חודש: פברואר 2025

עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו הגיש תביעה אזרחית בסך 340,000 ₪ לבית משפט השלום ברמלה נגד ארבעה ערבים אשר תקפו לפני כארבע שנים בחורי ישיבה בסופר בעיר במכות ובגז פלפל.

לאחר התקיפה נעצרו הערבים ונידונו לריצוי עבודות שירות ושעות לתועלת הציבור ותשלום פיצוי לנפגעי העבירה. לאחר גזר הדין הוגשה נגדם התביעה האזרחית.

עו"ד בלייכר מסר: "לצערנו מחזה של חבורת פורעים אסלאמיים תוקפים ישראלים בשל יהדותם זו תופעה החוזרת על עצמה בערי ישראל. יש צורך לראות בזה כמכת מדינה ולפעול בכל האמצעים למגר את הפורעים. אנו מצידנו נפעל במישור האזרחי כדי לגבות מחיר מקסימאלי".

ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיב להשבת ארבעת החטופים החללים מעזה לישראל לאחר שזוהה באופן סופי החלל עודד ליפשיץ ז"ל.

״אחיי ואחיותיי, אזרחי ישראל היקרים. ביום הזה כולנו מאוחדים. כולנו מאוחדים ביגון כבד-מנשוא. כל בית בישראל מרכין היום את ראשו. אנחנו מרכינים את ראשינו על האובדן הכבד של ארבעת חטופינו. כולנו כואבים בכאב שהוא מהול בזעם. כולנו זועמים על מפלצות החמאס", אמר נתניהו.

עוד הוסיף: "ארבעת ארונות יקירינו מחייבים אותנו יותר מתמיד להבטיח, להישבע, שמה שקרה בשבעה באוקטובר לא יקרה שוב לעולם. קול דמיהם של יקרינו זועק אלינו מן האדמה. הוא מחייב אותנו לבוא חשבון עם המרצחים השפלים – ונבוא איתם חשבון".

הוא ציטט את הפסוק ״אל נקמות ה׳, אל נקמות הופיע״ ואמר: "הלב שלנו סדוק, אבל הרוח שלנו לא נשברת. ועם הרוח הזאת: נחזיר את כל חטופינו, נשמיד את הרוצחים, נחסל את החמאס, ויחד – בעזרת השם – נבטיח את עתידנו".

בעקבות תוצאות מיקרוביאליות חריגות שהתקבלו במסגרת דיגום שגרתי של מי השתייה, מודיע משרד הבריאות על חובת הרתחת המים לפני שתייה, בישול, הכנת מזון, הכנת תרופות וצחצוח שיניים במספר רחובות בעיר נתניה.

רשימת הרחובות בהן חלה חובת הרתחת המים: ז'בוטינסקי, דוד המלך, עמנואל ושלמה המלך (ביאליק עד יהודה הנשיא).

עם זאת נמסר כי ניתן להשתמש במים לצרכי רחצה וסניטציה.

במהלך היום (חמישי), צה"ל ביצע ירי להרחקת מספר חשודים שהתקרבו לכוחות הפועלים במרחבים שונים ברצועת עזה והיוו עליהם איום.

בצפון הרצועה, לוחמי צה״ל זיהו מוקדם יותר היום מספר חשודים שנעו בקרבתם וירו להרחקתם.

אחד החשודים המשיך להתקדם לכיוון הכוח והיווה עליהם איום מידי, שלאחריו בוצע לעברו ירי נוסף להסרת האיום.

כחלק מהמבצע לסיכול טרור בצפון השומרון, כוחות צה"ל, שב״כ ומג״ב פעלו מוקדם יותר היום בסלפית שבחטיבת אפרים והרסו את ביתו של המחבל עמאר עודה.

המחבל ביצע בתאריך 4 באוגוסט 2024 פיגוע טרור בעיר חולון בו נרצחו רינה דניב ז״ל, אברהם סומיכי ז״ל ונפצעו שניים נוספים.

שרת החוץ של גרמניה פרסמה גינוי חריף לטקס שערך חמאס בו הוצגו חפצים אישיים של חטופים ישראלים: "משפחות שנחשפות לטרור ללא גבולות. נקווה שכעת הן יוכלו להתייחד עם אהוביהן".

גם שגרירות בריטניה פרסמה הודעה דומה: "שותפים לצד ישראל לשברון הלב ביום קודר זה. זו תזכורת ברורה לזוועות שביצע חמאס כלפי חפים מפשע ב-7.10. יותר מ-500 ימים ממתינים לשובם בשלום של כל החטופים והתקווה נשברה היום, אבל אסור להיכנע למען החטופים שעדיין ברצועת עזה".

שתי המדינות הביעו תמיכה בישראל ותנחומים למשפחות החטופים, וגינו בחריפות את טקס חמאס.

שר החוץ גדעון סער נפגש היום (חמישי) עם ועידת הנשיאים, ארגון הגג של הארגונים היהודיים בארה"ב, בקריה בתל אביב.

ועידת הנשיאים מקיימת השבוע את הכינוס השנתי ה-50 שלה בישראל. את המשלחת של ראשי הארגונים לארץ מובילים השנה הנשיאה הארייט שלייפר והמנכ"ל וויליאם דארוף.

שר החוץ גדעון סער אמר לחברי הוועידה: "זהו יום קשה במיוחד בו כולם רואים שוב מול מי אנו מתמודדים וכמה האויב שלנו מעוות. מה שראינו היום ממחיש עבורנו שוב – כניעה לתכתיבי החמאס אינה אופציה. אנו נחושים להשיג את כל מטרות המלחמה".

עוד אמר סער: "נפגשתי באחרונה עם חטופה ששוחררה שסיפרה לי שהשובים שלה אמרו לה מספר פעמים שיחזרו ויתקפו את ישראל שוב באותו אופן כמו ב-7 באוקטובר. זה ברור מה יקרה אם ניתן לארגונים האלה לשרוד. כניעה לתכתיבי חמאס אינה אופציה. לכן אנחנו עומדים על פירוז מוחלט של רצועת עזה".

שר ירושלים ומסורת ישראל, מאיר פרוש, השתתף הבוקר יחד עם מנכ"ל משרדו, שמעון אלבום, בדיון ראשון של השדולה לסגירת אונר"א, שהקים ח"כ דן אילוז, והתייחס בין היתר להשבת ארונות החללים הבוקר והעביר מסר בשם אימהות ללוחמים אותם פגש אתמול.

"ישבתי אתמול עם 2 אימהות מארגון "צעדת האמהות", המייצגות ציבור ענק של הורים ללוחמים, והם העלו המון טענות על המצב. בין היתר נגע לליבי הכאב שלהן ביחס לשיח הציבורי, שנראה ששכח למי באמת מגיע הקרדיט על ההישגי המלחמה".

"הדעות חלוקות ביחס להסכם, אבל כולנו שמחים על החזרת החטופים והחטופות החיים, וכולנו מקבלים בעצב רב את החללים ששבים היום. רק שוכחים בשיח הציבורי פרט כאילו קטן ושולי, את הקרקע להסכם הזה הכשירו הלוחמים, עשרות אלפי גיבורים בסדיר ובמילואים אשר נלחמו מאות ימים בעזה, אלפים מהם נפצעו, מהם מאות שנפלו בקרב, ה' יקום דמם".

"מגיע להם את הקרדיט המלא על השבת החטופים והחטופות, ומגיע להם הקרדיט המלא גם על סגירת אונר"א. לולי פעילות הלוחמים בעזה לעולם לא היינו יודעים את מה שאנחנו יודעים על ארגון הטרור המכנה את עצמו סוכנות סעד".

"ראינו את התמונות הנוראיות מהבוקר של מרצחי החמאס משתמשים בגופותיהם של יקרינו למופע תעמולה נאצי מזוויע, אין יהודי בעולם שליבו לא נצבט הבוקר בכאב. צריך לשוב ולהגיד הבוקר שהמלאכה תושלם רק לאחר שכולם ישלמו את המחיר, זה כולל את חמאס, את הג'יהאד האסלאמי, תושבי עזה ששיתפו פעולה, גופים כמו אונר"א ואחרים".

"זכיתי להיות הראשון שהפך את השיח בעניין אונר"א מדיבורים למעשים. ההחלטה הראשונה שהתקבלה בעניין הזה הייתה החלטת הממשלה שהגשתי ביום ירושלים האחרון, שקבעה כי משרד ירושלים ומסורת ישראל יחל לתכלל את ההיערכות להוצאת אונר"א מירושלים".

"במשך חצי שנה עבד משרדי, יחד עם עיריית ירושלים, משרד הבריאות, משרד החינוך, בהתגייסות בסופו של דבר גם של משרד האוצר. למדנו מה אונר"א עשה בירושלים ועבדנו להיערך עם חלופות".

"את האמת יש לומר, עשו הר מהעכבר. אחרי עשרות שנים של פעילות משרד ירושלים במזרח ירושלים, כולל בתוכניות חומש של מילארדי שקלים, אונר"א נשארה לעשות בירושלים בעיקר רעש. פחות מ-1000 תלמידים למדו במוסדות חינוך שלהם, אלפים בודדים השתמשו במרפאות. ממזמן מדינת ישראל ועיריית ירושלים הן נותני השירות המובילים במזרח ירושלים".

"תוציאו אותם מירושלים, את יתר העבודה אנחנו כבר נעשה בעזרת ה'", דברי השר פרוש.

בית הדין הצבאי הורה על הארכת התנאים המגבילים שהוטלו על חמשת הלוחמים הנאשמים בפרשת שדה תימן עד לתום ההליכים המשפטיים. במסגרת ההגבלות נאסר על הלוחמים לצאת לחו"ל רק באישור מצד בית הדין.

אתמול (ד'), לאחר חצי שנה של רדיפה משפטית הגישה הפרקליטות הצבאית כתבי אישום נגד הלוחמים אשר שירתו בבסיס שדה תימן וחושדים בפגיעה במחבל נוח'בה אשר שימש במפקד פלוגה בג'באליה. נזכיר כי הלוחמים שהופקדו לשמור על מרצחי החמאס נקראו לבצע חיפוש על מחבל נוח'בה מסוכן אשר תקף את הלוחמים במהלך החיפוש. את שניים מהלוחמים מייצגים עורכי הדין עדי קידר, נתי רום ומשה פולסקי מארגון חוננו.

עו"ד עדי קידר מסר: "אנו נערכים למשפט בו נפרק את כתב האישום המופרך ונביא לזיכויים המלא של הלוחמים".

עו"ד משה פולסקי אמר: "ביום כואב בו אנו מקבלים את גופות האזרחים, אדם קשיש, אשה ופעוטות שנחטפו בידי מרצחי החמאס, מבקשת הפרקליטות הצבאית להאריך את ההגבלות על 5 לוחמי צה"ל שאך אתמול הגישה נגדם כתב אישום, על כך שבאירוע ייחודי נאבקו ב- "מחבל בכיר" ארור שהתנגד לחיפוש, וזאת בשל כך שנחשד בהסלקת חפצים אסורים אשר נועדו לפגוע בלוחמים ותחת פקודה מבצעית של מפקד המתקן לבצע פעולות שכאלה אל מול העצורים במתקן".

"הדבר אינו מתקבל על הדעת, וקשה להאמין שהגענו למצב כזה בו במקום להפנות את כלל המשאבים להילחם בארגון החמאס הארור, בוחרת הפרקליטות הצבאית להשקיע משאבים רבים ע"מ לפגוע בלוחמים שעזבו את משפחתם למשך תקופה ארוכה, והתגייסו למשימה בלתי אפשרית של שמירה על המרצחים השפלים. ההתנהלות האמורה מבהירה לציבור מי לנו ומי לצרינו. אחר כך מתפלאים שלא הושלמו מטרות המלחמה ובהן מיטוט ארגון החמאס. הפרקליטות הצבאית מאמצת גרסה של מחבל ארור, ולא נותנת אמון בגרסאות החיילים, אנחנו במצב חמור".

עו"ד רום הוסיף: "ביום בו אנו נחשפים לעוד תחתית באכזריות הבלתי נתפסת של המחבל וחבריו, מצא לנכון בית הדין הצבאי להעניק סעד וכתף תומכת לארורים שבאויבינו".

על רקע השבת ארבעה חטופים חללים היום (חמישי), הביע שר התרבות והספורט מיקי זוהר התנגדות נחרצת לשלב ב' של עסקת החטופים, המציע הסכמה להמשך נוכחות חמאס ברצועה.

בריאיון מקיף לרשת ב', פרש השר זוהר את משנתו המדינית ביחס לעתיד הרצועה. "ברור שאנחנו רוצים להחזיר את כולם הביתה", הדגיש השר, אך הוסיף בנחרצות כי "אף אחד לא יסכים לתת לחמאס להתעצם ולהתחזק לקראת 7 באוקטובר הבא".

זוהר הדגיש את המחויבות למיצוי הדין עם חמאס: "הן מחדדות עקרון בסיסי – לא נשכח ולא נסלח על מה שעשו מחבלי חמאס. את ארגון הטרור הזה צריך להשמיד עד האחרון שבהם". השר הרחיב: "חמאס חייב לעזוב את הרצועה, וגם בחו"ל נחפש אותו. כמו שרדפנו את הנאצים, נרדוף אותם עד האחרון שבהם".

השר התייחס בביקורתיות לרעיון חידוש הלחימה לאחר העסקה: "מי שאומר את זה, או שהוא לא מבין על מה הוא מדבר או שהוא דמגוג. לא ניתן להגיע להסכמה לסיום מלחמה עם ערבויות בינלאומיות ולחזור להילחם בעזה. בזמן שיחלוף ייבנה שם צבא לא פחות חזק משהיה לפני 7 באוקטובר. המחבלים ששוחררו יכולים לחזק אותו". במקרה של כישלון שלב ב' של העסקה, הזהיר זוהר כי עוצמת המלחמה תהיה "כזו שחמאס לא הכיר".

בהתייחסו למתיחות בין ראש הממשלה לראש השב"כ, קרא זוהר לריסון: "כל ההתנהלות כרגע סביב מידע רגיש היא לא טובה. לא על כל דבר צריך לרוץ לתקשורת". חרף המתחים הפנימיים, סיכם השר באופטימיות: "מה שמיוחד בעם הזה הוא שאנחנו ערבים זה לזה – גם שאנחנו כועסים. גורלנו הוא גורל משותף. נזכור את זה".

אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא. (שמות כא, יט)

הנה מצינו בגמ' בבבא קמא (פה, א) תניא דבי ר' ישמעאל אומר, 'ורפא ירפא' מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות, ופירש"י שלא אומרים שהקב"ה הכה ואיך יכול לרפאות. והקשו בתוספות, שהיה אפשר ללמוד רק מהמילה 'רפא' ומדוע כפל בלשון 'ורפא ירפא', ותי' שאם היה נאמר רק 'ורפא' היה מקום לומר דוקא למי שהוכה ע"י אדם שמותר לרפאותו, משא"כ חולי הבא בידי שמים כשמרפא נראה כסותר גזירת מלך לפי שנגזר עליו שיחלה משמים, ולכך נאמר 'ורפא ירפא' שמותר גם באופן זה.

והב"ח (יו"ד שלו, א) הקשה שהרי מצינו בדברי הימים (ב' ט"ז) אצל אסא 'וגם בחוליו לא דרש את ה' כי ברופאים' ומשמע שאסור להתרפאות מיד הרופא במכה הבאה בידי שמים, ותי' לפי שלא דרש בה' כלל כי אם ברופאים בלבד ולכך נענש אבל אם בטח בה' שישלח לו רפואה על ידי הרופא מותר לדרוש ברופאים אפילו במכה הבאה בידי שמים וכך נהגו בכל גבול ישראל.

אמנם הרמב"ן בתורת האדם (שער המיחוש, ענין הסכנה) כתב, במה שנתנו לרופא רשות היינו רשות של מצוה לרפאות והוא בכלל פיקוח נפש, כמו שמצינו ביומא (פב, א) שמאכילים את החולה ביום כפור על פי בקיאים בהלכה, וכן מה שמצינו שם (פג, ב) במי שאחזו בולמוס שמאכילים אותו על פי בקיאים לדעת מה טוב לו ומה יכול להזיק, וכן במה שמחללים עליו שבת ברפואות מוכח שהם פיקוח נפש והיא מצוה רבה והזריז בה משובח, וכן כל רופא שיודע בחכמה ובמלאכה זו חייב הוא לרפאות ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים.

והנה בטור (יו"ד סי' שלו) הביא ב' טעמים בדברי תנא דבי ר' ישמעאל 'ורפא ירפא' מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, שלא יאמר מה לי לצער הזה שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות בשוגג, והוא שיזהר מאד מאד כמו שראוי ליזהר בדיני נפשות, וכן שלא יאמר שהקדוש ברוך הוא מוחץ ואני ארפא, שכן אין דרכן של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, בא ללמדנו שנתנה לו רשות לרפאות ומצוה היא ובכלל פיקוח נפש הוא והזריז הרי זה משובח ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים ואפילו יש לו מי שירפאנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות.

במהר"ץ חיות (בב"ק פה, א) הקשה, שלא מצאנו שהביא הרמב"ם שיש מצוה לרופא לרפאות, רק בהל' נדרים (פ"ו הל"ח) כתב, מרפא חולי הנפש שזה מצוה לו ולא הביא שום לימוד ע"ז, וכן בפי' המשנה (נדרים מב) הזכיר את הלימוד 'והשבותו לו' וגם (סנהדרין עג, א) אבל לא הזכיר את הדרשה של 'ורפא ירפא'.

כשיש רופא טוב ממנו

ועוד הביא הטור דברי הרמב"ן (שם) שלא יתעסק ברפואה אא"כ יהא בקי ויודע בחכמה ובמלאכה ולא יהא שם גדול ממנו אבל כל שאינו יודע בטיב מלאכה זו לא יהא עוסק בה וכן אם יש גדול ממנו לא יתעסק בה כלל, ק"ו משאר דינים והוראות שבתורה דהיאך יורה בספק נפשות במקום שיש גדול ממנו, ואם לא נתעסק בה כלל הרי"ז שופך דמים ובן גיהנם הוא בודאי.

אמנם הבית יוסף הביא גירסא בדברי הרמב"ן הרי"ז שופך דמים בודאי, כלומר שהרופא שמתעסק במקום שיש רופא שגדול ממנו, ולדברי הטור הוא במקום שהרופא הוא המומחה ואינו מתעסק שהוא שופך דמים, וקשה שהרי הטור הביא שאם מונע עצמו הרי הוא שופך דמים, והדרישה ביאר את דברי הטור שמדובר ברופא שעדיין לא התעסק כלל ובא להתעסק ברפואת ישראל ללא נסיון שהוא שופך דמים, גם זה קשה שכבר כתב שמי שאינו יודע בטיב המלאכה שלא יעסוק בה.

ובין לגירסת הטור ובין לגירסת הב"י נראה לכאורה שהרופא מוזהר בכך, ולא נזכר אזהרה על החולה שצריך לילך לרופא הגדול, אבל מסברא נראה שכ"ש שהחולה עצמו מוזהר בכך, שהרי מלשון הטושו"ע משמע שאלו הם התנאים שעל פיהם ניתנה רשות לרופא לעסוק ברפואות, וכשאין לרופא רשות, שוב מוזהר החולה שלא לדרוש בו, וכן משמע בברכ"י (סימן שלו).

רופא שהזיק

והקשה הרמב"ן (שם) שהרי מצינו בתוספתא (ב"ק פ"ט ה"ג) רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק הרי זה גולה ומבואר שיש עונש בשוגג, ותי' שהרופא הוא כדיין שמצווה לדון ואם טעה ולא נודע אין עליו עונש כלל, כמו שמצינו בסנהדרין (ו, ב) שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה תלמוד לומר (דה"ב יט, ו) 'ועמכם בדבר המשפט' שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואף על פי כן אם טעה ונודע לבית דין שטעה משלם מביתו, ואפי' שאם דן ברשות בית דין פטור, אף כאן בדיני אדם פטור מן התשלומים, אלא שאינו פטור מדיני השמים עד שישלם את הנזק ויגלה על המיתה, כיון שנודע שטעה והזיק או המית בידיים.

וכן אמרו בתוספתא דבבא קמא (פ"ו ה"ו) לגבי פטורים מדיני אדם וחייבין בדיני שמים, רופא אומן שריפא ברשות בית דין פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים, ומכל מקום אם לא נודע אינו חייב כלום כמו שהדיין פטור גם בדיני אדם וגם בדיני שמים, והוא שיזהר כמו שראוי ליזהר בדיני נפשות ולא יזיק בפשיעה, ואם ריפא שלא ברשות ב"ד והזיק חייב בתשלומין אפי' אם הוא בקי וכ"ש באחד שאינו בקי שאין ב"ד מרשין למי שאינו בקי, אבל אם ריפא ברשות ב"ד וטעה והזיק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואם המית ונודע לו ששגג גולה על ידו, ומ"מ א"צ להימנע מפני חשש טעות.

גדר רופא אומן

וביאר התשב"ץ (חלק ג, פב) מהו רופא אומן, שהוא רופא שעושה רפואה בידיו ששגגתו וזדונו הם חבלה ורציחה לפי שעשה בברזל שאפי' מחט אינו צריך אומד להרוג, ולשון אומן הוא שמחתך בברזל, כמו מי שמל שנקרא אומן כמו שמצינו בשבת (קלג, ב), אבל רופא חולים במשקים ובתרופות ובמרקחות ובמרחצאות וכדו' אינו נקרא רופא אומן אלא רופא סתם ואינו בכלל זה לפי שאינו בא לידי חבלה להתחייב בנזקין, ואם שגג או הזיד והמית או הוסיף מכאוב על מכאובי החולי ונתכוון לרפאות ולא התכוון להזיק פטור הוא אף מדיני שמים שאין לו אלא מה שעיניו רואות, אלא שאין לו לדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה כדן דין ולא לסמוך על נסיונותיו.

טעה באבחון בדיקות

בשו"ת שבט הלוי (חלק י סי' רצד) כתב לדון לגבי רופא שהזיק ע"י גרמא באופן שראה את בדיקות ולא הבחין בכלום וכעבור זמן נמצא מחלה שכבר לא היה אפשר לטפל בזה, האם חייב בזה, כדין כמראה דינר לשולחני ונמצא מזויף, וכתב, שהדבר ברור דאין הנדונים דומים כלל, שהמראה דינר עשה מעשה ע"פ המומחה לקבלו בכסף מלא ונכנס בגדר גרמי, וכן הדבר גלוי לעין אם טוב אם רע, משא"כ כאן הרי מצינו שרופא מומחה שריפא ברשות בי"ד והזיק בשוגג גולה, והיינו כשהזיק וחבל והמית בידיים, וכשלא עשה כלום ושגג ולא ראה את המחלה ק"ו לפי שהוא לא הזיק כלל, ופשוט דאין לחייבו כלום גם בדין שמים, והביא את דברי התשב"ץ שיש חילוק בין רופא חיצוני לרופא פנימי שפטור אף מדיני שמים כשהזיק כיון דאין לו אלא מה שעיניו רואות, וכאן כל מה שטעה היינו באבחון של הדבר ובאופן זה אינו חייב שאינו נקרא אומן בזה.

שכר הרופא

וכתב הרמב"ן לענין שכר רפואה, נראה דמותר ליטול מהן שכר בטלה וטרחא, אבל שכר הלימוד אסור, שחייב לחברו מדין תורה של אבדת גופו שנא' 'והשבותו לו', ומצינו (בכורות כט, א) לענין מצוות, מה אני בחנם אף אתה בחנם, לכך שכר החכמה והלמוד אסור שהוא כשכר הזאה וקידוש, אבל שכר הטרחה מותר שהוא כשכר הבאה ומילוי שמותר, וכן שכר בטלה מותר כמו שמצינו (שם ע"ב) אם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה.

וכן מי שיש לו סממנין ותרופות וחברו חולה צריך אותם, שאסור לו לעלות במחירם יותר מהראוי, ואפילו אם סכמו שישלם לו ממון רב לפי שלא מצאו אלא אצלו שאין לו אלא דמיהן, והוכיח מהגמ' ביבמות (קו, א) בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאינו הגון לה ואמר רב פפא שיחלוץ לה על מנת שתתן לו מאתים זוז, ולמסקנה יכולה לומר לו משטה אני בך, וכדין מי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני שאין לו אלא שכרו, וכל זה כשהתנה במחיר התרופות, אבל אם התנה בשכר הרופא חייב ליתן לו, שחכמתו מכר לו ואין לה דמים.

ויש שחולקים בדין בורח שטעמו משום שחייב להצילו משום השבת אבדה, ולפיכך אין לו שכרו אלא כפועל בטל, ולדבריהם אין לרופא אלא שכר בטלה שלו, שאם היה בטל מן הסלע והתנה עמו נותן לו את הסלע, ודחה הרמב"ן את דבריהם לפי שמדמים דין זה לחליצה שלא שייך משום השבת אבדה, משא"כ בשכר רופא ששוה כל כסף הוא חייב ליתן כל מה שהתנה לו, ואף על פי שמצוה עליו לרפאות.

בשו"ת מהר"ם בר ברוך (סי' ל"ט) כתב, שהוא דבר פשוט אפי' צוה הטובע אל תצילני שמצילו וחוזר ומוציא ממנו מה שהוציא וכן אם נשבה לעכו"ם ופדאו חברו מממונו, שחוזר וגובה ממנו מה שהוציא אף שאמר הנשבה שלא לפדותו, ובתוספת הרא"ש בברכות (ס, א) הקשה בשם הר"י מאורליינש מדוע צריך ללמוד מ'רפא ירפא' שיש רשות לרפא והרי נאמר 'והשבותו לו' שחייב בהשבת גופו וכן 'לא תעמוד על דם רעך', ותי' שניתן רשות לרפאות בשכר שהיה מקום לומר שחייב בחנם, ואם אין החולה רוצה לתת שכר לרופא וודאי מחויב לרפאותו ולא יניחנו למות ואח"כ מוציא שכר טרחו ברפואתו כפי שומת הב"ד או כפי מה שרגילין לתת אל הרופא באותו מקום.

אם חייב הרופא ללכת לחולה

בפתחי חושן (חלק ו פרק יב) כתב דיש לעיין אם מוטל עליו לילך מעצמו לחולה ולרפאותו, או שאם בא אליו החולה או שקורא לו צריך להתעסק ברפואתו, ולא ישתמט ולומר שיש מי שירפאנו, ואפי' שיש מומחה כמותו שצריך לעסוק ברפואתו אם מבקש ממנו החולה, ובברכ"י משמע שהחיוב עליו כשיקרא לו החולה, וכתב שם שאם אינו רוצה להתעסק כלל ברפואה ויש רופא אחר שוה לו אם מניעתו מחמת שירא שמא יטעה, פשוט שמותר, ואף אם מניעתו מסיבה אחרת ונמנע לגמרי יש צד להתיר, ואף כשאין שוה לו מותר אם נמנע לגמרי מפני היראה, וכתב שיש פעמים שחייב.

וכן האם מוטל על כל אחד לילך לרופא המומחה ביותר שבעיר וכן אם אין בעיר אבל יש בעיר אחרת, או במדינה אחרת, האם מוטל על החולה לטרוח ולנסוע למקומות רחוקים כדי למצוא הרופא המומחה יותר, וכן יש לעיין עפ"י דברי השו"ע איך יכול רופא לעסוק ברפואה כשיש מומחה גדול יותר ממנו.
והנה הרמב"ן למד הלכה זו שלא יעסוק ברפואה כשיש גדול ממנו, בק"ו מדינים והוראות, ולגבי הוראות איסור והיתר מצינו בשו"ע (יו"ד סימן רמב) באיזה אופן מותר להורות במקום רבו, והוא משום כבוד רבו וזה אינו שייך כאן, ובשו"ע (חו"מ י, ב) כתב לגבי דיני ממונות, שאם יש עמו בעיר גדול ממנו בחכמה ואינו נמלך בו, ה"ז בכלל הרשעים שלבם גס בהוראה, ולפי"ז גם ברופא שהוא כעין דיני נפשות.

ומבואר שהוא משום גסות הרוח, כשיש גדול בעיר, ואין חיוב להמלך בגדול שאינו בעיר ואפילו ישנו בעיר אלא שקשה להתייעץ אתו, הרי שעיקר החיוב הוא על הרופא ולא על החולה, וגם החולה מוזהר בכך שלא לסמוך על הרופא שהוא בכלל רשע וגס רוח, וכל שאין על הרופא חיוב להמלך, יכול החולה להתרפא אצלו בלא חשש, ואם סומך על הרופא שבעירו אפי' אם יש יותר מומחה בעיר אחרת אין על החולה חיוב מעיקר הדין לצאת מן העיר למומחה יותר גדול, וזה בכלל מה שניתנה רשות לרופא לרפאות, ואם אינו סומך ברופא שבעירו, או שלבו נוקפו שמא אצל רופא פלוני או במדינה פלונית יצליח יותר ברפואה, מסתבר שחייב לטרוח למצוא את הרופא שסומך עליו.

ובתשובות והנהגות (ח"א סימן תתסו) כתב, שבמחלה קשה או נדירה צריך מומחיות, אבל במחלות הרגילות, רופא הדיוט שהתמחה בזה הרי הוא כמומחה ואין צריך לחפש פרופסור דוקא, והעיקר לחפש רופא שהוחזק כמוצלח לרפא המחלה שממנה הוא סובל, כשנתפרסם שחולים רבים נתרפאו על ידו, שהוחזק בבקי באבחנה או רפוי, שריפא כמה וכמה פעמים, וכ"ש אם מוצאים רופא מומחה שריפא בלי להזדקק לניתוח שמסוכן ראוי להעדיפו.
טוב שברופאים.

הנה מצינו בגמ' בקידושין (פב, א) טוב שברופאים לגיהנם, וכתב רש"י שאינו ירא מן החולי ומאכילו מאכל בריאים ואינו משבר לבו למקום ופעמים שהורג נפשות ויש בידו לרפאות העני ואינו מרפא, וכן כתב בחדושי הר"ן (מועד קטן דיני קבורה, אבילות ומנהגיהם) שהם אותם שאינן משגיחין ומעיינין ברפואתם ורופאים בפשיעה, וכ"כ במאירי (קידושין פ, ב) מפני שכמה פעמים שופך דמים מפני היאוש ושאינו משתדל כראוי במלאכת רפואתו או שאינו יודע לפעמים סבת החולי ודרך רפואתו ועושה עצמו בקי.

במהרש"א (קידושין פב, א) הביא, שיש לפרש טוב שברופאים דהיינו שמחזיק עצמו לטוב ולמומחה שברופאים שאין כמוהו וסומך ביותר על המחאתו מתוך גאוותו ולפעמים הוא טועה בטבע החולה וממית את החולה ברפואותיו בדבר שמזיק לחולה ויש לו לישא וליתן עם שאר הרופאים כיון שהוא סכנת נפשות, ומבואר כיון שיש לו גאוה ולכך הוא מזלזל ולא בודק ושואל במה שעושה.

בתפארת ישראל [יכין] (קידושין ד, יד) כתב, שאין מאמר זה גנאי לרופא רק שבח הרופא המומחה, שמי שחושב את עצמו שהוא המומחה היותר טוב שברופאים, הוא מעותד לגיהנם, דבגאותו סומך על ידיעתו בספק ואינו מתיעץ עם חבריו, והם ענייני סכנת נפשות, וראה שלא אמר התנא שהוא רשע או יבא לגיהנם רק אמר לגיהנם, שיש לו הכנה שיוכל לבא על ידה לגיהנם, ואם גובר על גאוותו הרי שכרו גדול ומדה טובה מרובה.

תפילה ורפואה

כתב השו"ע (יו"ד שלו, א), נתנה התורה רשות לרופא לרפאות, ומצוה היא וכו', ואפילו יש מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות, ובט"ז (סק"א) הקשה שאם היא מצוה למה כתב שנתנו רשות, ותי' כוונת הענין שהרפואה האמיתית היא ע"פ בקשת רחמים דמשמיא יש לו רפואה כמ"ש 'מחצתי ואני ארפא' אלא שאין האדם זוכה לכך, וצריך לעשות רפואה על פי טבע העולם והוא יתברך הסכים על זה ונתן הרפואה ע"י טבע הרפואות וזהו נתינת רשות של הקדוש ב"ה.

ואמרו בגמרא (שבת דף לב ע"א) לעולם יבקש אדם רחמים עד שלא יחלה וכו', ולאחר שחלה צריך להתאמץ יותר בתפלה, ואמרו בגמרא (ב"ב דף קטז ע"א) מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, והביאו הרמ"א (יו"ד שלה, י), וכן בנדרים (מ, א), וכן מבואר בגמ' בברכות (ס, א) אמר רב אחא הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי א-ל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות ופירש"י כלומר לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים, אמר אביי שלא יאמר כן דתנא דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא, נראה פי' הגמרא שמבקש רחמים להנצל ע"י רחמים של מעלה מ"מ אחר שכבר נהגו לעשות רפואה ע"י הטבע גם אני עושה כן ועל כל פנים אני מודה שהכל בא על ידך כי א-ל רופא נאמן אתה, וכתב שבזה חלק אביי.

ובחובות הלבבות (שער ד שער הבטחון פרק ד) הביא בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות, אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה, כמו שנא' 'ישלח דברו וירפאם וגו'.

כתב הרמב"ן (ויקרא כו, יא) והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך.
וזו היא כונתם באמרם 'ורפא ירפא' מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו, אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר שכבר נהגו, אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים.

כתב החכמת אדם (כלל קנא, כה), הקדוש ברוך הוא ברא בעולמו עשבים ואילנות שיש בהן הטבע להתרפאות ונתן לנו רשות להתרפאות, וכתב הברכ"י (יו"ד סימן לו, ב) שאין סומכין על הנס וחייב החולה להתנהג בדרך העולם ולילך לרופא וכל המתרשל בדבר זה אינו אלא מהשוטים, ועתיד ליתן את הדין, וכתב החזו"א [אגרת ח"א סימן קלו] אני לעצמי חושב את ההשתדלות הטבעית במה שנוגע לבריאות למצוה וחובה ואחת החובות להשלמת צורת האדם, וכ"כ הקישו"ע (קצב, ג) מי שאינו הולך לרופא עושה ב' רעות. א. אסור לסמוך על הנס, ועי"ז גורם שיזכרו עוונותיו בזמן חוליו. ב. הוי כיוהרא שסומך על צדקותו.

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com