בית המשפט העליון הוציא צו מוחלט וקבע פה-אחד כי "על שר המשפטים לממש את חובתו לפרסם ברשומות את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון תוך 14 יום ממועד מתן פסק הדין, ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא". בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון על-ידי הוועדה, נקבע כי אין עילה להתערב בה בעת הזאת.
מאז חודש אוקטובר 2023 לא מכהן נשיא במינוי קבע בבית המשפט העליון, ובית משפט זה פועל בהרכב חסר של שני שופטים, לאחר פרישתן מכס השיפוט של נשיאת בית המשפט העליון א' חיות ושופטת בית המשפט העליון ענת ברון. מזה תקופה ארוכה ששר המשפטים יריב לוין מסרב לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא ושופטים לבית משפט זה. על רקע זה הוגשה עתירה לבג"ץ שיורה לשר להפעיל את סמכותו האמורה ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא ושופטים לבית המשפט העליון.
לב המחלוקת בין הצדדים הוא השאלה אם השר חייב לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון. לטענת העותרים והיועצת המשפטית לממשלה, כאשר מתפנה משרת הנשיא כאמור, השר מחויב לכנס "במהירות הראויה" את הוועדה לצורך בחירת נשיא חדש; לגישתן, "השר הפר בענייננו את חובתו". מנגד, השר טוען כי גם כאשר מתפנה משרת נשיא בית המשפט העליון, מוקנה לשר שיקול דעת אם יש למנות נשיא חדש וכי מדיניות השר היא שאין למנות נשיא כאמור, אלא לאחר השגת הסכמה רחבה בוועדה למינוי זה.
על אף שמדובר בניגוד עניינים מובהק של שופטי העליון, בג"ץ לא פסל את עצמו מלדון ושלושת השופטים קבעו כי על שר המשפטים לכנס במהירות את הוועדה, כדי למנות נשיא לעליון. חוות הדעת העיקרית נכתבה על-ידי השופטת וילנר, שהדגישה בראשית הדברים כי בנוגע לבחירת נשיא בית המשפט העליון על-ידי הוועדה חל ההסדר הקבוע ולפיו לצורך בחירתו כאמור נדרש רוב רגיל בוועדה. השופטת וילנר ציינה בפסק דינה, כי אמנם מסור לשר שיקול דעת בשאלה מתי יש לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון וכי השר רשאי להביא בחשבון את השקפתו בדבר הגעה להסכמה רחבה ביחס למינוי. הודגש כי לנוכח האמור; ואף על פי שבמשך למעלה משנה נמנע השר מכינוס הוועדה לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון, ולא מכהן בו נשיא במינוי קבע מיום 16.10.2023 – במסגרת הדיון בעתירה דנן כיבד בית המשפט את שיקול דעתו של השר, ואת ניסיונו להביא למינוי נשיא בית המשפט העליון על בסיס הסכמה רחבה בוועדה. בשל כך, ולנוכח רגישות הסוגיה, במשך פרק זמן משמעותי נמנע בית המשפט מהכרעה בעתירה ומהתערבות בשיקול דעתו של השר באשר להפעלת סמכותו הנדונה.
ואולם, הודגש כי "מטיעוני השר עולה שמדיניותו היא שאין למנות נשיא לבית המשפט העליון כל עוד לא מושגת הסכמה רחבה ביחס למינוי; וכי דומה שמבחינת השר, אין מניעה שלא ייבחר נשיא לבית משפט זה במשך פרק זמן בלתי מוגבל". השופטת וילנר קבעה כי "משמעות מדיניות זו היא הענקת משקל בלעדי ומוחלט לשיקול שעניינו הגעה להסכמה רחבה ביחס למינוי, ואי-הענקת כל משקל לתכלית העיקרית של החקיקה הרלוונטית – מניעת מצב שבו אין נשיא קבוע לבית המשפט העליון, בהתקיים התנאים הנדרשים למינוי לפי החוק; כמו גם אי-הענקת כל משקל לפגיעות ולנזקים הכבדים אשר נגרמים לבית המשפט העליון, לרשות השופטת ולמערכת אכיפת החוק, בשל אי-מינוי נשיא כאמור. נקבע כי הלכה למעשה, מדיניות זו משנה את המנגנון הקבוע בחוק לבחירת נשיא בית המשפט העליון, וחורגת מהוראות הדין. הודגש כי לנוכח כל האמור, הרי שלמרות רגישותה הרבה של הסוגיה, ושאיפת בית המשפט להביא לסיומה ללא צורך בהכרעה שיפוטית, בנסיבות האמורות לא נותרה ברירה אלא להכריע בה לגופה ולקבוע כי מדיניות השר מנוגדת לדין ואינה יכולה לעמוד".
השופטת וילנר הוסיפה בטענה מגוחכת במיוחד כי אין לקבל את טענת השר, שלפיה שופטי בית משפט זה מצויים בניגוד עניינים בכל הנוגע לדיון בעתירה. הנימוק לכך הוא ש-"האינטרס שימונה נשיא בית המשפט העליון, אשר משמש גם כראש הרשות השופטת, אינו אינטרס פרטי של בית משפט זה, של שופטיו או של מי מהם, אלא אינטרס של הציבור כולו, בשים לב לחיוניות מינוי נשיא כאמור לתפקודן התקין של הרשות השופטת ושל מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל. צוין, כי העניין של שופטים בכך שייבחר נשיא לבית המשפט העליון הוא עניין ציבורי אשר נובע מתפקידם וקשור אליו, וממילא אינו מהסוג שמקים ניגוד עניינים אישי אסור".
השופטת וילנר ציינה כי לנוכח כל האמור, הרי שבחלוף למעלה משנה, שבה נמנע השר מכינוס הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון; משהתברר כי אין מניעה מבחינתו שלא ימונה נשיא כאמור במשך זמן בלתי מוגבל; וכי מדיניותו אינה מייחסת כל משקל לתכלית החקיקה הרלוונטית – בנקודת הזמן הנוכחית אין מנוס מקביעה כי מדיניות השר מנוגדת לדין, וכי על השר לממש את חובתו ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון. לנוכח האמור, נקבע כי יש להוציא צו מוחלט, כמפורט בראשית הדברים.
בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון על-ידי הוועדה, נקבע כי בהינתן שהחוק דורש רוב מיוחד לצורך בחירתם, הרי שמדיניות השר, שלפיה יש לבחור שופטים כאמור על-יסוד הסכמה רחבה בוועדה, אינה מתעלמת ממטרת החקיקה הרלוונטית, ועל כן אין עילה להתערב בה בעת הזאת. עם זאת, הודגש כי חזקה על חברי הוועדה כולם, שינקטו בכל צעד אפשרי על מנת לקדם את הליך בחירתם של שופטים חדשים לבית המשפט העליון בהתאם לאמור בחוק.
לפסק הדין של וילנר, הצטרפו גם שופטים שנחשבים לשמרנים, אשר מונו בידי שרת המשפטים לשעבר איילת שקד: השופט אלכס שטיין והשופט עופר גרוסקופף, שצפוי להתמנות בשנת 2035 לנשיא העליון, אם לא תבוטל שיטת הסניוריטי.
