שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום שלום הבית שלנו.
מה יש לנו ללמוד לשלום הבית שלנו מהחיים בסוכה, דירת העראי?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
כאשר אנחנו יושבים בסוכה, לא מצאנו יותר מדי הרבה בעלים שאומרים לנשותיהם: "הצבע של הסכך לא מוצא חן בעיני", "הווילון הזה לא נראה לי כל כך", או "הייתי מעדיף סדין אחר". אנחנו מתייחסים אל הסוכה כדבר עראי, נותנים לאשה לבחור אפילו את הקישוטים, וכל אחד מהגברים יושב, מתעלם מהבעיות ואומר לעצמו: "זה הולך להסתיים בשבוע הקרוב".
האם הבית שלך הוא עראי פחות מהסוכה?
ממש לא.
אם אתה מבין מהם חיי נצח, אם אתה מבין איך החיים כאן בעולם הזה הם רק תהליך ותחנת מעבר בשביל לעבור לשלב הבא בעולם הבא, אתה מבין שאין הבדל גדול בין הסוכה לבין הבית שלך.
ככל שתתייחס אל החיים שלך כאל ארעיים, כך פחות ופחות דברים יפריעו לך, ככל שתתייחס לחיים שלך כאן כאל קבע, כך יותר ויותר דברים יפריעו לך.
האנשים הענוותנים, האנשים השפלים, הם אותם אנשים שמרגישים אורחים בכל מקום, גם בבית שלהם. וממילא הבית הזה הוא בית זמני. הצבע, החלון או הווילון הם לא דברים שאמורים להפריע להם.
דווקא אותם אנשים שיחסית לא מחשבנים את חיי העולם הבא, שלא מחשבנים את חיי הנצח, מרגישים שהדירה היא חלק מהחיים שלהם ולכן הם מתפנקים יותר, רגישים יותר, והרבה יותר דברים מפריעים להם, מה שהורס את שלום הבית שלהם.
הבית זה התחום של האשה, הבית זה המתחם של האשה!
אנחנו כגברים אמורים להרגיש שם אורחים. אם לא באמת מפריע לנו יותר מדאי, אין משהו שאנו אמורים להעיר עליו הערות.
"מוצא חן בעינייך אשתי היקרה? זה מושלם מבחינתנו".
הדבר היחיד שיכול להפריע לנו הוא כאשר תהיה פה הפרעה רוחנית, כי הפרעה רוחנית היא לא נוגעת לחיי העראי כאן בעולם הזה, אלא לחיי הנצח.
מורי ורבותי! זו תובנה שמשנה חיים, כי מי שבאמת מתייחס לבית שלו כאל עראי, לא מוצא כמעט סיבה להתווכח או לריב עם רעייתו.
ברכת הצלחה רבה לכולנו, מועדים לשמחה,
וברוכים תהיו!
