אז איך יוצאים מהפלונטר? התשובה המתבקשת היא בעיני: ממשלת אחדות לאומית. ניסיתי להעביר בראשי את כל האופציות האחרות ותיאורטית יש לא מעט כאלו:
נתחיל דווקא עם גוש נתניהו. נניח שיהדות התורה תהיה שוב בגוש – יש לנתניהו אופציה תיאורטית לפנות לנפתלי בנט על שבעת המנדטים שלו בתוך השותפות עם יאיר לפיד ולהציע לו את השמים ובלבד שהוא יתחבר עם הליכוד. זה נותן לגוש 60 חכ"ים. יביאו עוד ימני מגוש השינוי והרי לך ממשלה עם 61 מנדטים.
סיכוי קלוש שבנט ישחק את המשחק. אפשרות תיאורטית מאד נוספת היא אותו תרגיל עם ליברמן. טוב, אנחנו יודעים שליברמן לא יישב עם נתניהו על בסיס טינה אישית. סיימנו עם האופציות של נתניהו.
בואו נבדוק את האופציות של אייזנקוט. בתיאוריה יש לו רבות. אופציה ראשונה – לצרף את יהדות התורה. כלומר יהיו לו 55 מנדטים וגוש נתניהו יורד ל 46 מנדטים. זה אומר שתיאורטית אם הסיעות הערביות לא יצביעו נגד הממשלה – יהיה לאייזנקוט רוב מול נתניהו, אבל לא יהיו 61 מנדטים. האם ניתן לצרף את רע"מ של מנסור עבאס? מתמטית – כן. מעשית? לא. אני גם מעריך שהסיכוי שיהדות התורה תלך עם אייזנקוט בתנאים שייספקו אותה – נמוך.
האפשרות התיאורטית הנוספת היא לצרף את הרשימה המשותפת בין אם באופן פעיל לקואליציה ובין אם בתמיכה מבחוץ – לא נראית לי ריאלית. גם למרבית המהלכים הקודמים קשה לי לראות את ליברמן למשל נותן לכך את ידו. בקיצור ישנן אופציות תיאורטיות רבות – אבל באופן מעשי יהיה לאייזנקוט קשה מאד להרכיב את הפאזל.
האם במציאות הישראלית זה בלתי אפשרי? תיאורטית הכל אפשרי, מעשית – יהיה מאד מאד קשה. ולכן, הפתרון הזמין ביותר ולדעתי גם הנכון ביותר, הוא ממשלת אחדות לאומית. גם להרכיבה יהיה מאד קשה בגלל עויינות ובעיות אמון בין הצדדים. אבל כדי להמנע ממערכת בחירות נוספת – זהו הפתרון הפחות גרוע…
ואגב, מי שמרוויחים, כבר היום, מכל משחקי הקואליציה הללו הם החרדים. פתאום, בשל אייזנקוט, והסנטימנט של מצביעי "רק לא ביבי" החרדים כבר אינם "אוייבי העם", הם כבר "כשרים". זה כבר בסדר שיתגייסו במשורה וכדומה, פתאום לא חסרים גדודים רבים לצה"ל… אז מי אמר שאף אחד לא ניצח בבחירות האחרונות…
