ברוך דיין האמת: במוצאי שבת הגיעה הבשורה המרה על הסתלקותו של הגאון רבי מרדכי אויערבאך זצ"ל, לאחר ימים שבהם נלחם על חייו בבית החולים איכילוב.
הרב אויערבאך, מזקני רבני תל אביב, היה במשך עשרות שנים אחת הדמויות התורניות המזוהות ביותר עם העיר. הוא הנהיג את קהילת "אביר יעקב" סאדיגורה, עמד בראש ישיבת "הליכות שלמה", נשא בתפקידים ציבוריים בתחום טהרת המשפחה והיה ידוע במיוחד בקשר המיוחד שרקם עם בעלי תשובה ועם יהודים שביקשו למצוא את דרכם אל עולם התורה.
רבי מרדכי אויערבאך נולד בירושלים בג' באדר תש"ב, לאביו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, מגדולי פוסקי הדור, ולאמו הרבנית חיה רבקה ע"ה. הוא גדל בשכונת שערי חסד הירושלמית, בתוך בית שהיה אחד המרכזים התורניים הבולטים של ירושלים. סבו מצד אביו היה הגאון רבי חיים יהודה לייב אויערבאך זצ"ל, ראש ישיבת המקובלים "שער השמים", ואמו הייתה בתו של רבי חיים אריה לייב רוחמקין, שנודע בירושלים בכינוי "ר' לייב מלמד".
האווירה בבית אביו עיצבה את דרכו משנות ילדותו. עולם של תורה, הלכה, תפילה ויראת שמים היה עבורו לא רק עולם של לימוד אלא דרך חיים. בהמשך למד בישיבת פוניבז' בבני ברק, שם התחנך בעולם הישיבות הליטאי ולמד אצל הגאון רבי ברוך דב פוברסקי. לצד עולם הלמדנות שבו גדל, הלך ונרקם בחייו קשר עמוק גם לעולם החסידות, ובפרט לבית רוז'ין.
רבי מרדכי נישא לרבנית גיטל, בתו של הרב אהרן למברגר ונכדת האדמו"ר מקופיטשניץ. החיבור למשפחת רוז'ין עם השנים נעשה חלק מרכזי בזהותו הציבורית של הרב, עד שהפך לממשיך דרכה של קהילת סאדיגורה בתל אביב.
לאחר הסתלקותו של האדמו"ר בעל "אביר יעקב" מסאדיגורה, רבי אברהם יעקב פרידמן, שהיה ממייסדי המרכז החסידי של סאדיגורה בעיר, המשיך בית המדרש להתקיים בתל אביב. הרב אויערבאך נקרא ליטול על עצמו את הנהגת המקום, ובהמשך מונה לרב קהילת "אביר יעקב" סאדיגורה בברכת אדמו"רי בית רוז'ין.
לאורך השנים השתנתה העיר סביבו. בתי כנסת ותיקים נסגרו, קהילות הצטמצמו, והמרחב התל אביבי התרחק יותר ויותר מהעולם התורני. אך בבית מדרשו של רבי מרדכי התמונה הייתה אחרת.
הוא הצליח ליצור סביבו קהילה חיה, שבמרכזה בית מדרש, שיעורי תורה, תפילות וקבלת קהל. המקום הפך לכתובת לא רק עבור חסידי סאדיגורה ואנשי הקהילה, אלא עבור יהודים מכל רחבי העיר.
הרב לא הסתפק במסירת שיעורים. הוא היה מעורב בחייהם של בני הקהילה, קיבל אנשים לשאלות בהלכה, שמע בעיות אישיות ומשפחתיות והיה עבור רבים כתובת קבועה להתייעצות.
אחד מסימני ההיכר הבולטים של הנהגתו היה הקשר עם בעלי תשובה. עם השנים החלו להגיע לבית המדרש צעירים ואנשים שלא גדלו בעולם התורה. חלקם נכנסו בתחילה לשיעור או לתפילה, אחרים הגיעו בעקבות אדם שהכירו. סביב הרב נוצר בהדרגה ציבור של בעלי תשובה, שהלך והתרחב.
הרב אויערבאך לא ראה בבעל תשובה אדם שצריך למחוק את חייו הקודמים ולהפוך לאדם אחר. הוא ביקש למצוא את הדרך הנכונה לכל אחד, מתוך נאמנות מלאה לתורה ולהלכה.
הוא היה אומר שצריך לדעת כיצד "ללכת כנגד רוחו של כל אחד ואחד" – להבין את האדם שנמצא מולך, את המקום שממנו הגיע ואת הדרך שבה יוכל לבנות את עולמו הרוחני.
גם בענייני פרנסה ועבודה הייתה גישתו מעשית. לא כל אדם שנכנס לעולם התורה צריך בהכרח לעזוב מיד את המקצוע שלו; יש מי שיכול להמשיך בעבודתו, לקבוע עיתים לתורה ולבנות את ביתו בהדרגה כבית של תורה. הגישה הזאת הפכה אותו לדמות משמעותית עבור ציבור גדול של בעלי תשובה, שחיפשו לא רק שיעור אלא אדם שילווה אותם בדרך.
הקשר של הרב עם הציבור לא הסתיים בדלת בית המדרש, במשך שנים רבות קיבל קהל באופן קבוע, והגיעו אליו אנשים לשאלות בהלכה, עצות בענייני משפחה וחינוך וברכות.
גם אנשים שהגיעו מרקע שונה לחלוטין מהעולם החרדי מצאו אצלו מקום. בין השנים נוצרו קשרים עם בעלי תשובה שהגיעו מעולם המוזיקה והתרבות הישראלית, והרב הפך עבור חלקם לדמות רוחנית קרובה.
הוא לא חיפש את הכותרות ולא ביקש להציג את עצמו כמנהיג של ציבור רחב. השפעתו נבנתה בעיקר דרך קשר אישי, שיחה ועוד שיחה, שיעור ועוד שיעור, אדם שהגיע עם שאלה ויצא עם כיוון.
לצד הנהגת הקהילה עסק הרב אויערבאך במשך עשרות שנים בהרבצת תורה. הוא עמד בראש ישיבת "הליכות שלמה" בתל אביב, שנקראה על שם אביו הגדול, ומסר שיעורים לבני תורה ולציבור הרחב.
בתחום הציבורי נשא בתפקיד נשיא המרכז הארצי לטהרת המשפחה. במשך שנים היה מעורב בפעילות הארגון ובקידום הקמת מקוואות ברחבי הארץ. הוא נשא גם בתפקידי נשיאות והנהגה במוסדות תורה וחינוך, ובהם סמינר "אוהל רבקה" ותלמוד התורה "חכמת שלמה".
גם בשאלות הלכתיות שנולדו מתוך המציאות התל אביבית החדשה נדרש הרב להכריע. בין היתר פורסמה פסיקתו המתירה נסיעה ברכבת הקלה בגוש דן, למרות עבודות התשתית שנעשו בשבת, כאשר קבע שאין צורך להמתין לאחר השבת לצורך השימוש בה.
אחיו היו הגאון רבי שמואל אויערבאך זצ"ל, ראש ישיבת "מעלות התורה", והגאון רבי אברהם דב אויערבאך זצ"ל, רבה של טבריה ואב בית הדין בעיר, לצד אחים נוספים ממשפחת אויערבאך.
גם בניו וחתניו ממשיכים לעסוק בתורה ובהרבצתה. בנו הגאון רבי אהרן אויערבאך נמנה עם מחברי סדרת "הליכות שלמה", העוסקת בפסקיו ובהנהגותיו של מרן הגרש"ז אויערבאך. בן נוסף, הגאון רבי חיים לייב אויערבאך, הוא חתנו של האדמו"ר מסלונים.
חתנו הגאון רבי אברהם נתן בורנשטיין משמש כרב בית הכנסת של חסידי ראדומסק בבני ברק ועמד בראש כולל "הליכות שלמה" בתל אביב, וחתנו הגאון רבי יוסף מאיר פלדמן נמנה עם רבני ישיבת ויז'ניץ באלעד.
גם בחודשים האחרונים לחייו המשיך הרב בסדר יומו העמוס ככל שיכול. בימי הסליחות עוד ניגש לפני התיבה בבית מדרשו. זמן קצר לאחר מכן חלה בדלקת ריאות חריפה ואושפז בבית החולים איכילוב. עם הידרדרות מצבו הועבר לטיפול מוגבר, ובימים שלפני ראש השנה נקראו הציבור להרבות בתפילה לרפואתו, רבי מרדכי בן חיה רבקה.
בני משפחתו ותלמידיו ביקשו לעמוד לצדו. עצרות תפילה נערכו למענו, ובין היתר התקיימה תפילה על ציונו של אביו הגדול, מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, בהר המנוחות בירושלים. אך לאחר ימים של תפילות ותקווה, במוצאי שבת ז' בתשרי תשפ"ז הגיעה הבשורה הקשה.
הגאון רבי מרדכי אויערבאך זצ"ל הסתלק לבית עולמו בעת רעווא דרעווין, כשהוא מותיר אחריו עשרות שנות תורה, רבנות, חסידות וקירוב רחוקים. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
