חודש: ספטמבר 2024

שרת החוץ הגרמנית, אנאלנה ברבוק, הגיבה בחריפות לאירוע הירי שהתרחש בסמוך לקונסוליה הישראלית במינכן. האירוע, שהתרחש ליד מרכז הנצחה לקורבנות הנאצים, זכה לגינוי נחרץ מצד השרה במהלך ביקורה בישראל.

ברבוק הדגישה את הסמליות הטראגית של האירוע, שהתרחש ביום השנה לרצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972. היא ציינה כי זהו "רגע נורא" עבור גרמניה, במיוחד לאור ההקשר ההיסטורי.

בשיחותיה עם שר החוץ הישראלי, ישראל כ"ץ, הביעה ברבוק סולידריות עמוקה עם ישראל. היא הדגישה את מחויבותה של גרמניה למאבק באנטישמיות, אותה היא מתארת כ"נוגעת בלב החברה" הגרמנית. השרה הגרמנית הודתה לממשלת ישראל על שיתוף הפעולה במאבק המשותף נגד האנטישמיות.

בהתפתחות משמעותית בתיק 2000, שבו נאשם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס בעבירת שוחד, דווח הבוקר (שישי) על שינוי בצוות ההגנה המשפטית. על פי הדיווח בחדשות 13, מוזס החליף את עורכות הדין נוית נגב ואיריס סבאג בעורכת הדין שרון קליינמן.

קליינמן, רעייתו של עו"ד אילן סופר שייצג את עד המדינה ניר חפץ, תיקח על עצמה את ייצוגו של מוזס בשלב ההגנה הקרב. שינוי זה בייצוג המשפטי מגיע בנקודה קריטית של המשפט, כאשר ההגנה מתכוננת להציג את טיעוניה.

במקביל, נחשפו פרטים נוספים מעדותו של שר המשפטים יריב לוין בתיק, שהתקיימה בחודש מאי. לוין העיד כי לא היה מודע למערכת היחסים בין נתניהו למוזס עד לפרסומים בתקשורת. הוא תיאר את יחסו של נתניהו ל"ידיעות אחרונות" כלא חיובי, וציין את הביקורת של נתניהו על קשרים עם העיתון.

לוין הוסיף כי מוזס היה מוטרד במיוחד מסוגיית "ישראל היום", וטען כי העיתון מהווה איום על "ידיעות אחרונות". השר ציין כי הבין את טענותיו של מוזס לגבי חוסר ההוגנות בתחרות מול "ישראל היום", אותו תיאר מוזס כ"שופר של הליכוד". עדותו של לוין מספקת תובנות נוספות על מורכבות היחסים בין התקשורת לפוליטיקה, נושא מרכזי בתיק 2000.

העיתונאי קלמן ליבסקינד פרסם טור ביקורתי ב"מעריב" תחת הכותרת "את מי אתם שונאים יותר, את סינוואר או את נתניהו". בטור זה, ליבסקינד מעלה שאלות נוקבות לגבי מוקד המחאה הנוכחית נגד ממשלת נתניהו.

ליבסקינד טוען: "במציאות נורמלית, אופוזיציה ישראלית פטריוטית הייתה דורשת לגבות מרצועת עזה מחיר כזה שיוציא לאוחז הנשק הבא את החשק לכוון אותו אל ראש של יהודי". הוא מביע תמיהה על היעדר תמיכה בארגונים כמו "צו 9", הפועלים נגד הכנסת סיוע הומניטרי לעזה.

העיתונאי מוסיף: "איך זה שכאשר האמריקאים הטילו סנקציות על מייסדת הארגון, לא נמצא מישהו מכל המוני המוחים השבוע שיצא לעזרתה? איך לא היה איש שהבהיר ש'לעשות הכל' כדי להחזיר את החטופים זה לא רק לתקוף את נתניהו, אלא גם, נגיד, להפריע להכנסת אספקה לעזה?"

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, פנה היום (שישי) במכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, בדרישה להרחיב את מטרות המלחמה. בן גביר מבקש לכלול את הכרעת חמאס וארגוני טרור נוספים ביהודה ושומרון כחלק מיעדי הלחימה הרשמיים.

במכתבו, מתייחס בן גביר לאירועי 7 באוקטובר ולמצב הביטחוני הנוכחי. הוא כותב: "טבח השבעה באוקטובר יצא לפועל בעקבות קונספציה חמורה, שבעקבותיה אנו מצויים כיום במלחמה במספר חזיתות, כאשר אחת מהן היא יהודה ושומרון."

השר מביע דאגה מהמצב ביהודה ושומרון, באומרו: "אולם למרבה הצער, בחזית זו הקונספציה עדיין קיימת כמעט במלואה, תנועת תושבי הרש"פ מתאפשרת בצירים באופן חופשי, וארגוני הטרור מצויים בהליכי התעצמות משמעותיים." הוא מצביע על עלייה בניסיונות פיגוע ומזכיר את הפיגוע במעבר תרקומיא, בו נרצחו שלושה שוטרים ישראלים.

בסיום מכתבו, בן גביר מבקש: "לקבל בישיבת הקבינט הקרובה החלטה עקרונית וקריטית, לה יהיה צורך לתת ביטוי בכלים אופרטיביים מידיים, לפיה הכרעת חמאס ויתר ארגוני הטרור ביהודה ושומרון תוכלל במטרות המלחמה."

בעקבות החרפת המחאה להשבת החטופים, משפחות מכיכר החטופים הסבירו את החלטתן להתאחד עם ההפגנה מול שער בגין בתל אביב. עידית, אמו של החטוף אלון אהל, הדגישה את הצורך באחדות ובהגברת הלחץ על מקבלי ההחלטות.

עידית ביטאה תסכול עמוק מהתנהלות הממשלה, באומרה: "העם צריך לדעת שעברנו את הקו האדום. ראש הממשלה שלנו לא עושה מספיק". היא הדגישה כי הנושא אינו פוליטי אלא עניין של דחיפות להצלת חיי אדם, כולל החיילים הנלחמים בעזה.

שרון שרעבי, שאחיו נחטפו ואחד מהם נרצח, הסביר כי רצח ששת החטופים האחרונים הוביל להתעוררות ציבורית. הוא הדגיש את חשיבות קדושת החיים מעל כל שיקול אחר, אך הביע הסתייגות מהשתלבות ארגוני מחאה פוליטיים בהפגנות.

שרעבי הוסיף כי למרות הביקורת על ראש הממשלה נתניהו, יש להיזהר מאמירות פוליטיות קיצוניות. הוא קרא לבוחרי הימין להצטרף למחאה, באומרו: "מה שיזיז את העמדה של נתניהו זה הבייס שלו". דבריו משקפים את המורכבות של המאבק, המשלב דאגה אנושית עמוקה עם שיקולים פוליטיים רגישים.

בשעות הבוקר המוקדמות של היום אירע אירוע אלים בכפר הממוקם מזרחית לדיר דבואן, צפונית לרמאללה. על פי דיווחים מגורמי ביטחון, קבוצת מתנחלים הגיעה לכפר סמוך לשעה 06:00 בבוקר.

במהלך האירוע, המתנחלים לכאורה שרפו שני כלי רכב השייכים לתושבי הכפר. בנוסף לנזק הפיזי, הם ריססו כתובות נקמה על מבנים בכפר. פעולות אלו מעידות על מניע לאומני מאחורי התקיפה.

אירוע זה מצטרף לשורה של מקרי אלימות דומים באזור יהודה ושומרון, ומעלה שאלות לגבי המתיחות הגוברת בין מתנחלים לתושבים פלסטינים. הרשויות טרם מסרו פרטים נוספים לגבי זהות המעורבים או אם ננקטו צעדים לאיתורם.

יו"ר הנהגת ההורים, מירום שיף, פנה בקריאה דחופה לראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות המשבר המתמשך במערכת החינוך. הפנייה באה על רקע שביתת ארגון המורים, המשבשת את הלימודים ומעוררת דאגה בקרב הורים ותלמידים.

שיף הדגיש בפנייתו את חומרת המצב ואת הצורך בהתערבות מיידית מצד ראש הממשלה. בדבריו, הוא קרא לנתניהו: "עליך לשים את כל כובד משקלך לסיום הסכסוך לאלתר, הפקרת דור הילדים הזה היא הפקרת עתיד מדינת ישראל".

אמירה זו משקפת את החשש העמוק בקרב ההורים מההשלכות ארוכות הטווח של השביתה על איכות החינוך ועל עתידם של התלמידים. הפנייה מדגישה את תפקידו המרכזי של ראש הממשלה בפתרון המשבר ומרמזת על ציפייה לפעולה מהירה ונחושה מצדו.

תא"ל (מיל') אביגדור קהלני התייחס היום (שישי) לסוגיית ציר פילדלפי, מדגיש את חשיבותו הקריטית לביטחון ישראל. בראיון ל-103FM, קהלני הביע את עמדתו הנחרצת בנוגע לשליטה הישראלית בציר.

קהלני טען כי השתלטות על ציר פילדלפי הייתה צריכה להיות הצעד הראשון במבצע בעזה: "ציר פילדלפי הוא חשוב מאוד למדינת ישראל ולעתידה. לתפיסתי ציר פילדלפי היה הדבר הראשון שצריך לעשות כדי לעצור את התחמושת." הוא הביע ביקורת על התנהלות מצרים, באומרו: "בתהליך של זמן המצרים בגדו בנו. יש להם חוזה אתנו והם אפשרו להכניס לציר פילדלפי משאיות וטריילרים, וכמויות תחמושת שיש ברצועת עזה יותר ממדינה אירופאית ממוצעת."

בהתייחסו לאפשרות של נוכחות כוח רב-לאומי בציר, קהלני הביע ספקנות: "אני לא מאמין בכוח רב לאומי, ומישהו צריך לתת ביטחון. מדינת ישראל צריכה להתעקש על עתיד המדינה, על עתיד תושביה, אחרת נאבד עוד חלק ממנה." הוא הזהיר מפני התוצאות האפשריות של נסיגה מהציר: "אם נצא מפילדלפי בתוך שנה, יהיו 4000 כטב"מים ברצועת עזה. בתוך חצי שנה הם יירו לנגב, ואנשי הנגב ירוצו לכיוון תל אביב."

דבריו של קהלני משקפים את המורכבות של הסוגיה הביטחונית באזור ואת הדילמות העומדות בפני מקבלי ההחלטות בישראל בנוגע לעתיד הנוכחות הצבאית בגבול עזה-מצרים.

התובע הכללי בזלצבורג אישר היוםכי החשוד בפיגוע הירי במרכז התיעוד הנאצי במינכן אתמול, היה נתון לחקירה פלילית בעבר. החקירה, שהתנהלה נגד הצעיר בן ה-18 מאזור פלאכגאו, הסתיימה באפריל 2023 ללא הגשת כתב אישום בשל חוסר ראיות.

לפי הודעת התביעה, החקירה התמקדה באירועים שהתרחשו בין השנים 2021 ל-2023. החשוד נחשד באיום על תלמידים אחרים, תקיפה גופנית, התעניינות בהוראות לבניית פצצות, והשתתפות בארגון טרור באמצעות יצירת סרטונים של סצנות אלימות אסלאמיסטיות במשחק מחשב מקוון.

במסגרת החקירה, בוצע חיפוש בביתו של החשוד בהיתר בית המשפט. במהלך החיפוש נתפסו מספר התקני אחסון דיגיטליים, כולל טלפון נייד ומחשב נייח. בבדיקת הטלפון לא נמצא מידע רלוונטי. במחשב הנייח נמצאו שלושה סרטונים שהחשוד, שהיה אז בן 14, צילם בעצמו ב-2021. הסרטונים הציגו סצנות ממשחק מחשב עם תכנים אסלאמיסטיים. רק באחד מהסרטונים נראו סמלים של ארגון הטרור "החזית אל-נוסרה לאנשי הלבנט", הידוע גם בשם "היאת תחריר א-שאם".

החוקרים לא הצליחו להוכיח שהחשוד העביר את הסרטונים לאחרים או השתמש בהם למטרות תעמולה. התובעים קבעו כי עצם המשחק במשחק מחשב או שחזור סצנות אלימות אסלאמיסטיות לא היו מספיקים להוכחת כוונה פלילית, ולכן לא התקיימו יסודות העבירה של השתתפות בארגון טרור.

יתר על כן, החקירה לא העלתה ראיות לכך שהחשוד היה מעורב בחוגים אסלאמיים קיצוניים או חי חיים דתיים במיוחד. להיפך, החקירה העלתה כי מדובר בנער עם מעט מאוד קשרים חברתיים. חקירת תלמידים אחרים לא העלתה ממצאים נוספים שתמכו בחשדות.

בחיפוש בביתו לא נמצאו חפצים או נתונים נוספים הקשורים לדאעש, וכן לא נמצאו תכניות, הוראות או חומרי נפץ לבניית פצצות. לפיכך, לא ניתן היה להוכיח כוונה פלילית גם בנוגע לחשדות אלה.

מכיוון שלא ניתן היה להוכיח את החשדות נגד החשוד על בסיס תוצאות החקירה, התיק נסגר ב-23 באפריל 2023.

אירוע הירי אתמול במינכן, בו נהרג החשוד מירי המשטרה, מעלה שאלות לגבי האפקטיביות של מערכות אכיפת החוק והמודיעין בזיהוי ומניעת איומים פוטנציאליים. העובדה שהחשוד היה נתון לחקירה בעבר, אך לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין, מדגישה את המורכבות והאתגרים בטיפול במקרים כאלה.

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הגישה אתמול (ה') לבג"ץ את עמדתה בנוגע לבקשה לצו ביניים נגד החלטת הממשלה על שינוי הליך מינוי נציב שירות המדינה. בתגובה חריפה טוענת היועמ"שית כי החלטת הממשלה פסולה מיסודה ומהווה "מהלך משמעותי של הפיכת השירות הציבורי המקצועי לפוליטי".

לפי החלטת הממשלה שהתקבלה ב-11 באוגוסט, נציב שירות המדינה הבא ימונה על ידי הממשלה לפי הצעת ראש הממשלה, כאשר המינוי ייבדק רק בהיבטי טוהר מידות על ידי הוועדה המייעצת למינויים בכירים. זאת בניגוד למצב הקודם, בו נבדקו גם כישורי המועמד והתאמתו לתפקיד.

היועמ"שית טוענת כי ההחלטה "יוצרת מצב חדש לפיו ראש הממשלה יוכל לבחור בעצמו אדם שהוא חפץ במינויו לתפקיד נציב שירות המדינה, שאינו חייב לעמוד בתנאי סף מקצועיים מינימאליים של ניסיון, כישורים או התאמה לתפקיד". לדבריה, "מדובר במהלך משמעותי של הפיכת השירות הציבורי המקצועי לפוליטי".

בתגובתה מדגישה היועמ"שית את חשיבות תפקיד הנציב: "נציב שירות המדינה הוא בעל הסמכות הבכירה ביותר בתחום ההון האנושי בשירות המדינה. הוא נושא באחריות לאופיו הממלכתי, המקצועי והא-פוליטי של שירות המדינה, המהווה את 'תפיסת היסוד של המינהל הציבורי בישראל'".

היועמ"שית מזהירה כי ההחלטה "עלולה להדהד ברחבי השירות הציבורי ולהשפיע על אופי השירות הציבורי כולו".

לטענתה, ההחלטה לוקה בשורת פגמים הליכיים ומהותיים:

1. סטייה מהחלטות ממשלה קודמות: ההחלטה מבטלת את הצורך בבדיקת כישורים והתאמה לתפקיד, שהיתה נהוגה עד כה. זאת ללא דיון והנמקה מספקים.
2. הנמקה בלתי מספקת: הנימוקים שהוצגו להחלטה, כמו "משילות ודמוקרטיה" ו"חזקה על ראש הממשלה שיציע מועמד מתאים", אינם יכולים לעמוד לדעת היועמ"שית.
3. פגמים בהליך: הדיונים בממשלה לא עסקו בניתוח חלופות דרכי המינוי הקיימות ולא התמודדו עם הניתוח שהוצג בחוות הדעת המשפטיות.
4. אי סבירות: ההחלטה אינה נותנת משקל מספק לצורך בקביעת הליך שיאפשר מינוי בכיר, עצמאי ומקצועי.
5. התעלמות מעמדת היועמ"שית: ההחלטה התקבלה בניגוד לעמדתה המפורשת של היועמ"שית.

היועמ"שית מצטטת מפסק הדין בעניין עילת הסבירות שניתן לאחרונה, שם כתב השופט יצחק עמית: "מינויים בלתי ראויים יוצרים אפקט-דומינו. כאשר עובדי ציבור נוכחים לדעת כי הקידום למשרה בכירה אינו משקף כישורים אלא קשרים, מטבע הדברים יש בכך כדי לכרסם במוטיבציה ולדחוק עובדי ציבור נאמנים מהשירות הציבורי אל השוק הפרטי, ואת מקומם יתפסו אחרים, מקושרים, שאינם בהכרח בעלי כישורים".

היועמ"שית מזכירה כי בעבר נדחתה על ידי ועדת מינויים מועמדת שהציע ראש הממשלה לתפקיד הנציב, בשל אי התאמה. לדבריה, "זהו בדיוק החשש בו מדובר, רק שעכשיו אין כל בדיקה חיצונית בלתי תלויה שתבלום אפשרות זו".

לאור כל זאת, היועמ"שית סבורה כי יש לקבל את הבקשה לצו ביניים ולעכב את יישום החלטת הממשלה עד להכרעה בעתירות. לטענתה, "מבוקש לעכב את תחילת יישום הליך המינוי, על מנת לשמור על המצב הקיים עד להכרעה בעתירה".

היא מדגישה כי "על הפרק אינטרס ציבורי כבד משקל בהגנה על השירות הציבורי, אופיו, התנהלותו התקינה, מניעת כניסת השפעות פוליטיות להתנהלותו, ניהולו המקצועי לקידום האתגרים והמורכבים שלפתחו".

היועמ"שית מציינת כי כהונת הנציב הנוכחי מסתיימת ב-11 בספטמבר, וכי הממשלה מתכוונת לדון בהארכת כהונתו בשלושה חודשים כפתרון זמני. לדבריה, "בנסיבות העניין דנן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, נוטה הכף להעדפת עיכוב קידום הליך המינוי והחלת פתרון זמני עד בירור העתירה, על-פני קידומו ושינוי המצב בפועל טרם שהוכרעה העתירה".

היועמ"שית מסכמת: "עסקינן במינויו של הממונה על כל עובדי השירות הציבורי. כך, בהתאם להצעת ההחלטה, ראש הממשלה יוכל לבחור, והממשלה תוכל למנות, לתפקיד החשוב והרגיש של נציב שירות המדינה, מועמד בלא כל התחשבות בתנאי סף, כשירות, ניסיון או התאמה מהותית, בלא בדיקה מקצועית בלתי תלויה של כל אלה, וכן בלי הליך תחרותי ופומבי שמהווה כלי עזר חיוני לבחירה מושכלת בנושא משרה מתאים לטובת הציבור".

עמדת היועמ"שית היא שיש לקבל את הבקשה לצו ביניים ולעכב את יישום החלטת הממשלה עד להכרעה בעתירות. היא מבקשת מבג"ץ לקבוע את העתירה לדיון בהקדם.

החלטת הממשלה על שינוי הליך מינוי הנציב עוררה ביקורת ציבורית נרחבת. גורמים בכירים במערכת המשפט ובשירות הציבורי הביעו חשש כי מדובר בניסיון לפוליטיזציה של השירות הציבורי. מנגד, בממשלה טוענים כי מדובר בצעד לגיטימי במסגרת סמכויותיה. ההכרעה בסוגיה נתונה כעת בידי בג"ץ.

הוריו של החטוף עומר נאוטרה, רונן ואורנה, הביעו תסכול עמוק מהפער בין עמדת ההנהגה הפוליטית בישראל לבין הדרישה לשחרור החטופים בארצות הברית. את הדברים אמרו לעיתון "הארץ", בשולי כנס הקואליציה היהודית הרפובליקאית בלאס וגאס, שם השתתפו ההורים כנואמים.

אורנה נאוטרה הדגישה ל"הארץ", את המאבק הכפול שהמשפחות מנהלות: "כמשפחות חטופים, אנו מוצאים את עצמנו נלחמים לא רק למען יקירנו, אלא גם כדי להזכיר למנהיגנו כאן ובישראל עד כמה הערכים הללו קריטיים עבורנו, לריפוי שלנו ולעתיד שלנו כעם". היא תיארה את המצב כ"סיוט גיאו-פוליטי" בו החטופים אינם בראש סדר העדיפויות.

רונן נאוטרה הדגיש את הדחיפות ההומניטרית של הנושא, מעבר לשיקולים פוליטיים: "זה לא נושא פוליטי – זה נושא הומניטרי דחוף, ואנחנו צריכים את כולם מעורבים". הוא תמך בקידום עסקה לשחרור החטופים, באומרו: "עסקה היא הדרך הקיימת היחידה שתוביל לכך שכל בני הערובה יחזרו הביתה. ראינו את זה כאשר מאה בני ערובה חזרו בזכות עסקה לפני כמעט שנה, בנובמבר".

עומר נאוטרה, יליד לונג איילנד שהתגייס לצה"ל כחייל בודד ב-2020, נחטף לעזה ב-7 באוקטובר. מאז הפצת סרטון חטיפתו על ידי חמאס, לא התקבל כל מידע על מצבו. מקרה זה ממחיש את המורכבות של סוגיית החטופים, המערבת שיקולים הומניטריים, פוליטיים ודיפלומטיים בין ישראל לארצות הברית.

העיתונאי עמית סגל מציג בטורו השבועי דיווח מקיף על המצב בציר נצרים ברצועת עזה, המדגיש את חשיבותו האסטרטגית ואת האתגרים הניצבים בפני כוחות צה"ל באזור. הדיווח מבוסס על עדויות של לוחמים וקצינים המשרתים בגזרה.

סגל מדגיש את חשיבות ציר נצרים בשמירה על העיר עזה כריקה יחסית ובאפשרו גישה מהירה למבצעים צבאיים. עם זאת, הוא מציין כי "דברים לא טובים קורים בציר נצרים", ומזכיר את נפילתם של שמונה חיילים בשבוע שעבר.

לוחם מילואים בשם ישי איילי מתאר את המציאות המורכבת בשטח, כולל תקריות אלימות והתמודדות עם שאלות קשות מצד החיילים לגבי מטרת שהייתם באזור. איילי מציין: "בכל תדריך שאני עושה לחיילים, יש חייל ששואל מה אנחנו עושים פה. התשובות לא ברורות ומגומגמות."

קצין אחר מביע ביקורת על האסטרטגיה הנוכחית, אומר: "אני לא מצליח להבין מה צה"ל עושה שם מלבד לשמור על עצמו ולהתקיים בנקודות שהוא קיים בהן כשעדיין יש כל כך הרבה אויב מסביב." הוא מציע גישה אגרסיבית יותר, כולל "התקפות אוגדתיות" ו"הקמת מוצבים פלוגתיים לאורך כל הרצועה".

סגל מסכם כי המצב הנוכחי מסוכן, עם מידע מודיעיני על תכניות אפשריות לפשיטה מאסיבית של מחבלים על הציר. הוא מדגיש את הצורך בהחלטה אסטרטגית ברורה – או להרחיב את הפעילות או לסגת מהאזור.

ארגון חמאס פרסם סרטון מטריד המציג את החטוף הירש-גולדברג פולין, אשר נרצח בשבי ושגופתו הוחזרה לישראל ביום ראשון האחרון. התיעוד, שצולם במהלך תקופת שביו, חושף את התנאים הקשים בהם הוחזק ואת המצוקה הנפשית והפיזית שחווה.

בסרטון, נשמע הירש מתאר את מצבו הקשה: "מאז שהגעתי לעזה, אני שורד ללא טיפול רפואי, ועם מעט אוכל ומעט מים. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שראיתי אור שמש ונשמתי אוויר צח". הוא מוסיף ביקורת כלפי ממשלת ישראל, באומרו: "החלק הנורא מכל הוא שהמדינה שלי מפציצה אותנו ללא הרף", וטוען כי ההפצצות נמשכות "כדי שלא יצטרכו לקחת אחריות ולעשות עסקה בגלל הכישלונות שלהם, ובגלל שהשאירו אותי מאחור".

משפחתו של הירש החליטה לאשר את פרסום הסרטון, בתקווה שישמש כ"קריאת השכמה לעולם כדי שיפעל להציל את 101 החטופים שנותרו בעזה, לפני שיהיה מאוחר מדי". המשפחה הדגישה: "אף משפחה נוספת לא צריכה לעבור את את מה שאנחנו (והמשפחות של חמשת החטופים הנוספים שנרצחו לאחרונה) עברנו".

מדוע גנץ ספג השבוע ביקורת מכל הצדדים? כיצד לפיד ממשיך לעשות צחוק מעצמו? איך מונה מנדלבליט בזמנו ליועמ"ש? והאם השמאל מעוניין באמת בטובת החטופים?

לחיצה מלחיצה

 בני גנץ נקלע השבוע לעין הסערה. בכל מקום אליו הגיע חטף ביקורת. כאשר הגיע להפגנות המחאה נתקל בקריאות בוז. כאשר ערך מסיבת עיתונאים בעניין ציר פילדלפי, השוו אותו לנתניהו ושוב ספג ביקורת על חוסר רהיטותו. אולם שיא הביקורת הופנתה נגדו בשל השתתפותו בחתונה. התקשורת מיהרה לתקוף: "מדוע הוא חוגג בחתונה כאשר באותו יום נודע על רצח החטופים".

במקביל, גם תמונת לחיצת היד שלו עם בן גביר בעודו טופח לו קלות על שכמו, זכתה לביקורת משמאל. גנץ נחלץ להסביר: "כשמישהו מגיש לי את היד, בן העם היהודי, אז גם אם אני רחוק מאד מלהסכים לדעותיו, אני לא אלבין את פניו ואלחץ לו את היד". יאיר לפיד מיהר להתחשבן: "אני לא הייתי לוחץ יד לתומכי טרור". בתגובה מהירה פורסמה תמונה של לפיד כשהוא לוחץ יד לצורר הטורקי ארדואן. "תמשיך ללחוץ ידיים לטיבי, עבאס ותומכי הטרור שאתה כל כך אוהב", ענו לו ב"עוצמה יהודית".

הבלון והעלבון

 בימין סימנו את יאיר לפיד כאיש המגוחך ביותר במערכת הפוליטית. בכל הזדמנות מראים עד כמה הוא הפוך בדעותיו, רגע כך ורגע כך. בעבר עשו את זה לשמעון פרס עם ה"כן ולא" המפורסם. עכשיו הגיע תורו של לפיד והוא משחק ממש לידיהם. השבוע נרשמה דוגמא נוספת כאשר תקף את משרד החינוך על הסכם עם המורים ואמר כי מדובר ב"עלבון למקצוע ההוראה ולאנשים שמקדישים את חייהם לחינוך".

אלא שמהר מאד התברר שמדובר בהסכם שנחתם בזמן ממשלת בנט – לפיד. אביר קארה, שכיהן כסגן שר באותה ממשלה, כתב לו בתגובה: "זה בדיוק ההסכם שקידמנו בממשלה שלנו". גם שר החינוך יואב קיש, הגיב בציניות: "שלום לפיד, לידיעתך, בזמן שאתה היית ראש הממשלה (חליפי), נחתם הסכם בין הממשלה לבין הסתדרות המורים אשר כלל את ההסכם שאתה מדבר עליו. זה לא עלבון למקצוע ולאנשים כפי שציינת. העלבון היחיד הוא שאין לך מושג על אלו הסכמים הממשלה שלך חתמה".

בלימה שחורה

השבוע קיבל הציבור הצצה פנימה למתרחש בתוך מערכת המשפט דרך הקלטת שחשף העיתונאי עמית סגל. השיחה בין ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נווה ליועמ"ש לשעבר מנדלבליט מספרת את כל הסיפור, ומבליטה את הסיאוב הריקבון והקומבינות סביב המינויים, הקידומים ובעיקר סביב מערכת הבלמים של מועמדים לא רצויים, רק בגלל עמדתם השמרנית נגד "האקטיביזם השיפוטי" הליברלי. מתברר שמנדלבליט הועדף על פני גיא רוטקופף, "מתוך טובת המערכת" כיוון שסומן כאויבה.

הקלטת ממחישה עד כמה חשובה הרפורמה המשפטית, ועד כמה ההפגנות נגדה היו פוליטיות, לרבות קריאות סרבנות, שהביאו את אויבי ישראל לבצע את הטבח הנורא. בימים אלו כאשר על הפרק ניצב מינוי נשיא לביהמ"ש העליון, יש לזכור היטב את הקלטת והנאמר בה. אין מנוס אלא לצטט את שר המשפטים יריב לוין: "שנים מספרים לנו ששלטון המשפטנים הוא הדרך למנוע שחיתות. מספרים לנו שהפיכת היועץ המשפטי לממשלה לבעל הבית של הממשלה, והפיכת בג״ץ לשליט על המדינה כולה, זו הדרך להבטיח החלטות תקינות והגונות. היום כולנו רואים שאין דבר יותר שקרי ומושחת מזה".

"איך מנדלבליט מונה אנחנו כבר יודעים. מה שלא כולם יודעים זו העובדה שהוא השאיר בייעוץ המשפטי לממשלה ממשיך – העוזר שלו, שבדרך מופלאה דילג מכיסא העוזר הישר לתפקיד המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. ועל מה הוא אחראי? על תחום ניגודי העניינים בממשלת ישראל ושלוחותיה. אלו פניו של "שלטון החוק", מהסוג שקיים במדינות עולם שלישי. חייבים שינוי עמוק". עד כה מנדלבליט לא הגיב על החשיפה של סגל.

השנאה וההודאה 

קשה שלא להבחין במגמה התקשורתית השבוע להעביר את הלחימה מזירת הדרום לחזית  הצפון. הכותרות מדברות בעד עצמן. אתמול יצא העיתון המתיימר להיות "הנפוץ במדינה" עם קריקטורה חריגה בשער העיתון בו נראה נתניהו, במסיבת העיתונאים השבוע כשהוא מצביע על ציר פילדלפי, בעוד במעלה אותה מפה, מופגזת חזית הצפון בירי חיזבאללה מלבנון. לכל זה נלוותה כותרת ענק: 115 רקטות ביום. המשמעות ברורה: רצון לסיים את המלחמה בדרום, להביא לעסקת חטופים ואז לסנוט בנתניהו: הלחימה נפסקה טרם "הניצחון המוחלט", עליו דיברת. הכול פוליטיקה.

היטיב להגדיר את המצב אלי גולדשמידט, ח"כ לשעבר, ממפלגת העבודה, שהודה השבוע בכנות וביושר: "במחנה שלי יותר שונאים את נתניהו, מאשר רוצים בטובת החטופים". לדבריו, אם אנשי המחנה שלו היה באמת רוצים את החזרת החטופים "בכל מחיר", הם היו מפסיקים לדבר על הקדמת הבחירות, נכנסים לממשלה במקום בן גביר וסמוטריץ', ומסייעים להעביר את העסקה. "רק כך נחזיר את החטופים הביתה". קולו של גולדשמידט הוא קול בודד באפילה. אין אור בקצה מנהרת השמאל וגם לא במנהרות שם מוחזקים החטופים.     

"ספין פילדלפי"

הנדסת התודעה התקשורתית ניסתה השבוע לחלחל לציבור שכל הוויכוח סביב ציר פילדלפי, הוא בעצם "ספין פילדלפי". נתניהו לא מעוניין לבצע את העסקה ולכן אימץ לעצמו ספין. אלא שהסקרים שביצע המכון למדיניות העם היהודי מראים שהציבור לא קונה את זה. 49% אומרים שיש להישאר בציר פילדלפי, גם אם המחיר הוא עסקת חטופים. 43% אומרים שאפשר לוותר על ציר פילדלפי כדי לאפשר עסקת חטופים ו- 8% לא יודעים.

סקרים נוספים של שלמה פילבר מראים פער גדול יותר: 62% סבורים שישראל צריכה להתנגד לפינוי (אפילו זמני) מציר פילדלפי, 35% אמורים שיש להסכים לפינוי ולשלושה אחוזים אין עמדה. הנדסת התודעה כשלה לפי שעה במבחן המעשי.

פורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן