חודש: פברואר 2025

בשעה 12:13 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב גלבוע על גבר שהותקף בחצר ביתו במועצה אזורית הגלבוע, ככה"נ באמצעות גרזן.

חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי ופינו לבי"ח העמק גבר בן 62 במצב קל עם חבלות בפלג גופו העליון.

ביישוב חושדים שמדובר בפיגוע טרור וכוחות הביטחון מנהלים מצוד אחר החשוד. "עקב אירוע חריג בגזרה נא להיכנס לבתים ולנעול דלתות עד הודעת הרגעה", ביקש יניב בן שימול רבש"צ גן נר מהתושבים.

מהמשטרה נמסר: "לפני זמן קצר התקבל דיווח אודות גבר שהותקף באמצעות חפץ בחצר ביתו ביישוב גן נר. כתוצאה מכך הוא פונה במצב קל לקבלת טיפול רפואי. כוחות משטרה של המחוז הצפוני נמצאים במקום ומבצעים סריקות אחר החשוד. הרקע והנסיבות בבדיקה".

סיפר הרה"ג מנחם עזרא אברמסקי זצ"ל, בנו של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעל ה'חזון יחזקאל' שכבר מילדותו היה רגיל לראות את אמו הרבנית ע"ה, נוהגת להכין את כל צרכי השׁבת כבר ביום חמישי. תמיד כאשר היו נכנסים הביתה בליל שישׁי, חשו היטב באווירת השׁבת הממשמשת ובאה.
המפה הצחורה כבר היתה פרוסה מבעוד מועד על השולחן, כלי השׁבת היו מוצבים ומסודרים על מקומם, ריח התבשילים נדף מהסירים העומדים על הגז במטבח, הכל עמד מוכן ומזומן לכבוד השׁבת.

הוא עצמו באופן אישי, מעולם לא ראה בכך הנהגה יוצאת דופן, שכן הורגל כך מעודו, אך כאשר התארס, וכלתו באה לראשונה ביום חמישי בלילה לבית הוריו, וראתה כי הכל כבר מוכן לקראת שבת – השתוממה, וציינה לשבח בפני חתנה את המנהג המופלא הזה. החתן שיתף את אמו בדברי הכלה.
הרבנית אברמסקי ע"ה בקשה מהם שישבו, והיא תספר להם מה עומד מאחורי ההנהגה הזו, שהיא מקפידה עליה כה באדיקות.

וכך סיפרה: סבי הגאון הרידב"ז זצ"ל, שימש כרבה של צפת. בהיותו צעיר חלה אנושות, ומצבו הלך והחמיר מיום ליום עד שבאחד הימים אבד את הכרתו.
הרופאים הודיעו כי מצבו קשה ונותרו לו שעות בודדות בלבד לחיות. בני המשפחה והמקורבים נאספו סביב מטתו, קראו פסוקי יחוד, כשבסתר לבם קוו שהנורא מכל לא יקרה.

לפתע -לתדהמת בני המשפחה- התעורר הרידב"ז מעלפונו, פתח את עיניו וסובב את ראשו לכוון העומדים בסמוך אליו. היה נראה כי הוא שרוי בחרדת קודש ובהשראה מיוחדת. לאחר שנח מעט והתאושש, החל לספר את אשר אירע עמו בשעה ששׁכב ללא הכרה.

בחלומו ראה את עצמו עומד בפני בית דין של מעלה, שם החלו לדון לגביו, אם להשאירו בחיים אם לאו. פתאום הוא שומע את הכרוז יוצא למעלה ומכריז את גזר דינו: 'הגיע זמנו של יעקב דוד בן זאב להפטר מן העולם'. אך לפני כן נמנו וגמרו לקרוא לבעל הדין עצמו, כדי להשמיע את טענותיו, שמא יש לו יכולת ללמד זכות על עצמו להשאירו בחיים.

פתח הרידב"ז וטען, כי מכח היותו רב העיר צפת עליו להשאר בחיים, כיון שכל יסודות ההלכה והקדושה של העיר תלויים על צווארו; מקוואות, עירובין, שמירת שבת וכדומה, ובאם יסתלק, תשאר העיר בלי מגן ושומר ראוי על צרכי הדת שלה. בית הדין דנו בתוכן טענתו, והכריעו שטענה זו אינה מספקת דיה, משום שגם רב אחר שימונה במקומו יוכל לפעול כמותו באותה מתכונת, ואין חובה משום כך להשאיר דווקא אותו בחיים.

שוב שאלוהו בבית דין של מעלה, האם יש לו זכות נוספת ללמד על עצמו והשיב הרידב"ז שהוא עוסק כעת באמצע חבורו ' נמוקי הרידב"ז' על הירושלמי , ובאם יסתלק מן העולם בטרם עת, לא ישלם החבור. שוב דנו בבית דין על טענתו, והכריעו שגם טענה זו אינה מספקת להשאירו בחיים, כיון שיכולים גם תלמידי חכמים אחרים להשלים את החבור. בשלב זה הודיעוהו כי נתנת לו כעת אפשרות אחרונה ללמד זכות על עצמו.

לאחר שהרהר הרידב"ז ממושכות, אמר בבטחה: "הבה תחפשו בכל העולם, אם ישנו בית שמכבדים בו את השבת כמו בביתי! והראיה לדברי היא, עצם העובדה שכבר ביום חמישי כל צרכי השבת ערוכים ומסודרים בביתי לכבוד שבת!"… שוב ישבו ודנו חברי בית הדין בטענתו בכובד ראש, ואכן הסכימו עם הטענה, כי אכן אין בית שמכבדים בו את השבת כמו בביתו של הרידב"ז, ומחמת טענה זו זכה בבית הדין ופסקו דינו לחיים. ואז 'הקצתי מחלומי' – סיפר הרידב"ז.

פנה הרידב"ז לילדיו בבקשה: 'הנה שומעים אתם כמה חשיבות מייחסים להנהגה זו בשמיים, על כן מבקש אני מכם ומכל צאצאי, להשתדל לקבל על עצמכם גם כן, להקדים ולהתכונן לשבת כמה שיותר מוקדם, שהוא בכלל כבוד שבת. "כנכדתו של הרידב"ז" – סיימה הרבנית אברמסקי את דבריה, "משתדלת אני להקפיד בכל עוז לקיים את בקשתו".

זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ: מסביר ה'ספורנו' שהפירוש ב'זכור את יום השבת' הוא, "הֶיֵה תמיד זוכר את יום השבת בעסקיך בימי המעשה וכו'". וכיצד יביא האדם את עצמו לידי זכירת השבת גם בעסקיו בימי החולין ? – על זה אמרה התורה: 'לקדשו'; פירוש – 'הִזְהיר שיסדר האדם עסקיו בימי המעשה, באופן שיוכל להסיח דעתו מהם ביום השבת'. כלומר, שלא 'יעמיס' על עצמו עבודה בימות החול באופן שגם בשבת לא יצליח לנתק המחשבה מעבודתו, אלא יעבוד רק כפי מה שצריך לו ולא כמו ש'מקובל' כיום, שאנשים משתגעים בעבודתם בלי גבול, ביום שישי עובדים עד כניסת שבת וכל עסקם איך ניתן לעבוד עוד ולהרוויח יותר, וממילא גם כשמגיעה השבת, קשה להם להסיח דעתם מהעבודה, וגם ביום המנוחה אין להם מנוחה.

וזה מה שמבאר הספורנו גם בפסוק הבא: " ששת ימים תעבוד " – ' בעסקי חיי שעה, שהם עבודת-עבד בלי ספק, שרוב עניינם הוא היות מצטער האדם על עולם שאינו שלו'. ועשית כל מלאכתך – 'ההכרחית למסתפק'. המצוה לזכור את יום השבת אינה נסובה, כמובן, רק על ימי החולין… גם בשבת עצמה, מוטלת עלינו מצוה-רבה לזכור את השבת".

שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֘ וְעָשִׂ֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒: [כ ח]

שואל האור החיים הקדוש, הרי מצווים פה על שמירת שבת, מה פתאום יש כאן לשון ציווי על 'ועשית כל מלאכתך', מדוע הזכירו את עניין העבודה בימי השבוע? מבאר האור החיים הקדוש, 'ועשית' כאן אינו מלשון ציווי, אלא לשון הבטחה: אם תזכור את יום השבת לקדשו, הרי שבששת ימים שתעבוד ועשית כל מלאכתך – ששה ימים יספיקו לך להתפרנס כל צרכך. גם אדם שכל יום עובד ולא מקבל משכורת אלא אוכל לאותו היום, דע לך, כאשר תזכור את יום השבת, הרי שכל הימים יתברכו ופרנסתך תוכפל ותשולש!

מובא בזוהר הקדוש שהמכבד את השבת מעורר עליו רצון העליון וי"ג מידות רחמים, הרי גם בזה מידה כנגד מידה, שבשכר כבוד השמים נתעוררו עליו הי"ג מכילין דרחמי במספר י"ג. וכך זכה גם הרידב"ז בזכות י"ג מידות רחמים לחיים וזה שפירש רבינו יוסף קרא [מגדולי תלמידי רש"י, ומצוטט רבות בבעלי התוספת, גם רש"י עצמו מצטט דבריו בשם רבי מנחם ברבי חלבו ששמע מבן אחיו רבי יוסף [עה"פ] ישעיהו שם].

וקראת לשבת עונג וגו' אז תתענג על ה' – אזי מידה כנגד מידה תזכה להמשך הכתוב, 'והאכלתיך נחלת יעקב אביך', שתזכה ותירש נחלה בלי מצרים.
ומה לנו יותר מהמסופר בגמרא [שבת קיט.] על 'יוסף מוקיר שבת' הידוע לכל בר בי רב דחד יומא, על אותו גוי עשיר שנודע לו מחוזי הכוכבים כי כל נכסיו יפלו לידי שכינו היהודי 'יוסף'. משכך מכר כל רכושו וקנה תמורתם מרגלית יקרה, ותפר אותה הדק היטב בכובעו שהתעופפה לו עם הרוח היישר אל תוך הנהר, ובלעה אותה דג שמן שאותה קנה לא אחר מאשר 'יוסף מוקיר שבת' וכך נתעשר. וכלשון הגמרא שם שאח"כ פגש ביה ההוא סבא, ואמר ליוסף, מאן דיזיף שבתא [מי שמלווה לכבוד שבת] פרעיה שבתא [השבת פורע לו] ע"כ.

וכשנעיין במעשה נראה עוד, שהנה כמופיע בגמרא שם, היה השווי של אותו יהלום י"ג אלף דנרי זהב [וי"א י"ג עליות ואוצרות של דנרי זהב, ראה שם ברש"י ותוס'] ולכאורה האם זה מקרה שזה היה שוויו, י"ג דייקא, לא פחות ולא יותר, או תימא וכי מה הוצרכה הגמרא לציין בדיוק את שוויה, הוי ליה למימר שנתעשר ודי. אלא וודאי חלילה וחלילה אין כאן שום מקרה, אלא חז"ל רוצים לאלפינו בינה וללמדנו שהמענג את השבת זוכה למידה כנגד מידה, יוסף הוקיר את השבת והאמין ב"ה' אחד ושמו אחד" ועל סמך זה הלך ללוות כספים. לכך זכה במידה כנגד מידה לי"ג אלף דנרי זהב – י"ג גמטי' אח"ד. האמין באחד וזכה באחד – בשכר כבוד השמים נתעוררו עליו הי"ג מכילין דרחמי במספר י"ג והתעשר.

וזה שאמר הקב"ה למשה [שבת י:] מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, מי אומר לנו את זה הקב"ה בעצמו: יש לי מתנה טובה, ולא סתם מתנה שרגילים בני אדם לתת אחד לשני, אלא משהו שנמצא בבית גנזי. מתנה שנמצאת מקום שבו אדם שומר על אוצרות שלו. אתם מבנים, אנו מקבלים כל שבוע מתנה מהאוצרות של הקב"ה. ולא סתם מהאוצר אלא ממקום השמור ביותר שלו מבית הגנזים.

אין לנו מתנה יותר חשובה מאשר שבת, ואילו היה האדם מבין ערך המתנה ומה שמרוויח עבור שמירת שבת, היה יושב ומצפה אליה בכלות הנפש מתי כבר תבוא.

הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל

אם בשבוע שעבר סייע הנשיא טראמפ, לראש הממשלה נתניהו, בחיזוק הקואליציה עם תכנית ההגירה מעזה, הרי שהשבוע הוא סיבך אותו (שלא במתכוון) עם אותם גורמים בקואליציה, כאשר הציב אולטימטום לחמאס לשחרר את כל החטופים עד השעה 12 בצהרים מחר.

הכרזתו של הנשיא הגיעה לאחר שהחמאס הודיע כי הוא מקפיא את מימוש השלב הראשון בעסקה, קרי לא יהיה שחרור שלושה חטופים בשבת הקרובה. בעקבות כך שיגר טראמפ את איומו: שחרור עד 12 בצהרים מחר, או פתיחת שערי גיהנום על עזה!

הצהרה זו, שמאגפת את נתניהו מימין העמידה את ראש הממשלה במבוכה: בן גביר וסמוטריץ' לא יכולים לאפשר לממשלה לקבל פחות ממה שהציע טראמפ. זה משאיר בינתיים את בן גביר בחוץ, ומעמיד את סמוטריץ' במצב בעייתי ביותר בתוך הממשלה.

המצב המביך הזה בא לידי ביטוי בארבע הודעות, חלקן סותרות, שיצאו בתוך שעתיים מישיבת הקבינט שהתכנס ביום שלישי בלילה. ההודעות שנועדו בעיקרן להתייצב מאחורי הכרזת טראמפ, יצאו מ"גורם מדיני", ובהמשך מ"גורם מדיני בכיר", כאשר כולם יודעים מיהו אותו גורם.

תחילה יצאה הודעה מ"גורם מדיני" לפיה "הקבינט מצפה לשחרור כל תשעת החטופים (החיים) של שלב א' תוך ימים ספורים". מיד אחר כך יצאה הודעה רשמית מלשכת ראש הממשלה, לפיה "כל חברי הקבינט הביעו תמיכה בדרישת טראמפ לשחרורו חטופינו עד שבת ובחזונו לעתיד עזה". הודעה זו לא נקבה במכוון במספר החטופים, גם לא בהודעה המצולמת ששחרר ראש הממשלה, בה אמר ש"אם חמאס לא ישחרר את חטופינו עד שבת בצהריים, הפסקת האש תיפסק וצה"ל יחזור למלחמה עצימה".

שעה קלה אחר כך הודיע "גורם מדיני בכיר" שישראל דורשת את כל החטופים, אך לא נאמר שזה יקרה כבר בפעימה הנוכחית. הסיכום: עמעום מכוון של כל ההודעות, כדי לא להביע עמדה חזיתית שונה מזו של טראמפ, ומאידך לא לפוצץ את העסקה מול חמאס.

ההערכה הרווחת היא שהאיומים של טראמפ ושל ישראל על חידוש הלחימה העצימה, עשו את שלהם והחמאס ימשיך בעסקה. גם במערכת הביטחון סבורים שהחמאס הפנים את המסר, לאחר שהוא רואה את ההכנות של הצבא לחידוש הלחימה. בד בבד מופעל על החמאס לחץ פנימי כבד של האוכלוסייה ברצועה להמשיך בעסקה ולהימנע מחידוש הלחימה.

בשעת כתיבת השורות, טרם ברור כמה חטופים ישוחררו. כזכור בהסכם המקורי נכתב כי החמאס ישחרר מחר שלושה חטופים. אם כך יהיה, ישראל לא תפוצץ את העסקה, למרות שטראמפ כאמור מצפה לשחרור מאסיבי יותר.

בדף המסרים שקיבלו אתמול השרים נרמז כי ישראל לא דורשת שחרור יותר חטופים בפעימה הקרובה: "ישראל עומדת על קיום ההסכמות כלשונן".

"המסית הלאומי"

קשה לדעת מה קדם להכרזתו של טראמפ, לפיה הוא דורש מהחמאס לשחרר את כל החטופים עד מחר ב-12:00 בצהרים, "ולא, יקרו דברים ממש איומים". המחשבה הראשונית היא שטראמפ שלף את זה על המקום, כאשר שמע את האיום של חמאס לעצור את העסקה. מאידך, ייתכן כי מישהו (אולי מרים אידלסון) זרקו לו את הרעיון. מה שברור הוא, שטראמפ מייצר שבוע אחר שבוע את הכותרות האזוריות הראשיות. כל מי שחשב שלאחר בחירתו הוא יעסוק רק בענייניה הפנימיים של אמריקה, טעה בגדול.

"הוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר", העיד שליחו סטיב וייטקוף. "אם דרישתו לא תתממש, תהיה בעיה גדולה". וייטקוף לא נקט אמנם בפירוט "הבעיה" שתיווצר, אך הדגיש שהממשל נחוש בדעתו, שהחמאס לא יהיה חלק מהשלטון ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה. גם שר החוץ מרקו רוביו, אומר שטראמפ עייף מטפטוף שחרור החטופים ורוצה לראותם חוזרים במכה אחת. "כולם ראו כיצד חזרו החטופים האחרונים. הם היו על סף מוות. לנשיא פשוט נמאס מזה. הגיע הזמן שכולם יחזרו הביתה".

בשמאל, באופוזיציה ובחלק ממשפחות החטופים, מפנים כרגיל אצבע מאשימה לנתניהו, תחת הכותרת "מלחמה בחטופים". אם יש הסכם, הרי שהקרדיט מגיע לטראמפ ולוויטקוף. אם אין הסכם: ביבי אשם. הגדיל לעשות "המסית הלאומי", יאיר לפיד, שהודעותיו המסיתות והקשות, מעידות על מצוקתו בסקרים (5-8 מנדטים). לפיד השתלח בשר סמוטריץ' עם המשפט המזעזע: "סמוטריץ' איננו מעוניין בהשבת החטופים אלא בהחזרת ההודעות של ה'הותר לפרסום'".

סמוטריץ' לא נשאר חייב וענה לו: "לצערנו העסקה הזו תוביל אותנו לעוד הרבה 'הותר לפרסום' כולל מוות של חטופים". לאחר מכן תקף אותו: "הציבור שלי איבד לוחמים גיבורים הרבה מעל חלקו היחסי באוכלוסייה, גם ממשפחתי. תתבייש לך!" "יאיר לפיד לא ראוי להיות איש ציבור", הוסיפו במפלגת הציונות הדתית. הוא ייזכר בספרי ההיסטוריה כסוכן כאוס שמפיץ שנאה ורוע"

בין הפרעות להתפרעות

קשה היה השבוע לאופוזיציה להסתיר את תסכולה, שהתפרץ לעיני כל בדיון ביום שני בכנסת בהצבעות אי האמון. לאחר שבוע בו נתניהו כיכב בכל מהדורות החדשות בעולם, עם סיקור מאסיבי על ביקורו בארה"ב ופגישותיו בבית הלבן, ולאחר הסקרים המחמיאים בארץ, לא נותר לאופוזיציה אלא לנסות להשפילו, לבזותו ולהורידו לקרקע המציאות.

בתכנון שככל הנראה היה מתואם מראש, החליטו להרוס את נאומו בכנסת ולקרוא קריאות ביניים לאורך כל דבריו במטרה להתישו, להוציאו מריכוז ולגרום לו לאבד את הסבלנות. אולם נתניהו שהיה עדיין תחת הג'ט לג – תחושת עייפות ובלבול שנוצרת לאחר טיסות ארוכות בעקבות הקושי להסתגל לשעון המקומי, עם המון תרופות משככי כאבים, (כפי שהעיד), ולאחר יום עדות בבית המשפט, נראה רענן והתנצח מולם. הוא אפילו נהנה מכך. לאורך כל נאומו היה נחרץ בדבריו אבל שמר על הומור.

הדו שיח שקיים עם חה"כ מירב בן ארי היה משעשע במיוחד: במהלך דבריו התפרצה לנאומו ואמרה: "מה צריך לעשות כדי שתעוף כבר? נמאס לשמוע אותך". נתניהו שמר על קור רוח והשיב לה בעוקצנות כשהוא מדגיש לאט לאט כל מילה: "מה שצריך לעשות, זה לנצח בבחירות". בן ארי המשיכה לצווח והוצאה מהמליאה לאחר שלוש קריאות לסדר, בדיוק כמו רוב חבריה, שהוצאו גם הם בזה אחר זה.

תשובתו של נתניהו הזכירה לנו את הסיפור שסופר כאן (יותר מפעם אחת). היה זה כאשר שאלתי אותו ישירות, לאחר מבצע 'צוק איתן', עוד לפני שהחלו המשפטים שלו, מדוע אינו פורש מתפקידו בשיאו. נתניהו השיב בשאלה חזרה: "לפרוש בשיא? טרם הגעתי אליו!"

כיום כבר ברור, שהוא מעוניין להשלים עוד כמה משימות בטרם יפנה את מקומו. ההיסטוריה תזכור אותו כראש הממשלה שבתקופתו ארע הטבח הנורא, והוא חייב לאזן את זה עם הישג מדיני וצבאי בסיועו של חברו הטוב בבית הלבן. בכל מקרה, בדיון בכנסת השבוע, הוא נתן לאופוזיציה את המתכון להדחתו: "תנצחו בבחירות, וארד מהשלטון".

קודם לכן סקר נתניהו בפני הכנסת את ביקורו בוושינגטון וסיפר כי הפגישה עם טראמפ הייתה חמה ואישית וארכה 5 שעות. "הברית בין ישראל לארה"ב מעולם לא הייתה חזקה כל כך. הנשיא טראמפ וכל בכירי הממשל האמריקאי שיבחו את כל ההחלטות שקיבלנו ומעל הכול את החיסול של רבי המרצחים, נסראללה, הנייה סינוואר".

בדבריו התנצח עם האופוזיציה, כאשר סקר את תכנית ההגירה של טראמפ. "הנשיא הציג חזון חדש ומהפכני ליום שאחרי חמאס, כדי שבעזה לא תקום שוב מדינת טרור. אתם כל הזמן דיברתם מה יהיה עם 'היום שאחרי', ובכן קיבלתם את 'היום שאחרי'. אתם מסרבים ללמוד את הלקח מאוסלו". דבריו אלו הזכירו את המוטו עליו חזר לאורך כל ימי המלחמה: "על 'היום שאחרי' מדברים ב'יום שאחרי'".

מאחורי הקלעים

נתניהו אינו אוהב לדבר על יורשיו העתידיים בהנהגת הליכוד ובהנהגת המדינה. הדיבורים על מחליף אפשרי עושים לו (ולבני משפחתו) רע. החשש המדומיין שלהם הוא, שאם הם ידברו על יורשים אפשריים, זה יעודד אותם לעשות מעשה ולהתחיל את קרב הירושה באופן מידי.

ובכל זאת כאשר הנושא הזה עלה בעבר בשיחה עם נתניהו, הוא נקב בשמות שני אנשים: יוסי כהן, שסיים אז את תפקידו כראש המוסד, ורון דרמר, שהיה אז שגריר בארה"ב. מאז עברה תקופה יחסית ארוכה, בה התרחשו אירועים רבים, ובכללם הטבח הנורא. יוסי כהן עשה קולות של מתמודד, התראיין לכל ערוצי התקשורת בנושאי המלחמה, אך התחמק מלענות על כוונותיו הפוליטיות העתידיות. לבסוף כאשר הלחץ עליו גבר, הודיע שטרם בשלה העת לכניסתו לפוליטיקה. מאז הודעתו זו, לא נשמע קולו בתקשורת והוא נעלם ונאלם (הוא עוד יחזור).

לעומתו רון דרמר, השר לעניינים אסטרטגיים, מעולם לא היה מרואיין פעיל ולכן לא חש שום חובה לדבר על עתידו הפוליטי. העברית שבפיו אינה תקינה, ושפתו היום יומית היא אנגלית. כך הוא מדבר גם עם נתניהו. הנאום הראשון שלו בכנסת, היה רק לפני חודש, שנתיים מאז הוא מכהן כשר, וגם זה נכפה עליו לאחר שאילתה ישירה מולו.

בתקשורת מוצג דרמר, כאדם המקורב ביותר לנתניהו אחרי בני משפחתו, שכזכור מינה אותו במינוי אישי לשר (שאינו ח"כ). הפרשן אמנון אברמוביץ' עורר בזמנו סערה כאשר ציין כי "רון דרמר הוא בחור תרבותי, מנומס ונעים הליכות, אבל הוא לא ישראלי בעומק". לאחר מכן קבע ביהירות ובהתנשאות, כי דרמר לא יודע להבדיל ולהבחין בין אנשי בידור וספורט ישראלים, מה שמלמד "שהחוויה הבסיסית שלו אינה ישראלית". כ"ראייה ניצחת" לדבריו, קבע אברמוביץ' בטון פסקני: "הוא אפילו לא יודע איפה זה רפיח ואם תשים אותו בניר עוז, הוא לא יידע לחזור משם הביתה".

דבריו של "הפרשן המלומד" עררו אז סערה וקוממו נגדו רבים, בטענה שדרמר כבר נמצא כאן שנים ארוכות וקשר את גורלו וחייו למדינת ישראל, גם את שפתו עדיין בלתי תקינה. היו שציינו בתגובה את המבטא "המולדובי" הכבד של אביגדור ליברמן, שמשום מה (מסיבות מובנות) לא עורר אותה סלידה אצל אברמוביץ' ודומיו.

כך או כך, לאט לאט ומבלי שהרגשנו, הפך דרמר לשר המרכזי בקבינט, שדעתו קובעת ומשפיעה ביותר על פורום זה ועל המדיניות הישראלית בכללותה. אין היום אף שר שמקורב לנתניהו באותה רמה, ואין מישהו שראש הממשלה סומך עליו יותר מדרמר. המיוחד בו, שהוא לא מבליט את עצמו ומעדיף להישאר בצל מבלי ליטול קרדיטים. למגינת ליבו, התקשורת לא מתחשבת בכך וקושרת זרים רבים לראשו.

משאל רחוב

מי שהכיר את רון דרמר לנתניהו, היה השר לשעבר נתן שרנסקי, שהעסיק את דרמר כמנתח סקרים ויועץ אסטרטגי במפלגת "ישראל בעלייה". העצות הללו סייעו בזמנו לשרנסקי לקבל בבחירות 96 שבעה מנדטים. מאוחר יותר, כאשר נתניהו חיפש מישהו שיסייע לו לנתח את הקול הרוסי, המליץ לו שרנסקי להיפגש עם בחור צעיר ומוכשר ביותר, רון דרמר שמו. השניים נפגשו, אך נתניהו לא התרשם יתר על המידה מהאיש. שרנסקי ייעץ לו להיפגש עמו פעם נוספת ולהקשיב לו. "אחרי הפגישה השנייה ביניהם, הבנתי שאיבדתי עובד מסור", סיפר שרנסקי.

נתניהו מצא בעולה הצעיר מארה"ב קווים רבים שהשיקו לדמותו שלו. השניים מתנסחים ברהיטות באנגלית מצוחצחת, לבושים בקפידה ויודעים לנתח מהלכים מדיניים – עין בעין. הקשר התהדק ביניהם ובהמשך כאשר נתניהו שימש כשר אוצר הוא מינה את דרמר לציר כלכלי בוושינגטון. מאוחר יותר ב-2013 מינה אותו לשגריר ישראל בוושינגטון, תפקיד הנחשב לבכיר ביותר בשירות החוץ.

דרמר ידע לדבר עם האמריקאים בשפתם ובתרבותם, אך בממשל הדמוקרטי של אובמה זיהו אותו (בצדק) כמי שמקורב יותר לרפובליקנים. בהמשך כאשר נבחר טראמפ לקדנציה הראשונה, חיזקו הקשרים האישים שלו עם הנשיא הנבחר את הקשר ההדוק עם מדינת ישראל. היו שזיהו בנאומים של טראמפ את טביעות אצבעותיו של דרמר, בעיקר בסוגיית התכנית הגרעינית של איראן.

בהקשר זה יש הטוענים בלהט, שגם תכנית ההגירה הנוכחית מעזה, אותה הציג טרמפ בשבוע שעבר בבית הלבן, היא פרי מוחו היצירתי של דרמר, ששתל את הרעיון בראשו של הנשיא.

נתניהו כאמור מטפח את דרמר, ויודע שהוא לעולם לא יפעל מאחורי גבו, לבטח לא ינסה ליטול ממנו קרדיטים או לחתור תחתיו. הציבור ברובו לא מכיר את דרמר. הראייה: לא מכבר ערך אחד הכתבים משאל רחוב והציג את תמונתו של דרמר לעוברים ושבים. איש לא זיהה אותו.

דרמר הנחשב למעריץ גדול של הממשל הנוכחי, מכיר היטב את מסדרונות הבית הלבן ויש לו מסכת קשרים מסועפת שמסייעת לנתניהו מול סביבתו של טראמפ. זו גם הסיבה שנתניהו מינה אותו ליו"ר ועדת המו"מ לשחרור החטופים במקומו של ראש המוסד דדי ברנע. נתניהו קידם אותו לתפקיד, כיון שהמשא ומתן על שלב ב' בעסקה (אם יגיעו אליו) עומד להיות מדיני במהותו בתיאום עם אנשי הממשל. לצורך כך צריך נתניהו את איש אמונו הקרוב ביותר.

בהקשר זה חשוב לציין כי דרמר, תמך בעסקת החטופים מתחילת המלחמה והסכים לשלם כמעט את כל המחירים כדי להחזירם. עתה הוא ניצב מול העסקה המורכבת ונדרש לתמרן בין נתניהו, הממשל וצרכי הקואליציה. בינתיים על פי נאומי טראמפ, נראה שדרמר עושה (מאחורי הקלעים) עבודה מאומצת ויעילה.

אחריות או פסימיות

בעיתוי אומלל ביותר מבחינתו, בעוד נתניהו תופס כותרות בבית הלבן, התראיין שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, לערוצי התקשורת המרכזיים וסיפק להם את מבוקשם: התקפה נגד נתניהו על ניהול המלחמה. הראיון הזה היה צפוי, אך העיתוי כאמור אומלל. זו הסיבה שלמרות הניסיון התקשורתי להוציא ממנו כותרות ענק, שיביכו את נתניהו, לא תפסו הדברים תאוצה, ולכל היותר העידו שיש מאחוריהם שר לשעבר ממורמר, שירד מגדולתו (תסביך בוגי יעלון).

הרעיון המרכזי של גלנט בראיונות, היה הוויכוח המפורסם האם היה צריך לתקוף את החיזבאללה ב-11 באוקטובר, ארבעה ימים לאחר הטבח. גלנט והרמטכ"ל הלוי תמכו כזכור במתקפה, בעוד נתניהו, דרמר וגם גנץ ואיזנקוט (שצורפו באותו יום לקבינט), התנגדו. גלנט מנסה להפוך את העניין הזה לחזות הכל, בטענה שאם זה היה קורה, היה אפשר להכריע כבר אז את החיזבאללה.

בעבר כבר התייחסנו כאן לנושא הזה, תוך הסברים מפורטים מדוע ההחלטה שלא לתקוף את החיזבאללה, ארבעה ימים לאחר הטבח, הייתה נכונה. נזכיר, שהתקשורת בירכה אז על ההחלטה, בעיקר בגלל שגנץ ואיזנקוט עמדו גם הם מאחוריה. אבל בהמשך, כאשר התברר שאפשר לנגח את נתניהו בנושא הזה, התהפכה התקשורת ואימצה ברובה את עמדת גלנט, תוך הדגשה על "ההחמצה הגדולה", ותליית האשמה כמובן בנתניהו.

השר לשעבר חיים רמון, שהתייחס השבוע לנושא, אמר כי בדק את העניין לעומקו והשתכנע כי "גלנט הציע הצעה מופקרת שהייתה עולה לנו בטבח 7 באוקטובר בצפון". לדבריו, פעמיים לא שמעו לגלנט, והדבר הזה הציל את הצפון ואת עם ישראל". הפעם הראשונה הייתה כאשר הציע לתקוף את החיזבאללה ב-11 באוקטובר, ובפעם השנייה כאשר התנגד לתקוף את החיזבאללה בסוף הקיץ האחרון.

לדברי רמון, גלנט משקר ומוליך שולל בכל הקשור למצב שהיה ב-11 באוקטובר. "באותו שלב החמאס והחיזבאללה היו בשיא הכוח וההיערכות, בעוד מדינת ישראל בשיא חולשתה, כאשר הצבא היה מוכה לאחר הכישלון באי מניעת הטבח. התפיסה במערכת הביטחון הייתה שצה"ל אינו מסוגל לנהל מלחמה במקביל בשתי חזיתות. כלומר ההצעה של גלנט הייתה מביאה לעצירת כל תמרון אפשרי ברצועה למשך כל חודשי המערכה בלבנון.

בהמשך הראיון מתאר גלנט בבוז את החשש של נתניהו, שאלפי אזרחים ישראלים יהרגו מטילי החיזבאללה אם ישראל תפתח בחזית שנייה. גלנט סיפר כיצד נתניהו הראה לו מבעד לחלון בקריה את קו האופק של הבניינים בתל אביב, ואמר לו שהכול ייהרס. בכך ביקש גלנט להראות כיצד נתניהו היה פסימי.
רמון עונה על כך ומזכיר שזו בדיוק הייתה ההערכה של הצבא באותה עת: התקפה כוללת על חיזבאללה בשיא כוחו, תעלה בחייהם של מאות חיילים, ואפילו אם מדינת ישראל תשמיד בהתקפת פתע את הרוב המוחלט של טילי חיזבאללה, היכולת השיורית שתישאר להם תביא למותם של אלפי אזרחים".

סיכול מתוך תיסכול

חיים רמון ממשיך ומספר כי בהמשך הגיעו החימושים ארצה, הצבא בס"ד התעשת והחיזבאללה נשחק. אלא שאז גלנט שינה את דעתו ופעל לסיים את מלחמת "חרבות ברזל" בלי לצאת למערכה צבאית נרחבת כנגד חיזבאללה. המטרה שלו הייתה להגיע לעסקת חטופים, לסיים את המלחמה ברצועה ולהגיע במקביל להסדרה מול חיזבאללה בצפון. כל זה קרה עוד לפני חיסול נסראללה ולפני מבצע הביפרים. במילים אחרות: גלנט הציע שמדינת ישראל תיכנע בדרום מול החמאס, ותיכנע בצפון כדי לא להרגיז את איראן.

המסקנה של רמון: אם הקבינט היה מאמץ את ההצעה חסרת האחריות השנייה של גלנט ביחס ללבנון, אלו היו התוצאות: הטקסים המבחילים של חזרת החטופים היו מתנהלים כאשר יחיא סינוואר עומד בראש האירוע ואלפי מחבלי חמאס שחוסלו מאז, היו עדיין בחיים. נסראללה היה נואם נאומי ניצחון. כל ההנהגה של חיזבאללה עדיין הייתה בחיים, מבצע הביפרים לא היה יוצא אל הפועל ואלפי לוחמי חיזבאללה היו עדיין עם שתי עיניים ועשר אצבעות, כאשר כוח רדואן היה פרוס על הגדר בצמידות ליישובים הצפון עם יכולת להנחיל לנו אסון גדול שבעתיים משבעה באוקטובר. כמו כן ההגנה האווירית של איראן עדיין הייתה בתפקוד מלא.

רמון ממשיך וטוען כי גלנט לא הסתפק בניסיונות לשכנע את הקבינט לעצור את המתקפה המתרקמת כנגד חיזבאללה. לדבריו, יום לפני שמבצע הביפרים יצא לדרך, גלנט הדליף 'הדלפה פלילית' לעיתונאי רונן ברגמן, על "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון". ההדלפה הזו, שטרם נחקרה על ידי המשטרה והשב"כ, הייתה יכולה להביא להכשלת מבצע הביפרים, שהוכן במשך שנים, ולסיכול הפגיעה הקשה בחיזבאללה".

כמו כן גלנט מתפאר בראיונות, כיצד הוא פעל לחסל את נסראללה, בעוד נתניהו התמהמה במתן האישור לחיסול. "זהו שקר גס", קובע רמון. "גלנט פעל לסכל את המבצע לחיסול נסראללה והתעקש לעשות זאת רק באישור של האמריקאים. באותה עת התנגד ממשל ביידן להסלמת הלחימה בלבנון ופעל להשיג הפסקת אש בין מדינת ישראל לחיזבאללה, ולכן ברור שלא היה נותן אישור לחיסול. במקרה כזה הקבינט לא היה מאשר לפעול כנגד עמדה מפורשת של האמריקאים. למרבה המזל, דעתו של גלנט לא התקבלה, והחיסול החשוב הזה יצא לדרך".

דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע

אותות חיים: 2 החטופים שחזרו ארצה מספקים סימני חיים מהשבויים שנותרו בעזה. השבוע סופקו 10 אותות חיים חדשים מעזה, בין היתר מחטופים שלא אמורים להשתחרר בשלב זה של העסקה. המשפחות מתעודדות כמובן מסימני החיים, ומגיבות בכאב מובן: "לא די לנו באות חיים, אנו רוצים אותם בחזרה בחיים"

בדיחה סעודית: בראיון שהעניק נתניהו לערוץ 14, שגה המראיין בלשונו כאשר דיבר על "מדינה פלשתינית בסעודיה". נתניהו הזדרז לתקנו, אבל הוסיף בבדיחות: שלסעודיה יש דווקא הרבה שטחים גדולים ופנויים". הבדיחה לא הצחיקה את הסעודים שמיהרו לגנות את הדברים, לפני שמישהו יהפוך את הבדיחה הזו למציאות. אחרי שטראמפ רוצה להגר את תושבי עזה, הסעודים לא לוקחים סיכונים.

פורסם לראשונה במדור מקור נאמן, מתוך גליון סופ"ש של 'יתד נאמן'

בישיבת משכן חיים בראשות הגאון רבי יחזקאל סיטון משרידי דור דעה, התקיים מעמד רב רושם בהשתתפות הגר"ש זעפרני.

רבני הישיבה שיתפו את הגר"ש זעפרני על ההספקים העצומים של בני הישיבה שעמלו ושקדו בלימוד עשרות דפי גפ"ת במסכת בבא בתרא מתחילת השנה. ובמיוחד הביעו קורת רוח מרובה על כך שבני הישיבה קבלו על עצמם לעמוד בכור המבחן.

בדברים שנשא הגר"ש זעפרני עמד על שבח עמל התורה ובמעלת ההכרה והידיעה כי לימוד התורה זה בבחינת עצם החיים שלנו. וכמו שהמשיל  רבי עקיבא לפאפוס בן יהודה שאין חיות אלא בלימוד התורה. 

באשר לגזירת הגיוס אמר הגר"ש זעפרני כי בני התורה הם המגוייסים האמיתיים, מגוייסים לצבא ה'. וכמו שאומר הרמב"ם ששבט לוי זה חיל ה'. והם אלה שמגינים על העולם בזכות תורתם.

בהמשך דבריו חיזק את בני הישיבה ששמו עצמם כשור לעול וכחמור למשא, להמשיך בכל עוז ולהטות שכמם לשאת את עול התורה.

בסיום המעמד, בני הישיבה פרצו בשירה סוחפת ומרוממת על הזכות והשמחה לשקוד בתורה וביראת שמים טהורה בין כתלי הישיבה.  

צילום: יעקב כהן

שר הביטחון ישראל כ"ץ החליט, בתיאום עם הרמטכ"ל המיועד, אלוף (מיל') אייל זמיר, כי האלוף תמיר ידעי ימונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל ויחליף את סגן הרמטכ"ל הנוכחי, האלוף אמיר ברעם, שמסיים את תפקידו.

האלוף ידעי הינו קצין ותיק ומוערך שמילא בהצלחה תפקידים מרכזיים לאורך שנותיו הרבות בצה"ל, בין היתר כמפקד זרוע היבשה, מפקד פיקוד המרכז, מפקד פיקוד העורף, מפקד אוגדת איו"ש ומפקד חטיבת גולני.

שר הביטחון ישראל כ"ץ: "אני משוכנע ביכולתו של האלוף ידעי לתרום תרומה משמעותית בתפקיד סגן הרמטכ"ל לחיזוק כוחו של צה"ל בבניין הכוח וביכולתיו ההתקפיות מול האתגרים הביטחוניים הרבים בפניהם אנו ניצבים בימים אלה. אני מברך את האלוף ידעי על נכונותו להמשיך ולתרום לצה"ל ולמדינת ישראל ומאחל לו הצלחה רבה במילוי תפקידו".

מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו יוצא לסבב פגישות במזרח התיכון על רקע המשבר בעזה, כשבאמתחתו ביקורת נוקבת על היעדר יוזמה מצד מדינות האזור לפתרון המשבר. בראיון שהעניק לתחנת רדיו אמריקנית, הדגיש רוביו כי בהיעדר הצעות קונקרטיות ממדינות ערב, תכניתו של הנשיא טראמפ נותרת האופציה היחידה על השולחן, למרות התנגדות אזורית.

בימים אלה מתכונן מזכיר המדינה האמריקני לביקור דיפלומטי מקיף באזור, שיכלול עצירות בישראל, בערב הסעודית ובאיחוד האמירויות. טרם צאתו, העביר רוביו מסר תקיף למדינות ערב בנוגע למצב בעזה, והטיל ספק במחויבותן המוצהרת לסוגיה הפלסטינית.

בהתייחסו לסוגיית ההתמודדות עם חמאס, הבהיר רוביו את עמדתו באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "מישהו צריך להתעמת עם חמאס, מי זה הולך להיות? זה לא הולך להיות חיילים אמריקאים. אם המדינות באזור לא יכולות להבין את הקטע הזה, אז ישראל תצטרך לעשות את זה, ואז חזרנו למקום שהיינו בו, אז זה לא פותר את הבעיה".

בהתייחסו להצעתו של טראמפ, שעוררה התנגדות בקרב בעלות הברית הערביות של ארצות הברית, הדגיש רוביו: "כל תוכנית שתשאיר את חמאס שם תהיה בעיה כי ישראל לא תסבול זאת". הוא הוסיף ביקורת נוקבת: "כל המדינות האלה אומרות כמה אכפת להן מהפלסטינים, אבל אף אחת מהן לא רוצה לקחת פלסטינים. לאף אחד מהם אין היסטוריה של עשייה למען עזה".

רוביו הבהיר כי ארצות הברית פתוחה לשקול הצעות חלופיות ממדינות ערב, אך הדגיש כי בהיעדר תכניות כאלה, הצעת טראמפ נותרת האופציה היחידה על השולחן: "התוכנית היחידה כרגע היא תוכניתו של הנשיא. אם יש להם תוכנית טובה יותר, זה הזמן להציג אותה".

קשה היה לשמוע השבוע, כיצד התקשורת מאשימה שלא כהוגן את יו"ר ועדת הכספים, הרב משה גפני בניתוק ובאטימות כלפי המשפחות השכולות ומשפחות החטופים. היה זה לאחר האירוע בוועדת הכספים, כאשר אחד מההורים, נשא דברים ארוכים על הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. בתוך דבריו, ביקש מהרב גפני להביט לו בעיניים. "לא רוצה", לחש הרב גפני, והדברים הפכו לאייטם תקשורתי.

מדוע לא רצית להביט לו בעיניים, הרי אתה נוהג עם משפחות החטופים והמשפחות השכולות בשיא הרגישות, כאשר הם מגיעים לוועדה שלך", שאלתי את ח"כ הרב גפני, שלשום בלילה, מספר שעות לאחר האירוע.

"אני אגיד לך את האמת", משיב הרב גפני בכנות, "זה היה באמת מיותר ובדיעבד הייתי צריך לשתוק כפי שאני נוהג תמיד במקרים הללו. לא הייתי צריך לומר את זה".

אז מה בכל זה קרה, אני מנסה להבין. "הגיעו אלי משפחות החטופים לוועדה בשבוע שעבר, כמו כל שבוע ונתתי להם לומר את הדברים", משיב יו"ר ועדת הכספים, "הפעם דיברו על הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אחת האימהות אמרה שהיא מבקשת לקבוע פגישה והסכמתי. אני נפגש הרבה עם משפחות החטופים ורואה חובה בכך. לאחר שהיא תיאמה את המפגש עם עוזרי, קבענו שיגיעו שני נציגים. בפועל הגיעו 15. ישבתי ודיברתי עימם, והסברתי שבעניין החטופים, עמדתנו ברורה כפי שקיבלנו מגדולי ישראל, לתמוך בעסקה ולהחזיר את כל החטופים. אבל בעניין הקמת ועדת חקירה ממלכתית, יש צדדים לכאן ולכאן, ולבטח זה לא פיקוח נפש, ואנו נשאל את גדולי ישראל כפי שתמיד אנו עושים ובהתאם לכך ננהג".

האם הם שוכנעו, אני מתעניין. "אמרתי להם כדוגמה, שהייתה כתבה ב'יתד נאמן', שביום הטבח הגיעו משפטנים לבור בקריה ולא נתנו לצוות המבצעי לקבל החלטות מבצעיות בהיעדר החלטת קבינט ובגלל מניעות משפטיות נוספות. שאלתי אותם, האם גם את זה הוועדה תחקור".

"בקיצור, הפגישה הייתה טובה", ממשיך הרב גפני לספר. "והנה כעבור כמה ימים אני שומע שהיו שם מי שהקליטו בסתר את הדברים ללא רשותי, העבירו לתקשורת, שעשתה מניפולציה עם מה שאמרתי. וזה אחרי שכיבדתי אותם, נתתי להם לדבר, הרשיתי שיכנסו 15 לפגישה ולא 2, ועכשיו (שלשום) מגיעים לי שוב לוועדה, ואני נותן להם לדבר, ואז מבקשים שאביט בעיניים. זה כבר היה יותר מדי עבורי ואמרתי מה שאמרתי. בדיעבד זה באמת לא היה נכון. אבל זה הרקע לכל מה שהיה, ולבטח אי אפשר להאשים אותי באי כיבוד המשפחות השכולות והחטופים. כל מי שנמצא בוועדה, רואה את ההתחשבות והרגישות שלנו כלפיהם".

ולעצם הדברים: בהקלטה שומעים שאתה אומר, שאם תקום ועדת חקירה ממלכתית, זה יהיה הסוף של נתניהו. האמנם כך, אני שואל. "אכן בין יתר הדברים, אמרתי להם שיש כאלו שדורשים ועדת חקירה ממלכתית, כחלק מהקמפיין להפלת נתניהו. מבחינתם, הקמת ועדת חקירה ממלכתית, זה הסוף של נתניהו. הדברים כאמור הוקלטו ויצאו החוצה באופן שזה התאים לקמפיין נגד נתניהו".

לפני שהראיון עם הרב גפני מסתיים, אני מבקש לנצל את שיחתנו כדי לברר את הסוגיה הנפיצה שעל הפרק – מה קודם למה: חוק הגיוס או חוק התקציב.
השקט לרגע קט, שמשתרר מעבר לקו, משדר לי את התשובה הקבועה בימים אלו: התעלמות מהנושא, בטענה שלא כדאי לעסוק בו רשמית בפומבי כדי שלא להזיק. הרב גפני מפתיע ובכל זאת עונה: "מתוקף תפקידי בוועדת הכספים, אני עובד על התקציב. במקביל בוועדת חוץ וביטחון, עובדים על חוק הגיוס. כאשר הדברים יגיעו לכלל מעשה, ואם נתניהו יבקש להעביר תחילה את התקציב לפני חוק הגיוס, נשאל את גדולי ישראל ונפעל לפי החלטתם. ההכרעה אינה בידינו".

השיחה שלנו מתקיימת כאמור שלשום בחצות, ואני ממשיך ושואל על אירוע שאמור להתרחש למחרת (אתמול): טקס כניסתו של יצחק עמית לתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. האם גם אתה בעד החרמת הטקס, כפי שעושים ראה"מ, שר המשפטים ויו"ר הכנסת, אני שואל.

"זה בכלל לא מעניין אותנו מי יהיה שם הנשיא" משיב הרב גפני. "בית המשפט העליון אינו יודע מה זו מדינה יהודית. פסיקותיו בדרך כלל נגדנו ללא קשר לזהות הנשיא. גם אם יהיה שם נשיא מ'הציונות הדתית', זה לא ישנה הרבה וגם הוא יטיף לנו מה זה לימוד תורה. ולכן מבחינתנו ממש לא משנה מי יהיה שם הנשיא".

נעבור לעסקת החטופים. מה לדעתך יקרה בפעימה הקרובה, אני שואל. "אני מעריך שהחמאס ימשיך וישחרר גם השבוע שלושה חטופים והעסקה תימשך", משיב הרב גפני. ואז יצאו שוב הודעות בשבת, ושוב תמחה נגדם במוצ"ש, אני מנסה להקדים את המאוחר.

"אני בהחלט מחיתי על זה ויכול לספר לך, שהיום ממש, ראיתי את בני גנץ צועד מולי במסדרון. בצד היה גם אחד מעוזריו של ראה"מ. עצרתי ליד גנץ ואמרתי לו בקול: 'נהגת בכבוד רב כאשר נמנעת מלהוציא הודעות בשבת שעברה על שחרור החטופים עד מוצאי שבת'. הדברים נאמרו בקול רם במכוון ולא היה מי שלא שמע אותם במסדרון כולל אנשי נתניהו. מכלל הן אתה שומע לאו. לכולם היה ברורים הדברים".

אני רוצה לסיים עם השאלה, מה היה בפגישה שלך בארבע עיניים עם נתניהו כמה ימים לפני שנסע לארה"ב ומה אמר לך בטלפון, שעה קלה לפני שעלה למטוס. הרב גפני: "הפגישה בינינו הייתה באמת בארבע עניים ועדיף שכך היא תישאר. לגבי שיחת הטלפון, היא עסקה בחוק הגיוס. אני מעדיף כמובן לשמור את זה אצלי ולחכות עד שהדבר יתבצע ואז נוכל לדבר על זה". רשמנו.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' שבגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'

סקר חדש שפורסם בחדשות 14 מצביע על תזוזות משמעותיות בכוחן של המפלגות בישראל, הליכוד מאבד כוח ועומד על 32 מנדטים, בעוד עוצמה יהודית מתחזקת ל-6 מנדטים על רקע המשבר הפוליטי סביב העסקה עם חמאס. מאזן הכוחות הכולל נותר יציב יחסית, כאשר גוש הקואליציה שומר על רוב של 62 מנדטים מול 48 לאופוזיציה. בשאלת ההנהגה, מחצית מהציבור תומך בנתניהו כמועמד המועדף לראשות הממשלה.

סקר עדכני שנערך ב-13 בפברואר 2025 חושף תמורות משמעותיות במפה הפוליטית הישראלית. הממצאים המרכזיים מצביעים על היחלשות מסוימת בכוחה של מפלגת השלטון, לצד התחזקות של מפלגות אחרות במחנה הימין. הליכוד, בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, רושמת ירידה של מנדט ועומדת על 32 מושבים, אך עדיין מחזיקה במעמד המפלגה הגדולה ביותר. במקביל, מפלגת עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר, שהתנגד לעסקה עם חמאס ופרש מהממשלה, מתחזקת ממצב של 5 מנדטים ל-6 מנדטים, הציונות הדתית בראשות סמוטריץ' שומרת על כוחה עם 6 מנדטים

בזירת האופוזיציה, הדמוקרטים בהנהגת יאיר גולן מתחזקים למנדט נוסף ועומדים על 17 מושבים. ישראל ביתנו שומרת על כוחה עם 15 מנדטים, בעוד ש"ס, שתמכה בעסקה, נחלשת למנדט פחות ועומדת על 10 מושבים. המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ מאבד מנדט ויורד ל-9 מושבים. יהדות התורה נשארת יציבה עם 8 מנדטים. יש עתיד בראשות לפיד מתחזקת למנדט נוסף ועומדת על 7 מושבים.

במגזר הערבי, רע"ם וחד"ש-תע"ל מקבלות 5 מנדטים כל אחת, כאשר בל"ד נותרת מתחת לאחוז החסימה. בשאלת ההנהגה, 50% מהנשאלים תומכים בנתניהו כמועמד המתאים ביותר לראשות הממשלה, לעומת 17% התומכים בגנץ ו-33% שאינם תומכים באף אחד מהם. בהשוואה מול יאיר לפיד, נתניהו שומר על כוחו בעוד לפיד זוכה ל-21% תמיכה.

הסקר נערך על ידי שלמה פילבר וצוריאל שרון עבור חדשות 14, בקרב מדגם מייצג של 518 בוגרים, עם טעות דגימה של 4.4%± ברמת ביטחון של 95%.

בעיצומה של תקופה רגישה למשפחות החטופים, בחדשות 12 נחשף מקרה המדגים את המורכבות שבין הגדרות צה"ל לצרכי המשפחות, אמו של החייל איתי חן נדרשה להכריע בין מחיקת שמו מספח תעודת הזהות או הוספת "ז"ל" לצידו, למרות העדר ממצאים חד-משמעיים. הסוגיה מעלה שאלות נוקבות לגבי התנהלות הרשויות מול משפחות החטופים, כאשר רשות האוכלוסין וההגירה מציעה פתרון ביניים זמני.

במהלך ביקור שגרתי בלשכת משרד הפנים בנתניה לצורך חידוש תעודת זהות, נתקלה אמו של החייל איתי חן במציאות בירוקרטית מורכבת. הפקידים הציבו בפניה שתי אפשרויות: למחוק את שם בנה מהספח, או להוסיף לצידו את האותיות "ז"ל", זאת בהתבסס על הגדרתו כחלל צה"ל שגופתו מוחזקת בידי החמאס.

האם, המסרבת לקבל את ההכרעה הבירוקרטית בהעדר ראיות מוחשיות, בחרה שלא לחדש את התעודה. היא הדגישה כי טרם התקבל ממצא פורנזי המאשר את מות בנה, ופנתה מספר פעמים למשרד הפנים בניסיון למצוא פתרון. פניותיה, שהגיעו עד לשר הפנים, לא הניבו את התוצאה המיוחלת.

בתגובה רשמית מסרה רשות האוכלוסין וההגירה: "אנו מחבקים את משפחת חן ומשתתפים בכאבה. לגופה של הפניה, רשות האוכלוסין וההגירה פועלת על פי חוק ועדכון הפטירה נעשה בעקבות הודעת הצבא. בניסיון למצוא פתרון המקובל על גב׳ חן, במקביל לפנייתה לגורמי הצבא בסוגיה העקרונית, היא הוזמנה לחדש את תעודת הזהות שלה, כשהספח הישן שהיא נושאת, יישאר בידה."

מומחה למזרח התיכון מצביע על פער משמעותי בין המסרים הדיפלומטיים של קטאר לבין פעילותה בשטח, כאשר שר האוצר הקטארי משתתף בכנס נגד מימון טרור במקביל לקשרי המדינה עם ארגונים שונים באזור. מחקר מקיף חושף את מערך ההשפעה הקטארי הכולל השקעות במוסדות אקדמיים מערביים, תקשורת בינלאומית וקשרים עסקיים, תוך שמירה על מערכת יחסים מורכבת עם ארצות הברית.

בראיון בערוץ 14, חשף ד"ר אריאל אדמוני, מומחה למזרח התיכון, תמונה מורכבת של מדיניות החוץ הקטארית. במוקד הדברים עומדת השתתפותו של שר הכספים הקטארי בכנס במינכן תחת הכותרת לא כסף לטרור, בעוד ממשלתו מממנת את החמאס ומקיימת מערכת קשרים ענפה עם גורמים תומכי טרור באזור.

המומחה מצביע על דפוס פעולה שהתגבש מאז שנות התשעים, כאשר קטאר מנסה לשמר תדמית של מתווכת ניטרלית. "לפחות האחרים הם אידיאולוגיים אבל אנחנו יודעים שהם רצחניים, אבל אנחנו לא יודעים עם קטאר אתה לא יודע אף פעם עם מה אתה עובד ומי דוקר אותך מאחורי הגב", מסביר אדמוני.

השפעתה של קטאר מתפרשת גם לתחום האקדמי. כך למשל, שלוחת אוניברסיטת ג'ורג'טאון בקטאר שימשה במה להרצאות ביקורתיות כלפי מדיניות ארצות הברית בעיראק. במקביל, רשת אל-ג'זירה משמשת כלי אסטרטגי במערך התקשורתי הקטארי, במטרה "לקנות תשומת לב בזירה הבינלאומית, ולהזכיר למערב שאנחנו לא איתכם על מלא בשום מצב," כדברי ד"ר אדמוני.

משפחת אל-תאני, השולטת בקטאר, מטפחת קשרים הדוקים עם מנהלי תאגידי ענק כדוגמת מייקרוסופט, במקביל לשימור יחסים אסטרטגיים עם ארצות הברית. ביטוי מרכזי לכך הוא מימון הוצאות בסיס אל-עדיד האמריקאי בשטחה, מהלך המספק לקטאר יתרונות דיפלומטיים משמעותיים.

פעילות מהירה של צוות 'טקילה' המשותף לימ"מ ולשב"כ הובילה הערב למעצרו של חשוד בתכנון פיגוע בחדרה. החשוד, תושב טולכרם, נתפס באתר בנייה לאחר שעל פי החשד שיתף בן משפחה בכוונותיו. במקביל, במבצע נפרד שנערך השבוע ברמת גן, עצרו כוחות המשטרה 74 אנשים ששהו בישראל ללא היתר, יחד עם בעל הנכס שהעניק להם מחסה.

בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל על אדם השוהה בישראל ללא היתר, אשר לפי החשד הביע כוונה לבצע פיגוע, הופעל הערב (חמישי) צוות ההתערבות המהירה 'טקילה'. הצוות, המורכב מאנשי היחידה המיוחדת למשימות (ימ"מ) ושירות הביטחון הכללי (שב"כ), נשלח לעיר חדרה.

במהלך הפעילות המבצעית הצליחו הכוחות לאתר את החשוד המרכזי באחד מאתרי הבנייה בעיר. מבדיקה ראשונית עלה כי החשוד לא היה מועסק באתר, וכעת נבחנות הנסיבות שאפשרו את כניסתו לשטח ישראל. במהלך המעצר נתפס גם אדם נוסף, אשר על פי החשד סייע לחשוד המרכזי במציאת מקום לינה. שני העצורים הועברו לחקירת שירות הביטחון הכללי, שם נבדקות כלל הנסיבות, כולל האפשרות כי החשוד המרכזי תכנן לבצע פיגוע באזור.

בתוך כך, במבצע אכיפה נרחב שהתקיים השבוע ברמת גן-בני ברק, פעלו שוטרים בשיתוף מתנדבי כיתות הכוננות בבניין מגורים בעיר. במהלך הפעילות אותרו עשרות אנשים, תושבי יהודה ושומרון, אשר שהו במקום ללא היתרים כחוק. בסיום המבצע נעצרו 74 חשודים, אשר הועברו לחקירה בתחנת המשטרה המקומית. בנוסף נעצר בעל הבניין, תושב רמת גן בשנות השבעים לחייו, בחשד להלנת שוהים בלתי חוקיים.