומרים לעם ישראל: "בואו ותתאחדו, וכאשר נאחד גם את הטובים שבכם וגם את הטובים יותר, נזכה לשלמות שבה כבר לא נשים לב למי יש יותר או פחות טעם וריח".
אבל שימו לב טוב!
האתרוג המושלם לא נאגד יחד עם הלולב, הערבה וההדס, למרות שהוא בתור הצדיק המושלם היה אמור להיות זה שמחבק אותם ומנשק אותם. הוא הרי זה שאמור להשפיע עליהם לטובה. אבל אומר הקדוש ברוך הוא לאתרוג: "למרות שבשעת המצווה אני מחבר אותך אליהם, למרות שבשעת הנענועים אני רוצה אותך צמוד אליהם בכדי שתשפיע עליהם, אך ברגע שהסתיימה המצווה, תחזור לבית שלך. אני לא רוצה אותך מתרועע איתם סתם, כי אני חושש שמא תלמד ממעשיהם הרעים".
בזמן שאתה משפיע עליהם טוב, אין סיכוי שתקבל רע, כי מי שטרוד לפלוט – לא בולע. זה חוק בטבע. אבל כאשר אתה לא נמצא בזמן שבו אתה מזכה את הרבים, לא נמצא בזמן שאתה מלמד אותם, אל תתרועע איתם סתם כי אתה עלול לגרום לעצמך להידרדרות. הם לא באמת ברמה שלך, אתה מקרב אותם מיום ליום, ויום יבוא וזה יקרה. אבל תמיד תשמור גם על עצמך.
זה נכון לחג הסוכות וזה נכון בכל השנה כולה.
משפיעים, אוהבים, מעניקים, מחבקים אבל עם כל זה תמיד נזהרים שלא לחצות גבול כל שהוא, לנו או חס ושלום לילדינו, שיכול להיות גבול שאין ממנו דרך חזרה חלילה.
ברכת הצלחה רבה לכולנו, מועדים לשמחה,
וברוכים תהיו!
