צל כבד הוטל על סדר יומו של המשגיח הדגול, מרן הגאון הצדיק רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, בעל ה"אור יחזקאל" ומאור המוסר של ישיבת פוניבז' המעטירה. הכל החל במעטפה שלא הגיעה. ימים אחדים נקפו מאז הפציע ראש החודש, ומשכורתו של המשגיח – ממאנת להגיע.
עבור מי שחי בין כתלי ישיבת פוניבז', הייתה זו חידה סתומה ותופעה מחרידה בזרותה: הרי מרן הגרי"ש כהנמן זצ"ל הקפיד כעל בבת עינו על תשלומי המלגות והמשכורות במועדן המדויק, מבלי להשהות שכר שכיר אפילו ביום בודד.
בתחילה, פטר ר' חצק'ל את העניין כהיקש מקרי, והמתין באורך רוח. אולם השבועות חלפו, הימים נמתחו – שבוע, שבועיים, שלושה – והכסף נעלם כלא היה. התימהון גבר עד אימה כאשר חלף חודש נוסף, וגם בו לא הגיעה המשכורת כלל.
כשנקף החודש השלישי והקופה עדיין דממה, כבר התעורר חשד כבד בלב המשגיח. במשך כל שנותיו בישיבה, לא נתקל מעולם בהתנהלות תמוהה ומקוממת כזו. בליבו גמלה החלטה נחושה: למחרת בבוקר יצעד אל משרדי הישיבה, ידרוש במפגיע ויברר לסיבת הזלזול המחפיר הזה בתשלומי משכורתו זה כשלשה חודשים!
אלא שעבור רבי חצק'ל, שום סערה אינה מעבירה אותו על דעתו בטרם ישקול אותה בפלס המוסר. כדרכו בקודש להתבונן במתינות צרופה בכל נימי החיים, נעצר על עומדו והרהר: כלום בפנייתו זו אל המשרד אין פגם בתמימות מידת הביטחון – שעל קנייתה התייגע, עמל והקיז את דם נפשו?
הרי יסוד זה היה מתוח כחוט השני בלבו: אין פרנסת האדם תלויה בצ'ק כזה או אחר, אלא אך ורק בבורא יתברך, הזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים! כפי שמבואר בתנא דבי אליהו רבה (פרק יג'), ששליש מהיום יושב הקב"ה בכבודו ובעצמו "וזן ומפרנס ומכלכל את כל העולם כולו".
אם כן, תהה המשגיח, שמא אין חובת ההשתדלות מורתן לו לחקור ולדרוש על אודות סיבת התעכבות הצ'קים? הלא את השתדלותו הזעירה כבר ביצע בעצם נשיאתו בעול משרת המשגיחות. מכאן ואילך, שומה עליו לקיים מקרא ככתבו: "תמים תהיה עם ה' אלקיך" – ולא לחקור.
ספק חמור זה לא נתן לו מנוח. החליט אפוא ר' חצק'ל כי על סוגיה עדינה זו יש לעשות 'שאלה' אצל הגאון הצדיק רבי שמואל הומינר זצ"ל – מי שקנה שם עולם בגדולתו וגאונותו, ואף חיבר את ספר היסוד "מצות הביטחון", ובו בחר המשגיח לשמש כ'פוסק' המובהק בהלכות חובת הלבבות.
ר' חצק'ל לא חס על הזמן היקר ולא על הממון בדלות הימים ההם. הוא יצא למסע טלטולים מפרך מבני ברק לירושלים, נסיעה קשה שבמהלכה נדרש להחליף שלושה אוטובוסים: מבני ברק לתל אביב, משם לירושלים, וממנה אל שכונת בתי נייטין לביתו של ר' שמואל.
רבי שמואל הקשיב למעשה בקשב רב, הטה אוזן כרויה, ולאחר שיקול עמוק של צדדי הספק, חרץ את פסק דינו: "אמנם עבור אנשים רגילים לא תיחשב שאלה כזו כפגם בתמימות הביטחון, ואם המשכורת מתעכבת מותר לגשת למשרד ולברר. אבל במדרגה שלך – כמשגיח בישיבה המרבה לשוחח ב'וועדים' עם התלמידים על תמימותה ושלמותה של מצות הביטחון – בדרגות רוממות כאלו יש לחוש שגם בירור זה ייחשב מעט פגם בתמימות הביטחון. ועדיף אם כן ב'שב ואל תעשה'. אל תשאל כלום! 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', אל תחקור מאומה ותבטח בה' יתברך בענין הפרנסה, ולא בשום מבטח אחר זולתו!"
תמים וצייתן שב ר' חצק'ל לביתו. לא עברו כמה ימים, והנה פסיעות נרגשות נשמעו על סף דלתו: היה זה שמש הישיבה. בידו הרועדות החזיק את שלושת המשכורות של החודשים האחרונים בשלמותן.
בדמעות בעיניו התנצל השמש עמוקות, ביקש סליחה ומחילה על האיחור, וגילה את הדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים: "מצדה של הישיבה," סיפר בקול נשנק, "היו הצ'קים מוכנים בזמנם ובמועדם בכל שלושת החודשים, כסדר הרגיל. קיבלתי את המעטפות במשרד הישיבה כדי למסור אותן לרב, כפי שאני עושה עם שאר אנשי הצוות. אולם, בעמדי כעת לפני חתונת בני, נצרכתי בדחיפות למעט ממון.
בהכירי את תכונתו ועדינות נפשו של כבוד הרב הצדיק, שמסתמא כשיראה שהמשכורת מתמהמהת לא ייגש מיד אל המשרד לברר אודותיה… לכן הרשיתי לעצמי לדחות מעט את העברת הצ'ק אל הרב, והשארתי אותו בינתיים לעצמי… על מנת לשוב ולשלם כשאשיג את המימון. כך נהגתי בשלושת החודשים האחרונים, ודחיתי את תשלום הפירעון מיום ליום, עד שכעת ברוך ה' השגתי הכסף, ובאתי מיד לפרוע החוב ולשלם את המשכורות."
המשגיח הצדיק מחל לו על האיחור בלב שלם. הוא לא הסתפק בכך, אלא עודדו וחיזקו לשום תמיד מבטחו בה', ולא להניח לדאגה לכרסם אל הלב, כי היא הורסת כל שלוות החיים ונוטלת חייו של אדם. עוד בירכו בפה מלא כי בוודאי יעמוד השם יתברך לימינו בתור השותף השלישי שבשידוך [קידושין ל:], ויסייעו להשיא את בנו בכבוד.
רק אז הובררה התמונה בבהירות מבעיתה: על עניין זה בדיוק היה ר' חצק'ל מכיר טובה לגאון הצדיק רבי שמואל הומינר, שמנע ממנו את הבירורים במשרד. שכן אילו היה נכנס למשרד בשאלתו אודות משכורתו בשלושת החודשים האחרונים – מיד היו מגלים את הגניבה הגדולה שביצע השמש, ועל אתר היו מפטרים אותו ממשרתו! והוא היה נשאר ללא עבודה, דווקא כעת לפני חתונת בנו שנצרך ביותר למשרה זו. וכמה צדקה תשובתו של רבי שמואל, שעליו לשבת בתמימות האמונה השלמה ולא לחקור כלום!
בפרשת השבוע נקרא ונלמד את הפסוק: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ד' אֱלֹקֶיךָ" (דברים י"ח, י"ג) ומבאר רש"י הקדוש: 'התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו'.
פסוק זה הוא יסוד ואבן שתיה לאורחות חייו של כל איש מישראל, שיחיה באמונה פשוטה בלא שום חקירות ודרישות. וכן אמרו חז"ל (מכות כד.): "בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' (חבקוק ב' ד') 'וצדיק באמונתו יחיה'", ולכן כפל רש"י הקדוש תיבת 'תמימות' – כי זה כל האדם!
החלום של כל בן אנוש הוא לחוש מוגן ושמור, בידיים טובות ובטוחות, בכל עת ובכל שעה. יש לנו הישגים רבים שהשגנו בס"ד, כמו הצלחות רוחניות, בריאות טובה, ילדים מתוקים, פרנסה, בית, ועוד ועוד. ברגע של התבוננות, נקל להבין שכל הנכסים האלה הם חמקמקים מאוד. לפעמים, חלילה, ניתן לאבד הכל ברגע אחד.
ואם כך בימי שגרה, על אחת כמה וכמה לנוכח התמודדות: בין אם מדובר בקושי רוחני – והאדם חש שמשהו שהשיג בעמל ויזע קשה לו לעמוד בו, ובין אם מדובר בקושי אחר – והוא מרגיש שיש מה שמאיים על חייו, על בריאותו, על ילדיו, על כספו ופרנסתו. כשמגיע רגע של התמודדות, של קושי – כל אחד מחפש משהו להישען עליו, מישהו לבטוח בו.
בחיים צריך 'כיפת ברזל' נגד כל רקטה שעלולה לחולל הרס בחיינו, בדמות מכתב מהרופא, מהמוסד בו ילדנו לומד, או מהבנק… אבל 'כיפת ברזל' אמיתית, שמיירטת את כל הקשיים, שמבטיחה את הביטחון האישי ברמה המקסימלית, במאה אחוזי הצלחה – האם יש 'כיפת ברזל' כזו? האם יש פוליסת ביטוח או שכפ"ץ שמעניקים הגנה ברמה כה מושלמת?!
ובכן, יש ויש, וזה אפילו לא עולה כסף, אלא מעט מחשבה, קצת התבוננות. כשאנו מחשבים חשבונו של עולם – שכל מה שיש לנו, כל נכס שרכשנו, כל מעלה שהשגנו הכל מידיו הטובות והרחומות של בורא עולם, שהוא הכי חזק, הכי גיבור, כל יכול שהכל הכל נתון בידיו, העבר, ההווה והעתיד, והוא רוצה בטובתנו, דואג לנו – אנחנו יכולים להיות רגועים כי אנו בידיו!
כמו ילד שמגיע לגינה השכונתית, והוא יודע שיהיה ראשון בנדנדה, אף אחד לא יעליב אותו, איש לא ייקח מידיו את החטיף – בגלל שאביו הוא ראש העיר! – על אחת כמה וכמה, שאנחנו יכולים להסתובב בעולם בתחושה הנפלאה והעילאית הזו, שאבא שלנו הוא לא ראש העיר – הוא בורא עולם! יש לנו על מי להישען, יש לנו במי לבטוח!
נכון, בחיים יש קשיים והתמודדויות, אבל אנו יודעים ומאמינים שהם מתוכננים מראש, הם לטובתנו, אבא שלנו האוהב שירטט את התוכניות הללו, יצר ויצק אותן. מה יש לנו לדאוג? ממה אנו אמורים להיות מוטרדים?! – הרי אבא שבשמים לצידנו, כל מה שעובר עלינו הוא בדיוק לפי התוכניות שלו, והוא שומר עלינו, מציל אותנו, מגן בעדנו, דואג לנו!
ומה שמדהים ביותר הוא, שככל שמחדדים את הביטחון בעומק הלב – כך הוא הופך למציאות. כשאדם מתחזק בביטחון בה', כשאדם מפנים אל לבו את ערך הביטחון, כשאדם בוטח בה' בכל העוצמה, נשען עליו, רגוע בחסותו, שליו ושאנן כי הוא יודע שהוא בידיים טובות – עד מהרה יראה שזה אכן כך, ורוב קשייו נפתרים באופן פלאי!
ה'חפץ חיים', בביאורו לפרק ל"א בתהלים, חושף פן נוסף, מימד שמימי נשגב: הן איש מאיתנו לא מושלם, ולפעמים, יש אדם שאינו זכאי לישועה. מה לעשות, הזכויות שלו לא מספקות. הוא נתקל בבעיה, בהתמודדות לא פשוטה, והמחשבון השמימי מורה שאין מנוס מכך שיעבור את הקושי הזה מתוך כאב, אין לו זכאות להיוושע, כמה עצוב ושורף בלב!
אבל יש בשמים משהו שעוקף את המחשבון. והוא – הסכיתו ללשונו של ה'חפץ חיים': 'אפילו אדם שאינו הגון אלא שחיזק בטחונו בהשם, כח הביטחון מגן עליו!' – כלומר, הואיל והאיש בוטח בהשם, אזי למרות שאינו זכאי ולא ראוי לקבל את הישועה, למרות זאת הוא זוכה בה, כי הביטחון בה' מספק לו את הישועה!
דבריו אלו של ה'חפץ חיים', הם תגלית עבורנו. בוודאי, צריך לעשות השתדלות, להילחם ביצר, לדאוג לבריאות, לפעול למען הילדים, לשמור על הנכסים. אבל צריך לעשות זאת בפרופורציה הראויה, ולזכור שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, אנו בטוחים רק בו, סומכים רק על מלכנו – המלך החזק בעולם, ששומר ומגן עלינו, דואג לנו!
פרשת השבוע מעניקה לנו את המתנה הזו, מצווה עלינו "תמים תהיה", להאמין בה' בלב שלם, בתמימות גמורה, וכפי שרש"י מפרש – להתהלך עמו בתמימות, לסמוך עליו. הוא יודע מה לעשות טוב מאיתנו, הוא גם דואג לנו יותר מכפי שאנו דואגים לעצמנו…
ואם כך נעשה, יקויים בנו חלקו השני של הפסוק "עם השם אלוקיך", נחוש שאנחנו אתו, בידיו, שמורים ומוגנים, ועין בעין נראה כי הביטחון בה' יתברך אינו מאכזב, הוא מביא בכנפיו ישועות גדולות ורוגע נצחי!
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל
