חודש: יוני 2025

זו אחת הגבעות המרהיבות ביותר בישראל. בגובה של 900 מטר מעל פני הים, בתוך נוף פראי ניצב מצפה יוסף, נקודת תצפית יוצאת דופן שמתחתיה פרושה כל העיר שכם, כשבמרכז ניתן לראות בבירור את קברו של יוסף הצדיק בלב העיר.

בשנים האחרונות המקום הפך למוקד עליה לרגל, ורבים מגיעים לאורך כל השנה על מנת להתפלל מכאן, מ'מצפה יוסף' על ציונו של יוסף הצדיק. אולם עד היום לא היה במקום בית מדרש מסודר שיכול לארח את המתפללים, אם זה בימי הקיץ החמים, או בימי החורף בהם הרוח החזקה במקום לא מאפשרת שהות ללא מחסה.

ביום חמישי בלילה נערך במקום חגיגי של חנוכת בית מדרש קבוע שישרת את הציבור לאורך כל השנה. בית המדרש שנבנה במקום התחבר לכל התשתיות, חשמל מים וביוב, והוא מכיל מטבח, מקרר, סידורים, ועמדת קפה נעימה, וכמובן תצפית פנורמית מרהיבה שצופה ישירות אל קבר של יוסף הצדיק.

מי שהרים את הכפפה ומימן את הקמת בית המדרש הוא שמואל סקט מקרן עם ישראל, שהשקיעה במקום כ-200 אלף שקלים מכספי הגרלת החלומות שהעמותה עורכת מידי שנה, על מנת לייצר נקודה תפילה יהודית קבועה אל מול הציון הקדוש, ולאפשר ליהודים לאורך כל השנה להתפלל במקום.

למעמד הגיע יו"ר המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, יו"ר קרן עם ישראל שמואל סקט, רבני היישובים הסמוכים, מתפללי המקום הקבועים, והאנשים שלאורך כל השנה עמלים לקידום וטיפוח המקום.

יו"ר קרן עם ישראל חי שמואל סקט אמר באירוע: "יוסף הוא היסוד של עם ישראל, הוא היסוד של העולם. אנחנו שמחים לתמוך בפרויקט מרגש כ"כ שמאפשר לילדים להתפלל ולהתחבר מכאן ליוסף הצדיק. ידוע שיוסף זה גם יסוד הגאולה, ומכאן תבוא התקומה לעם כולו".

גל מעצרים נרחב בקרב הקהילה היהודית באיראן, וזאת על רקע המלחמה והחשד לקשרים עם ישראל. על פי המידע, המשטר האיראני החל לעצור רבנים, מנהיגי ציבור ואישים נוספים מתוך הקהילה היהודית בערים המרכזיות טהראן ושיראז. המעצרים מבוצעים בטענה לקשרים לכאורה עם ישראל, ומעוררים דאגה כבדה בקרב הקהילה.

מאז תחילת המלחמה, נעצרו באיראן קרוב לאלף בני אדם בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל, כאשר שישה מהם אף הוצאו להורג. בימים האחרונים גם בקהילה היהודית החלו לחוש את הרדיפה, כאשר סוכני המשטר פשטו על בתים יהודיים, ביצעו חיפושים ובזזו חפצים. הם בדקו טלפונים ניידים וכל מי שנמצאו לו קשרים עם קרובי משפחה בישראל, נלקח למעצר. חלק מהעצורים הואשמו אף בנסיעה לישראל.

מספר העצורים המדויק אינו ידוע, אך עשרות שמות כבר פורסמו. מתוך קהילה של 80,000 יהודים בעבר, נותרו כיום באיראן כעשרת אלפים יהודים בלבד, המתגוררים בעיקר בטהראן, שיראז ואיספהאן. איראן אינטרנשיונל דיווחה כי רדיפת יהודי איראן התגברה באופן משמעותי לאחר סיום המלחמה בין ישראל לאיראן.

במקביל למעצרים, התקיים בטהראן כינוס מיוחד של חברי הקהילה היהודית לתמיכה במשטר האיראני, לאחר הפסקת האש. באירוע נכחו גם חיילים יהודים בשירות צבא איראן, שהגיעו במדים ועוטים כיפות. נוכחותם של אלו, לצד נאומים של מנהיגי הקהילה, משקפת את המצב המורכב בו נמצאים יהודי איראן – מחד, ניסיון להפגין נאמנות למשטר מתוך חשש לחייהם, ומאידך, התמודדות עם רדיפה ואף מעצרים.

בכינוס נאם ד"ר הומיון שמח, נציג הקהילה היהודית בפרלמנט האיראני, וטען כי בתקיפות חיל האוויר הישראלי נפגעו מספר רב של מבנים השייכים לקהילה היהודית באיראן. הרב הראשי של איראן, הרב יהודה גראמי, הדגיש אף הוא כי יהודי איראן חיים "ללא בעיות" תחת שלטון איראן במשך שנים רבות.

חכם יונס חמאמי, ממנהיגי הקהילה היהודית במדינה, הצהיר כי הקהילה תומכת במשטר האיראני ואף הוסיף: "התקפותיה של איראן היו כה נחרצות והרסניות, עד שאפילו לאמריקה עצמה לא נותרה ברירה אלא להיכנע זמן קצר לאחר שתקפנו את הבסיס האמריקאי באזור". הצהרות אלו, הנאמרות בצל המעצרים והחשש, מדגישות את הדילמה הקשה בפניה ניצבת הקהילה היהודית באיראן.

בית המשפט דחה היום (שישי) בפעם השנייה את בקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לבטל את עדותו בתיקי האלפים בשבועיים הקרובים. נימוק בית המשפט היה "לא הוצגו נתונים שעשויים להצדיק את ביטול הדיונים".

לאחר שהבקשה הראשונה נדחתה בשעות הבוקר, הגישו עורכי דינו של נתניהו בקשה נוספת. לבקשה זו צורף חלק מלוח הזמנים המתוכנן של ראש הממשלה, אך כאמור, גם היא נדחתה.

בבקשה השנייה שהוגשה נכתב: "ההגנה סברה כי יממה בלבד לאחר סיומה של המערכה ההיסטורית, הגשת בקשה לדחיית הדיונים בשל העובדה שראש הממשלה נדרש להקדיש את כל זמנו ומרצו לסוגיות ביטחוניות ומדיניות ראשונות במעלה אמורה הייתה להיות ברורה. ואולם, נוכח עמדת המאשימה והחלטת בית המשפט הנכבד, מוגש לבית המשפט הנכבד, במעטפה סגורה, הלו"ז החלקי של ראש הממשלה לשבוע הקרוב (חלקיות הלוייז נובעת מכך שישנם דיונים ועניינים נוספים שלא ניתן להעלותם על הדף ולהציגם במתכונת הנוכחית וכן בשים לב לדינמיות ולהתפתחויות שמתרחשות כל העת)" נכתב בבקשה ה.

לסיכום הבקשה נכתב: "בנסיבות יוצאות דופן אלה, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כי הדיונים בהם עתיד ראש הממשלה להעיד בשבועיים הקרובים יבוטלו".

השופטים, מצידם, לא השתכנעו מנימוקים אלה ודחו בפעם השנייה את הבקשה. קודם לכן, הפרקליטות הביעה אף היא את התנגדותה לבקשה. בתגובה הרשמית נכתב כי "הנימוקים הכלליים שפורטו בבקשה לא יכולים להצדיק ביטול שבועיים של דיונים, קל וחומר לקראת הפגרה, לאחר שבית המשפט הנכבד כבר קיבל בקשות קודמות של הנאשם והאט את קצב חקירת הנאשם באופן שעדותו נשמעת פעמיים בשבוע בלבד".

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אמר בתגובה להחלטת השופטים לדחות את בקשת רה"מ לדחיית עדותו: "החלטה מנותקת ואומללה. כמו שאמר הנשיא טראמפ, הגיע הזמן לבטל את המשפט המטורף הזה נגד ראש הממשלה, שהוא כל כולו ציד מכשפות אחד גדול. וכמו שאמרתי אתמול לראש הממשלה – אנחנו נעשה כל שביכולתנו באמצעים העומדים לרשותנו, כדי שהדבר הזה יקרה".

יו״ר הציונות הדתית שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, אמר גם הוא כי "פרקליטות המדינה והשופטים בהרכב נתניהו ממשיכים בעוד מופע של ניתוק מדהים להתעקש להיות גמדים קטנים, חסרי כל ראייה אסטרטגיה והבנת מציאות, ונעדרי שיקול דעת והבנה מינימאלית בסדרי עדיפויות ואינטרסים לאומיים.

זה נראה כאילו הם מתעקשים לסייע לנו לפקוח את עייני העם לריקבון ההרסני והמסוכן שהשתלט על מערכת המשפט ולצורך הקריטי לנקות את אורוותיה ולתקן אותה.

אני מחזק את ידי ראש הממשלה בהמשך ניווט מעמדה הביטחוני והמדיני של ישראל ובז לצרות המוחין של מי שמתיימרים לייצג את הצדק ומייצגים את כל מה שרע במערכת המשפט הישראלית. עם ישראל ראוי ליותר ובעזרת השם יקבל יותר".

מוקדם יותר קרא חבר הכנסת אביחי בוארון (הליכוד): "רה"מ פשוט צריך להודיע לבית המשפט ולפרקליטות – חובתי למדינה ולאינטרס הלאומי גוברת על הצורך לנהל עוד ארבעה דיוני הוכחות. אני בשבועיים הקרובים לא מגיע. ככה".

יהודי עשיר ובעל נכסים ניגש אל רבו, בעל ה"תניא", ותינה את צרתו על שלא זכה לזרע של קיימא במשך שנים רבות.

בעל ה"תניא" בירכו שוב ושוב, אך משראה שעדיין לא נושע, יעץ לו שיסע אל רבי שלמה קרלינר, שהיה אף הוא, כבעל ה"תניא", תלמידו של המגיד ממעזריטש. הוא הוסיף ואמר שעליו לעשות כל אשר יאמר לו, מבלי להפיל דבר, ועוד הדגיש שייסע דווקא ביום פלוני בתאריך מסוים שבו נקב. ביום המיועד התייצב העשיר לפני רבי שלמה קרלינר, ואמר כי הוא נשלח על ידי בעל ה"תניא" לבקש שיברכו בזרע של קיימא.

אמר לו רבי שלמה: "אם תיתן אלף ושש מאות רובל לצדקה, אתן לך ברכה לזרע של קיימא". "אלף ושש מאות רובלים?" נדהם העשיר. היה זה סכום עתק שנראה לו מופרז! "האם לא יסתפק הרב בשלוש מאות רובלים?" גם זו לדעתו הייתה תרומה יפה. "לא ולא", השיב רבי שלמה. "לא פחות מאלף ושש מאות". "אולי ארבע מאות רובל? אולי חמש מאות?" הציע העשיר את הצעותיו, אך רבי שלמה עצר אותו: "חבל על זמננו. אם תיתן אלף ושש מאות שקלים תקבל ברכה, ואם לאו – לאו". בתגובה לדבריו עזב העשיר את המקום בזעף ופנה אל האכסניה שלו.

בלילה התהפך על משכבו ולא הצליח להירדם. הסכום העצום שדרש רבי שלמה הכעיסו, אך מאידך – מה לא ייתן אדם כדי לזכות לבנים? לבסוף גמר בלבו לשוב אל הרב. בבוקר השכם התייצב אצלו והביע את רצונו לתת כפי שהתבקש, אלא שרבי שלמה אמר: "כבר איחרת את המועד, איני יכול לעזור לך כעת". פרץ האיש בבכי – ושב אל בעל ה"תניא" שבור ומדוכא. הוא ביקש שיסביר לו מה היה, מה פשרו של סכום הכופר העצום שדרש רבי שלמה קרלינר, ומדוע היה עליו להגיע דווקא במועד מסוים.

הסביר לו בעל ה"תניא": "דע, כי בגלגולך הקודם היית מבזה תלמידי חכמים, שנאמר עליו 'אין תרופה למכתו'. אלא שפסק הרמב"ם (הלכות תלמידי חכמים ו, יב): 'אף על פי שהמבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והוא בכלל 'כי דבר ה' בזה', עם כל זה יש לו תקנה על ידי שינדוהו וקונסים אותו ליטרא זהב בכל מקום אפילו בזמן הזה, ונותנים אותו לחכם'. אולם חלקו עליו, ולמעשה ה'מחבר' לא הביא להלכה את אפשרות ההצלה על ידי פדיון בסך ליטרא זהב.

והנה, ביום בו עמדת לפני רבי שלמה חל היארצייט של הרמב"ם, ורבי שלמה קרלינר נוהג ביום זה לסיים את כל ספר הרמב"ם. בצירוף העובדה שביום היארצייט יכולים לפסוק בשמיים בשיטת בעל ההילולא, יחד עם הסיום של רבי שלמה, יכול היה לנקוט שההלכה כדברי הרמב"ם. הוא עשה, אפוא, חישוב לגבי הסכום המדויק של ליטרא זהב, והגיע למסקנה ששוויו אלף ושש מאות רובל. לכן ביקש ממך את הסכום הזה, ובזאת יכול היה להבטיח תרופה למכתך. כיון שהתעקשת – הפסדת ולא זכית". לשנה הבאה שוב שלחו בעל ה"תניא" לרבי שלמה, וכשנתן כפי שביקש, נושע בזרע של קיימא.

חוצפה מול הכנעה: שיעור מפרשת קורח

"וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָים" (במדבר ט"ז, ב'). "וְקָמוּ בְּחוּצְפָּא וְאוֹרוּ הִילְכְתָא בְּאַנְפּוֹי דְמשֶׁה עַל עֵיסַק תִּיכְלָא, משֶׁה אָמַר אֲנָא שְׁמָעִית מִן פּוּם קוּדְשָׁא יְהֵא שְׁמֵיהּ מְבָרַךְ דְצִיצִיַית יְהוֹן מִן חִיוַור וְחוּטָא חַד דְתִיכְלָא יְהֵי בֵּיהּ, קרַח וְחַבְרוֹי עָבָדוּ גוּלְיַין וְצִיצְיַיתְהוֹן כּוּלְהוֹן דְתִיכְלָא, מַה דְלָא פַקֵיד יְיָ, וּמְסַעֲדִין לְהוֹן גוּבְרַיָא מִבְּנֵי יִשְרָאֵל מָאתָן וְחַמְשִׁין אֲמַרְכְּלֵי כְּנִישְׁתָּא מְעַרְעֵי זְמַן לְמֵיטַל וּלְמֵישְׁרֵי מְפַרְשִׁין בִּשְׁמָהָן" (תרגום יונתן בן עוזיאל).

בתחילת פרשת קורח מדגיש התרגום יונתן שהתקוממותם של אנשי קורח הייתה בחוצפה. טענותיהם ומעשיהם הובילו למרד גדול באלוקי ישראל, בנביאיו ובאנשי אמונו, אך שורש כל הרע, מדגיש התרגום יונתן, היא חוצפתם ועזותם לקום, להתקהל, להתלונן ולהתנשא. הם לא הסכימו לכפוף את הראש לגדולי ישראל.

בא אליי אדם, כולו נסער: "מהו שנצטווינו 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' (דברים י,יא). אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין (רש"י). מה פתאום! אני יודע שזה ימין וזה שמאל – ואלף חכמים לא יוכלו לשנות זאת! האם התורה מצווה שאעשה שקר בנפשי, ואנהג שלא כפי האמת?" הרגעתי אותו: "תנוח דעתך. התורה אמת היא, ואינה דורשת חלילה לחרוג מן האמת!" "אז מה כתוב כאן?" "זהו, תן לי להסביר. שים לב: לא כתוב כאן: אפילו יאמרו לך על מערב שהוא מזרח, ועל יום שהוא לילה. כי המזרח תמיד מזרח, והמערב תמיד מערב. היום יום, והלילה לילה. אבל כשהרב בא ומצביע ללכת לימין, לצפון – עומד אדם מולו, והולך לימינו שלו, לדרום. אומר לו הרב: 'לא לכך התכוונתי, עליך לפנות לצפון'. והוא מתעקש: 'הרב אמר לימין, והדרום לימיני'. או אז משיב לו הרב: 'הדרום לימינך משום שאתה עומד הפוך. תעמוד כמוני, והצפון יהיה לימינך!'"

ומובן שזה משל – מדוע אין מבינים את החכמים, מדוע פועלים בניגוד לדעתם, ומדוע מביעים דעות ומותחים עליהם ביקורת? הכול נובע מהעובדה שעומדים מולם ונגדם, במקום לעמוד איתם ולכיוונם.

אחד הדברים שהכי צריך להיזהר מהם בהקשר של מחלוקת, הוא הזהירות בכבודם של גדולי ישראל. הדבר אף נכנס תחת ההגדרה של אחד מיסודות עמנו – "אמונת חכמים". בניגוד לקורח, רחש לבם של בניו דבר טוב, והם הספיקו בשנייה האחרונה לחייהם "לכופף את הראש" ולצעוק: "משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים".

נאמר בפסוק בתהלים מה, א: "לַמְנַצֵּ֣חַ עַל־שֹׁ֭שַׁנִּים לִבְנֵי־קֹ֑רַח מַ֝שְׂכִּ֗יל שִׁ֣יר יְדִידֹֽת". שושנה היא צמח גבוה, מלא בקוצים, ומטבע גידולה ראשה מכופף מעט. בדומה לה היו בני קורח: הם הפכו מקוצים, שחלקו על משה רבנו, לשושנים! ומדוע זכו לכך? כי הם הכניעו את עצמם ו"כופפו את ראשם" כמו פרח השושנה! ולא זו בלבד אלא שהפסוק מסיים וקורא להם: "שִׁ֣יר יְדִידֹֽת" – הם הפכו להיות ידידים של הקב"ה!

יהודי שמכופף את הראש, מוותר, נקרא ידיד של השם יתברך.

לעומתם, קורח לא נכנע. חז"ל אומרים שבתחילה נבלע באדמה רק חצי גופו של קורח, וחציו העליון נותר בחוץ. הוא צעק למשה רבנו שירחם עליו. השיב לו משה: "תחזור בתשובה", אך הוא סירב. הוא ביקש רחמים בלי לחזור בתשובה! לא הייתה לו את ההכנעה שהייתה לבניו! הוא לא היה מוכן לכפוף את ראשו ולומר: "משה אמת!" ומשום כך אבד מן העולם.

אם היו אומרים לפני כעשרים חודשים, שמדינת ישראל תתקוף באיראן, מתקני הגרעין ייהרסו, בכירי המשטר האיראני והמדענים יחוסלו, ומערך הטילים הבליסטיים של משמרות המהפכה יספוג מכה קשה, היינו מאשפזים את אותם דוברים באברבנאל. איש לא חלם לאחר "טבח שמחת תורה", שכך יקרה.

הנס הגדול היה שמנהיג החמאס סינואר, פעל לבדו והפר פקודה של הממונים עליו, כשלא התייעץ עימם קודם שיצא לבצע את זממו. הוא חשב שלאחר שיכה במדינת ישראל, הוא יגרור את כולם למערכה ומדינת ישראל תושמד. כך עולה ממכתבים שנמצאו בבונקר שלו. בניסי ניסים זה לא קרה. בהמשך, כאשר האיראנים שיגרו לכאן טילים, נשבר מחסום הפחד מפניהם, וזה הוביל להחלטה שאפשר לתקוף אותם.

עתה לאחר שבועיים של לחימה אפשר לסכם ולומר שפרק חדש נפתח במזרח התיכון. איראן ספגה מכה קשה ומפתיעה, ממשמרות המהפכה ועד פרויקט הגרעין. ההפצצות לא רק החזירו את פרויקט הגרעין לאחור, אלא גם יצרו מאזן הרתעה חדש. ישנם לבטח עוד דברים שיוודעו רק בהמשך, ויש שיהיו כפועל יוצא מההתקפות.

הנשיא טראמפ, האיש החזק מבין מנהיגי העולם, תמך וגיבה את ישראל, שהנחילה בסיעתא דשמיא מפלה קשה לאיראנים לעיני כל העולם. בהתחלה היה חשש שזה יביא למלחמת עולם שלישית, אבל זה נגמר חיש מהר, לאחר שטראמפ עצמו כפה על הצדדים הפסקת אש. לראשונה הייתה זו הפסקת אש שכולה ניצחון למדינת ישראל, בשונה מהסבבים בעזה שנגמרו תמיד בתיקו.

התמיכה האמריקאית לא הייתה רק במילים, אלא גובתה במעשים לעיני העולם כולו. מעולם לא היה תיאום כה הדוק בין ארה"ב לישראל כפי שהיה במתקפה בפורדו, וכפי שהיה לאורך כל הלחימה. טראמפ נותר עקבי בהתנגדותו לגרעין האיראני לאורך כל דרכו, למרות התבטאויותיו, רגע כך ורגע כך. בדיעבד התברר שהוא היה שותף לתרגילי ההטעיה ערב המתקפה הישראלית וגם לפני המתקפה האמריקאית. "עבדנו כצוות, כמו שאף צוות לא עבד מעולם", העיד הנשיא, על שיתוף הפעולה עם נתניהו. 

ההתקפה על איראן שינתה באחת את האזור ונתנה פירוש חדש ומיוחד לחזון "המזרח התיכון החדש", של שמעון פרס. האיש שהגה את שלוש המילים הללו, לבטח לא האמין שהחזון שלו יקבל משמעות בכיוון הזה. בעבר הרחוק יצא פרס נגד מנחם בגין, שהורה בתקופת כהונתו  להשמיד את הכור האטומי בעיראק. פרס טען שההוראה הזו נבעה ממניעים פוליטיים והתקשה לפרגן לבגין. הוא לא חזר בו גם לאחר שכל העולם שיבח את מדינת ישראל.

האופוזיציה לא חזרה על הטעות של פרס וגיבתה את הממשלה. לא הייתה לה כל ברירה אחרת. מי שיצא מגוחך (כדרכו) היה יאיר לפיד, שניסה ליטול קרדיט, כאשר סיפר שגם הוא היה שותף להתגייסותה של ארה"ב לצד מדינת ישראל. כאשר נשאל איך בדיוק היה שותף, השיב כי התראיין לתקשורת הבינלאומית וקרא לאמריקה "להצטרף למתקפה"…

בין טהרן לשדרן

מאז תחילת המתקפה הופתענו שלוש פעמים בשלושה לילות. כל פעם זה קרה לפנות בוקר והפך את כותרות העיתונים שלמחרת לבלתי רלוונטיים. זה החל לפני שבועיים עם המתקפה לפנות בוקר ביום שישי. זה נמשך במוצאי השבת האחרונה, כאשר לפנות בוקר של יום א' תקפו האמריקאים את פורדו. השבוע זה הסתיים עם הפסקת האש, שגם היא הוכרזה לפנות בוקר ביום שלישי.

שתי המטרות של מדינת ישראל שבוצעו היו: השמדת היכולת הגרעינית ופגיעה בטילים הבליסטיים. יעד נוסף, שמדינת ישראל הייתה שמחה מאד שיקרה: הפלת המשטר האיראני. יתכן שזה עוד יקרה כגל הדף וכאפקט לתקיפות. העם האיראני צפוי לגלות שכל מה שהאכילו אותו שנים ארוכות בעניין פרויקט הגרעין ובעניין היכולת הצבאית האיראנית, התגלה ככלום ושום דבר. מאות מיליארדי הדולרים שהושקעו בפרויקט הגרעין והטילים, ובתמיכה בארגוני הטרור בכל רחבי המזרח התיכון ירדו לטמיון. מי ששילם ומשלם את המחיר הם תושבי איראן. הם אלו שצריכים עתה להתקומם. יתכן כאמור שזה יגיע, כפי שמקווים ברחבי העולם.

ואי אפשר שלא להזכיר שוב את מה שארע כאן לפני פחות משנתיים: במבט לאחור, אם הייתה נפתחת מלחמה מול החיזבאללה ב-11 באוקטובר, כפי שדרשו שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הלוי, במקביל למלחמה שהחלה בעזה מול החמאס, אין ספק שגם איראן הייתה מתערבת. במקרה כזה היו קורסים כאן ל"ע בניינים רבים, ואי אפשר היה לתקוף את איראן, כאשר הפרוקסי היו עדיין במלא חוזקם.

בס"ד התעקשותם של נתניהו, יחד עם גנץ ואיזנקוט מנעה אז את המלחמה בשתי החזיתות גם יחד. הרעיון היה הדרגתי: להחליש את החמאס, בהמשך להביס את החיזבאללה, ורק אז להגיע לאיראן. בתווך גם אסאד נפל, ולאיראנים נשארו רק החות'ים, שגם הם חטפו את שלהם.

ולמרות כל זה אין מקום לאשליות: איראן תמשיך לחפש דרכים להשפיע, לגייס ולערער. אך המהלכים האחרונים יצרו מציאות חדשה, שבה הגבולות ברורים יותר, והסיכוי ליציבות אזורית ממשי יותר.

ואי אפשר בלי לבוא שוב חשבון עם "הפרשנים" וה"לשעברים" יושבי ובטלני האולפנים. בהתחלה הם קבעו באופן נוקב ובטון נחרץ, שלא תהיה תקיפה באיראן. והנה כאשר הייתה תקיפה, ציינו כי לא תהיה הצטרפות של ארה"ב למערכה, עקב משבר ביחסים בין נתניהו לטראמפ. בהמשך כאשר כבר הייתה גם התקיפה הזו, אמרו כי היחסים בין נתניהו לנשיא, ממש לא טובים, ולכן טראמפ הכריח אותו להגיע להפסקת אש.

המציאות טופחת על פניהם שוב ושוב אבל הם ממשיכים, כאילו איש לא זוכר את הפרשנות המוטעית והמגמתית שלהם. אם הם היו צריכים לשלם בכיסאותיהם על טעויותיהם, כפי שהם דורשים מהפוליטיקאים עליהם הם מותחים ביקורת, מרביתם היו עומדים בתור ללשכת העבודה. אולם הם לא לומדים לקח וממשיכים ללהג וללעוג ללא שום רסן. כול תחזיותיהם קורסות לנגד עיניהם, אבל הם בשלהם. 

איראן הושפלה, עזה בוערת

הישגים אסטרטגיים נמדדים לאורך זמן. כך יהיה גם עם המכה שנחלה איראן בס"ד. מי שלא ממתינה היא השגרה הפוליטית: בעוד שהמשטר בטהרן מלקק את פצעיו, במדינת ישראל עבר מהר מאד הדיון הציבורי מנושאי ביטחון לשאלות פוליטיות מידיות: מועד הבחירות, עיתוי הצהרות, מנות פלאפל וצילומים מתוקשרים.

במקום להכיר בכך שבס"ד מדינת ישראל, יחד עם ארה"ב, ריסקה את היכולות ההתקפיות של איראן וחיסלה שורת בכירים חשובים במשטר, יש מי שבוחר למקד את הדיון בשאלה: האם ראה"מ ניצל את האירועים כדי להתחזק פוליטית. מסתבר שיש מי שחושש מהצלחת נתניהו הרבה יותר מהגרעין האיראני (לקמן בהרחבה). ככה זה כשהפוליטיקה המקומית גוברת אפילו על שיקולי ביטחון.

במקום לסמן את ההישגים, יש מי שממהרים להסביר למה זה "לא מספיק", מדוע זו בכלל בעיה חדשה, ואיך בעצם שום דבר לא השתנה. גם המשך המלחמה בעזה מתפרש כמחלוקת פוליטית. הדבר כואב שבעתיים כאשר 7 חיילים הי"ד נהרגו השבוע בחאן יונס, וכאשר 20 חטופים נמקים עדיין במנהרות, ועוד 30 חללים קבורים אי שם ברצועה. השבוע נפוצו שמועות שטראמפ התנה את עזרתו לנתניהו באיראן, בכך שיסיים את הלחימה בעזה. בלשכת ראה"מ הכחישו את הדברים, אך יש מי שקושר בין שתי החזיתות. 

שרים בממשלה צוטטו השבוע באומרם כי נתניהו חייב לסיים את המלחמה בעזה כדי לסיים את המחדל של השבעה באוקטובר עם ניצחון והישגים משמעותיים מול ראש הנחש – איראן.  לדבריהם, אם המלחמה תימשך, אז במקום לדבר על סיכון הגרעין האיראני, ידברו בעולם על הרעב בעזה ועל רצח עם. הדבר יחלחל גם לציבור בישראל וכל ההישג מול איראן ירד לטמיון.

השאלה כאמור עד כמה טראמפ ינצל את המומנטום ויכפה הסדר בעזה, שיכלול כמובן את שחרור החטופים. התחושה בקרב רבים היא שהמערכה בעזה לא מובילה לתוצאות המיוחלות, גם לא לאחר 20 חודשים. ברקע מרחפת השאלה: כיצד הצבא שגילה יכולת להשמיד איום רחוק מכאן תוך ימים בודדים, מסתבך בזירה הקרובה הרבה יותר. התשובה קשורה כמובן לחטופים המוחזקים בעזה: הזהירות מלפגוע בהם תוך כדי פעולה, הופכת את זירת המלחמה למורכבת וקשה.

הרצון כאמור הוא לסיים את המלחמה בזמן מוגבל ולהשיב את החטופים. חברים בקבינט צוטטו השבוע באומרם, כי המטרה היא לסיים את המערכה ברצועה תוך שבועות ספורים כדי לצייר תמונת ניצחון בשתי החזיתות – איראן ועזה. לדבריהם, נתניהו לא ילך בכל מקרה לבחירות לפני שישיב את 50 החטופים החיים והחללים מעזה.

"החזרת החטופים תהיה במוקד בשבועות הקרובים", אומרים במקביל שרים בכירים. הדבר יביא בהכרח לחילוקי דעות בקבינט בין תומכי ההסתערות על עזה והמשך הלחימה עד להחזרת כל החטופים (עמדת סמוטריץ ובן גביר), לבין השרים האחרים התומכים בעסקה כדי לחלץ מהשבי כמה שיותר חטופים, עם דגש על אלו החיים.

השאלה עד כמה ההצלחה באיראן תשפיע על החמאס, שנוכח לראות כיצד פטרונו הובס. שורה תחתונה: או שהצבא ימשיך ויתקוף או שתגיע עסקת וויטקוף. 

מכים ומחכים

מוקדם לסכם את המערכה, אך דבר אחד כבר ברור: המעצמה האיראנית התגלתה כנמר של קרטון. שבועיים בלבד הספיקו כדי לחשוף את חולשתה האסטרטגית, לפרק את פרויקט הגרעין ולהכות בלב המשטר.

קשה להמעיט במשמעות השבועות האחרונים: המתקפה על איראן, שעד לפני ימים ספורים נראתה כבלתי מתקבלת על הדעת, הפכה לעובדה מוגמרת. אבל במזרח התיכון, כל סיפור הצלחה מגיע עם כוכבית. השאלה האמיתית איננה מה קרה השבוע, אלא מה יקרה בעוד חודש, בעוד שנה, בעוד שנתיים. איראן אומנם הושפלה, אך המשטר עדיין קיים, ותאוות ההשפעה והגרעין לא נעלמה. הניצחון הישראלי בס"ד הוא ציון דרך חשוב, אך אינו סוף הדרך.

מה שמעניין, הוא שלמרות ההישג הברור, גם במערכת הפוליטית במדינת ישראל יש מי שמעדיפים להתמקד במחלוקות. יש שיח שקט על הקרדיט, יש שמועות על עימותים פנימיים סביב ניהול האירועים, ויש כמובן את אותם פרשנים, שתמיד מסבירים בדיעבד איך זה היה אמור להיראות.

ברקע, מתנהל משחק עדין בין ירושלים לוושינגטון: הנשיא טראמפ, שלקח קרדיט גלוי על השמדת הכור בפורדו, כבר מסתכל קדימה: הסכם חדש עם איראן, פתרון בעזה, ואולי פרס נובל. במקביל, במדינת ישראל יש מי שתוהים האם סיימנו מהר מדי והאם אפשר היה להמשיך ולהכות. בפועל, ברגע שטראמפ החליט על הפסקת אש, המשחק נגמר. ההישגים בשטח, ובראשם הפצצת הכור בפורדו, מספקים לישראל קלף מיקוח חסר תקדים. כעת האתגר: להבטיח שההישגים יישמרו.

המודל שעליו מדברים בירושלים ובוושינגטון הוא "מודל לבנון". כל ניסיון איראני לשקם את פרויקט הגרעין ייענה בתקיפה מיידית, באישור שקט של המעצמות. ההבדל היחיד: המרחק. תגובה בלבנון היא עניין של דקות, תגובה באיראן דורשת תיאום עם ארה"ב. בינתיים, כל עוד טראמפ שם, המטריה האמריקאית לכאורה מובטחת.

המבחן הישראלי כפול: לא כל פרובוקציה דורשת תגובה, ולא כל הישג זמני מבטיח שקט ארוך טווח. במזרח התיכון, כמו במערכת הפוליטית, צריך לדעת גם מתי לעצור וגם מתי להמשיך.

מהכור לקלפי

התקיפה המוצלחת בס"ד באיראן, שעליה עוד יכתבו ספרים רבים ואודותיה ידברו בכנסים סגורים, הסתיימה במפגן (כמעט) נדיר של קונצנזוס לאומי. בין הטילים לשבחים, נוצרה מציאות חדשה, שמובילה את המערכת הפוליטית לחשוב על האפשרות של הקדמת הבחירות.

הניסיון מלמד שהעיתוי הנוח ביותר למערכת בחירות הוא לאחר מבצע מוצלח, כשהרחוב עדיין עטוף בדגלים והמורל הלאומי גבוה. זה בדיוק הרגע שבו נתניהו אמור להוביל  יוזמה פוליטית. ואכן בימים האחרונים לאחר הפסקת האש, הופצו מסרים שונים, גם אם לעיתים הם היו סותרים, בנושא הקדמת הבחירות. היו שאמרו כי ראה"מ שוקל לקיים בחירות בזק על רקע הצלחת המלחמה. מנגד, היו דיווחים שנתניהו שואף לקיים את הבחירות במועדן המקורי ב-2026.

המציאות מורכבת: לא צריך להיות מקורב ללשכת ראש הממשלה כדי להבין שהמכונה הפוליטית כבר זזה. כלפי חוץ מדבר נתניהו על אחריות, על שיקום הרתעה, על הסדרה אזורית ועוד ביטויים ממלכתיים. אולם בפועל, כל תדרוך, כל הצהרה וכל ביקור מדיני, מתובלים ברמזים ובמחשבות על הקלפי. באופן זה ניסו לפרש את ביקוריו של נתניהו בזירות הנפילות ולאחר מכן ב"פלאפל שושנה" בשכונת רמת אליהו סמוך בראשון לציון. אם ראה"מ מצטלם עם מנה פלאפל בידו, זה אומר הכול. במקביל (ולהבדיל כמובן) גם ביקוריו התכופים בכותל המערבי – פורשו כהכנה לקמפיין בחירות.

האבסורד הוא שעד התקיפה באיראן, ציינו באופוזיציה שנתניהו עושה הכול למנוע בחירות, ואפילו ינסה לבטל אותן כשיגיע המועד, בטענה ש"אנו עדיין במלחמה". "זה יהיה קץ הדמוקרטיה", הזהירו בלהט הפרשנים. והנה עתה לאחר התקיפה, מזהירה האופוזיציה יחד עם התקשורת מ"בחירות בזק", אליהן מוביל נתניהו. אז תחליטו: רוצים בחירות, או לא?

בעבר, כל ראש ממשלה שהוביל להקדמת בחירות, יצא מופסד. כך היה עם שמעון פרס שהקדים את הבחירות לאחר רצח רבין והפסיד לנתניהו, וכך היה עם אהוד ברק לאחר העברת המשחן בשבת. נתניהו, חובב ההיסטוריה, לבטח זוכר כיצד הדברים הללו הסתיימו, ולכן סביר להניח שלא יפעל מעצמו להקדים את הבחירות. כיום יש לו 66 מנדטים, וגם על פי הסקרים הכי טובים (של פילבר), לא יהיו לו יותר מ-61-62 מנדטים בקדנציה הבאה.

הסקרים האחרים לאחר התקיפה, מראים כי הליכוד התחזק לראשונה ועוקף גם את בנט. אולם הגוש בכללותו לא מגיע ל-60 מנדטים. נתניהו לא מצליח להעביר קולות משמעותיים מצד לצד וההתחזקות שלו היא בעיקר על חשבון בן גביר. פילבר סבור אחרת. לדבריו, הליכוד מזנק בין 4 ל-6 מנדטים, אבל הסקרים האחרים מתקשים להודות בכך ולכן מורידים את כל ה-6 מנדטים מאותו גוש. באופן זה הם מורידים מש"ס 2 מנדטים ומיהדות התורה 1. כמו כן הם מורידים 3-4 מנדטים מסמוטריץ' וכך הם משאירים את גוש הימין על 51 במקום 57-58. "מי שקונה את זה, יש לי כמה צנטריפוגות פועלות למכור לו", לועג פילבר.

ראשי האופוזיציה שאמורים לתמוך בהקדמת הבחירות, מתקשים לגבש דעה: מחד, הם נתנו גיבוי לממשלה בעניין המלחמה. מאידך, הם מביטים בדאגה על התחזקות נתניהו. הכדור בידיו.

מורשת פתוחה

ימים ספורים לאחר הבחירות האחרונות, עוד לפני מסיבת העיתונאים המפורסמת של יריב לוין בה הכריז על הרפורמה המשפטית, התייצב צחי הנגבי, טרם מינויו לראש המל"ל, באולפני התקשורת לראיונות על הצפוי לקרות בקדנציה.

הנגבי שהוגדר אז כ"מקורב ביותר לראש הממשלה", ציין כי בפני הממשלה הנוכחית שני יעדים מרכזיים. 1. לחסל כליל את האיום הגרעיני האיראני. 2. להשיג הסכם שלום עם סעודיה. כאשר נשאל על היעד הראשון, האם מדובר בהסכם או בתקיפה, השיב: אם לא יהיה הסכם שיעצור את הגרעין, תהיה תקיפה ישראלית, גם ללא ארה"ב.

מאז נרשמו אירועים רבים: הרפורמה, המחאה, הטבח, המלחמה בעזה, המלחמה בלבנון, מבצע הביפרים, וחיסולי נסראללה וסינואר. השבוע הושלמה גם המשימה הראשונה עליה דיבר הנגבי. עתה נותרה המשימה השנייה: שלום עם סעודיה. אם אכן הוא יבשיל, זה יכול להיות טיקט בחירות נוצץ מאין כמותו. השליח וויטקוף לא מסתפק בכך והוא רומז שעוד מדינות בדרך לחתום על "הסכמי אברהם", כשכוונתו לסוריה וללבנון. אפקט המלחמה באיראן משפיע על כל האזור.

אם אכן יכנס המו"מ עם סעודיה לפסים מעשיים, הדבר יגרום לנתניהו לעשות הכול כדי למשוך את הקדנציה שלו כמה שיותר, כדי שההסכם ייחתם במשמרת שלו, ולו כדי להשכיח מעט את טבח שמחת תורה שארע גם הוא במשמרת שלו.

בסביבתו של נתניהו אומרים שהוא לא קיבל החלטה בנוגע להמשך צעדיו הפוליטיים. זאת על רקע השמועות, כי לאחר שעמד במשימת חייו בעניין תקיפת הגרעין האיראני, הוא יכריז על פרישתו ולא יתמודד בבחירות הבאות. כאשר נשאל על כך ישירות, אמר ש"ההכרעה נתונה בידי העם".

השבוע התייחס לכך העיתונאי ינון מגל, לו מקורות (ישירים) בלשכת ראה"מ. מגל אמר כי קיימת אפשרות שנתניהו יפרוש ולא יתמודד בבחירות הבאות. "האיש בן 76, עבר המון, שינה היסטוריה, ש לו משפט, לחצים, משפחה וזו הזדמנות נפלאה להגיד 'אני את שלי עשיתי' וללכת". מגל המשיך ואמר כי אם הוא יישאר, "יש לו רק מה להפסיד". כדוגמא ציין את בן גוריון שהמשיך עד שזה נגמר רע מבחינתו. "אני מקווה שהוא ימשיך, אבל רוב הסיכויים שהוא יפרוש", העריך.

הדברים הללו התפרשו כאילו מגל תודרך על ידי נתניהו ולכן זכו לציטוטים רבים. מגל מיהר להבהיר שלא שמע על כך מילה מנתניהו וזו הערכתו האישית בלבד. לכך נוספה הצהרה של "גורם מדיני בכיר", שהבהיר כי אין בכוונתו של נתניהו לפרוש וכי יש לו עוד תוכניות רבות בתחום הביטחוני והמדיני. "זה לא נגמר בהישג ההיסטורי באיראן. ההיפך – רק התחלנו", אמר.

אותו גורם המשיך והבהיר כי "יש בפתח הזדמנויות מדיניות קרובות וחסרות-תקדים, ופוטנציאל להסכמי חימושים דרמטיים שיבצרו עוד יותר את מעמדה של מדינת ישראל כמעצמה בעולם. וזה רק חלק מהתוכניות".

"הסכנה" והמסקנה

לא פעם מתעוררת השאלה: איזו "מכונת רעל" נחשבת לקשה ובוטה יותר. האם מכונת הרעל מימין לשמאל או להפך. אנשי תקשורת ופוליטיקאים שהיו בצד אחד של המפה הפוליטית ועברו לצד שני, ואגב כך מכירים את מכונות הרעל מכאן ומכאן, מעידים כי האלימות של השמאל גוברת על זו של הימין. כך סיפרו בזמנו בני משפחתו של השר גדעון סער מניסיונם האישי.

בימין תקפו את סער כאשר כיהן כשר ב"ממשלת השינוי", ובשמאל מיררו את חייו כאשר חזר לליכוד. הדבר התבטא בהתנכלות לילדיו במוסדות החינוך ובהפגנות מול ביתו. או אז נוכחו בני המשפחה לראות, שהאלימות משמאל בוטה ואכזרית הרבה יותר.

גם העיתונאי הוותיק נחום ברנע, הגיע לתובנות מעניינות בנושא. בשבוע שעבר לאחר התקיפה הדרמטית באיראן, הוא שיבח את ראה"מ וכתב כי "ייתכן ובמשך שנים ארוכות הוא טעה בנתניהו". התגובות שקיבל מקוראיו היו דרמטיות לא פחות. ברנע שיתף: "ראשית, אומצתי על ידי הביביסטים. זה מגוחך, אבל הרשת החברתית אוכלת הכל. שנית, למדתי שכמה ממבקריו של נתניהו כל כך שונאים אותו, שהם מעדיפים לחיות עם גרעין איראני, ובלבד שהוא לא יחגוג ניצחון. כל עולמם מסתכם באיש אחד, במשפחה אחת".

ברנע לא טועה באבחנתו. יש פרשנים ועיתונאים משמאל שכותבים את הדברים מפורשות. כזה הוא גידי וייץ מ"הארץ". בכותרת בעיתון השמאל הקיצוני נכתב: "ההתנגדות לנתניהו שותקה במלחמה, וזה מסוכן למדינת ישראל לא פחות מאיראן".

בגוף הכתבה, שנכתבה עוד לפני הפסקת האש, מציין וייץ, כי נתניהו היה צריך להיות מודח מתפקידו לאחר הטבח. אולם נתניהו לא הוריד את הידיים מההגה למרות התאונה הקטלנית בתולדות המדינה שארעה בתקופת שלטונו. וייץ מציין את כוונתו של נתניהו למוטט את המוסדות שחקרו אותו, שהעמידו אותו לדין ושהגבילו אותו.

"עתה לאחר שהכה בראש הנחש וגייס לצורך כך את המעצמה הגדולה בעולם, עומד נתניהו בודד בפסגה נטול אופוזיציה, כאשר גם בכירי מערכת הביטחון אינם מעזים לדבר נגדו", כותב וייץ ומגיע לנקודה הבוערת (תרתי משמע): "השליטה בשמי טהרן שמעוררת התפעלות כללית, היא מסך עשן משכר ומתעתע. התחזקותו המלווה באקסטזה לאומנית, עלולה לדרבן אותו ואת שותפיו לעוט על שאריות הדמוקרטיה ולהשלים את התוכנית הגדולה שלהם. ספק אם איראן גרעינית היא סכנה גדולה יותר למדינת ישראל".

וייץ הנכבד: לגיטימי ואף חיוני לחלוק על דרכו של נתניהו, להתווכח על מדיניותו ולבקר את התנהלותו. זה חלק מהמשטר הדמוקרטי. אך כאשר השנאה האישית כלפיו הופכת לעיקרון שמכתיב סדרי עדיפויות מעוותים, התוצאה ברורה: האינטרסים הביטחוניים נדחקים הצידה, ובמקומם נכנסת חשיבה פוליטית צרה, קצרה ומסוכנת. הגרעין האיראני שבס"ד הוסר, לא מבחין בין ימין לשמאל והוא חוצה ממשלות, מפלגות ואפילו פרשנים ועיתונאים.

מגיני הארץ  

הכותרת ב"יתד נאמן" ביום שני השבוע, יממה לאחר הפצצת המתקן בפורדו, לא הייתה שונה מכל הכותרות של התקשורת בארץ ובעולם. כולם דיווחו בהבלטה במילים כאלו ואחרות על "הסדר העולמי החדש – תכנית הגרעין הושמדה". השוני היה בטור בולט ומיוחד תחת הכותרת: "תודה למגיני הארץ".   

המוטו המרכזי: "כשהכול עוסקים בחלוקת התודות לשליחי ההשגחה, יש 'להודות' למי שמגיעה התודה ולהודות על האמת: לא צבא ארה"ב עשה את המלחמה ולא הצבא הישראלי. הם רק שליחים נאמנים.. תודה לכם לומדי התורה שהגנתם בתורתכם על כלל ישראל. תודה לדיוויזיות של תורה שהתייצבו בשדה הקרב האמיתי, בתי כנסיות ובתי מדרשות כדי לשגר משם תילי תילים של שעות לימוד ו'טילי' תילים של תהילים".

המאמר הזה שכאמור הובלט בעמוד השער, צוטט בתקשורת הכללית, שציינה כי זה מה שמדגישים בתקשורת החרדית. הדוברים ניסו כדרכם להמעיט מהדברים, אך דווקא יושבי האולפנים הפתיעו כאשר החמיאו וציינו כי רבים בציבור הכללי חשו כיצד יד ד' שמרה עליהם לאורך כל המלחמה. רק נציין, שלפי התחזיות המוקדמות בקבינט ובמערכת הביטחון, נאמד מספר ההרוגים האפשריים כתוצאה מהטילים האיראנים ב-400. בפועל נהרגו 28, ואף שכל אחד זה עולם מלא, עדיין זה רחוק מהתחזיות הקודרות הראשונות.

בשבוע שעבר ציטטנו כאן את דבריו של נתניהו לאחר אישור המבצע, כאשר ביקש: "שד' יהיה בעזרינו". בהמשך לאורך כל המלחמה הדגיש בכל הראיונות את "הסיעתא דשמיא", ועל כך מגיע לו שכר שיחה נאה.

מי שלא אהב את הדברים ובכלל את העיסוק במסורת ובאמונה היה כמובן עיתון השמאל הקיצוני "הארץ". העיתון מיצר על כך, שמאז הבחירות ב-96 בהן זכה נתניהו בפעם הראשונה, הפכה מדינת ישראל ליותר ויותר יהודית ופחות ופחות ישראלית. לדברי העיתון, יש היום קהל צעיר ועצום ששומר על כשרות, צניעות ובית יהודי, ולובש ציצית. הדבר שמפריע לכותב המאמר הוא שהבחירות הבאות לא יעסקו לדבריו בימין ובשמאל, וגם לא באיראן ובעזה. הימין יציע אמונה והשמאל יציע את הטייסים, אנשי המודיעין וההייטקיסים. 

מוטב לו לכותב המאמר להגיע לטייסת ולמודיעין ולראות כיצד גם שם מתפללים לבורא עולם. בא לקלל ונמצא מברך.

הפרוטוקולים יוכיחו

 שר האוצר בצלאל סמוטריץ, סיפר השבוע בראיון ל"ישראל היום", כי אחד הרגעים המרגשים ביותר בקבינט היה לפנות בוקר ביום א', כאשר המפציצים האמריקאים הגיעו מעל פורדו. רגע לפני הטלת הפצצות. באותה עת קמו על רגליהם שני אנשים ולחצו יד בהתרגשות רבה – רון דרמר ונתניהו. השניים הולכים יד ביד עם הנושא האיראני 25 שנים, תוך שהם סופגים לא מעט ביזיונות ולעג.

על נתניהו הרבו לומר שהוא כבר לא מכיר את אמריקה ואין לו שום השפעה על טראמפ. גם על דרמר לעגו וטענו שהוא רחוק מהיכולת להשפיע על הממשל. "דרמר הוא בחור תרבותי, מנומס ונעים הליכות, אבל הוא לא ישראלי בעומק", אמר עליו פרשן השמאל אמנון אברמוביץ'. "החוויה הבסיסית שלו אינה ישראלית…. הוא לא יודע איפה זה רפיח ואם תשים אותו בניר עוז, הוא לא יידע לחזור משם הביתה".

דרמר ספג את כל הגידופים בשקט והמשיך בעבודתו. השבוע הוא ענה במעשים לכל מבקריו. סמוטריץ' סיפר כי מעולם לא שמע את קולו של דרמר רועד כמו ברגע ההוא, כאשר קם לברך שהחיינו. פרוטוקולים שייחשפו עוד שנים, יוכלו לספר את כל הסיפור של דרמר – האיש המרכזי שהכניס את טראמפ לאירוע.

דו-עט: המילים המרכזיות של השבוע

מלחמת 12 הימים: כך מכנים בעולם את העימות הדרמטי בין ישראל לאיראן. "עם כלביא" היה השם שישראל העניקה למלחמה. "פטיש חצות" היה השם של הצבא האמריקאי לתקיפה בפורדו. ואז הגיע טראמפ וקבע: "מלחמת 12 הימים". זה מה שיזכרו. קצר, ממוקד והיסטורי.

פרס נובל לשלום: הנשיא טראמפ אינו מסתיר את שאיפותיו לקבל את הפרס הנחשק. הרזומה: הפסקת האש באיראן, ניסיון להביא הסדר בעזה, מעורבות לסיום המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, המשך הפעילות להרחבת "הסכמי אברהם" כאשר סעודיה, לבנון וסוריה על הפרק. כל זה אמורים, לפחות בתיאוריה, להוביל אותו לבימת הכבוד באוסלו.

הפסקת אש: צמד המילים שהוזכרו יותר מכל בשבוע האחרון על ידי מנהיגי העולם ועל ידי יושבי המרחבים הממוגנים, שהמתינו להודעה המיוחלת. מילים פשוטות, פרשנויות מסובכות. יש שרואים בה הישג אסטרטגי. אחרים מזהירים: זו רק הזדמנות לאיראנים להתארגן מחדש. התוצאה תתברר בעתיד.

מודל לבנון: המודל שמלווה את מדינת ישראל מול חיזבאללה, חוזר שוב לשולחן והפעם בזירה האיראנית. הרעיון: כל ניסיון לשקם את יכולות הגרעין ייענה בתקיפה מידית, בדיוק כפי שמדינת ישראל פועלת מול כל הפרה של החיזבאללה בלבנון.

פלאפל שושנה: תמונת נתניהו מחזיק ואוכל מנה פלאפל בשכונת רמת אליהו סמוך לזירת הנפילה בראשל"צ, הפכה לסמל חדש בקרב הפרשנים הפוליטיים, שראו בכך אות לפתיחת קמפיין הבחירות.

ישיש נרגן: ביום שישי שעבר הגיע ר"ע חיפה יונה יהב, לזירת הנפילה בעיר התחתית בחיפה, וציין כי הוא "מדוכא לנוכח הנפילות באתרים אסטרטגיים". דבריו צוטטו בכל מקום והביאו לגל שמועות על מקום הפגיעות. בד בבד נמתחה נגדו ביקורת, שבמקום לעודד הוא מביע דיכאון. השבוע הגיע יהב שוב לזירת הנפילה הנוספת במרכז חיפה, ועיניו נתקלו בקבוצת חרדים, שבירכו על הנס כשהם מציינים זאת בריקוד ספונטאני. "חבורת בטלנים", צעק בכעס לעברם. אז לידיעת הקשיש המדוכא: "חבורת הבטלנים" הזו הייתה הראשונה להגיע למקום, לחלץ את הפצועים ולעזור לנפגעים.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'

לוחמי גדוד נצח יהודה, בפיקוד החטיבה הצפונית ואוגדה 99, פעלו בשבוע האחרון במרחב בית חאנון שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות, הכוחות איתרו והשמידו עשרות תשתיות צבאיות, וחיסלו מחבלים מארגוני הטרור ברצועה.

הלוחמים, בשיתוף כוחות יהל”ם, השלימו את השמדת התוואי התת-קרקעי ממנו יצאו מחבלים בקרב במבצע ‘צוק איתן’, בו נפלו סגן-אלוף דולב קידר, סגן-משנה יובל היימן, רב-סמל בכיר קסהון דני בייניסיאן, ורב-סמל נדב גולדמכר, השם יקום דמם.

האירוע שבו נפלו, התרחש לפני כ-11 שנים, בתאריך 21.07.2014. סגן־אלוף דולב קידר ז"ל ששימש כמג"ד בבה"ד 1, החליט בעיצומה של הלחימה, לנסוע למקום לגביו הייתה התרעה על דמויות חשודות. סגן־אלוף דולב קידר ז"ל הורה לנהג הרכב שבו נסע, לעקוף רכב שחבר אליהם. באותה העת, טיל נגד טנקים נורה לעבר רכבו ולאחריו נורה טיל נוסף.

סגן־אלוף דולב קידר הי"ד ושניים מלוחמיו ירדו מהרכב ונהרגו תוך ניהול קרב עם חוליית המחבלים. כמו כן, באירוע נהרג נהג הרכב. "במעשה זה מנע סגן־אלוף דולב קידר ז"ל פיגוע חבלני קשה בתושבי האזור" אמרו בצה"ל והעניקו לו ציון לשבח מאת אלוף הפיקוד.

התוואי, שאורכו כקילומטר, הושמד במלואו ובצה"ל אומרים כי "פעולה זו מבטאת את מחויבות צה״ל לסגירת מעגל מבצעית מול תשתיות טרור מן העבר, ולמניעת שימוש חוזר בהן".

עם סיום מבצע 'עם כלביא', ראש אמ״ן, אלוף שלומי בינדר, פרסם איגרת למשרתים תחת פיקודו, בה הוא קורא שלא לנוח על זרי הדפנה ולהגביר את הביקורת העצמית.

"בתום שניים-עשר ימי לחימה היסטוריים מול איראן, נכנסה אתמול לתוקפה הפסקת אש, אשר מוקדם להעריך את יציבותה. מבצע "עָם כְּלָבִיא" השיג את מטרותיו באופן מלא, ואף התעלה על חלקן, כשבמוקד – פגיעה במרכיבים חיוניים רבים של תוכנית הגרעין האיראנית, פגיעה בשרשרת הערך של תעשיית הטק"ק האיראנית ומניעת התפתחות איום קיומי מאיראן. הישגים אלו עוד ידוברו רבות ולכם, אנשי ונשות אמ"ן, יש חלק מרכזי בהם".

עם זאת מוסיף האלוף כי "בצד ההכרה החשובה בהישגי המערכה – עלינו, אנשי המודיעין, לזכור כל העת כי בצד השני אויב נחוש וקיצוני אשר לו תפיסת ניצחון שונה, שבסיסה אמוני ועיקש וכי אמיין צפוי להמשיך בשנים הקרובות לעמוד בחזית ההתמודדות איתו – בהתרעה, באיסוף, במאמצי בירור המציאות ובפיתוח הכלים לפגיעה בו".

ראש אמ"ן מוסיף ומציין כי "דווקא ברגעים אלו, של הצלחה והישג יוצאי דופן, מהדהד זיכרון כישלון אמ"ן ב-7 באוקטובר. הכישלון וההצלחה התקיימו באותו ארגון, על ידי אנשים שעשו את המיטב לעמידה משימתם. זיכרון זה מחייב את כל משרתי ומשרתות אמ"ן לענווה כנה המכירה באופן עמוק במורכבותו של המקצוע המודיעיני ובשבריריותן של ההבנות על האויבים השונים. על העוסקים במקצוע מוטלת החובה המתמדת לספקנות, לביקורת עצמית ולתחקור ושיפור מתמיד – ברגעי ההצלחה וברגעי הכישלון כאחד".

לדבריו, "עם השלמת המבצע ישראל ניצבת מול מציאות ביטחונית טובה יותר, אך לא פחות מורכבת. בזירות הלחימה השונות אתגרים מבצעיים ומודיעיניים רבים, אשר אמיין נשאר מחויב אליהם באחריות וביראת קודש. במוקד, המשך המאמצים להשגת מטרות המלחמה ברצייע: השבתם הדחופה של חטופינו והכרעת חמאס".

האלוף חותם את דבריו וכותב: "לאורך ימי המבצע, כמו בחודשי המלחמה הארוכים שלפניו, הייתה לי הזכות הגדולה לפגוש רבים מאוד מכם ומכן בכל רחבי הארץ – מפקדים וחיילים, בסדיר ובמילואים, במחקר באיסוף, במטה ובמבצעים, בהתארגנויות אמ"ן ובמכלולים המבצעיים, כתף אל כתף עם שותפינו בצה"ל ובקהיליית המודיעין. המשותף לכולכם – אמונה עמוקה בצדקת הדרך. עוצמות אנושיות בלתי רגילות, יוזמה, יצירתיות וחדוות עשייה, אשר עומדות בבסיס הישגי אמ"ן וצה"ל במבצע.

לאלו, נזדקק גם בהמשך הדרך, למול האתגרים הרבים שעוד נכונו לנו – אליהם ניגש במקביל לתהליך תחקור מקיף של פעילותינו במערכה ובנוהל הקרב שקדם לה, בהם ארצה לראות את כולכם לוקחים חלק פעיל ומשמעותי. אני גאה בכם ואוהב אתכם".

בסיום המכתב, מצטט בינדר את הפסוק ממשלי: "לְפְנֵי שָׁבַר יִגְבַּהּ לָב אִישׁ וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה".

בהיכל בית המדרש "יחוה דעת", התאספו אתמול (חמישי) כלל החבורות לשיעור מיוחד ומעמיק בענייני טהרה לרגל סיום מחזור לימוד של אחת החבורות העוסקת בכך.

את השיעור מסר הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפראני, גאב"ד עמלי תורה ונשיא קהילות האברכים. השיעור הפך לריתחא דאורייתא של ממש, עת הביא הגאב"ד שליט"א פסקים ודוגמאות חיות, כולל פסק הלכה נדיר ממעשה שהיה בבחרותו שהתייעץ עם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ופסק להקל בדין ספק נפשות — אף כנגד דעת מרן בשולחן ערוך.

בסיום השיעור נשא דברי חיזוק לבקשת האברכים, על יראת ההוראה והזהירות הרבה הנדרשת מפוסק הלכה לעיין היטב ולהבין את הסוגיה על בוריה.

נשיא בית המדרש, הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף אמור היה להשתתף בשיעור והביע את רצונו בכך, אך ברגע האחרון צצה מחויבות גדולה הכרוכה בתפקידו עם סיום ימי ההשבתה במלחמה, ונבצר ממנו להשתתף בפועל. בשל כך, ביקש מהאברכים לסכם לו את כל הדברים הנמסרים לצורך עיון ולימוד בהמשך.

צה״ל תקף לפני זמן קצר באמצעות מטוסי קרב, אתר ששימש לניהול מערך האש וההגנה של ארגון הטרור חיזבאללה במרחב רכס הבופור שבדרום לבנון.

בצה"ל אומרים כי האתר שהותקף הינו חלק מפרויקט תת קרקעי שהוצא מכלל שימוש בעקבות תקיפות צה״ל באתר. "בימים האחרונים צה״ל זיהה נסיונות שיקום של האתר על ידי ארגון הטרור חיזבאללה ועל כן, הותקפו תשתיות הטרור במרחב".

"קיום האתר ונסיונות השיקום שלו מהווים הפרה בוטה של ההבנות בין ישראל ללבנון. צה״ל לא יאפשר נסיונות של ארגון הטרור חיזבאללה לפעול באתר וימשיך לפעול על מנת להסיר כל איום על מדינת ישראל" הוסיפו בצה"ל.

ימים ספורים לאחר ההכרזה על הפסקת האש בלחימה מול איראן, חושף צה"ל פרטים מרתקים אודות מבצע "עם כלביא" – מבצע יזום וחסר תקדים שמטרתו הייתה הסרת האיום הקיומי על מדינת ישראל. המבצע, שנפתח ב-13 ביוני 2025, נועד לטפל בתוכנית הגרעין ובתוכנית הטילים של המשטר האיראני, נוכח התקרבות איראן ל"נקודת אל-חזור" ביכולותיה.

המלצת צה"ל לצאת למבצע בעיתוי זה נבעה מההבנה שכל דיחוי עלול למנוע את הסרת האיום בעתיד. צה"ל הציג מוכנות מיטבית לפעולה, ובפועל, עמד באופן מלא ואף מעבר למצופה בכל היעדים והמטרות שהוצבו. המבצע נפתח במכת פתיחה מפתיעה ותחבולנית, שהתבצעה במרחק של 1,500 ק"מ משטח ישראל. מכה זו פגעה קשות במערכי הפיקוד והשליטה האיראניים, במדעני הגרעין המרכזיים ובמקביל ביכולות ההגנה האווירית של איראן, מה שאפשר חופש פעולה אווירי נרחב לחיל האוויר הישראלי.

על אף ההישגים המרשימים, בצה"ל מדגישים את הצורך לשמור על צניעות ולחזור לעסוק באתגרי הלחימה המתמשכים, בהבנה שהאיום האיראני עוד ילווה את האזור.

הסוד שנשמר וחיסול "הכוורת"

לצד הפרטים שנחשפו אודות מבצע "עם כלביא", מתברר כי תכנון המבצע נשמר בסודיות כמעט מוחלטת, עד כדי הדרת בכירי צבא מרכזיים מפרטי הפעולה. בצה"ל מציינים כי התוכנית נשמרה ממודרת וחשאית בתוך צה"ל, מה שאפשר פעולה בהפתעה מוחלטת ויתרון מודיעיני משמעותי. על פי הדיווחים, אפילו האזעקה שהושמעה ברחבי הארץ בתחילת המבצע נשמרה בסוד, וגם אלופי הפיקוד לא ידעו על תכנונה. 

מקורות בצה"ל הסבירו כי ההחלטה להגביל את מעגל היודעים נבעה מהרצון להבטיח את אלמנט ההפתעה הקריטי למבצע בסדר גודל כזה. על פי ההערכות, חשיפת הפרטים למעגל רחב יותר של בכירים הייתה עלולה לסכן את ההישגים המבצעיים. גישה זו אפשרה לצה"ל לייצר עליונות מודיעינית שאפשרה מכת פתיחה מפתיעה, בנק מטרות רחב ויצירת מטרות בזמן אמת.

הדרת הבכירים, על אף היותה צעד חריג, נועדה לשרת את המטרה העיקרית של המבצע: הסרת האיום הקיומי על מדינת ישראל באופן המהיר והיעיל ביותר. ההצלחה המובהקת של המבצע מעידה, ככל הנראה, על נכונותה של החלטה זו.

בחסדי שמים והודות למודיעין מדויק של אגף המודיעין (אמ"ן) וליכולות יוצאות דופן של חיל האוויר, כוחות צה"ל חיסלו במקביל 30 בכירים בשרשרת הפיקוד הביטחונית של המשטר האיראני ותשעה מדעני גרעין כבר במכת הפתיחה. נקודת פתיחה זו ערערה באופן דרמטי את יכולת התגובה של האויב בשעות הראשונות של המבצע.

המידע המקדים שהוביל ליציאה למבצע: איום משולש

לאורך תקופה ארוכה, הצטברו באמ"ן אינדיקציות מודיעיניות על האצה משמעותית בהתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית בציר הנשק. איראן המשיכה להעשיר אורניום לרמות גבוהות (60%) בהיקף נרחב, בכמות המאפשרת העשרת חומר בקיע לרמה צבאית עבור מספר פצצות גרעין בזמן קצר. אמ"ן זיהה תוכנית חשאית של המשטר ליצירת מרכיבים הדרושים לנשק גרעיני, בהובלת מדעני גרעין בכירים. במסגרת זו, בוצעו ניסויים, מחקר ופיתוח חשאיים בתחומים הנדרשים להשגת נשק גרעיני, מה שהביא את איראן קרוב מאוד ליכולת ייצור נשק גרעיני והשגת יכולת השמדה המונית.

במקביל לכך, בחודשים האחרונים, המשטר האיראני תכנן לשלש את קצב ייצור הטילים שלו, ולהגדיל את מלאי הטילים מכ-2,500 לכ-8,000 טילים מדויקים בתוך שנתיים. כמות כזו הייתה מאפשרת פגיעה נרחבת בישראל, עד כדי איום קיומי.

בנוסף, נחשפה תוכנית ממשית ומפורטת של המשטר האיראני שעיקרה "השמדת ישראל". תוכנית זו כללה מתקפה רב-זירתית שתחילתה במתקפת טילים בליסטיים מאיראן ומכל שלוחותיה באזור, ולאחר מכן פלישה קרקעית המונית על ידי כוחות המיליציות דרך הגבולות עם ישראל.

צה"ל הצביע על חלון הזדמנויות אסטרטגי שנוצר בעקבות הבשלת יכולות מבצעיות ומודיעיניות מתקדמות, לצד פגיעה קשה שספגו שלוחיה של איראן סביב גבולות ישראל. כמו כן, בשל תיאום הדוק עם ארצות הברית. ניצול חלון הזדמנויות זה התאפשר נוכח החמרת האיום, זיהוי מצוקה במצבה של איראן, ומוכנות מבצעית מלאה של צה"ל.

ההערכות המקדימה למבצע: שנים של בניין כוח

במשך שנים רבות, גופי צה"ל עקבו אחר המתרחש באיראן וביצעו פעולות, ברובן חשאיות, לעיכוב ושיבוש האיום המתגבש. באוקטובר 2024, בשיא הלחימה מול חיזבאללה, צה"ל האיץ את המוכנות לגיבוש תוכנית למערכה באיראן. המאמץ התבסס על התארגנויות ויכולות שפותחו לאורך שנים. חיל האוויר ואמ"ן ביצעו התאמות בבניין הכוח, להרחבת מקורות המודיעין, המטרות ויכולות התקיפה במרחק הרחוק ביותר שאי פעם פעל צה"ל.

התוכנית נבנתה סביב מרכזי כובד מרכזיים: מרכזי אש, עליונות אווירית, הגרעין, פיקוד ושליטה, הכלכלה האיראנית, השלטון והתעשייה הצבאית. בשיתוף פעולה בין אמ"ן וחיל האוויר, פוצחה השיטה ליצירת עליונות אווירית, ומשם נוצרו המטרות על פי מרכזי הכובד. התוכנית נשמרה בסודיות מוחלטת בתוך צה"ל, מה שאפשר פעולה בהפתעה מוחלטת ויצירת עליונות מודיעינית שכללה בנק מטרות רחב ויכולת ייצור מטרות בזמן אמת.

העליונות האווירית בשמי איראן: שליטה מלאה

במהלך המבצע, חיל האוויר ביצע למעלה מ-1,500 גיחות, יצר עליונות אווירית מוחלטת, וסלל את הדרך לטהרן במרחק של למעלה מ-2,000 ק"מ. חיל האוויר תקף למעלה מ-900 מטרות ברחבי איראן ולמעלה מ-1,500 רכיבים. בוצעו כ-370 תקיפות באמצעות מטוסי קרב, וכוחות צה"ל השמידו כ-80 מערכות טילי קרקע-אוויר (טק"א) מתוך כ-100 מערכות במרחבי הפעולה. בדרך לאיראן בוצעו למעלה מ-600 תדלוקים. התקיפה הרחוקה ביותר של מטוס קרב בוצעה בשדה התעופה משהאד, כ-2,400 ק"מ משטח ישראל.

במהלך המבצע הותקפו והושמדו על ידי כטמ"מים ומטוסי קרב: כ-200 משגרי טילי קרקע-קרקע, המהווים קרוב ל-50% מסך המשגרים של המשטר האיראני. כ-80 משגרי טילי קרקע-אוויר. 15 מטוסים של המשטר האיראני. 70 מכ"מים ו-6 שדות תעופה. כמו כן הותקפו למעלה מ-35 אתרי ייצור לטילי קרקע-קרקע וטילי קרקע-אוויר ועשרות מפקדות של מגוון היחידות בצמרת הביטחונית של המשטר האיראני, מהן התקיימה פעילות לתכנון מתקפות ודפוסי טרור נגד מדינת ישראל.

כלל כוחות המבצע: סנכרון מושלם

במבצע "עם כלביא" השתתפו כלל הזרועות – אוויר, ים ויבשה – ופעלו בסנכרון מדויק על מנת לממש את מטרות המבצע.

מאות משרתי מילואים של חיל האוויר השתתפו באופן פעיל במבצע. אלפי אנשי אגף המודיעין עסקו ביצירת תשתית הידע למבצע לאורך שנים, והאיצו בחודשים האחרונים את נוהל הקרב, איסוף, חקירת והמלצת תוכניות התקיפה השונות, כולל מכת הפתיחה והפגיעה השיטתית בתוכנית הגרעין.

כאלף אנשי חטיבת המבצעים, בסדיר ובמילואים, ניהלו את המלחמה ממספר אתרים מסווגים ברחבי הארץ ולמעלה מ-1,000 לוחמים נכחו בים בכל רגע נתון.

במקביל, לפיקוד העורף גויסו כ-26,000 אנשי מילואים, בהם כ-50 גדודים ייעודיים של חילוץ וחי"ר קל. כל זאת תוך ניהול מלחמה רב-זירתית ב-7 זירות במקביל – צה"ל גייס מספר חטיבות מילואים על מנת להדק את ההגנה בכלל הגזרות.

הפגיעה ביכולת המשטר האיראני לפתח נשק גרעיני: ניטרול משמעותי

בניגוד לדיווחים שונים בארצות הברית, בצה"ל אומרים כי אתרי העשרת האורניום נפגעו באופן משמעותי. כוחות צה"ל פגעו באתר ההמרה באיצפהאן, ממנו בוצעה המרה חוזרת של אורניום מועשר לתצורה מתכתית – רכיבי ההמרה המרכזיים באתר הושמדו והכור הגרעיני הלא פעיל באראכ הותקף במטרה למנוע את השמשתו בעתיד.

בנוסף, 11 מדעני גרעין בכירים, שהיוו מוקד ידע משמעותי בקבוצת הנשק האיראנית, חוסלו. אלפים רבים של צנטריפוגות נפגעו, ובוצעו תקיפות נרחבות נגד מערך ייצור הצנטריפוגות ותקפו אתרי מחקר ופיתוח ותשתיות מטה התומכות את המערך. "כלל התקיפות העמיקו אף יותר את הפגיעה ביכולת של המשטר האיראני להשתקם מהפגיעה הרחבה ולשוב לתהליך ייצור ליבת נשק גרעיני" אומרים בצה"ל.

נתוני חיסולים: פגיעה בהנהגה ובכוחות

במהלך המבצע, כוחות צה"ל חיסלו למעלה מ-30 בכירי מערכת הביטחון האיראנית, לצד מאות חיילים של הצבאות האיראניים חוסלו. במהלך מכת הפתיחה חוסלו שלושת המפקדים הבכירים ביותר בצמרת הביטחון של המשטר האיראני, לצד מספר מפקדים נוספים.

פעולות ההגנה של חיל האוויר ושותפים: יירוט כמעט מוחלט

מערכות ההגנה האוויריות יירטו מאות טילי קרקע-קרקע ומאות כטב"מים. שיעור יירוט הכטב"מים על ידי מערכות ההגנה האוויריות עמד על למעלה מ-99%. ספינות הטילים בים התיכון ובים סוף יירטו למעלה מ-30 כטב"מים.

במסגרת פעילות פיקוד העורף במהלך המבצע: בוצעו למעלה מ-1,000,000 שיחות למוקד 104 של הפיקוד לצורך הבהרת הנחיות התגוננות וסיוע לנפגעי חרדה. נרשמו למעלה מ-300,000,000 כניסות לפורטל החירום הלאומי של פיקוד העורף לאורך ימי המבצע.

משרתי פיקוד העורף פרסו כ-100 מיגוניות ניידות בכל רחבי הארץ. כוחות החילוץ וההצלה פעלו ביותר מ-170 מוקדים ברחבי הארץ ולקחו חלק בפעילות ביותר מ-25 זירות נפילה שונות וזמן ההגעה הממוצע של כוחות הפיקוד לזירת אירוע עמד על כ-15 דקות בלבד.

תוצאות המבצע: שינוי אסטרטגי

בישראל אומרים כי כוחות צה"ל הסירו את האיום הקיומי מעל מדינת ישראל.

"כחלק מתפיסת ההגנה המתגבשת, מדינת ישראל לא תאפשר לאיום קיומי להתפתח מחדש באיראן. למשטר האיראני אין יותר חסינות ונפגעה ישירות "ראש הנחש" וכל שלוחותיו על גבולות מדינת ישראל" מסכמים בצה"ל.

במהלך המבצע, כוחות צה"ל פגעו בכל מרכיבי הציר, ובהיותו גורם המערער את הביטחון במזרח התיכון. תוכנית הגרעין האיראנית נפגעה משמעותית: נוטרלה יכולת ההעשרה ל-90% לפרק זמן ממושך. נוטרלה לעת עתה היכולת של המשטר האיראני לייצר ליבת נשק גרעיני. ציר פיתוח הנשק נפגע משמעותית על ידי פגיעה בידע נרחב דרך פגיעה בתשתיות המחקר והפיתוח, סיכול מדעני גרעין מרכזיים וגריעת ידע מתועד.

"כוחות צה"ל פגעו פגיעה עמוקה בתעשיית ייצור הטילים של המשטר האיראני. בטווח הארוך היא איבדה אלפים רבים של טילים שרצתה לייצר. צפויה הפחתה ניכרת בהיקף ייצור הטילים ותהליך שיקום ממושך לבניית יכולות ייצור" מוסיפים וזאת מבלי להתייחס עוד לכך שנפגע מערך ההגנה האווירי של המשטר האיראני, וישראל יצרה חופש פעולה אווירי מעל שמי טהרן.