חודש: יוני 2020

הרב חזקיהו סאמין מנהל אגף שירותי דת האחראי על תחום הנישואין, הכשרות והמחלקה לרבנים במשרד לשירותי דת חיתן את בנו, רבנים, דיינים ואישי ציבור הגיעו לאחל מזל טוב

צפו בגלרייה של הצלם יעקב כהן

מרן ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי הגיע לביקור חיזוק בישיבת 'אור אלחנן' בשכונת רוממה בירושלים, הגרב"ד השתתף אף בתפילת מעריב

הישיבה נפתחה במתווה 'הקפסולות' תוך כדי שמירת ההנחיות

צילום: שוקי לרר

לקראת כוונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להחיל את חוק הריבונות כפי תכנית טראמפ סוערות הרוחות בתוך הציבור הימני והדעות מפוצלות לחיוב ושלילה. גם בתוך מועצת יש"ע ישנה מחלוקת עקרונית האם להסכים למתווה המוצע או לא.

מצדדי התכנית סוברים שיש להסכים לה כדי להחיל את הריבונות על מה שניתן ואחרי זה לסמוך על הצד הערבי שלא יעמוד בהתחיבויותיו וממילא לעולם לא יקבלו את עוגת המדינה הפלסטינאית.

מאידך, שוללי התכנית סוברים שעצם ההכרה בתכנית המקבלת מדינה פלסטינאית בשטחי יהודה ושומרון מהווה סתירה לרעיון הציוני ולאידיאל שלמות הארץ.

הפיצול ההשקפתי הזה בתוך הציבור היהודי אינו חדש וכבר התרחש בעבר בהתמודדות עם תכנית חלוקה קודמת בראשית ימי המדינה.

לעומת רוב תושבי הישוב העברי שצידדו ושמחו על תכנית החלוקה של האו"מ עמדו מיעוט נאמני ארץ ישראל השלמה וזעקו "פשע כלפי האמת ההיסטורית וגזל כלפי העם היהודי – העם העברי לא הכיר ולא יכיר לעולם בביתור חבלי מולדתו".

גם מנחם בגין, מנהיג האצ"ל ולימים מייסד תנועת הליכוד, היה בין הזועקים מרה ובשידור מחתרתי למחרת החלטת האו"מ אמר "הרינו מודיעים ומכריזים בפני עם ועדה ובפני אומות העולם:
ביתורה של מולדתנו הוא בלתי חוקי – הוא לא יוכר לעולם.
חתימת מוסדות ויחידים על חוזה הביתור משוללת כל תוקף – היא לא תחייב את עם ישראל".

אלא שמאז כבר השתנו הדעות ונתחלפו הדמויות…

תכנית המאה של טראמפ – עוד תכנית חלוקה

תכנית טראמפ היא למעשה שדרוג אמריקאי של תכנית החלוקה של האו"מ שהתקבלה בתאריך כ"ט בנובמבר 1947 – החלטה 181 לחלק את השטח ממערב לירדן למדינה יהודית ומדינה ערבית (אז עדיין לא המציאו את האקזיט השמאלני "מדינה פלסטינאית") כאשר ירושלים ובית לחם נשארות בשלטון האו"מ.

בעוד היהודים חוגגים ברחובות על הכרה בין-לאומית ראשונה במדינה יהודית – הערבים כבר ציחצחו חרבות. כבר למחרת ההחלטה פרצה מלחמת העצמאות באופן רשמי כאשר הערבים תקפו אוטובוס אזרחי של אגד ליד פג'ה ורצחו 5 נוסעים יהודים. מיליציות ערביות חמושות וצבאות מדינות ערב השכנות החלו במהלך של תוקפנות רצחנית כלפי הישוב העברי והתקדמו בפלישה קרקעית לסכל בפועל את החלטת האו"מ ולהשתלט בכח על שטח המדינה היהודית העתידית.

למרות ההכרה העקרונית בתכנית החלוקה של האו"מ – בתקופה זו חל המהפך המחשבתי של מנהיגי הישוב לשנות את כיוון החשיבה ממדיניות של הבלגה כלפי התוקפנות הערבית למדיניות של הכרעה ושימוש בכח צבאי אקטיבי לאלץ את הערבים לקבל את החלטת האו"מ ולאפשר את קיום המדינה בגבולות של תכנית החלוקה.

השינוי החשיבתי גם כלל הרחבה דה-פקטו של תכנית החלוקה באמצעות שימוש בכח צבאי בעיקר באזור הגליל המערבי (מבצע בן עמי) וצפון הנגב (מבצעי לרל"ר-דני, פלשת, גי"ס וחורב) שלא נכללו בתחום המדינה היהודית בכדי להרחיב את גבולות טבעת החנק של המדינה שרק נולדה. בעקבות מבצעים אלו נכללו עכו ונהריה, לוד ורמלה, אשדוד ואשקלון בתחום המדינה היהודית.

עקרון לאומי אינו עמיד ללא דת

במהלך שנות ההיסטוריה מאז קום המדינה התערער ונחלש אותו יסוד עקרוני של ההבנה שרק הכרעה ברורה ותקיפה מול הלאומנות הערבית יגרום לערבים לזנוח את החלומות האלימים שלהם להשליך את כולנו אל הים.

במחנה השמאל נכנעו כבר לאחר מלחמת ששת הימים בתשכ"ז אך גם במחנה הימין, יורשי חזון ארץ ישראל השלמה, חילחלה והשתרשה הכרה והשלמה עם קיום מדינה ערבית ממערב לירדן. מנחם בגין זרע את זרעי ההכרה בהסכמי השלום עם מצרים, יצחק שמיר בועידת מדריד ובנימין נתניהו בהסכמי חברון, נאום בר-אילן וכעת בתכנית החלוקה המודרנית של הנשיא טראמפ.

הסיבות לערעור היסוד העקרוני בגישת היהודים כלפי הערבים נעוצות בשלל גורמים חברתיים ובין-לאומיים אך כיהודים חרדים אנו יודעים שהגורם המרכזי להחלשת הטיעון התקיף על זכותנו לשלוט בארץ הקודש קשור באופן הדוק לשמירת המצוות והדת היהודית.

פסוקים רבים בכל התורה ובכל מאמרי חז"ל מדגישים את ההתניה הברורה והמפורשת בין קיום המצוות וחוקי התורה לבין ישיבתנו כריבונים בארץ הקודש – מבחינת בורא עולם אין שום אפשרות לגיטימית לשבת בביטחון ובשלווה בפלטרין של מלך ובמקביל לצפצף בזלזול על חוקי תורתו ושומרי מצוותיו – יחס שלילי אל מצוות התורה וחוקי דת משה וישראל בהכרח גורר התנתקות ותלישה מחבלי ארץ הקודש.

המצב הדתי של יהודי ארץ הקודש משפיע ישירות על השלטון הריבוני – ללא כבוד לתורה ולמצוותיה אנו רואים כיצד העמידה הלאומית מתכרסמת אל מול אילוצי המציאות וכך אובדת השליטה הריבונית של מדינת היהודים בקצב זוחל ומתמשך.

הלגיטימיות בצדקת הדרך ובזכות הבסיסית שלנו כיהודים לשלוט בנחלת אבותינו מתערערת ביחס ישיר לפריקת עול תורה ומצוות וכך מוכנים לוותר עוד ועוד על עקרונות היסוד מול התוקפנות של הלאומיות הערבית.

מבחן היורש האמיתי

התהליך החברתי הפנימי בחברה הישראלית לוותר על אחיזה שלטונית בארץ הקודש מלמד כי הציונות החילונית הלאומית אינה באמת היורשת החוקית של הזכות היהודית לשלטון ריבוני על ארץ הקודש.

כאותו משפט שלמה שעל בסיסו נפסק מי האם האמיתית של התינוק – אותה אשה שסירבה לבתר את העולל הרך – כך בהתאם יש לפסוק כי בעלי הארץ ויורשיה החוקיים אינם אלו המוכנים לבתר חבלי ארץ ולמסרם בידי פורעי חוק ערבים טרוריסטים לבושים בחליפות ועניבות.

היורש המזוייף נחשף אל מול המציאות הקשה והאלימה הטופחת בפניהם של מנהיגי הציונות החילונית כבר מאז ימי קום המדינה – חוסר ההכרה המתמשך של האוכלוסיה הערבית בזכות הקיום מדינת ישראל נמשך עד ימינו וכל ההסכמים שנעשו בחלוף השנים הם רק שינוי אסטרטגיה להתיש ולהכחיש את כוחה של מדינת ישראל עד שתתאפשר האופציה למחיקתה מהמפה וכך המטרה הסופית נשארה רק הגישה השתנתה.

לסיכום

אל מול הוותרנות והרפיון של השיטה הציונית חילונית יש לחזק ולהגביר את ההכרה בזכותנו הדתית על ארץ הקודש ולומר בפרהסיה את האמת הפשוטה – לא ייתכן לשלוט על הארץ בכח המנדט הדתי ובאותו כח שלטוני לפגוע באותה דת – הפרדוקס השקרי והמזוייף צריך לחלוף מן העולם.

ניתן לומר כיום בבירור מוחלט כי שיטת השלטון הציונית אינה מייצגת עוד את האינטרסים של העם היהודי ואין ביכולתם לספק את הסחורה לשלטון בטוח ויציב של העם היהודי על ארץ הקודש.

רק הגישה הדתית האחוזה במקורות הקודש תחזק אותנו בדרך היסורים לקניין הארץ לדעת ולהפנים כי אין קיצורי דרך והנחות במאבק על שלטון ריבוני על ארץ ישראל ותספק לנו את העוז והתקיפות הדרושים שלא לוותר על ירושת אבותינו.

הכיבוש הציוני חילוני על ארץ הקודש עתיד להסתיים בתהליך רקבון פנימי כפי שאנו כבר מתחילים לראות ואז תיסלל הדרך אל שלטון ריבוני תורני על בסיס המשפט העברי וחוקי הדת כפי חזון הנביאים.

היורש המזוייף יפנה את מקומו בפני היורש האמיתי – דת משה וישראל – רק תפילה בליבנו שתהליך הפינוי לא יעלה במחיר יקר של דם ישראל.

אירוע קריסת ארובה בבתי הזיקוק בחיפה

בשעה 9:10 התקבלה הודעה במוקד 102, משל״ט חוף על עשן מבתי זיקוק.

כוחות גדולים בפיקודו של רב רשף אהוד בן עזרא הגיעו למקום.

מדובר באירוע קריסה במהלך תכנון עבודות שיקום של אחת הארובות הגדולות, אשר אינן פעילות כבר שנים רבות.
כיפת הארובה (לבנייה) הצפונית התמוטטה וקרסה.

האזור מתוחם ואין אליו גישה, אין סכנה לנמצאים במקום.

כוחות הכיבוי עזבו את המקום, האירוע ללא נפגעים ואין חשש לאירוע חומרים מסוכנים.

הציות לשולחן גבוה, מועצת גדולי התורה, מהווה אבן פינה ואבן תשתית במשנתה של אגודת ישראל, בראשות גדולי ומאורי הדורות זצוקללה"ה ושיבלחט"א. ביסודה של אגודת ישראל הותוותה הדרך כיצד מנהלים דיונים פנימיים בין החברים, כשעל ראשם – חברי מועצת גדולי התורה אשר דעת קדשם מכרעת וקובעת.

עלינו לבחון את מדת קיומם של הדברים. כעת, לאחר שהממשלה והכנסת הושבעו, אפשר להפנות מבט אל הבית פנימה, לבדוק ולתקן את בדק הבית.

בימים האחרונים יצא מכתב מטעם גורם רשמי ב'אגודת ישראל', שעסק בזהות יו"ר ועדת פניות הציבור של הכנסת. מבלי להביע דעה בויכוח כעת, אנו תוהים האם לא היה מקום לקיים דיון פנימי מסודר והוגן על דרכי המינויים. והאם אגודת ישראל מיצתה את הדיונים עם דגל התורה שמחוייבת בהסכם עם אגו"י על חלוקה שיוויונית ואיזון מקיסמאלי בתפקידים של יהדות התורה.

יצויין – שוב, מבלי ליטול עמדה – כי ההסדרים שנקבעו בשנת תשל"ז בעקבות הבחירות הפנימיות בכל הקשור ליחסי הכוחות הפנים סיעתיות באגודת ישראל, אינם מבטאים כלל וכלל את תמונת המצב העכשווית. כמו כן, המצב הנוכחי הוא שאין חסידות אחת שיש לה מספיק קולות למנדט שלם, ועל כן כוחה של כל סיעה באגו"י נובע מתוך כוח הרבים והשותפות הכללית, מאחר וכל אחד לעצמו אינו בר יכולת.

מה שברור הוא כי מכתבים פומביים שעלולים לפגוע בקהילות חשובות, הם ההיפך הגמור ממשנתה הסדורה של אגודת ישראל שיסודה בהררי קודש גדולי וצדיקי ישראל זצוקללה"ה שראו צורך הדורות לאחד את כלל ישראל תחת דגל אחד, מתוך אהבה ואחוה. מכתבים כגון אלו פוגעים במטרה שלשמה הוקמה מועצת הקהילות של אגודת ישראל בתקופה האחרונה. כל המטרה היתה לאגד את החברים, ללבן דברים ביחד, לבחון עמדות וגישות, כדי שכל קהילה תרגיש ואכן תהיה מחוברת ומקושרת, ולהאדיר את האחווה בשורות אגודת ישראל. במקום זה בוחרים לנהוג בנוהל של מכתבים פומביים שאינם תורמים יתר על המדה להגברת האחדות הנדרשת.

בעוד שמה שנדרש באגודת ישראל הוא לחבר קהלים, לחבר קהילות, נעשה ההיפך מכך. זה לא סוד שישנן קבוצות שמחוברות למשנתה של אגודת ישראל וצדיקיה, אלא שהן אינם מרגישות חלק ממוסדותיה של אגודת ישראל (ואולי זו באמת הזדמנות, כעת כשעבר החוק הנורווגי, לדאוג לכך שנציגי קהילות – שעדיין אין ח"כ משורותיהן – ייכנסו לכנסת).

יש להזכיר כי זה לא המכתב הראשון שיצא בתקופה האחרונה מתוך הסיעה, כשחברים כותבים נגד חברים. בתחילת חודש אייר השתא בוצע צעד נדיר, ואף חריף בחומרתו, כשחברי סיעת אגודת ישראל הצטרפו למכתב ששוגר ליו"ר המו"מ הקואליציוני השר דאז יריב לוין מהליכוד, בו הם מסתייגים ממכתב ששלח אליו סגן השר הר"ר מאיר פרוש בעניין הסדרת מעמדם של בני הישיבות, וכלשונם: "נשלח ללא התייעצות עמנו ושלא על דעתנו, ואנו מסתייגים מאופי המכתב".

סגנון ההתנהלות הזה, כשדיונים פנימיים ומכובדים מוחלפים בתכתובת פומבית, אינו פוגע באיש באופן פרטי, כי אם במכובדות האגודה, בצביונה ובהילוכה בנחת. כשם שהמכתב מחודש אייר לא פגע בהר"ר מאיר פרוש אישית, כך המכתב של הימים האחרונים לא פגע בהרב ישראל אייכלר באופן אישי. מכתב כזה פוגע בערכי היסוד של אגודת ישראל, ברגשי האחווה, באחדות השורות, בשיח המכובד שאפיין וצריך לאפיין את התנועה הקדושה וחבריה.

המכתבים שנשלחו לאחרונה מגורמים רשמיים, מעירים את השאלות הקשות: האם התקיים דיון ראוי ונוקב בין חברי הסיעה טרם נשלחו המכתבים? האם עלה על דעת אי־מי שבנושא רגיש כמו מעמד בני הישיבות פעל ר' מאיר על דעת עצמו ולא בשליחותם של חברים מתוך מועצת גדולי התורה? האם המכתבים שנשלחו נגדו מייצגים את רוחה של מועצת הקהילות?

האם המכתבים תורמים למימוש מטרותיה החשובות וההיסטוריות של אגודת ישראל? האם צעדים אלו תורמים לאהבה בין שורות אגודת ישראל? האם התנהלות זו מביאה את אותם קולות ל־ג' שאנחנו כל כך מחפשים אותם בימי בחירות? האם המכתב בנושא חוק הגיוס שנכתב תוך פגיעה בעמדתם של גדולי התורה מתוך מועצגה"ת ביטא את עמדת התנועה הרשמית הכפופה למרנן ורבנן? האם היה במכתבים אלו ביטוי לדעתם של גדולי התורה? לכאורה ברור שעל השאלות, רובם ככולם, התשובה היא לא, ב־א' רבתי.

בשני המקרים האלו היו מי שהעדיפו לעקוף את דרכי ההתדיינות המכובדים, ולכתוב מכתבים פומביים בראש חוצות המטילים סרה באחד מחברי הבית. במצב זה, שחזר על עצמו כעת בשנית, מתבקש לשוב ולחדד את הרקע העומד מאחורי המכתב שנשלח על ידי חברי הסיעה ליריב לוין, ולדון האם המכתב שירת את עמדת מרנן ורבנן שליט"א או שמא עמד בניגוד מפורש לכך.

חובה לציין, לפני ההתייחסות הפרטנית והצגת הרקע בנושא הגיוס, כי שליחת המכתב לגורם חיצוני, כשכתוצאה מכך הוא עושה את דרכו אל כלי התקשורת הכלליים, וגם מבלי ליידע את נשוא המכתב, מאלץ את המגיב שגם תגובתו למכתב תהיה פומבית, ושתהיה בה כדי ללבן באופן רעיוני והגותי את הנושא האמיתי העומד על הפרק, והוא חובת הציות למועצגה"ת ומה חובת הנציגים לעשות למען הציבור הגדול, קהילות הקודש, המטילים את הפתק ג' ומצפים שהנציגים ייצגום נאמנה.

היה זה הרב פרוש שעסק בניסוח החוק בנושא הגיוס. היתה זו עבודה קשה שירדה לפרטי הפרטים. משרד עו"ד מירון ליווה משפטית את הדיונים, כשבמוקד עמדה המשימה ליצוק דברים ברורים בחוק, שלשר הבטחון יש את הסמכות בכל עת ובכל מצב לתת דיחוי משירות צבאי.

בכ״א באייר תשע״ט התכנסו מרנן ורבנן חברי מועצת גדולי התורה שליט"א בביתו של כ"ק מרן אדמו"ר מביאלא שליט"א. החלטת קדשם היתה לאמץ את הדרישה של הוצאת ההחלטה בדבר יעדי הגיוס מנוסח החוק – מה שקרוי מתווה אטיאס – להחלטה בממשלה, והוסיפו שני חישוקים לעניין: האחד, חקיקת פסקת התגברות כדי להתגבר על פסילת בג"צ חוקים של הכנסת. והשני, חוק-יסוד: השפיטה, שימנע מהבג"צ להתערב בשיקול הדעת של השרים שהכריעו בנושאים שנידונו בממשלה, כאשר המטרה היא שלשר הבטחון תישאר הסמכות לתת דיחוי ללומדי תורה.

לאחר הבחירות (לכנסת ה-22) בי"ז אלול תשע"ט, במסגרת המו"מ בין הליכוד ליהדות התורה, נשמע מהשר דאז, יריב לוין, שהרב אטיאס הוסמך בשם המפלגות החרדיות לטפל בנושא הגיוס.

במכתב ששיגר הר"ר מאיר פרוש ללוין ביום חמישי כ"ט ניסן הוא טען: "קולה של אגודת ישראל לא נשמע. אני מרגיש מרומה". הכאב הוא כמובן על כך שבמשך תקופה ארוכה לוין מרגיע שהכל בסדר, ובפועל, הוא לא מזעיק את אגודת ישראל כאשר נידונים הנושאים הקריטיים עבורה.

מצופה היה שנציגי אגודת ישראל יגבו את נציגה הרב פרוש במאבקו למען קיום דברה של מועצגה"ת. לצערנו, לבשתנו ולחרפתנו, ההיפך הגמור מכך קרה. החברים הצטרפו למקהלה המזלזלת באגודת ישראל בנושא הכי חשוב שיש לה – מעמד בני הישיבות, ולא עוד אלא שבמכתב ששלחו ללוין, ביום ראשון ב' אייר, גינו את מכתבו של הרב פרוש.

וכאן הבן שואל: האם מישהו מאתנו מעלה על דעתו שהחכי"ם החתומים על המכתב נגד הרב פרוש לא מסכימים עם טענותיו? האם הם היו מסמיכים שאיש ממפלגה אחרת ייצג אותם בשאלת התפקיד המיניסטריאלי או הפרלמנטארי בו הם חפצים? התשובה ברורה מאליה. יש דברים שאפשר לשחק בהם, לעגל פינות, אבל יש דברים שבהם מטפלים בהם באופן אישי ומסור ביותר, לדוגמה: תפקיד. בכך הם מטפלים אישית ואף על איש מפלגתם הם גם לא מביעים אמון.

משכך, קשה להבין מה מסתתר מאחורי הלהיטות של חברי סיעת אגודת ישראל להגן על העוול שנעשה לאגודת ישראל, בראשות מועצגה"ת. כי אם לא הם אלה שאישרו להסמיך את איש ש"ס בשם אגו"י, כיצד נתן יריב לוין לנהל את הענינים מבלי שקולה הצלול של אגודת ישראל ודרישותיה יישמעו. ואם אכן כך היה, הרי שבהחלט רומתה אגודת ישראל, ומדוע הם מסתייגים מאופי המכתב של הרב פרוש. הדברים אומרים דרשני.

ועתה נשוב למה שכבר פתחנו בו, לעצם הבזיון והפגיעה בחברים, במיוחד על רקע הקמת מועצת הקהילות. לאחר הבחירות המונציפאליות שנערכו בכ״א בחשון תשע״ט עלתה הדרישה באגודת ישראל שיש לפעול ולחבר את הקהילות לאגודת ישראל. היו דיונים על הקמת מועצת הקהילות והובנה התועלת שנוכל להפיק כתוצאה מהפתיחות שנגלה כלפי הקהילות, כדי שכך נוכל גם לעקוב בנקל אחרי רשימות חברי הקהילות ואחוז השתתפותם בבחירות, אך עיקר מטרת הקמת מועצת הקהילות היתה כדי שכל הקהילות ירגישו שהם שותפים ומחוברים להנהגת התנועה, וכך גם לקבל יכולת להשפיע.

היו כאלה באגו"י שקיוו "לגלות" על ידי כך את מיעוט אחוז המשתתפים מהקהילות השונות בבחירות, כאילו קהילות אלו פוזלות לחוגי הקנאים, וכך גם תהיה אפשרות לבוא איתם חשבון ולהמעיט את עזרת אגודת ישראל לצרכיהם.

בפועל, ידוע לכולם ואף התברר באופן מובהק ביותר, שיש אחוז גבוה של אנשי הקהילות המזוהות כקנאיות שמצביעים בבחירות.

וכאן נשאלת השאלה: מי מייצג את מה. האם אותם ח"כים שחתמו על המכתב נגד הרב פרוש, עשו בכך צעד נכון במסגרת התפקיד שהוטל עליהם במסגרת אגודת ישראל.

הרי, כפי שכבר הוזכר לעיל, לאף קהילה, ולו הגדולה בארץ ישראל, אין מספיק קולות בקהילתו כדי לזכות במנדט שלם לבדה. ובוודאי שתפקיד של שר, אינו ניתן עבור מי שיש לו רק מנדט אחד. את התפקיד הוא מקבל אך ורק מכח זה שהוא חבר בסיעה המורכבת מכלל גווני הקהילות.

נדרש, איפוא, מהראשון באגודת ישראל, מבעל התפקיד הבכיר, להיות עירני בנושא שהוא החשוב ביותר והוא מעמד בני הישיבות, על ידי כך שבמקרה דנן ידאג שאיש מפלגתו יעשה את השליחות באותו הלהט הנדרש מנציג שכפוף למועצגה"ת. ובוודאי שהבאים אחרי הראשון, שמייצגים קהילות נכבדות, אבל כל אחד מהם יודע שמספר בני קהילתם אינו מצדיק קבלת מנדט מלא של חברות בכנסת, ללא תמיכתם של מצביעים מקהילות אחרות, אינם יכולים להרשות לעצמם שלא להתחשב בעמדת יתר הקהילות.

ומכאן עולה ובוקעת השאלה הכואבת ביתר שאת וביתר עז: ראשית, האם חתימתם של ח"כי אגו"י נגד הרב פרוש על הטיפול שלו בנושא הישיבות, היא אכן על דעת הקהילות שלהם עצמם שהם צמחו בהן? שנית, ויתרה מכך: אם רצינו לקרב קהלים שבמקורם לא עמדו ליד עריסתה ואינם עומדים ליד קופתה של אגו"י, וישנם כאלה שמנסים למשוך אותם ממנה, האם ההשתלחות הזו בהרב פרוש, מקרבת את הקהילות האלה, או שמא מרחיקתן?

ונשוב לראש היריעה. יש לחזור אל אגודת ישראל כמתכונתה. את הדיונים ואת הויכוחים צריך לנהל בתוך הבית באופן מכובד וראוי, מתוך אהבת אחים לדרכה ולשיטתה של אגודת ישראל, בראשות כקש"ת מרנן ורבנן שליט"א.

מי יתן ונתברך בתפילה: "ויעשו כולם אגודה אחת – לעשות רצונך בלבב שלם".

המאמר מופיע הבוקר בעיתון 'המבשר'

שלום וברכה מורי ורבותי!

ערב שבת שלום, שבת פרשת שלח לך.

לפעמים אתה נמצא מול מאורע שנראה לך ממש איום ונורא, אתה מרגיש מול סוכת אבלים, מבחינתך זהו הסוף של החיים שלך, של הקריירה שלך, של הדברים הטובים אותם בנית בעשר אצבעותיך, מבחינתך כאן נגמר העולם.

ואתה אומר לעצמך: "מה הסיכוי שאני טועה? מה הסיכוי שהשחור שאני רואה בעיניים הוא בעצם לא שחור אלה אולי בכלל לבן? מה הסיכוי שהסוף הזה הוא בעצם התחלה חדשה? מה שאני רואה בעיניים הוא הדבר החמור והגרוע ביותר?".

שים לב טוב!

בפרשתנו ניגשים עם ישראל אל משה רבינו ואומרים לו: "אנחנו במדבר, אנחנו אמורים להגיע לארץ ישראל הארץ המובטחת. מעניין אותנו עד כמה הארץ הזו באמת פוריה ויפה, עד כמה היא מתאימה לנו, עד כמה יהיה לנו נחמד בה, עד כמה העם הנמצא בה בנוי למלחמה אותה אנחנו הולכים להטיל עליו".

ומה קורה אז?

משה רבינו לוקח נציג מכל שבט, שולח אותם, וכל עם ישראל בעיניים דומעות ומתרגשות, בטוח שהוא נמצא לפני העידן החדש והמדהים ביותר בחייו, שהנה הם חוזרים ומכאן מתחילה העליה הגדולה והיפה לארץ ישראל.

מה קרה בפועל?

הולכים המרגלים, חוזרים עם לשון הרע על הארץ, מלכלכים ומטנפים את פיהם עליה, ומאז מתחיל לנו האסון הגדול ביותר בתבל שהוא יום תשעה באב.

יום תשעה באב הראשון זה היום בו בכו עם ישראל בכיה של חינם, והבטיח להם הקדוש ברוך הוא מאז ועד היום הזה בכיה של דורות (תענית כ"ט ע"א).

ביום הזה קרה האסונים הכי גדולים לעם ישראל שבראשם החרבת בית המקדש הראשון והשני.

זה היה נראה כל כך טוב, זה היה נראה כל כך מדהים, אבל הקדוש ברוך הוא לא היה בעצה הזו, הוא אמר למשה רבינו: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" (במדבר יג, ב) – אני שולח אותם בגלל שאתה ביקשת, אני נגד הצעד הזה".

כאשר אתה עושה צעד שהקדוש ברוך הוא איתך, גם אם זה נראה מוות, זה בעצם חיים.

אבל כאשר אתה עושה צעד שהקדוש ברוך הוא לא איתך, גם אם הם נראים חיים, זה בעצם מוות.

כל אחד מאיתנו נדבק לאדם גדול, לרב בישראל שיכוון אותו לרצון ה' יתברך, ומשם מגיעה ההצלחה והישועה הגדולה.

ברכת שבת שלום ומבורך ממני, ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?

וברוכים תהיו!

פינה מיוחדת לגולשי 'המחדש' הלכה יומית ובה חידושים בנושאים אקטואליים ובצורה תמציתית לכל הדעות.

הלכה למעשה מפי הגאון הרב בנימין חותה רב קהילת 'אחדות ישראל' בביתר ובעל מחבר סדרת הספרים 'כי בא מועד' ו'כי בו שבת'