חודש: אוגוסט 2023

סוכנות התרבות של האו"ם, אונסק"ו, הציעה השבוע, במסמך מיוחד שפרסמה, לכלול את ונציה ברשימת אתרי המורשת העולמית שלה – כאזור הנתון בסכנה. "העיר נותרה תחת איום רציני" מזהירים מומחי האו"ם. לדבריהם, העיר לא יודעת עדיין כיצד להגן על עצמה מתיירות המונית שגורמת לבלאי מוגבר, אינה יודעת להתמודד עם שינויי אקלים ולא מצליחה לקדם פרויקטים לפיתוח.

מומחי האו"ם אומרים כי הצעדים שאיטליה הציעה כדי לשמר את ונציה "אינם מספיקים". בשנים האחרונות, ונציה מנסה להתמודד עם תופעות בלאי קשות, ונקטה בצעדים חריפים: סירות שייט אינן יכולות להיכנס ללגונה שלה, ובנוסף, היא בנתה חומות ים כדי למנוע פגיעה מתופעות הגאות והשפל.

בשלכת ראש עיריית ונציה ומשרד התרבות של איטליה סירבו להגיב לידיעה.

בזמן שישראל עסוקה בעיקר בעצמה, האיומים והאתגרים החיצוניים לא רק שלא יצאו ל"האפטר" אלא הם כאן וחלקם אף מתגברים. החדשות הטובות- ישראל היא זו שבכוחה לקבוע וליזום. ומלחמה אינה גזירת גורל. החדשות הרעות- מיסקלקולציה עלולה לדרדר את המצב במהירות.

* איראן – המצב של ישראל בחזית זו מאד לא טוב. איראן למעשה השיגה מטרתה האסטרטגית העליונה – הקרנת עוצמה גרעינית ללא יכולת גרעינית. המנהיג העליון מקרין הרתעה בלי המחירים שישלם על הפצצה. כלומר, בפועל איראן מקרינה הרתעה גרעינית. וזה מסביר את המאמץ הבינלאומי האדיר של ארה"ב ואירופה להסכים כמעט לכל דרישה איראנית, מופרכת ככל שתהיה, העיקר שאיראן לא תעשיר ל 90% – זו הרתעה גרעינית. ההבנה הזו חלחלה ומעבר לקריסה הטקטית של האסטרטגיה שלנו, מה שהתחדש הוא שגם כל שאר ההיבטים קורסים – בידוד עולמי? האזור כולו פונה לאיראן לפרוטקשן. חידוש יחסים דיפלומטיים עם סעודיה ועם מדינות המפרץ. זה כבר לא רק רוסיה וסין. ועדיין, איראן אינה הזירה הנפיצה ביותר בטווח המיידי אך מדובר באיום האסטרטגי המרכזי שעומד לפתחנו.

* זירת הצפון– ביטחון עצמי מופרז ומוגזם של נסראללה. המחשבה השגויה של חיזבאללה שניתן לנהל ימי קרב ועימות מוגבל ונשלט מול ישראל. זו שטות מוחלטת, אי אפשר ״לשלוט בגובה הלהבות״- אלו סיסמאות המתעלמות מתופעת האקראיות של שדה הקרב. ולכן,סכנת המיסקולקולציה גבוהה. נסראללה עשוי לטעות ולחשוב שפעולה מדויקת ממוקדת, תוביל לסבב קצר ולא למלחמה כוללת. הוא טועה. התגובה הישראלית צפויה להיות כזו שבקלות יכולה להרחיב את המערכה עד לכדי הרס טוטאלי של מדינת לבנון.

*הזירה הפלסטינית – הנפיצה ביותר בטווח הזמן המידי. בצל המתיחות הגוברת בחזית הצפון מול חיזבאללה והמשך השינוי לרעה במאזן הביטחון של ישראל גם מול איראן – אנו נוטים להדחיק שהזירה הנפיצה ביותר עם סכנת ההתלקחות המידית ביותר היא הזירה הפלסטינית. זו זירה שעולה לכותרות באחת לאחר רצף פיגועים, כפי שאנו חווים ביממות האחרונות, או לחלופין במהלך מבצע סיכול ומעצרים של צה"ל ביו"ש. מיד עם תום האירוע, בין אם פיגוע רצחני או מבצע צה"לי, הנושא הזה כבר לא מעניין אותנו. אבל השטח נפיץ מתמיד. המגמות השליליות של הנפיצות, של הדור הצעיר האבוד והמיואש שם, של המשבר בכוחות הביטחון הפלסטינים, חולשת הרשות, המאבק על היום שאחרי עבאס – כל המגמות הללו נמשכות ומחריפות. הרעה יכולה להיפתח גם מכיוון עזה, שגם היא לא נמצאת על סדר היום עד שיגיע הפיצוץ.

כך למשל, משבר החשמל והמים בעזה מחריף, חמאס הולכת להפעיל טורבינה נוספת בתחנת הכוח שלהם, לא ברור איך יעמדו בזה כלכלית, הכסף הקטארי לא מספיק לזה. והינה הפרומו למשבר הבא הפוטנציאלי – תסריט לגמרי לא דמיוני שבו חמאס דורשת עוד כסף מקטאר, לא מקבלת ובוחרת להתחיל הסלמה שמתחילה בגדר ומתגלגלת משם לאירוע רחב בהרבה.

החדשות הטובות – ישראל היא הכוח החזק באזור. גם היום. ולמרות העובדה שבחודשים האחרונים אנו עסוקים בלפצוע את עצמנו בכוחות עצמנו, אויבנו, בעיקר איראן וחיזבאללה, מעוניינים בהמשך החיכוך והמתיחות ללא גלישה למלחמה כוללת. הם מחככים ידיהם בהנאה נוכח מה שהם תופסים כהתדרדרות בהקרנת העוצמה הישראלית בלי שהם עשו דבר – הרי כל התערבות שלהם שתוביל למלחמה תלכד את הישראלים.

הנכד בעל המעשה, הגאון רבי אברהם ישעיה קניבסקי שליט"א. מספר
מנהג קבוע במשפחה של אחד העשיר מחו"ל שולחים ל'קהילות יעקב' כספי מתנות לאביונים . כמה חודשים לפני בכדי שיפסיק לחלק את הכסף ביום הפורים עצמו . שנה אחת והמעטפה איחרה מלהגיע .
לרגע כבר חשבתי כי השנה הם חדלו ממנהגם הטוב זה שנים רבות, אך היום, ממש בערב הפורים, נוכח לראות כי אך עיכוב היה זה. למעטפה הזו הוא ציפה…

הוא מישש את המעטפה בהנאה, מתענג להרגיש את כמות הדולרים אשר בה וכתוצאה מכך את כמות האור שיזרח בבתי עניי בני ברק בפורים. שליח עושה שליחותו. הוא נכנס אל סבו מרן ה"קהלות יעקב" זצ"ל שישב כהרגלו ושקד על תלמודו, והניח לפניו את המעטפה עליה רשום 20.000 אלף דולר – מתנות לאביונים", כשהוא מציין כי משפחה פלונית שלחה את הכסף כהרגלם לחלקם לעניים .בפורים.

אולם תגובתו של רבינו היתה הפעם שונה ותמוהה, הסטייפלר העיף מבט בעיניו הטהורות על הכסף והפטיר: "זה לא כסף כשר, אני לא נוגע בכזה כסף", וחזר לתלמודו. הגראי"ש נדהם. המשפחה המקורבת לסבו היתה שולחת בכל שנה כסף למתנות לאביונים, ואף פעם לא נתקל בתגובה שכזו. הוא אסף את המעטפה אל חיקו בדממה, התקשר לחו"ל אל שולח המעטפה, ובחוסר נעימות סיפר לו כי המעטפה אינה יכולה להגיע ליעדה עקב סירוב הנמען, זה כסף לא כשר. הנדיב שמעבר לקו שתק. בעוד הגראי"ש מסתפק אם הוא פגוע או המום, אומר לו הגביר: "המתן רבע שעה ואני אסדר את העניין". כעבור שעה תמימה צלצל הטלפון בבית הסטייפלר, שיחת חוץ. הגראי"ש מיהר להרים, ועל הקו התורם מחו"ל. "עכשיו יהיה בסדר, לך תביא לרב את הכסף". באי ביתו של הקהלות יעקב ידעו כי לא כדאי להטריד את גדול הדור על דברים של מה-בכך. מוראו היה מוטל עליהם. אמנם הגראי"ש היה מקורב מאוד אל הסב הדגול ולאחר פטירתו אף כתב עליו את הספר המיוחד והנפלא "תולדות יעקב", ובכל זאת, זה היה סיכון להכניס שוב את הכסף אל הסב לאחר שדחהו בשתי ידיים.

"שמע נא אדוני", אמר הגראי"ש לבן שיחו, "אני מוכן להיכנס שוב אל חדרו של סבי ולהגיש לו שנית את הכסף, אך בתנאי שתספר לי לאחר מכן מה עשית בשעה האחרונה ואיך 'הכשרת' את הכסף". הגביר נענה בחיוב, והגראי"ש נכנס שוב אל הסב ואמר לו את אותן מילים שנאמרו על ידו לפני שעה: משפחה פלונית מחו"ל שלחה את הכסף כבכל שנה לחלקם לעניים בפורים.

הסטייפלר השיב "תמסור לו יישר כח", ומיהר להניח את הכסף במקום מוצנע. אחוז סקרנות חזר הגראי"ש אל שפופרת הטלפון, דיווח כי הכל עבר בשלום וביקש את התמורה: סיפור השתלשלות העניינים, איך הופכים תוך שעה כסף לא כשר לכסף ראוי והגון. "הסיפור מתחיל לפני פחות משנה", נאנח הגביר בתגובה. "אבי ז"ל נפטר לבית עולמו והשאיר אחריו ירושה של מיליונים רבים. אני ואחי החילונו לנסות לחלוק את הירושה, אך לא הצלחנו להגיע לעמק השווה עד שהתגלעה בינינו מריבה עמוקה שקרעה את משפחתנו לשנים. חודשים שכבר אינני מדבר עם אחי. "התקרב פורים" המשיך ההוא מעבר לקו, "ומאחר וכל שנה אנו שולחים ל'קהילות יעקב' כספי מתנות לאביונים, ואת אחי אינני יכול לשאול מאחר ואני ב'תענית דיבור' עמו, גמרתי בדעתי שאחי ודאי מסכים לשלוח גם השנה. לקחתי מכספי העיזבון המשותף עשרים אלף דולר ושלחתי בני-ברקה. "נראה", התחייך קולו של הגביר, "שסבך לא כל- כך הסכים עם 'פסק ההלכה' שלי, ומאחר וכך נאלצתי להתקשר אל אחי ואמרתי לו שאני מעוניין להשלים עמו, 'הכל יסתדר בעזרת השם' אמרתי לו, 'אבל תגיד לי קודם דבר אחד: אני יכול לשלוח 20.000 דולר לבני ברק כבכל שנה?' "
אחי נענה בחיוב, ואז התקשרתי אליך לדווח שהכסף הוכשר, ולספר לך איך דברי הסטייפלר השכינו שלום ביני לבין אחי".

וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:
מפורסמת שאלת הגמרא: וכי 'יראת שמיים' הוא דבר זוטר, עד כדי כך שהתורה מתארת את הבקשה ליראת שמיים 'כי אם…'? נוסיף להקשות: הרי בפסוק ישנן דרישות נוספות, לא רק יראה, אלא גם 'לאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך…' וזה כבר באמת דבר לא כל כך פשוט!?
אלא עפ"י דברי ה'אור החיים' נבין ששתי הקושיות הללו מתורצות אחת בחברתה. ישנן שתי דרגות בקיום רצונו של הבורא ית', המעולה שבהן היא ה'אהבה', ופחותה ממנה היא ה'יראה'. אינו דומה מי שעושה את מצוותיו כי הוא מפחד ממנו, למי שמקיים את רצונו כי הוא אוהב אותו בכל לבו ובכל נפשו. אם כן כלפי ה'אהבה', המעולה יותר, הרי ה'יראה' נחשבת פחותה ונחותה. ובכל זאת הדרך להגיע אל דרגת ה'אהבה' הגבוהה, היא ע"י ה'יראה'. רק מי שמתחילה יעבוד את בוראו מ'יראה', יגיע עי"ז גם ל'אהבה'. על פי זה, מתבאר הפסוק נפלאות, כי הוא פונה אל מי שבא לישא עליו את עול האלוקות, כלשונו של ה'אור החיים', ולו התורה אומרת: "וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל" כאשר אתה בתחילת הדרך, לא מבקשים ממך רק כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ '" ויראה זו אכן תגרום לך לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ '
אך דע לך שלמרות שאתה כבר הולך בכל דרכיו, עדיין לא הגעת אל התכלית, כי היראה היא רק פתח להיכנס אל שער האהבה, ועליך עדיין להגיע 'לְ אַ הֲ בָ ה אֹתֹו', ורק אחר שיהיו בך את שתי הדרגות, יראה ואהבה, אז אכן תגיע אל השלמות: וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ

נמצא שדרגת ה'יראה' היא אכן זוטרה כלפי דרגת ה'אהבה' שהיא השלמות המתבקשת, אך כלפי האדם העמל עדיין להשיגה, אף היראה אינה קלה כלל וכלל.
עפי"ז מבאר ה'אור החיים' את המו"מ בגמ', בתחילה שאלה: 'וכי יראת שמיים מלתא זוטרתי היא ?' כי בערך משיגיה, האדם העמל להשיגה, היא אכן מדה גדולה מאוד
. והגמ' מתרצת 'אין לגבי משה רבינו מילתא זוטרתי היא', כי בערך מי שכבר השיג את הדרגות, כמשה רבינו, הרי ה'יראה' פחותה מה'אהבה'. ושני המצבים הללו, העמל ומי שכבר השיג, מתוארים היטב במשל שהגמ' מביאה: 'משל לאדם שמבקשים הימנו כלי גדול ויש לו, דומה עליו ככלי קטן, קטן ואין לו, דומה עליו ככלי גדול': ה'יראה' באמת היא כלי קטן, אך היא נדמית ככלי קטן רק למי שיש לו כבר יראה ואהבה, אולם כלפי העמל, שעדיין לא השיג הדרגות, הרי גם ה'יראה' נדמית ככלי גדול.
שלוש עשרה פעמים נצטוינו בתורה על מצות אהבת השם. אחת מהן מופיעה בפרשתינו: " וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ " מצוה זו היא אחת המצוות החשובות, היסודיות והבסיסיות בהן מחוייב כל יהודי ויהודי, ואין לה גבול או זמן, בכל תנאי ומצב שיהיה. לדעת ה'חינוך'[בהקדמת ספרו] מצוה זו היא אחת משש המצוות החיוביות המוטלות על האדם באופן תמידי כל ימי חייו, ותוקף חיובה אינו פוסק מעליו אף לא לרגע אחד. בפרשה הקודמת [ו, ה] כותבת התורה בפירוט עד היכן אמורה להגיע אהבה זו:
הרב אברמסקי אמר : "אנחנו אומרים פעמיים בכל יום: 'ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך', וחז"ל דורשים: 'בכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך'. מכאן שצריך להגיע לכזו דרגה של אהבת השם, שנהיה מוכנים באמת ובתמים למסור את הנפש למען שמו יתברך
כשאדם מוכן להפסיד לכאורה כסף או כל דבר אחר שמגיע שעת הניסיון שלא דיבר עם אחי יותר משנה אבל לכבוד ה' יתברך הוריד מכבודו אכן כאן מתגלה אהבת ה' . .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי"ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב שליט"א
הישיבה הגדולה תל ציון

ישראל הודיעה היום (שישי) על כינון יחסים רשמי עם ניואה, אחת המדינות הזעירות בעולם שמונה כ-1,935 תושבים וממוקמת על אי בגודל של כ-260 קמ"ר בדרום האוקיינוס השקט – לא רחוק מניו זילנד.

ניואה, שממוקמת על אי שנוצר לאחר התפרצות לבה במהלך פעילות געשית באוקיינוס, אינה חברה באו"ם, אך משתתפת בכמה ארגונים בין-לאומיים, בעיקר באזור אסיה והאוקיינוס השקט – ואף הביעה בהם תמיכה בישראל בכמה מקרה. היא מקיימת יחסים דיפלומטים עם כ-20 מדינות, בהם סין, יפן, אוסטרליה, הודו, הפיליפינים וצ'ילה.

שגריר ישראל לניו זילנד, רן יעקבי, הגיע אתמול לאי ויקיים היום קבלת פנים לכבוד 75 שנה לעצמאות ישראל. במהלך הטקס יוכרז על כינון היחסים בין שתי המדינות. התחממות היחסים ועליית המדרגה הדיפלומטית היא חלק מהמאמץ הישראלי לחזק את הקשרים עם מדינות הפסיפיק, ורק לאחרונה פפואה ניו גיני ופיג'י על כוונתן לפתוח שגרירויות בישראל בחודשים הקרובים.

היום (שישי) דיווחו הנוסעים על עומסים כבדים וחריגים בעמדת איסוף הכבודה בנתב"ג. לטענת הנוסעים הזועמים, המזוודות התעכבו במשך יותר משעתיים – וחלקם אף עדיין ממתינים. טיסות רבות מהשעה 12:00 עדיין לא המריאו, ביניהן גם טיסות אל על.

נוסעים מנסים להגיע למזוודות שלהם לבד ולא מוכנים לחכות לעובדים יותר. חלקם נמצאים בשטח האווירי, המשטרה מבקשת מהם להיכנס חזרה לטרמינל והם מסרבים.

הסיבה לעיכובים היא ככל הנראה השילוב בין לוח הטיסות העמוס למחסור בכוח אדם שיפרוק את הכבודה מהמטוסים.

מדוברות רשות שדות התעופה נמסר כי אכן ישנו "עיכוב זמני בפריקה והעמסת מזוודות". עוד ציינו כי "הנושא בטיפול וצפוי להיפתר בזמן הקרוב". בוועד עובדי רשות שדות התעופה מאשרים כי המחסור בעובדים וכוח אדם הוא הגורם לעומס. 

ראש הממשלה היווני קיראקוס מיסטוטאקיס הכריז השבוע שתיירים ששהו ברודוס בזמן שרפות הענק בעיר יוכלו לקבל בה חופשה בת שבוע בשנה הבאה. .

הוא הסביר שהוא מכיר באי הנוחות שהייתה לשוהים ברודוס במהלך חודש אוגוסט, לאחר ש-20 אלף איש פונו משם, כך לפי פרסום ראשון בחדשות 12.

מיסטוטאקיס אמר שרק 15% מרודוס הושפעו מהשרפות והמצב כעת חזר לקדמותו, אבל "הרשויות מבינות שזה גרם לאי נוחות מסוימת למבקרים".

לדבריו, ממשלת יוון תשתף פעולה במהלך עם הרשויות המקומיות ותציע את החופשה האלטרנטיבית במהלך האביב או הסתיו הבא. עם זאת, עדיין לא ברור איך ההצעה תתבצע בפועל – ואם תכלול טיסות או לא.

פועל בניין כבן 45 נהרג היום (שישי), בנסיבות טרגיות לאחר שנפל מגובה של 4 קומות בעיר נצרת.

בסביבות השעה 10:30 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב גלבוע, על פועל שנפל מגובה רב במהלך עבודתו בבית בשיפוצים בנצרת. חובשים ופראמדיקים של מד"א שהגיעו לזירה נאלצו לקבוע את מותו במקום.

פראמדיק מד"א מיחידת האופנועים של מד"א רון טוגר סיפר: "ראינו את הפועל שוכב בסמוך לבניין כשהוא מחוסר הכרה ללא דופק וללא נשימה וסובל מחבלה רב מערכתית. ביצענו בדיקות רפואיות אבל הפציעה שלו הייתה קריטית ונאלצנו לקבוע את מותו".

מארגון המנופאים נמסר בתגובה למות הפועל בנצרת: "אתרי הבנייה בישראל הפכו למלכודת מוות. הגיע הזמן שפועלי הבניה באשר הם יפסיקו להיות בשר תותחים. דם הפועלים אינו הפקר. על המדינה לקחת אחריות על מי ששוקדים על פיתוח הארץ ולהתחיל לייצר פתרונות".

מהשעה 17.30 ייחסמו הרחובות הבאים לתנועת כלי רכב:

רחוב קפלן ייחסם מרחוב אבן גבירול עד דרך מנחם בגין לשני הכיוונים.

צומת קפלן דרך מנחם בגין ייחסם לצפון ולדרום (כולל השיקועים).

רמפות גשר השלום ייסגרו לצפון ולדרום (לא תהיה אפשרות לרדת לכביש 20).

צומת יגאל אלון – השלום ייחסם למערב.

ייחסם צומת יגאל אלון- תוצרת הארץ (כלי הרכב יופנו לרחוב תוצרת הארץ).

ייחסם צומת השלום- תוצרת הארץ (כלי הרכב יופנו מזרחה).

צומת השלום – עליית הנוער ייחסם למזרח.

צומת יגאל אלון – השלום ייחסם לדרום.

צומת יגאל אלון – תובל ייחסם לצפון.

צומת יצחק שדה – המסגר ייחסם לצפון.

לא תתאפשר יציאה מרחוב בן אביגדור לרחוב המסגר.

ייחסמו הרחובות יגאל אלון לכיוון עמינדב, קרמניצקי, תובל, ויקי שירן והיציאה מתחנת הדלק (התנועה תתאפשר מרחוב הסוללים).

בימים האחרונים מתנהלים מאבקים אלימים ועזים בחבל אמהרה שבאתיופיה, ולפי כלי התקשורת המקומיים מאות בני אדם נהרגו עד כה. במשרד החוץ מזהירים: "לאור מספר התנגשויות אלימות שאירעו בימים האחרונים במחוז גונדר בין קבוצות מקומיות חמושות לכוחות הבטחון הפדרליים, נחסמו הדרכים לגונדר וממנה ואף שדה התעופה בגונדר סגור.

ישראלים השוהים במחוז גונדר, וולו וג'וג'ם מתבקשים להישאר בבתים, לדאוג לזמינותם בטלפונים הניידים, לנקוט באמצעי זהירות מירביים וליצור קשר ולעדכן אודות מצבם באמצעות שגרירות ישראל באדיס או באמצעות חדר המצב של משרד החוץ.

כמו כן, מומלץ להימנע מנסיעה למחוז אמהרה ולערים שכנות במחוז.

ישראלים המתכננים לצאת לאתיופיה בכלל ולאזורים שציינו לעיל בפרט בעת הקרובה, מתבקשים לשקול הגעתם ולהתעדכן באמצעות התקשורת ואתר משרד החוץ טרם היציאה למקום עד להתבהרות המצב".

כתב התחקירים של כאן 11 העיתונאי אוריה אלקיים פרסם הבוקר פוסט מרגש בו הוא מתאר כיצד לקח ברכבו את ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו מביתו לישיבת סלבודקה הסמוכה להתפלל תפילת שחרית.

"הייתי הנהג של גדול הדור מעשה שהיה כך היה: הלילה ישנתי שלוש שעות בלבד ואולי אפילו פחות. ואם לא די בכך, העברתי אותן באוטו בחניון תת קרקעי בשוק הפשפשים. חתונה של חבר ביפו שאבה אותי עד השעות הקטנות והיה ברור שבמצבי אסור לי לנהוג. מקסימום להפעיל מזגן ולקחת את המושב לאחור.

בחמש בבוקר קמתי כמו חדש. בתום דקת התאוששות ובירור היכן אני ולמה אני בלבוש מחויט, הנעתי את הרכב לכיוון בני ברק. בן דוד שלי אביתר מתגורר שם והודעתי לו אמש שאבוא לישון אצלו. מה זה משנה מתי. לפני שפניתי להשלים שעות שינה, חיפשתי מניין לתפילת שחרית. מצאתי אלף אך הסתפקתי באחד.

כשהסתיימה התפילה הנעתי את הרכב שוב וכמה רגעים לאחר מכן כבר חניתי ליד הבית של אביתר. העיניים היו כבדות מאד והייתי חייב לישון. בדיוק אז ניגש אליי משום מקום צעיר חרדי וסיפר שקרתה להם תקלה. מה קרה, שאלתי.

הוא הסביר שהנהג שמסיע את הרב לבית הכנסת לא יכול להגיע הבוקר. בזהירות הוא בירר איתי אם אוכל להחליף את הנהג. "הרב מבוגר מאד ואי אפשר שיילך ברגל".

"בשמחה" עניתי ושכחתי פתאום שאני מוכרח לקרוס על איזו מיטה. מיד סרקתי את הרכב והעייפות עברה הסבה לראשיתו של אירוע מוחי. האוטו מבולגן. כל כך מבולגן שאנשי מס רכוש שיבחנו אותו, יפסקו מיד שנפלה עליו קטיושה ושאני זכאי לפיצויים מוגדלים. לא נעים. לא נעים בכלל. איך הגעתי למצב הזה. מביש.

"כמה זמן יש לי?" שאלתי. "שבע דקות" הוא ענה. הו. אוי ואבוי. כמו חרגול ניתרתי ממקום למקום כדי למתן את הקטסטרופה. תוך כדי ניסיתי לברר עם האברך מי הרב המבוגר שאזכה להסיע "הרב דב לנדו", הוא לחש. קפאתי ומיד השתעלתי. ואז הכחלתי מעט. והרבה. החרדים כאן יבינו מה אני אומר. אסביר לכל מי שלא:

הרב לנדו, בן 93, הוא ראש ישיבת סלבודקה וגדול הדור הליטאי שירש בטבעיות את מקומו של הרב אדלשטיין זצ"ל. הוא ולא אחר צפוי בעוד דקות אחדות לשבת לידי בטויוטה יאריס החבוטה שלי שלא ראתה מיקס של מים וסבון די הרבה זמן. אוי לבושה. אוי להתרגשות.

הסדרתי נשימה. המעמד מחייב. המרחק בין בית הרב לנדו לישיבת סלבודקה הוא מאה מטרים. התפקיד שלי היה להביא אותו מנקודה לנקודה ביעילות שיא ובלי תקלות. לצורך כך התבקשתי לערוך סיור מקדים.

"הנה, כאן קח ימינה, עלה את העלייה. הנה, הנה. כנס אל המבנה דרך הקשת. אפשר, אל תדאג. אפשר. סמוך עליי. סע עוד קצת. עוד. יופי. עכשיו נלך לבית של הרב ונחכה לו". גם בסמיכות לבית דאגתי שהרכב יהיה נגיש. חשוב שדלת הרכב תהיה קרובה לדלת הבית ככל האפשר.

בשעה 07:26 יצא הרב מביתו כשהוא עטור תפילין. הרב לנדו פסע באיטיות אל הרכב ואני נאלמתי דום. אפילו הרוח שפרצה אל הרכב מבעד לדלת הפתוחה נשבה על פניי אחרת. הבנתי שאני בשיאו של אירוע לא שגרתי. התרכזתי בכל רגע. אסור לפספס דבר. הרב לנדו נכנס אל הרכב והודה לי. הנהנתי או גמגמתי משהו, ופתחתי בנסיעה איטית.

הנסיעה ארכה דקה וכל מה שחשבתי עליו היה: אוריה, אסור לך לעשות תאונה כי לא שייך. הגענו. לפני שירד הרב מהרכב הוא הודה לי פעם נוספת. הוא פסע לבית המדרש, וצעדיו הכבדים נשמעו היטב ברחבה של ישיבת סלבודקה. קולות נעימים לאללה. ואיזה כיף שנרדמתי באוטו."

ברקע המלחמה העיקשת בין רוסיה לאוקראינה וסירובה של ממשלת ישראל לדאוג לאספקת אמל"ח לאוקראינים, שגרירות אוקראינה בישראל כותבת הבוקר:" הקהילה היהודית באודסה ממשיכה לספוג מכות משמעותיות ממתקפות הרוסים – איפה הדאגה של ממשלת ישראל לקהילות שלה?"

"כמו כל אזרחי העיר, גם הקהילה היהודית סובלת רבות מהפגיעות החוזרות ונשנות והתשתיות שלה ניזוקות. ראשי הקהילה ממשיכים להוביל אותה באומץ רב בתקופה קשה זאת, מתוך ידיעה שהחינוך של ילדיהם והקניית ערכי הקהילה לא יכולים להיפגע בעקבות המצב."

רב הקהילה היהודית באודסה, הרב אברהם וולף, שולח מסר מלא תקווה ומדאיג כאחד: "מול התקפות בלתי פוסקות, החוסן והאחדות של הקהילה היהודית שלנו באודסה עומדים כמגדלור של תקווה. בין ההריסות והפחד, אנו ממשיכים לבצר את מוסדותינו, להזין את עמנו ולחנך את הנוער שלנו. אנחנו יודעים שבתקופות משבר כאלה, אנחנו לא רק שורדים אלא נושאי תקווה והמשכיות". אנחנו קוראים לממשלת ישראל להתעורר ולסייע – אל תתעלמו מהקהילה שלכם!"

נאיב בוקלה הודיע אמש על מבצע למעצר חשודים נוספים בחברות בארגוני הפשע, עם מצור מסיבי של אלפי לוחמי כוחות ביטחון על אזור כפרי בלב המדינה.

לא פחות מ-8,000 לוחמים – 7,000 חיילים ו-1,000 שוטרים, פתחו במבצע נרחב במחוז קבאניאס, אזור שידוע בעיקר בשל הפעילות החקלאית שבו. בכלי תקשורת מקומיים פורסמו תמונות ותיעודים של רכבי צבא ומשאיות עמוסות בלוחמים מגיעות לאזור.

אסטרטגיות האבטחה שלנו פירקו כנופיות, ואילצו אותן לנדוד ממרכזים עירוניים גדולים כדי להסתתר באזורים הכפריים של ארצנו, מחוץ לבית הגידול הטבעי שלהם. בשבועות האחרונים זיהינו כמה קבוצות של חברי כנופיות שמסתתרות במחלקת הקבנאס, אז החלטנו לסגור אותה לחלוטין.

8,000 איש, כולל משטרה וצבא, חסמו יותר מ-1,000 קמ"ר. אף חבר כנופיה לא יוכל לעזוב, בזמן שצוותי החילוץ שלנו מופקדים על הרחקתם ממקומות המסתור שלהם. לאוכלוסייה הכנה, למבקרים ולתיירים אין מה לחשוש. האבטחה מובטחת.