"מכובדיי הרבים,
ובראשם אחיי ואחיותיי, בני משפחות הנופלים במלחמת לבנון השנייה,
הזמן עובר והכאב נשאר. אני יודע שיגון השכול תמיד אתכם – ביום, בלילה. ובצד זאת, כולנו אתכם, באחווה עמוקה ובהצדעה לגבורת הנופלים.
כבר למעלה מ-100 שנים שאנו עומדים מול מבקשי נפשנו – דור, דור. בתחילת המאה ה-20 הוקם בארץ ארגון 'השומר', שחבריו הגנו על היישוב העברי. אחת הישיבות הראשונות של 'השומר' התקיימה בביתו של יוסף אליאל, בן כפר תבור. נכדו של יוסף – יוסי, שנקרא על שם סבו, התגייס לסיירת 'גולני'. יוסי נפל בקרב על הבופור במלחמת לבנון הראשונה. בימי השבעה עליו נולד אחיינו –אליאל בן יהודה. כשהגיע זמנו של אליאל להתגייס, גם הוא בחר להצטרף לסיירת 'גולני'. הוא עשה חיל כלוחם וקצין. הוא סיים את השירות הסדיר שלו, אבל הוא הוזעק למילואים בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה. אליאל נפל ביום האחרון של המלחמה. אף הוא נטמן באדמת כפר תבור, שעליה ביקש לשמור, כמו שלושה דורות למשפחתו לפניו. צדקת מאבקנו הייתה ברורה לאליאל ולכל חבריו – חבריו היהודים והלא היהודים, החילונים והדתיים, ילידי הארץ ועולים.
ארגון טרור קיצוני תקף אותנו בפראות. הוא חטף והרג חיילים, והמטיר עלינו אש טילים. תפיסת החיזבאללה הייתה שישראל חלשה, ישראל עייפה, ישראל אינה מוכנה להילחם, החברה שלנו פריכה כקורי עכביש, ובשעת מבחן – היא לא תגן על עצמה. בפועל קרה בדיוק ההפך. במשך למעלה מחודש ניצבנו יחד – חיילים בחזית, אזרחים בחזית – כי גם העורף הפך לחזית – גילינו חוסן, הוכחנו כוח עמידה, הסבנו לאויבינו אבדות כבדות. בעשרות קרבות פנים-אל-פנים, ידם של לוחמינו הייתה על העליונה. הם הפגינו נחישות, הקרבה, תעוזה, רעות, גבורה.
בה בעת, היו כישלונות, היו גם כשלים, לא מעטים. גם בדרג המדיני, גם בדרג הצבאי. אנו מיישמים את הלקחים שנובעים מכשלים אלו ומניתוחם. אנו מיישמים זאת הן במישור האסטרטגי והן במישור המבצעי.
אנו פועלים כל הזמן לתת מענה לשלושה אתגרים בלבנון: הראשון, השתלטות האסלאם הקיצוני על מדינה שכנה. השני, הכנסת טילים ללבנון, בייחוד טילים מדויקים. השלישי, סכנת חדירה צבאית לשטחנו מעל ומתחת לקרקע. לגבי האתגר האחרון, כולכם ראיתם בשנה האחרונה את אחת הפעולות שנקטנו.
במבצע "מגן צפוני" ניטרלנו את מנהרות הטרור שחיזבאללה חפר במשך שנים לשטחנו. אינני רוצה להרחיב כאן על פעולות אחרות שאנו עושים. ההפתעה תגיע במועדה. איננו ששים אלי מלחמה, אבל אם זאת תכפה עלינו אנחנו נכה באויבינו מכה ניצחת.
לגבי האתגר האיסלאמיסטי אנחנו פועלים ללא הרף לסכל את מאמציה של איראן להזרים כספים ונשק לחיזבאללה. ברור לכולכם שבלעדי צינור החמצן האיראני, החיזבאללה לא יוכל להתקיים זמן רב. ברגע שתוציא את הפיגומים האיראניים ממנו הוא יקרוס. אבל המאבק נגד התוקפנות האיראנית הוא לא רק שלנו, הוא צריך להיות מאבק של העולם כולו.
היום שוב ראינו את התוקפנות הזאת באה לידי ביטוי במי המפרץ הפרסי. אני רוצה להזכיר לכם שבמשך שנים ארוכות עמדנו לבד מול תוקפנותה של איראן.
הגיע הזמן שהעולם הנאור כולו יבין את חומרת הסכנה של איראן וחיזבאללה. הגיע הזמן שהעולם כולו יתייצב נגדם.
לצערי זה עדיין לא קורה במידה המספקת, וכבר אמרתי שאפילו אם נצטרך לעמוד לבדנו מול איראן וגרורותיה – נעשה זאת. כך אנחנו פועלים בסוריה כדי למנוע התבססות של כוחות איראניים שם. לא נאפשר לבנון שנייה בסוריה.
העיקרון שמנחה את הממשלה בראשותי הוא פשוט – הקם להורגך השכם למנוע את התחמשותו. בייחוד את התחמשותו בנשק מתקדם ושובר שוויון.
ביחס לאתגר הטילים בלבנון אני מבקש להבהיר עיקרון נוסף חשוב מאוד בעיני שהרמטכ"ל גם הוא הדגיש לאחרונה. לא ניתן שום חסינות למי שיירו טילים על ישראל גם אם יסתתרו באזורים צפופי-אוכלוסייה. נעשה הכל כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע, אבל לא ניתן חסינות למשגרי הטילים ומשלחיהם – לא בלבנון, לא בעזה, לא בשום מקום.
ממשלת לבנון אינה מביעה התנגדות כלשהי להתבססות הצבאית של חיזבאללה בשטחה. גם היא תישא באחריות לתוקפנות הזאת.
מול אמירות הרהב של נסראללה שבוודאי שמעתם אותם בימים האחרונים, אומר רק זאת – אם נאלץ לצאת למלחמה נוספת נפעל בעוצמה כבירה ונבטיח את ניצחוננו.
משפחות יקרות, מלחמת לבנון השנייה גבתה מאתנו, קודם כל מכם, מחיר כבד מאוד. איבדנו חיילים ואזרחים, איבדנו את מיטב בנינו ובנותינו. אני אומר – בנותינו, איבדנו גם את קרן טנדלר ז"ל, מכונאית מוטסת במסוק שהופל. אנו דואבים על כולם, אנו שואבים כוחות מגבורתם.
כשנפל לוחם הצנחנים מייקל לוין ז"ל – חייל בודד מארה"ב – אלפים באו לחלוק לו כבוד על ההר הזה. מייקל נהרג בעייתא א-שעב, זה אחרי שהוא התעקש לחזור מחו"ל ולהצטרף לחבריו ביחידה. הוא היה גאה לשרת בצבא ההגנה לישראל. המוטיבציה שלו הרקיעה שחקים. בכך הוא הגשים את חלומו מילדות – לתרום לחיזוק עמנו ומדינתנו. אומץ לבו של מייקל משמש השראה למאות חיילים בודדים שעולים ארצה וממשיכים בדרכו – להגשים את החזון הציוני.
אני נפגשתי איתם לאחרונה, זה פשוט מרגש לראות צעירים וצעירות שבאים הנה, מתגייסים לצה"ל, משרתים בהתלהבות אדירה. אני תמיד מבקש לדבר עם האימהות, גם עם האבות, בחוץ לארץ, ואתם רואים כיצד הילדים מדביקים את ההורים, לפעמים גם להפך, אבל קודם כל הילדים מדביקים את ההורים.
מייקל וכל הנופלים במלחמת לבנון השנייה, יישארו בלבנו לעד. אני מאחל החלמה לכל פצועי המערכה, ואני מבקש שוב לחבק אתכם, בני המשפחות. אני מכיר מקרוב את כאבכם, את יגון האובדן הצורב, את התהום הנוראה שפעורה בחייכם ושמפרידה בין ה"לפני" לבין ה"אחרי". אני יודע עם מה אתם מתמודדים בכל רגע, בכל יום. אני מצדיע לכם כפי שאני מצדיע ליקיריכם, יקירינו, שנשאו עמם לקרב את השליחות העליונה להגן על נצח ישראל.
יהי זכרם ברוך".
