עדות אישית: כמי שמכיר את הדברים מקרוב וכמי שליווה לא מעט מערכות בחירות של יהדות התורה, אחד הדברים שמעכבים בדרך כלל את היציאה לדרך של הקמפיין, הוא הקושי למצוא את אנשי המקצוע הנכונים שיובילו אותו, ובעיקר לקבל את הסכמת כל השותפים למהלך. הדבר הוביל בעבר לעיכובים ממושכים ובסופו של דבר גם למסרים שונים ולקו הסברה שאינו תמיד אחיד.
הפעם החליטו ביהדות התורה לעשות הכול כדי לצאת לדרך בקו אחד, לנוכח המערכה הקשה והלא פשוטה הניצבת בפתח. מי שנטל לידיו את המשימה הוא ח"כ יעקב אשר, שיוביל את יהדות התורה בבחירות. אשר פנה בימים האחרונים לכל השותפות המרכיבות את הרשימה לכנסת והניח בפניהם את צו השעה לצאת יחד במסרים אחידים וכאיש אחד מול מבקשי רעתנו כדי לא לתת לאף אחד את היכולת לפרק את היהדות החרדית הנאמנה מבחוץ.
ואכן כאשר מביטים פנימה לתוך המפלגות האחרות ורואים את המסרים הסותרים, מבינים עד כמה נדרש קו אחיד. הנה כמה דוגמאות: בליכוד לא החליטו האם וינטר טוב לימין או עלול לגרוע ממנו קולות (להלן בהרחבה), ולכן נשמעים כלפיו קולות סותרים. במפלגתו של איזנקוט אין תמימות דעים האם מותר לדבר על רוטציה אפשרית עם נתניהו והאם נכון להצהיר על הישענות על מנסור עבאס. בהתאם לכך נשמעים מסרים שונים. גם במפלגתו של בנט אין אחדות דעים פנימית בנושאים שונים, דוגמת הקואליציה העתידית הרצויה, וכך גם במפלגות נוספות.
לאור כל זאת, ביהדות התורה החליטו כאמור הפעם לאחד שורות ולצאת בקו הסברה אחיד של כל חלקי המפלגה. בישיבות ההסברה הראשונות הודגש הצורך הדחוף בכך, לנוכח האתגרים הלא פשוטים הניצבים בפתח, שעוד נכתוב עליהם כאן בהרחבה בהמשך המערכה.
ההבנה ביהדות התורה ברורה: צו השעה אינו מותיר ברירה. המטרה העליונה שניצבת לנגד עיני כולם היא השמירה על עולם התורה, על רקע התקופה הקשה, ניסיונות שלילת הזכויות והצרת צעדיהם השיטתית של הציבור החרדי, האברכים ובחורי הישיבות. כשהבית בוער, מתלכדים.
ההחלטה שהתקבלה פה אחד בדגל התורה ובאגודת ישראל היא לצאת לדרך עם קמפיין משותף אחד: שפה עיצובית אחידה ומסרים אחידים שידברו לכלל הציבור. הרצון, ובעיקר הצורך, הוא להופיע בפני הציבור עם קמפיין חד, ברור ומושחז, שיביא עמו אמירה חד משמעית של התגייסות כללית למען הצלחת המערכה הקריטית.
לצורך כך נבחרה חברת פרסום "קפאין" שמכירה ומחוברת לשטח בראשות האסטרטג גרשון רוזנפלד והיא תוביל את מערכת ההסברה הציבורית שאין חשובה ממנה לצד צוות היגוי שיוקם לצידה.
מאחורי הקלעים, מסרי הקמפיין שיוצגו לציבור ייבנו לאחר שיחות עומק עם אנשים מכל גווני הקשת החרדית, בניסיון לעמוד על רחשי הלב בציבור. המטרה היא להגיע לכולם ולענות על השאלות הקיימות מבלי להסתיר דבר. לכולם ברור שהפעם המטרה אינה קלה. אין מדובר בסתם הסברה שיווקית של מכירת מוצר. הצורך הוא להציג פרספקטיבה של כל מה שקרה ועלול לקרות הלאה עם סדרי עדיפויות נכונים של האירועים.
ההתלבטות וההחלטה
מיקי זוהר הוא אחד השרים שמרבים להתראיין בכלי התקשורת. הוא לא נבהל משום שאלה ולא מהסס להיכנס לעימותים תקשורתיים עם מראיינים עוינים. השבוע נאלמו מילותיו לנוכח שאלה שהופנתה אליו בעניין היחס לעופר וינטר: האם לצאת בקמפיין נגדו כדי שיסיר את הרשימה, או להתעלם ממנו, תוך הימור וחשש מפני האפשרות שישרוף קולות לגוש כולו.
זוהר התחמק מלהשיב וציין כי הוא גם פוליטיקאי ולכן עליו להמתין עם התשובה. המראיין המשיך והקשה: כלומר, אתה מחכה לדף מסרים מראש הממשלה ואנשי לשכתו באשר ליחס הרצוי לווינטר? זוהר נתן להבין שאכן הנושא עדיין אינו סגור בקמפיין ההסברה של הליכוד.
ההתחמקות של זוהר הייתה אמיתית. בליכוד טרם הכריעו אז כיצד להתייחס לווינטר. עד לפני ימים ספורים התנהל ויכוח פנימי בשאלה הזו. היו שסברו שצריך לצמצם את כוחו ולמנוע ממנו לקחת קולות מהליכוד. מנגד, אחרים טענו כי ייתכן שהתמודדותו דווקא תועיל למחנה הימין. בהקשר זה ציינו כי הוא יכול להוות כתובת למאוכזבי ליכוד שאינם מוכנים כיום להצביע מחל. לפי התזה הזו, חלק מהמצביעים הללו יבחרו בו במקום להישאר בבית או לעבור לגוש השני.
נתניהו התלבט והתלבט. החשש שלו היה כפול. מצד אחד, ייתכן שווינטר לא יעבור את אחוז החסימה ובכך ישרוף קולות. מאידך, גם אם יעבור, ייתכן שבהמשך יחבור ליו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. זו הסיבה שנתניהו ניסה לפרק את מפלגתו של וינטר עוד בטרם הוקמה. נתניהו, הנוטה לראות צל הרים כהרים בכל הקשור לפוליטיקה, משוכנע שווינטר הוא פרוקסי של ליברמן, מאז שהיה מזכירו הצבאי בעת שכיהן כשר הביטחון.
בסביבתו הקרובה של נתניהו לא מהססים לומר: כל קול לווינטר הוא קול לליברמן. התרחיש שממנו הם חוששים קובע שאחרי הבחירות יבואו, ליברמן ווינטר יחד לגדי איזנקוט, ידרשו את תיק הביטחון עבור וינטר ויסכמו על רוטציה בראשות הממשלה. בהקשר זה הם אינם מאמינים לווינטר שאמר כי ימליץ לאחר הבחירות על נתניהו. אלא שלא כולם בליכוד, כאמור, הסכימו לגישה הזו.
בימים האחרונים התקבלה ההחלטה: יוצאים למתקפה חזיתית נגד וינטר כמי שעלול לא לעבור את אחוז החסימה ולשרוף קולות לגוש הימין. המטרה: לשחוק את התמיכה בו בקרב מצביעי הימין ולמנוע ממנו לצבור גובה ככל שמערכת הבחירות מתקדמת.
התדריך ודף המסרים שקיבלו ח"כי ושרי הליכוד ברורים: וינטר יפיל את הימין. הוא ייקח קולות מהימין ויעביר אותם לשמאל. הוא אינו נאמן למחנה הלאומי ומתואם עם ליברמן. וינטר יביא להקמת ממשלת שמאל של איזנקוט, גולן, ליברמן והמפלגות הערביות.
מנגד, מקורבי וינטר מסבירים כי המסרים של הליכוד רק טוענים אותם במוטיבציה ומסייעים להם. לדבריהם, החשש הגדול במפלגת השלטון הוא שווינטר ו"עמך ישראל" נוגסים בבסיס התמיכה שלה.
כך או כך, זוהר כבר לא צריך להמתין לדף המסרים. ההחלטה התקבלה. עכשיו נותר לראות אם המתקפה תחליש את וינטר או דווקא תחזק אותו.
הפרוטוקול והמונופול
עוד קודם שהתקבלה החלטתו של נתניהו כיצד להתייחס למפלגתו של וינטר, נרשם ויכוח מרתק בישיבת צוות קמפיין הליכוד, שאותו חשף מוטי קסטל מחדשות 14. פרוטוקול הדיון הפנימי ממחיש היטב את הדילמה האמיתית ואת הקושי לחזות כיצד יפעל וינטר לפני הבחירות ואחריהן. השאלה שעמדה במרכז הדיון הייתה למי יש מונופול על גוש הימין ומי עלול בסופו של דבר לפגוע בו. הדברים מדברים בעד עצמם.
השר שלמה קרעי הוביל את הקו התקיף: "וינטר הוא התקווה של קפלן. אם הוא מנצח ועובר הוא עם השמאל. אם לא עובר, הוא שורף לנו קולות".
השר זאב אלקין מנדב מידע ומנתח את המצב: "אם נכונה הידיעה ששרון שלום (ראש המטה של ליברמן במשרדי הביטחון, החוץ והתחבורה) נמצא איתו במטה, מי שמכיר אותו יודע שזה ליברמן על מלא. אם וינטר מנצח, הוא עם ליברמן. אם מפסיד, הוא שרף קולות". השר אלי כהן נחוש: "לדעתי צריך להוריד אותו. הוא נזק לימין".
יעקב ברדוגו מבקש להיות מעשי: "תקבלו החלטה. אבל אם מחליטים להוריד אותו, אז עכשיו. לא לחכות לרגע האחרון כמו בזמנו עם בנט. אסור שיתפוס גובה. צריך להתחיל כבר עכשיו".
ארז תדמור מפקפק בקו ההסברה: "וינטר יכול להביא קולות מהצד השני. צריך לבדוק היטב שאנחנו לא עושים פה שגיאה. בנט הוא נוכל. למיטב הכרתי, וינטר אולי מגלומן ועקשן, אבל נוכל הוא לא. אולי הוא טוב לנו? הוא יביא קולות ממי שלא רוצה להצביע לנו ולכן אולי לא כדאי לתקוף אותו". אלקין דוחה את הדברים: "אם המטרה של וינטר הייתה להביא קולות מהצד השני, הוא לא היה אומר שהוא ימליץ על נתניהו, כי הוא מבריח את הקולות שלהם".
תדמור מנסה להסביר: "הוא אמר את זה כי לחצנו עליו". אלקין מדקדק במילים: "שים לב שהוא אמר שהוא 'ימליץ על נתניהו לנשיא'. הוא לא אמר שלא יישב בממשלה שהיא לא נתניהו". תדמור מתעקש: "נו נכון, כי צריך לעמעם קצת מסרים".
אלקין לא מוותר: "הוא לא כל כך מתוחכם. משפט כזה מישהו הכין לו. זו אמירה מתחכמת שלא נועלת אותו". ראש הממשלה נתניהו מסכם: "אני אבדוק את זה ואתן לכם תשובה מהירה בהמשך".
כאמור, נתניהו בדק ונתן את התשובה: הולכים על הראש של וינטר בכל הכוח ומסבירים לציבור שהוא עלול לגרום נזק כבד לגוש כולו. במסגרת הזו נעשו עוד קודם לסגירת הרשימות ניסיונות לגרום לחברים ברשימת וינטר, דוגמת יוסף חדאד ונטעלי שם טוב, לערוק ולקבל שריון בליכוד. הניסיונות הללו צפויים להימשך גם בהמשך, במטרה להביא בסופו של דבר לפרישתו של וינטר לפני הבחירות.
מי שמכיר אותו יודע שככל הנראה הכול לשווא. וינטר מתכוון ללכת עד הסוף. "עמך ישראל בדרך להיות הפתעת הבחירות. תזכרו בליכוד שיש גם את היום שאחרי. כבר הוכח: ככל שתתקפו אותנו, נלך ונתעצם עוד יותר", סיכם וינטר את האירוע. בסביבתו מוסיפים: "בסקרים שלנו אנחנו מגיעים לשישה מנדטים ועוד לא התחלנו את הקמפיין".
הגוש והגיוס
מאז ומתמיד עבד נתניהו על חשיבות הגוש התומך בו, תוך ויתור לא פעם על גודל מפלגתו שלו. ראיה לכך מגיעה מביקורו ביישוב אריאל לפני כשלושה שבועות. נתניהו נפגש שם עם אנשי ליכוד ושמע את ח"כ לשעבר אורן חזן, שפנה אליו בפנים מודאגות: "סמוטריץ' עושה כאן ובכל ההתנחלויות עבודה יסודית. מצביעי ליכוד רבים ביישובי יו"ש עוברים אליו". נתניהו מיהר להגיב: "מה שחשוב זה שהם נשארים במחנה שלנו".
התזה הזו מצטרפת לדברים שכבר קרו בעבר. כאשר נתניהו חשש שסמוטריץ' לא יעבור את אחוז החסימה, הוא הורה לאנשיו ביום הבחירות להצביע עבורו כדי למנוע שריפת קולות. עתה, לאחר שהצליח לחבר בין פייגלין לסמוטריץ', הוא רגוע בגזרה הזו ומפנה את מאמציו לכיוונו של וינטר, כפי שנכתב לעיל.
אלא שהדאגה של נתניהו לגוש אינה מסתיימת בשאלה כיצד יתחלקו הקולות בתוכו. בליכוד מוטרדים משאלה בסיסית הרבה יותר: כמה מתומכי הגוש יטרחו בכלל להגיע לקלפי.
גורמים במפלגה מזהים מוטיבציה גבוהה בקרב מתנגדי נתניהו להגיע ולהצביע. כראייה הם מציינים את הטיסות שיגיעו ביום הבחירות עם עשרות אלפי מצביעים לגוש האופוזיציה. מנגד, הם אינם מזהים מעבר המוני של מצביעי ליכוד למחנה האחר. הבעיה נמצאת במקום אחר: קבוצה גדולה של מצביעים, שהשאלה לגביהם אינה למי יצביעו, אלא האם יצביעו בכלל.
בליכוד כבר העניקו להם שם: מצביעי "בכל זאת ביבי". מדובר בבוחרים עם ביקורת, אכזבות ולא מעט "כאבי בטן", אבל כאלה שאם יגיעו אל מאחורי הפרגוד, צפויים בכל זאת להכניס למעטפה את הפתק מחל.
"אין הרבה מאוכזבי ליכוד. הם רובם יחזרו הביתה, רעיונית", אומר אחד הגורמים במפלגה. אלא שכאן ממוקדת הבעיה: לא מספיק שהם יחזרו הביתה רעיונית. צריך לגרום להם גם לצאת מהבית פיזית.
"הבחירות יוכרעו על היכולת להביא את מצביעי 'בכל זאת ביבי' לקלפי", אומרים בליכוד. זו הייתה גם אחת הטענות שהשמיעו מי שהתנגדו בתחילה למתקפה חזיתית על וינטר. לשיטתם, אם וינטר מצליח להביא לקלפי מצביעי ימין שכבר אינם מוכנים להצביע לליכוד, ייתכן שהוא אינו שורף קולות אלא דווקא מציל אותם ומשאיר אותם במחנה.
מכאן החשיבות שמייחסים בליכוד לעבודת השטח. במקרה של בוחר שכבר נוטה לליכוד, אין צורך לשכנע אותו מחדש בצדקת הדרך. צריך להגיע אליו, להניע אותו ובעיקר לגרום לו ביום הבחירות לקום מהכורסה ולהגיע לקלפי.
גם המאבקים הפנימיים בליכוד עשויים לסייע בכך. ועידת המפלגה וההתמודדויות הצפויות לאחר הבחירות על מוסדות הליכוד מעניקות לח"כים ולבכירים אינטרס נוסף לחרוש את הסניפים, לפגוש פעילים ולהוכיח את כוחם בשטח. מי שמתכוון להתמודד בהמשך על תפקיד במוסדות המפלגה, ירצה להראות כבר ביום הבחירות מה הוא שווה.
גם הפנייה הישירה של נתניהו לקהל הימני משתלבת באותה אסטרטגיה. "נתניהו לקח חצי פאנל של חדשות 14, כדי לשכנע את הבייס ללכת להצביע", מסביר גורם בליכוד. נתניהו אינו מחפש בהכרח מצביעים חדשים. חלק ניכר מהמאמץ מופנה לאלה שכבר נמצאים אצלו אבל עלולים להישאר בבית.
סיכום: הקרב החשוב של הליכוד במערכת הבחירות אינו רק להחזיר הביתה מצביעים, אלא לוודא שביום הבחירות הם גם יוצאים ממנו.
שלושה לכתר
בשבוע שעבר, עם סיום הגשת הרשימות, זכה איזנקוט למחמאות על כך שהצליח לצמצם את מספר המפלגות בגוש לארבע בלבד ולחתום על הסכמי עודפים ביניהן, בדיוק כפי שעשה נתניהו בבחירות הקודמות עם הגוש שלו. אלא שהשבחים לאיזנקוט התבררו כמוקדמים מדי.
מלבד המעידה שלו השבוע עם ההתבטאות בעניין רע"מ (הרחבה בהמשך) יש לו צרות רבות מבית. בניגוד לנתניהו, שהוא המועמד היחיד של גוש הימין לראשות הממשלה, בגוש השינוי יש שלושה מועמדים. בנט וליברמן רואים גם הם את עצמם מועמדים לתפקיד ומסרבים בשלב הזה לקבל את מנהיגותו של איזנקוט.
במפלגת ישר חוששים (בדיוק כמו בליכוד), שליברמן יגיע לאחר הבחירות לאיזנקוט ויטען שרק הוא יכול להעביר את וינטר לגוש השינוי, ובתמורה ידרוש לעצמו את ראשות הממשלה. וינטר אמנם מכחיש אפשרות כזו והצהיר כי הוא שייך לגוש הימין וימליץ רק על נתניהו, אבל בפוליטיקה כבר התברר שיש "הבטחות לשעתן" שאפשר להפר אותן.
החשש הזה גורם למפלגתו של איזנקוט לפעול ביתר שאת כדי להגדיל את הפער מבנט ומליברמן, ובכך לשלול מהם את הלגיטימציה לדרוש את ראשות הממשלה. זו גם הסיבה שאיזנקוט יוצא בכל הזדמנות נגד מה שאירע בממשלת בנט. השבוע חזר על הדברים והסביר כי הממשלה ההיא הוקמה כמניפולציה. "מי שהיה צריך להיות ראש ממשלה הוא יאיר לפיד, שהיו לו 24 מנדטים". את ההמשך לא היה צריך לומר. אין מי שלא הבין.
איזנקוט מדבר על הממשלה ההיא, אבל מכוון לממשלה הבאה. המסר לבנט ולליברמן ברור: אם ישר תהיה המפלגה הגדולה בגוש, מספר המנדטים צריך לקבוע גם מי יעמוד בראשו. מבחינתו, אסור לחזור על התרגיל שהביא את בנט לראשות הממשלה למרות הפער הגדול בינו לבין לפיד.
בהקשר זה חשוב לומר שלגוש השינוי יש יתרון לפני יום הבחירות, אולם מיד אחריו נוצרת לו בעיה קשה. ההסבר: ביום הבחירות ריבוי מוקדי הכוח עשוי להועיל: איזנקוט, בנט, לפיד, ליברמן וגולן פונים לקהלים שונים ויכולים להביא קולות מכיוונים שונים. אולם ביום שאחרי הבחירות, היתרון הזה עלול להפוך לחיסרון. חמישה ראשי מפלגות (כולל מנסור עבאס) יצטרכו להתכנס סביב שולחן אחד, כאשר לפחות שלושה מהם רואים עצמם מועמדים לשבת בראשו.
נתניהו כאמור אינו מתמודד עם הבעיה הזו. בתוך הגוש שלו אין כיום מאבק על זהות המועמד לראשות הממשלה. בגוש השינוי, לעומת זאת, יצטרכו לא רק להשיג את המספר הדרוש להקמת הממשלה אלא גם להחליט מי יהיה מספר אחד.
שורה תחתונה: איזנקוט הצליח לצמצם את מספר המפלגות בגוש. עכשיו הוא צריך לצמצם גם את מספר הטוענים לכתר. המשימה קשה. האגו של כולם בשמיים.
מבחן הנאמנות
אחרי שהצליח להרכיב רשימה מגוונת ומרשימה על הנייר, גילה איזנקוט שלא כולם ב"גוש השינוי" ממהרים להתפעל ממנה. יש מי שמסתכלים על השמות החדשים ששיבץ ברשימת ישר ורואים בה נקודת תורפה אפשרית של הממשלה, שאיזנקוט מבקש להקים.
בפועל הקפיד איזנקוט על פסיפס כמעט מכל סוג אפשרי. בכל אחת משלוש העשיריות הראשונות שובצו חמישה גברים וחמש נשים, יש ברשימה נציגות גדולה לדתיים ולמסורתיים, אנשי ביטחון, אנשי מקצוע, ראשי רשויות, פעילים חברתיים ובני משפחות שכולות.
בצמרת אפשר למצוא את ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, את מתן כהנא, חילי טרופר ואורית פרקש הכהן. בהמשך נמצאים אלעזר שטרן, רועי פולקמן, שאול מרידור ואחרים. לצדם שובצו גם דמויות חדשות יחסית בפוליטיקה, ובהן עדי אלטשולר, תאיר איפרגן, אושרת גני גונן וענבר גיטי הרוש.
אלא שדווקא כאן מתחילה הבעיה: רבים מהמועמדים הינם חסרי ניסיון פרלמנטרי, ועל חלקם קשה לדעת כיצד יצביעו כאשר יגיעו המבחנים הקואליציוניים האמיתיים. בגוש השינוי מזכירים גם שחלק מהאנשים הנמצאים כיום בצמרת "ישר", כבר הסכימו להיכנס לממשלת נתניהו לאחר השבעה באוקטובר. מכאן קצרה הדרך לשאלה שמטרידה שם: מה יקרה אם האפשרות הזו תחזור אחרי הבחירות.
ויש גם דוגמאות מוחשיות יותר: אליסף פרץ שהגיע יחד עם טרופר ושובץ במקום ה-20, כבר הבהיר בראיון שלא יסכים לשבת עם מפלגות לא ציוניות או להיתמך על ידן. מבחינת איזנקוט, שמתכונן גם לתרחיש שבו ינסה להקים ממשלה ללא 61 חברי כנסת מהגוש הציוני, אמירה כזו אינה פרט שולי.
הביקורת בתוך הגוש חריפה: מקור באופוזיציה הגדיר את ישר כרשימה חדשה ולא מוכרת, שהנטייה הפוליטית של חלק מחבריה אינה ברורה דיה. מקור אחר כבר השתמש במילים חריפות יותר והביע חשש כי ברגע האמת יהיו ברשימה מי ש"יישברו תחת לחצי נתניהו ואנשיו ויפילו את הממשלה הבאה".
בישר דוחים כמובן את הטענות ואומרים כי איזנקוט עשה שיעורי בית ובדק עם המועמדים את עמדותיהם בשורה של נושאים רגישים: שינוי הוועדה לבחירת שופטים, דת ומדינה ובעיקר המחויבות להחלפת נתניהו. "לא אנחנו הבאנו את הסילמנים לעולם", אומרים במפלגה ורומזים לכיוונו של בנט.
ולמרות כל זה, גם במטה איזנקוט חשבו על האפשרות שמישהו מחברי הרשימה יסרב ברגע האמת ללכת עם המפלגה. כדי למנוע זאת, מתכוונים שם להחתים את המועמדים על מסמך משפטי, המחייב אותם להתפטר מהכנסת ולא להצביע נגד הסיעה בעת הקמת הממשלה. לצורך כך גובש קוד אתי האוסר על חברי הרשימה להצביע בניגוד לעמדת הסיעה.
באופן זה נדרשו המועמדים שעלולים להתקשות לתמוך בממשלה הנשענת על המפלגות הערביות להעביר לאיזנקוט התחייבות אישית בכתב: אם ממשלה כזו תעמוד בניגוד למצפונם, הם יתפטרו מהכנסת במקום להצביע נגד עמדת הסיעה.
הפרדוקס די ברור: איזנקוט ביקש להציג לציבור נבחרת מגוונת, עצמאית ורעננה. עכשיו הוא נדרש לוודא שברגע המבחן, העצמאות לא תהיה גדולה מדי.
סוף העמימות
אם לא די בכל הבעיות של איזנקוט שצוינו לעיל, השבוע נחשפה מכה נוספת הקשורה דווקא ליושרו של ראש מפלגת ישר. עד השבוע נזהר איזנקוט בהתבטאויותיו ושמר, בעצת יועציו, על קמפיין מעורפל בנושאים הרגישים. אלא שהתבטאות אחת השבוע גרמה לו ולמפלגתו להוציא שוב ושוב הודעות הבהרה והכחשה. הדבר האחרון שמועמד רוצה לעשות באמצע מערכת בחירות הוא להסביר למה הדברים שיוחסו לו אינם הדברים שאמר.
תחילה הקדמה: איזנקוט מדבר בכל הזדמנות על החלטתו להקים ממשלה גם אם לא יהיו לגוש שלו 61 מנדטים. הוא מסרב לומר שיצרף את רע"מ לממשלה, אך האפשרות שעליה הוא מדבר מחייבת לכל הפחות לבחון תמיכה או הימנעות מבחוץ של מפלגות ערביות. מבחינתו, המטרה היא למנוע מצב שבו נתניהו יישאר ראש ממשלת מעבר במקרה שהבחירות לא יולידו הכרעה.
השבוע הגיעה העמימות הזו למבחן: בפגישה שקיים איזנקוט עם ראשי רשויות בדואיות בצפון, טענו המשתתפים כי הוא דיבר על מגעים עם רע"מ ועל אפשרות לצרפה לממשלה עתידית. ראש מועצת טובא זנגרייה, מואייד אל הייב, הרחיק לכת וטען כי ביקש מאיזנקוט להושיט יד לרע"מ, וכי איזנקוט הביע הסכמה ואף אמר שמתקיימים מגעים בנושא.
בישר הבינו מיד את הנזק והחלו במצעד הכחשות. "שקר וכזב. הדברים לא נאמרו מעולם, גם לא ברמיזה". אלא שאז הגיע אל הייב והבהיר שדבריו של איזנקוט כן נאמרו ולכן ההודעה שפרסמה "ישר" לאחר המפגש הייתה "לא מדויקת ומטעה". הוא אף סיפר שפנה לאנשי איזנקוט והתלונן מדוע הם פרסמו הודעה לפיה ראשי הרשויות הביעו תמיכה במפלגת ישר, כאשר הדברים כלל לא נאמרו בפגישה. לדבריו, נאמר לו שההודעה נכתבה על בסיס "פרשנות בין השורות". בהמשך כבר אמר בצורה מפורשת: "לא הודענו על תמיכתנו בו, אלא דרשנו לצרף את רע"מ לממשלה הבאה, והוא הבטיח לנו שיעשה זאת".
הפרשה הפכה לקרב גרסאות: איזנקוט פרסם את ההקלטות מהמפגש וטען כי הן מוכיחות את גרסתו, בעוד משתתפי המפגש טענו כי הדברים כן נאמרו. בינתיים נפתחה לאיזנקוט חזית נוספת, דווקא מתוך הגוש שלו. ליברמן מיהר לפרסם הודעה שאינה משתמעת לשתי פנים: "קראו את שפתי. לא תקום ממשלה עם רע"מ".
ואם לא די בכל זה, איזנקוט העניק ליריביו חומר נוסף: הסכם העודפים שחתמה ישר עם הדמוקרטים של יאיר גולן הוא אמנם מהלך טכני שנועד למנוע אובדן קולות, אבל בליכוד מיהרו להפוך אותו למסר בחירות: הצבעה לאיזנקוט תסייע לגולן.
שורה תחתונה: איזנקוט, שבנה את הקמפיין שלו בזהירות כדי לא להיכנס לפינות, מוצא את עצמו בתוך ימים ספורים מסביר את רע"מ, את ראשי הרשויות ואת יאיר גולן. במקום להמשיך ליהנות מהעמימות, הוא נאלץ להתגונן, להכחיש ולהתנצח. הלך קמפיין העמימות.
רבים ומרוויחים
האם המריבה האחרונה בין נתניהו לבן גביר היא הצגה מתוכננת, שכל אחד מהצדדים יודע מראש את תפקידו בה, או שמדובר בעימות אמיתי? התשובה נמצאת באמצע. הקרב אמיתי, החששות אמיתיים, אבל בינתיים גם נתניהו וגם בן גביר יודעים להפיק ממנו תועלת.
העימות פרץ סביב הקמפיין של בן גביר, לפיו נתניהו מתכנן להקים לאחר הבחירות ממשלה רחבה שלא תכלול את עוצמה יהודית. הדברים מתבססים על ההנחה שזו עשויה להיות הקדנציה האחרונה של נתניהו ולכן הוא ירצה לסיים אותה עם ממשלת מיינסטרים רחבה, אולי אפילו בשותפות עם איזנקוט. במקרה כזה עוצמה יהודית תהיה בחוץ.
בן גביר יודע לקרוא מפה פוליטית ולכן מתריע על כך מראש, אבל יש לו גם מטרה מפלגתית: לקחת מנדטים מהליכוד. לפיכך הוא פונה לקהלים שבהם קיימת חפיפה בין שתי המפלגות: צעירים, תושבי הפריפריה, מצביעים מזרחים והימין הניצי, ומזהיר אותם שרק עוצמה יהודית גדולה תשאיר את נתניהו בימין.
נתניהו, מצדו, מנהל משחק הפוך. הוא רוצה להחזיר אליו מצביעי ימין רך שמסתייגים מבן גביר ועברו לישר, ביחד או ישראל ביתנו. לכן גם כאשר הוא מרגיע את בן גביר, הוא אינו מעניק לו את המשפט שהוא מבקש לשמוע בפומבי. נתניהו אומר שהממשלה הבאה תקום "על בסיס המפלגות הקיימות" ואף שוחח אישית עם בן גביר כדי להרגיעו, אבל משאיר לעצמו פתח להרחבת הממשלה.
גם טלי גוטליב, שעברה מהליכוד לעוצמה יהודית, לא השתכנעה. לאחר פגישה עם נתניהו כתבה כי ראש הממשלה ניסה לשכנע אותה שבן גביר טועה ושלא יישב עם איזנקוט. תשובתה הייתה הפוכה: "בן גביר צודק", כתבה, והזכירה שלדעתה נתניהו העדיף בעבר להישען על מפלגות מרכז ושמאל.
בן גביר עצמו העלה השבוע את גובה הלהבות: "אתה יודע כמה אני אוהב אותך", אמר לנתניהו, ומיד עבר להתחשבנות: עוצמה יהודית הייתה נאמנה לו, מנעה ניסיונות "פוטש", ולכן "לא מגיע לי" שנתניהו יתרחק ממנו ויכשיר את איזנקוט כשותף הבא. הדרישה שלו פשוטה: התחייבות פומבית שלא להקים ממשלה עם איזנקוט ויאיר גולן. נתניהו אינו נותן אותה.
כל זה מוביל למסקנה שנכתבה לעיל: המריבה משתלמת לשני הצדדים. בן גביר מציג את עצמו כמי שישמור על נתניהו שלא יברח שמאלה ובכך הוא מנסה לשאוב קולות מהליכוד. נתניהו, באמצעות המרחק מבן גביר, מאותת למצביעי הימין הרך שעברו למרכז כי הממשלה הבאה שלו אינה חייבת להיראות כמו הנוכחית.
פורסם לראשונה בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'
