מאחורי המנגינות המוכרות של הימים הנוראים בישיבות מסתתר עולם שלם של מסורות, חזנים, בעלי תפילה ודורות של תלמידים שהעבירו את הנוסח הלאה. מהיכן הגיעו הניגונים של חברון, מי עיצב את הנוסח של פוניבז', כיצד הפך נוסח מסוים לחלק בלתי נפרד מעולם הישיבות, ומה קורה כאשר מסורת ותיקה פוגשת דור חדש?
יש רגעים בימים הנוראים שבהם אפשר לעצום את העיניים ולהבין באיזו ישיבה אתה נמצא גם בלי לראות את הקירות. אותו קטע בתפילה מקבל מנגינה מסוימת, מילה אחת מקבלת סלסול ייחודי, קטע אחר נאמר בנעימה שמוכרת לכל בוגר של אותה ישיבה. עבור מי שאינו מכיר את עולם הישיבות מדובר אולי בעוד מנגינה של תפילת הימים הנוראים. אבל עבור מי שגדל בתוך בית המדרש, מדובר בהרבה יותר מזה, זהו נוסח.
לכל ישיבה קול משלה, ובכל אחת מהן אפשר לזהות את השפעתם של החזנים שעיצבו את התפילה במשך עשרות שנים.
חברון: הנוסח של ר' שלום שבדרון
הנוסח המזוהה עם חברון נוסח על ידי הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל עצמו, הוא בנה חלקים משמעותיים מהנוסח שהפך במשך השנים לאחד הקולות המזוהים ביותר עם עולם הישיבות. רבי שלום היה חזן מוסף בישיבה, במשך השנים ומאחורי הנוסח הזה מסתתר גם מקור מעניין נוסף.
אחת המסורות המוכרות בקרב בני הישיבה מספרת על הקשר של רבי שלום עם רבי יוסף גולדשטיין באנגליה, שממנו הגיעו אליו ניגונים ומסורות שונות. רבי שלום לקח את הניגונים הללו, והכניס אותם אל תוך עולם התפילה של הישיבה.
לדברי אחד מבני הישיבה, ההשפעה של רבי שלום על עולם הניגון הישיבתי הייתה עצומה, וחלק גדול מאוד מהניגונים שהפכו עם השנים לנכסי צאן ברזל בעולם הישיבות עברו דרכו.
לא מדובר רק ב"חברון". הניגונים הללו יצאו מגבולות הישיבה, עברו לתלמידים, מבוגרים, חזנים ובעלי תפילה, ובמשך עשרות שנים המשיכו להישמע בישיבות שונות ובבתי כנסיות רבים אשר מזוהים עם נוסח "חברון".
אך לצד רבי שלום שבדרון שהיה חזן מוסף היה בחברון חזן נוסף את רבי הירש פלאי. רבי הירש היה חזן שחרית, ובניגוד לרבי שלום, עיקר הייחוד שלו לא היה דווקא ביצירת ניגונים חדשים, אלא באופן שבו ביצע את התפילה. אצל רבי הירש הדגש היה יותר על הסלסולים, על ההגשה החזנית, על ההטעמה ועל האופן שבו כל מילה מקבלת את מקומה.
כך נוצרה בחברון מסורת מעניינת: מצד אחד רבי שלום שבדרון, שזוהה עם עולם הניגונים והלחנים; ומצד שני רבי הירש פלאי, שהביא לתפילה את עולם החזנות והסלסול.
המסורת הזו לא נעלמה. בנו של רבי הירש, רבי שלמה פלאי, המשיך את דרכו. רבי שלמה שימש בעבר כמשגיח בישיבה, וכיום הוא ר"מ בישיבת שינקר בירושלים. כך, גם כאשר הדורות מתחלפים, החוט המקשר בין התפילה הישיבתית של פעם לזו של היום נשאר.
המוסף האחרון של רבי שלום
בשנת תשנ"ח בסיום תפילת מעריב של יום הכיפורים החל רבי שלום לומר קדיש. הוא סיים את הקדיש, ואז, באופן שעורר תמיהה בקרב הציבור, החל לומר שוב את הקדיש. רק לאחר מכן הבינו המתפללים את משמעות הרגע. זו הייתה למעשה הפעם האחרונה שבה רבי שלום עבר לפני התיבה במעריב יום הכיפורים.
מי שהכיר ידע שמה שנראה באותו רגע כבלבול קטן בתפילה, הפך בדיעבד לרגע פרידה היסטורי.
מי ממשיך היום?
כיום החזן המרכזי בישיבה הוא הגאון רבי ירחמיאל טוקר, אחיו של ראש הישיבה הגאון רבי נחמן טוקר, אשר ניגש בתפילת מוסף. במשך כארבעים שנה נשמר הנוסח בצורה עקבית מאוד, כאשר רבי ירחמיאל טוקר משמר את המסורת שהתקבלה מדורות שלפניו, אלא שגם במסורת יש תהליך של התפתחות קלה.
בשנתיים האחרונות נכנסו כמה שינויים קטנים. כך, למשל, נוסף הניגון של "על חיינו" של רבי ישראל מאיר שושן, ובקטע נוסף נכנס הניגון "טאטאלע" של מרן המשגיח רבי דן סגל. אחת התוספות החדשות יותר לנוסח חברון היא המנגינה של "מלך עליון".
הניגון נכנס לישיבה לפני כשלוש שנים, והוא מבוסס על המנגינה המוכרת של "נישא לבבינו", שחוברה על ידי רבי יהושע קנל, חתנו של מרן הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל. בישיבה התאימו את המנגינה ל"מלך עליון", והיא נכנסה אל תוך סדר התפילה של הימים הנוראים.
וזה אולי הדבר המעניין ביותר במסורת של חברון: מצד אחד היא נשענת על מסורת בת עשרות שנים, ומצד שני היא אינה קפואה לחלוטין. מדי פעם נכנס ניגון חדש, קטע חדש או שינוי קטן, אבל הכול נעשה בתוך מסגרת ברורה מאוד.
רבי אברהם אליהו קפלן – עוד חוליה בשרשרת
שם נוסף שקשור לעולם הניגונים הישיבתי הוא רבי אברהם אליהו קפלן זצ"ל, מתלמידי סלבודקה. רבי אברהם אליהו קפלן נחשב לאדם בעל כישרון מוזיקלי יוצא דופן, ובמשך השנים חיבר ניגונים רבים, הוא היה מלחין מדי שנה כמה ניגונים חדשים, אחד מלחניו הוא השיר "שקעה חמה" .
חלק מהניגונים הללו מצאו את דרכם לישיבות שונות, ובין היתר יש ניגונים שנמצאים גם בפוניבז' וגם בחברון, כאשר מקורם מיוחס לרבי אברהם אליהו קפלן.
ישיבת פוניבז'
אם חברון מזוהה עם מסורתו של רבי שלום שבדרון, הרי שבישיבת פוניבז' בבני ברק אפשר לזהות כמה שכבות שונות של נוסח, שנפגשו זו בזו לאורך הדורות. הישיבה הוקמה לפני כשבעים–שמונים שנה, ובמהלך השנים התפתח בה נוסח ייחודי משלה.
אחת הדמויות הראשונות הקשורות לנוסח הייתה הרב פורטמן, שהגיע מליטא יחד עם מרן הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן, מייסד ישיבת פוניבז', הרב פורטמן הכיר את הרב מפוניבז' עוד מליטא, והגיע עמו לארץ, יחד איתו הגיע גם עולם התפילה הליטאי שממנו צמח.
הרב פורטמן שימש כאחד החזנים בישיבה, ובמשך השנים הנוסח שלו הפך לחלק משמעותי מהמסורת של פוניבז'. בין הקטעים המזוהים עם הנוסח שלו אפשר למצוא את "ובכן תן פחדך" בחזרת הש"ץ, וכן קטעים מתפילת יום הכיפורים, בהם "יעלה", "אמנם כן" ו"כי הנה כחומר".
רבי צבי אייזנשטיין – נוסח נוסף נכנס לפוניבז'
בהמשך הגיע שינוי נוסף. הגאון רבי צבי אייזנשטיין זצ"ל, ראש ישיבת תפארת ציון, הפך לחזן בישיבה לאחר שהרב פורטמן כבר לא יכול היה לעבור לפני התיבה במוסף, בעקבות בעיית לב.
רבי צבי אייזנשטיין הביא איתו נוסח שונה, אם אצל רבי פורטמן הייתה תחושה חזקה של מסורת ליטאית שהגיעה מליטא, אצל רבי צבי אייזנשטיין התפתח סגנון חזני יותר. הנוסח שלו היה מאוד "חזני" באופיו. לא מדובר רק בשירה של הציבור או בניגון פשוט, אלא בהגשה חזנית של התפילה, עם השתפכות הנפש, הדגשות, ויותר סלסולים.
בין הקטעים המזוהים איתו נמצאים "הנני העני", "ובכן תן פחדך", וכן חלקים מתפילות מלכויות, זכרונות ושופרות.
מי הולך אחרי מי?
החלוקה בין שתי המסורות ניכרת גם בדורות הבאים. בוגרי פוניבז' המבוגרים יותר, במיוחד מי שנמצאים כבר בשנות השישים ומעלה, נוטים יותר להשתמש בנוסח של הרב פורטמן הם הכירו אותו, שמעו אותו בעצמם, והמסורת הזו נצרבה אצלם.
החזנים כיום הגאון רבי מרדכי שמואל אדלשטיין והגאון רבי ברוך דב בן שלום, מראשי ישיבת פוניבז' לצעירים, שבקטעים מסוימים, ובהם "ובכן תן פחדך", משתמשים בנוסח המזוהה עם רבי פורטמן.
אצל הדור הצעיר יותר ניתן לראות יותר את השפעתו של רבי צבי אייזנשטיין. כך, למשל, הגאון רבי שמרל פינקל בישיבת מיר ברכפלד משתמש בנוסח המזוהה עם רבי צבי אייזנשטיין.
תלמידים עוברים מישיבה לישיבה, הופכים לר"מים, ראשי ישיבות ומשגיחים, ונושאים איתם את הנוסח ששמעו בבית המדרש. רבי צבי אייזנשטיין נפטר בשנה האחרונה, לאחר שבשנים האחרונות כבר הפסיק לעבור לפני התיבה. בנו, הרב שאול אייזנשטיין, ממשיך את אביו. הוא עובר לפני התיבה במוסף, נעילה, מעריב ראשון של ליל יום הכיפורים וכל נדרי, ומשמר במידה רבה את הנוסח שאביו הנהיג.
יש כמובן שינויים קטנים והתאמות, אבל השלד המרכזי נשאר. הרב שאול משמש גם כבעל קורא במשך כל השנה ובימים הנוראים, כך שהקשר שלו למסורת התפילה אינו מסתכם רק בחזנות.
גם התקיעות הן חלק מהנוסח
בפוניבז' המסורת אינה מסתיימת בניגוני התפילה. גם לתקיעות השופר יש מסורת משלהן. במשך שנים רבות היה מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל בעל התוקע בישיבה ומי ששמע אותו סיפר על תקיעות שנשמעו בפשטות, בלי מאמץ חיצוני ניכר.
לאחר פטירתו עבר התפקיד לבנו הגאון רבי ישראל אדלשטיין, שגם אצלו מתארים את התקיעות כבעלות אותה תכונה של פשטות ושליטה. לקראת ראש השנה הוא מגיע לפני מרן ראש הישיבה הגאון רבי ברוך דב פוברסקי עם השופרות, ומציג אותם בפניו.
בפוניבז' קיימת גם מסורת מיוחדת סביב הברכות והפסוקים של התקיעות: ראש הישיבה הוא שאומר את הברכות ואת הפסוקים הסובבים את התקיעות, ולא בעל התוקע עצמו — כפי שהיה מקובל במשך שנים בתקופתו של רבי גרשון אדלשטיין.
כל נדרי: מי עומד ליד החזן?
גם סדר העמידה בתפילות הימים הנוראים מספר סיפור. בכל נדרי נהגו לעמוד משני צידי החזן אנשים מרכזיים מהישיבה. כל עוד רבי גרשון אדלשטיין היה בחיים, הוא עמד בצד אחד של החזן, ומרן הגאון רבי ברוך דב פוברסקי עמד בצד השני. לאחר פטירת רבי גרשון, הועבר מקומו להגאון רבי אליעזר כהנמן, נשיא הישיבה, שעומד כיום לצד החזן, כאשר רבי ברוך דב פוברסקי ממשיך לעמוד מן הצד השני.
העליות לתורה
גם חלוקת העליות בראש השנה וביום הכיפורים משקפת את השינויים שעברו על הישיבה. כאשר רבי גרשון אדלשטיין היה בחייו, העלייה לשלישי ביום הראשון של ראש השנה הייתה שלו, וביום השני קיבל את השלישי רבי ברוך דב פוברסקי. ביום הכיפורים קיבל רבי גרשון את העלייה לשלישי, ואילו רבי ברוך דב קיבל את המפטיר.
לאחר פטירת רבי גרשון השתנה הסדר. ביום הראשון של ראש השנה קיבל רבי ברוך דב פוברסקי את השלישי. השנה, בעקבות מצבו של הגאון רבי חיים פרץ ברמן לרפואה שלמה, נעשו גם שינויים בחלוקת העליות. ביום השני של ראש השנה ניתנה העלייה לשלישי להגאון רבי מרדכי שמואל אדלשטיין, ואילו המפטיר ניתן למשגיח הגאון רבי עזרא רוטשילד.
ביום הראשון נשיא הישיבה רבי אליעזר כהנמן עלה לכהן, הלוי היה רבי רפאל שמואלביץ, השלישי רבי ברוך דב פוברסקי, והמפטיר רבי חיים פרץ ברמן, חתנו של רבי ברוך דב.
נתיבות אביעזר–וולפסון: בהשראת פוניבז' אך חדשני יותר
בישיבת נתיבות אביעזר-וולפסון אפשר לראות כיצד נוסח של ישיבה אחרת מקבל צבע מקומי. הבסיס המרכזי של הנוסח שם הוא נוסח פוניבז'. אבל הוא אינו נשאר בדיוק כפי שהוא. החזן של הישיבה הוא הרב משה לנדא, הרב לנדא לקח את נוסח פוניבז' והוסיף לו ניגונים משלו, כמו "אין קצבה לשנותיך", ועוד חלק מהתוספות הגיעו גם מאביו, הרב קלמן לנדא.
בראש השנה בשחרית ניגש הרב הלל מן , וביום כיפור, גם אחד מרבני הישיבה הרב גלוסקינוס.
כל מה שהבאנו לפניכם הוא טיפה מן הים מתוך עשרות ישיבות, ובתי כנסיות שלכל אחת נוסח משלה, וכולם יסודם בהררי קודש, אם זה כי אם טעימה קטנה מהעולם המופלא של הנוסחים והחזנים של הימים הנוראים, אין אחד שאין לו ערגה מיוחדת כאשר נזכר בתפילה של הימים הנוראים, ולא נותר אלא לאחל לקוראנו גמר חתימה טובה ויעלו תפילותיכם לרצון.
