לאחר ימים שבהם נאסר לפרסם את זהותו, נחשף כי פנחס (חסי) רן, רבש״צ בגבעות איתמר, לוחם מילואים מצטיין ואח שכול, הוא איש הביטחון שנעצר בידי השב״כ בעקבות אירוע הירי בכפר עקרבא שבשומרון. הבוקר (שישי) הותר לפרסם את שמו, ובמקביל הגישה פרקליטות מחוז ירושלים כתב אישום נגדו וביקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. רן מיוצג בידי עו״ד נתי רום מארגון חוננו, המציג את גרסתו לאירוע ואת מכתבי התמיכה שהעבירו מפקדיו לבית המשפט.
בהודעה משותפת של המשטרה והשב״כ נטען כי החקירה עסקה באירוע ירי לעבר צעירה שנסעה ברכב בכפר עקרבא, וכי החשוד המרכזי מואשם בעבירות אלימות חמורה ושיבוש מהלכי משפט. לפי ההודעה, הצעירה, כבת 18, נפגעה מירי ב־18 בספטמבר והועברה לקבלת טיפול רפואי במצב קשה אך יציב, עם מספר פגיעות חודרות בפלג גופה העליון והתחתון. שני משרתי כוחות הביטחון נעצרו ב־11 באוקטובר, ובמסגרת החקירה נתפסו כלי הנשק שהיו ברשותם וכן רכב שעל פי החשד שימש לביצוע העבירה.
אולם, לפי גרסתו של רן, האירוע התרחש בנסיבות שונות: לדבריו, הוא נסע ברכב שטח מסוג ריינג׳ר יחד עם קצין נוסף במסגרת תפקידו, כאשר סמוך לכפר עקרבא הגיח לעברם רכב ללא לוחיות רישוי וניסה לדרוס אותם. השניים נאלצו לקפוץ הצידה כדי להימלט מפגיעה, ורק לאחר שהצליחו להיחלץ ירה רן באוויר, לדבריו כדי לגרום לרכב לעצור. הרכב נמלט במהירות לתוך הכפר.
מאחורי הפרשה עומד סיפורו של לוחם ותיק שהקדיש שנים ארוכות לביטחון המדינה ולתושבי השומרון. רן שירת בשירות הסדיר כלוחם בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים, ובהמשך שירת במשך שנים במילואים בגדוד 697 של חטיבה 551, עוצבת חיצי האש.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל שירת יותר מ־600 ימי מילואים, השתתף בקרבות ברצועת עזה ובדרום לבנון והמשיך להתנדב למשימות מבצעיות גם כאשר חבריו לצוות יצאו להתרעננות. בין היתר התנדב לשמש נהג מבצעי, סייע לכוחות חטיבת גולני וליחידת המסתערבים של מג״ב ביהודה ושומרון, וזכה לתעודות הצטיינות והוקרה. בחודש ספטמבר האחרון, בראש השנה תשפ״ז, נבחר לרבש״צ מצטיין בידי מפקד חטיבת שומרון, ואף קיבל תעודת הוקרה על שירותו לצד לוחמי ימ״ס איו״ש.
סיפורו האישי של רן כרוך באובדן כבד. אחיו הצעיר, רב־סרן אור יוסף (אורוש) רן הי״ד, נפל ב־7 באוקטובר בקרב על קיבוץ כפר עזה, לאחר שנלחם במחבלים, הציל חיי אדם וסייע בחילוץ תושבים. ששת בני משפחת רן שירתו כלוחמים, וגם לאחר נפילת אחיו המשיך פנחס להתייצב לשירות מילואים ולצאת פעם אחר פעם למשימות מבצעיות.
לצד ההליך המשפטי, מפקדיו של רן התייצבו לצדו והעבירו לבית המשפט מכתבי תמיכה והמלצה, שבהם תיארו את ניסיונו המבצעי, את מסירותו ואת נכונותו להמשיך להילחם גם לאחר האסון המשפחתי.
ד״ר רס״ן לימון אדם, סמג״ד גדוד 697 ומפקד הפלוגה המסייעת לשעבר, תיאר את שירותו המשותף עם רן בקרבות בעזה ובלבנון. “פנחס מהווה דוגמה למקצועיות, רצינות, אחריות אישית ואנושיות. פנחס נלחם איתי כתף אל כתף לאורך כל תקופות הלחימה, בתמרון היבשתי בבית חנון ומשם ללחימה בשכונת אל-עטטרה, בית להיא ושכונת רימאל, ולאחר מכן בקרב ההגנה בצפון מול חזבאללה”. בהמשך מכתבו חשף אדם את תגובתו של רן לאחר שנודע לו על נפילת אחיו: “כאשר שמע שאחיו אור רן ז”ל נפל בקרב בכפר עזה, סירב לעזוב את חבריו ליחידה”.
גם סא״ל במילואים צח אקשטיין, מפקד גדוד 697 לשעבר בחטיבה 551, העביר לבית המשפט מכתב תמיכה. “פנחס המשיך להתנדב לשירות מילואים ולהתייצב לסבבי לחימה חוזרים, בלבנון ובעזה. פעם אחר פעם בחר להמשיך ולשאת בנטל ואף התנדב מעבר לנדרש”, כתב, וביקש להביא את הדברים בחשבון בבחינת עניינו של רן.
רס״ן במילואים רותם שקד אהרון, קמב״ץ הפלוגה המסייעת בגדוד 697, המכיר את רן ומפקד עליו במשך 16 שנים, כתב: “לאורך השנים הפגין פנחס מחויבות עמוקה למשימה, אחריות אישית, מסירות ורוח לחימה, והיה שותף לתהליכים ולהצלחות מבצעיות רבות של היחידה”.
עוד הוסיף: “לאור היכרותי הממושכת עם פנחס, הן ברמה האישית והן ברמה הפיקודית והמקצועית, אני סבור כי מדובר באדם בעל ערכים, תחושת אחריות ומחויבות עמוקה לשירות ולחברה”.
רס״ב במילואים עמית ברק, קצין הניוד של גדוד 697, ששירת לצד רן גם במשימות מבצעיות מעבר למסגרת הגדודית, כתב: “פנחס בחר שוב ושוב להתנדב ולסייע, ואף התנדב לסייע לסיירת גולני בתמרון הראשון בלבנון, בגזרת מארון א-ראס”. לדבריו, בהמשך סייעו השניים גם ליחידת המסתערבים ביהודה ושומרון.
את מכתבו חתם ברק בדברים המבטאים את האמון שהוא רוחש לרן: “אני מאחל לכל אחד שבאירוע קרבי או במצב מורכב אחר פנחס יהיה לצידו. הוא תמיד פעל בקור רוח, באחריות ובשיקול דעת”.
כעת, לאחר הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים, יידרש בית המשפט לדון בטענות נגד רן ובבקשת הפרקליטות. מנגד, ארגון חוננו מציג את גרסתו לאירוע ואת מכתבי המפקדים, המבקשים להציג בפני בית המשפט גם את הרקע לשירותו הצבאי ואת נסיבות חייו. מכתבי התמיכה אינם מכריעים בשאלת האחריות לאירוע, שתתברר במסגרת ההליך המשפטי.
