חודש: אוגוסט 2025

•השליח האמריקאי סטיב וויטקוף נפגש היום בספרד עם ראש ממשלת קטאר, שייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן אל-ת'אני, כדי לדון בתכנית לסיום המלחמה ושחרור החטופים. זאת, נוכח החלטת הקבינט כי הולכים לכיבוש הרצועה. מקור המעורה במו"מ אומר כי ההצעה תוצג בשבועיים הקרובים, אולם בכיר ישראלי מגיב: "המלחמה שלנו היא עם חמאס ולא עם ארה"ב. הפער הוא תהומי."

•שר החוץ האמריקני מרק רוביו אמר היום כי "השיחות עם חמאס קרסו ביום בו מקרון הודיע על ההחלטה להכיר במדינה פלסטינית."

•דיווח בביטאון חמאס א-ריסאלה: שניים מאחייניו של מנהיג חמאס בעזה, חליל אל-חייה, נהרגו בתקיפת צה"ל.

•אתמול, צה"ל חיסל במרחב הבקאע שבלבנון את המחבל מחמד ושאח ("אבו ח'ליל"), בכיר בארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין". המחבל היה אחראי על יצירת שיתופי פעולה עם ארגוני טרור פלסטינים ועם הציר השיעי. הוא מונה לתפקיד ראש המחלקה הצבאית-ביטחונית של הארגון בסוריה לאחר שקודמו חוסל בספטמבר 2024.

• דובר צה"ל הודיע לראשונה בשיתוף יוון ואיטליה כי 106 חבילות סיוע הומניטרי הוצנחו ברחבי רצועת עזה על ידי שש מדינות שונות.

• ראש הממשלה בנימין נתניהו שוחח עם קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, והביע את אכזבתו מהחלטתו להטיל אמברגו נשק על ישראל.

• בעקבות פנייה של שגריר ישראל לאו"ם, דני דנון, לנשיאות מועצת הביטחון, הוחלט לדחות את דיון החירום שיזמה בריטניה בנושא הרחבת הלחימה בעזה מיום שבת ליום ראשון.

•אחרי לילה של הפגנות בביירות, צבא לבנון קרא לאזרחים "לא להעמיד את ביטחון המדינה בסכנה" בצל ההחלטה לפרק את חיזבאללה מנשקו.

• משטרת לונדון עצרה כ-200 מפגינים שמחו על החלטת בריטניה להוציא מחוץ לחוק ארגון פרו-פלסטיני שפעיליו פרצו לבסיס צבאי. הפגנות פרו-פלסטיניות נערכו גם בברלין, אמסטרדם, מדריד ופריז.

• על פי דיווח בתאגיד השידור הקנדי, יהודי בן 32 הותקף לעיני ילדיו וכיפתו הושלכה למים. המשטרה המקומית חוקרת את האירוע, והקורבן נפצע קל.

• ה"טלגרף" הבריטי מדווח כי איראן שלחה את מדעני הגרעין שנותרו לה למקומות מסתור, לאחר שבמהלך מבצע "עם כלביא" ישראל חיסלה יותר מ-30 חוקרים.

• שלושה בני אדם נפצעו באירוע ירי בטיימס סקוור. אדם אחד נעצר בחשד למעורבות.

• פסגה אמריקאית-רוסית: נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הודיע כי ייפגש ב-15 באוגוסט עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, באלסקה. זה יהיה ביקור ראשון של פוטין על אדמת ארה"ב זה עשור. ההכרזה הגיעה על רקע תסכולו של טראמפ מהעדר התקדמות במגעים להסכם שלום עם אוקראינה.

• שיחת זלנסקי-סטארמר: נשיא אוקראינה, וולדמיר זלנסקי, הודיע ששוחח עם ראש ממשלת בריטניה, סטארמר, וכי השניים "שותפים לדעה לגבי הסכנה שבתוכניתה של רוסיה לצמצם הכול לדיון על הבלתי אפשרי".

• הסכם שלום היסטורי: בתיווך הנשיא דונלד טראמפ, מנהיגי ארמניה ואזרבייג'ן חתמו בבית הלבן על הסכם שלום המסיים סכסוך שנמשך ארבעה עשורים. ההסכמים כוללים שיתופי פעולה כלכליים נרחבים בתחומי האנרגיה, הטכנולוגיה והכלכלה.

בפעילות משותפת של צה״ל ושב״כ, חוסלו מספר מפקדים ומחבלים בארגוני הטרור חמאס והג’יהאד האסלאמי הפלסטיני, אשר לקחו חלק ופיקדו על פעילויות טרור נגד כוחות צה"ל במרחב בית חאנון ובשטח הארץ ב-7 באוקטובר.

במהלך אחת הפעילויות חוסל מחבל ששימש סגן מפקד גדוד בית חאנון של ארגון הטרור גא"פ, מראד נאצר מוסא אבו ג'ראד, אשר שימש גם כמפקד הגדוד במהלך מרבית שנת 2024. אבו ג'ראד תכנן והכווין עשרות מתווי טרור נגד כוחות צה"ל במרחב בית חאנון ולקח חלק בטבח הרצחני ב-7 באוקטובר.

בפעילות נוספת, חוסל מחבל ששימש סגן ראש מערך הנ״ט בחטיבת העיר עזה של הגא"פ, מחמוד שוקי תיים דרדסאוי, אשר לקח חלק בטבח הרצחני ב-7 באוקטובר, תכנן והוציא לפועל מתווי טרור נגד מדינת ישראל וכוחות צה״ל במרחבים שונים בצפון רצועת עזה.

בפעילויות ממוקדות נוספות חוסלו מספר מחבלי חמאס וגא"פ, שהיו אחראיים על ירי רקטי, מרגמות וצליפה בארגון הטרור חמאס.

בצה"ל אומרים כי "כלל התקיפות בוצעו בהתבסס על מודיעין פיקוד הדרום ושירות הביטחון הכללי ובשיתוף פעולה בין חטיבת האש 990, גורמי האיסוף וחיל האוויר. פעולות אלו הן חלק מהמאמץ המתמשך לפגיעה בשרשרת הפיקוד של ארגוני הטרור ולפגיעה משמעותית בפעילות הטרור של הארגונים. צה״ל ושב״כ ימשיכו לפעול ברצועת עזה על מנת להגן על אזרחי מדינת ישראל".

נהגנו אבלות שלושה שבועות על חורבן עם ישראל, על חורבן בית המקדש. הגמרא במסכת שבת אומרת על מה חרבה ירושלים? "לא חרבה ירושלים אלא שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר אל תיגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו".

הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" מצביע על שתי דרגות שונות ביחס לתורה. רעיון זה מוסבר יפה בפירושו של הנצי"ב לשיר השירים.

הנצי"ב מציג משל: ספינה טובעת, ואחד מנוסעיה נאחז בקורת עץ גדולה. הגלים נושאים אותו אל חוף מבטחים. הוא לא ישכח את הקורה, אולי אף יציב אותה בביתו כמזכרת. הוא מבין שהקורה היא שהצילה אותו, ומכאן תלותו בה. כך גם יהודי הנתמך בתורה: הוא מבין שהתורה היא מקור חייו, ושכל עוד הוא נאחז בה, היא מזינה ומחיה אותו. עליו נאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה".

בניגוד לכך, יש את אלו שהם בבחינת "תומכיה". הדבר דומה לפועלים המשתמשים בתומכות כדי לבנות תקרה: הם חשים שבלעדיהם התקרה תיפול. אנשים אלה תורמים לתורה, אך מאמינים שבזכותם היא קיימת. הם עלולים להגיע למצב של ביזוי תלמידי חכמים כשהם מרגישים שאין להם תועלת מהם. על אלו נאמר "ותומכיה מאושר". מדרגה זו היא חשובה, אך נמוכה יותר מזו של ה"מחזיקים".

הגמרא מתריעה על כך שמי שאומר "מה מועילים לנו רבנן?" הרי זה אפיקורס. אדם כזה מאמין בטעות שבזכותו תלמידי החכמים לומדים, ולא מבין שקיומו האישי והקולקטיבי תלוי בלימוד התורה שלהם.

לצערנו, בימינו אנו עדים לרדיפה אכזרית של בני התורה. תופעה זו היא בבחינת קטרוג עצום, לא רק מצד החברה, אלא גם בשמיים. היא קוראת לנו להתחזק, להעצים את לימוד התורה ולהבין שהתורה היא תכלית חיינו. רק התחזקות פנימית ואמונה אמיתית תבטל את הקטרוגים ותביא עלינו ישועה.

אנו, לומדי התורה, צריכים לייקר את עצמנו ולהבין את ערכנו. עלינו להשקיע בלימוד, לראות בו את עיקר חיינו, ולזכור שהתורה היא נשמת אפנו. רק כך נזכה לראות ניסים ונפלאות, כפי שמעידים גורמי ביטחון ובכירים אחרים. קיום התורה הוא מה שמקיים את העולם כולו.

בואו נחזק את אמונתנו, נבטל את דורשי רעתנו ונתפלל שתתקיים בנו נבואת "נחמו, נחמו עמי, יאמר אלוהיכם".

שבת שלום ובשורות טובות, אמן.

למרות התדרוכים השונים כי הרמטכ"ל עשוי לפרוש אם תאושר תכנית כיבוש בעזה, בניגוד לדעתו, הרמטכ״ל אייל זמיר קיים היום (ו׳) הערכת מצב בפיקוד הדרום בהשתתפות מפקדים במטה הכללי, זאת בהמשך להחלטת הקבינט אמש.

במסגרת הערכת המצב, דנו בתמונת הלחימה העדכנית ובגיבוש התוכניות וההיערכות להמשך הלחימה ברצועת עזה.

הרמטכ״ל ציין כי בימים הקרובים צה״ל יעמיק את התכנון המבצעי במקצועיות, תוך שמירה על ביטחון הכוחות ואורך נשימה. כל זאת במטרה להביא לתנאים להשבת החטופים ולמיטוט שלטון החמאס.

בהמשך לדיווחים ערביים על חיסול שבוצע אתמול בלבנון, בצה"ל מאשרים כי אתמול (ה׳), צה"ל תקף וחיסל במרחב הבקאע שבלבנון בהכוונה מודיעינית של שב"כ את המחבל מחמד ושאח ״אבו ח'ליל״, מחבל סורי בכיר בארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין בסוריה.

בצה"ל אומרים כי המחבל היה אחראי על יצירת שיתופי פעולה עם ארגוני טרור פלסטינים נוספים, חיזק את שיתוף הפעולה עם הציר השיעי ופעל בעת האחרונה להנעת פעילות צבאית נגד יעדים ישראלים.

אבו ח'ליל מונה לתפקיד ראש המחלקה הצבאית-ביטחונית של הארגון בסוריה לאחר שנצ'אל עא-עאל, קודמו בתפקיד חוסל בדירת מסתור בביירות בספטמבר 2024.

החזית העממית הינו ארגון טרור פלסטיני ותיק בעל עבר פיגועים במתווים שונים נגד יעדים ישראלים בארץ ובעולם ובצה"ל אומרים כי "יפעלו על מנת להמשיך להסיר כל איום כנגד אזרחי ישראל".

קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, מי שנחשב עד לבחירות בארצו כידיד ישראל והצהיר רבות אודות זכותה של ישראל, החליט להטיל אמברגו נשק על ישראל, זאת בזמן שארצו משלימה רכישות ענק של מערכות החץ הישראליות, לצד עסקאות נשק נוספות.

בהודעה שפרסם מנהיג המדינה הנאצית לשעבר, נכתב: "לישראל הזכות להגן על עצמה מפני הטרור של חמאס. שחרור בני הערובה ומשא ומתן מכוון על הפסקת אש הם בראש סדר העדיפויות שלנו. פירוק חמאס מנשקו הוא חיוני. אסור לחמאס למלא תפקיד בעתידה של עזה".

לטענתו, "הפעולה הצבאית החריפה עוד יותר של צבא ישראל ברצועת עזה, שאושרה אמש על ידי הקבינט הישראלי, מקשה עוד יותר על ממשלת גרמניה לראות כיצד יושגו מטרות אלה". בעקבות כך הוא מודיע כי "בנסיבות אלה, ממשלת גרמניה לא תאשר כל ייצוא של ציוד צבאי שניתן להשתמש בו ברצועת עזה עד להודעה חדשה".

הנשיא הגרמני הוסיף וכתב: "ממשלת גרמניה נותרה מודאגת מאוד מסבלה המתמשך של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה. עם המתקפה המתוכננת, ממשלת ישראל נושאת באחריות גדולה אף יותר מבעבר לספק את צרכיהם. עליה לאפשר גישה מקיפה למשלוחי סיוע, כולל לארגוני האו"ם ולמוסדות לא ממשלתיים אחרים. בעקבות הצעדים הנכונים שננקטו בימים האחרונים, על ישראל להמשיך ולשפר באופן מקיף ובר קיימא את המצב ההומניטרי בעזה.

יתר על כן, ממשלת גרמניה קוראת בדחיפות לממשלת ישראל לא לנקוט צעדים נוספים לקראת סיפוח הגדה המערבית" חתם הקנצלר, יורשו של היטלר בתפקיד, את דבריו.

וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. (דברים ד, טו)

הנה מצינו בגמ' בברכות (לב, ב) תנו רבנן, מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו, לאחר שסיים תפלתו אמר לו, ריקא, והלא כתוב בתורתכם 'רק השמר לך ושמור נפשך' וכתיב 'ונשמרתם מאד לנפשתיכם', כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום, אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי, אמר לו, המתן לי עד שאפייסך בדברים, אמר לו, אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו, אמר לו לאו, ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך, אמר לו, היו חותכים את ראשי בסייף, אמר לו, והלא דברים קל וחומר, ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר, כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה, מיד נתפייס אותו הגמון, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום.

אם 'ונשמרתם' על שמירת הגוף

ובהערות הגרי"ש אלישיב כתב, שדין 'ונשמרתם' כתוב לגבי איסור לעבוד עבודה זרה, שאמרה התורה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' שלא לעבוד עבודה זרה, וכן הפסוק של 'רק השמר לך ושמור נפשך מאד' מצינו במשנה באבות (פ"ג מ"ח), לגבי כל השוכח דבר אחד ממשנתו שהרי זה מתחייב בנפשו.

וכן מה שמורגל בפי העולם לומר שצריך ליזהר בפקוח נפש משום 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', לכאורה הוא טעות, אמנם אפשר ליישב מנהג העולם עפ"י מה שמצינו בגמ' בשבועות (לו, א), שהמקלל את עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר 'רק השמר לך ושמור נפשך מאד', וכדברי ר' אבין, שכל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' אינו אלא ל"ת, ומבואר שכל עניין שמירת החיים כלול באותו פסוק.

והנה מצינו בגמ' שם, אמר רב יוסף, שאם המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, דוקא במלך ישראל אבל למלכי אומות העולם פוסק, והקשו שמצינו שהמתפלל וראה אנס בא כנגדו וכן ראה קרון בא כנגדו, לא יהא מפסיק אלא מקצר ועולה, ומתרצת הגמ' שאם אפשר לקצר, יקצר, ואם לאו פוסק, וכן הביא בשולחן ערוך (או"ח קד, א), שלא יפסיק בתפלתו ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו, אבל מלך עובדי כוכבים, אם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסופה קודם שיגיע אליו, יקצר, או אם אפשר לו שיטה מן הדרך, יטה ולא יפסיק בדיבור, ואם אי אפשר לו, יפסיק, ולכאורה יש להקשות מדברי הגמ' מדוע אותו חסיד לא הפסיק לענות שלום להגמון.

וכתב המגן אברהם (סק"א), שבמלך עובדי כוכבים מותר להפסיק לפי שמתיירא שמא יהרגנו, אבל משום הפסד ממון אין לו להפסיק, ואם חייב להפסיק במקום סכנה, ובמעשה של אותו חסיד עם ההגמון צ"ל, שהיה בטוח שיקבל תשובתו, ולכך היה אסור להפסיק משום שאי"ז פקוח נפש.

לענות שלום באמצע קריאת שמע

והנה בשו"ע (או"ח סו, א) כתב, בין הפרקים [של קריאת שמע] שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה, וכתב הט"ז (סק"א), שבמשנה נאמר מפני היראה בסתם, ורש"י ביאר, מפני אדם שיירא ממנו שמא יהרגנו, והקשו הרא"ש והרשב"א שזה דבר פשוט שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש, ותירצו, דהיינו מיראת מי שגדול ממנו כדמו שהביא השו"ע, והקשה הט"ז שהרי מצינו שלענין תפלה, למלכי עכו"ם פוסק, ולכאורה מה החידוש הרי יש בזה סכנה, ותירץ, שלא הוזכר במלך עכו"ם שירא שיהרגנו תיכף, אלא אדרבה סתם מלך אינו הורג מיד אלא מתווכח בדברים ע"פ הדין ואומר לו למה עשית כן, ומתוך כך יתרץ דבריו ובודאי יתפייס מתוך שיראה שלא עשה כן בדרך מרידה במלך אלא לכבוד השי"ת, וא"כ היה מקום שלא יפסיק כיון שאי"ז סכנה מיידית, ולזה אמרו שיפסיק.

וא"כ כתב הט"ז לבאר, במה שהשיב לו החסיד והרי נאמר 'ונשמרתם לנפשותיכם', ואפי' אם תאמר שהחסיד סמך עצמו על זכות התפלה, מ"מ מה השיב על הקושיא, וכן יש להקשות במה שאמר החסיד המתן עד שאפייסך בדברים שהיה לו לומר מיד את תשובתו ומה שייך עניין ההמתנה לזה, ולדברי הט"ז מיושב, כיון שבזה רמז לו על התירוץ, שכיון  וממילא ימתין לו ולא יהרגנו מיד כי אין זה חוק השררה, אלא תחלה תשאלני למה עשית כך ומתוך כך אפייסך בדברים, נמצא שלא עברתי על ונשמרתם.

להכניס את עצמו לסכנה וסומך שהקב"ה יעזור לו

ובספר בינה לעיתים (דרוש נז) הקשה, א' למה הוצרך ההגמון להביא שני פסוקים, ב' ועוד, מה לו שהיה צריך ההגמון לומר אם הייתי חותך את ראשך, הקב"ה היה תובע את דמך מידך, ג' וכן מה הכוונה בתשובת החסיד, עד שאפייסך בדברים, ולא אמר לו רק, המתן עד שאפייסך, או שיענה לו מיד, ד' וכן מה שאמר, שמיד נתפייס, ומה החידוש בזה.

והנה מצינו ששיטת הרמב"ם (פ"ה הל' יסודי התורה ה"ד) שבמצוות שנאמר לאדם יעבור ואל יהרג אסור לאדם לסכן את נפשו ולהימסר למיתה בשביל שלא יעבור, והתוספות (ע"ז כז, ב) והרא"ש (ע"ז פ"ב, סי' ט] נקטו, שמידת חסידות היא, ומצינו בגמ' בסנהדרין (עד, א), שאם הוא בעובר בפרהסיא בפני עשרה מישראל, ורוצה האנס להעבירו על דת, צריך לקדש את ה', וייהרג ואל יעבור, ולכך סבר ההגמון שכיון ואי"ז בפרהסיא אסור לו להסתכן, וחשב שלכך נאמרו שני פסוקים, שאחד מהם לדבר הרשות שאסור לסכן עצמו  והשני שאפי' לדבר מצוה אסור לו להסתכן אם אינו חייב, וכן אמר לו שאם היה הורג חותך את ראשו לא היו יודעים כיון שאי"ז בפרהסיא, אמנם החסיד שנקט במידת החסידות וסבר שהיה מותר לו להסתכן בשביל  שלא לעבור על מצוה, וכיון שדחה אותו בדברים אלו התפייס ההגמון, ונקט שהמסתכן בנפשו, בעברו על מצות ה' בחפצו ורצונו, רוצח הוא, והוא, יתברך, ידרוש מעמו.

המגדל כלב רע מונע חסד בביתו

והנה מצינו בגמ' בבבא קמא (טו, ב), רבי נתן אומר, מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו תלמוד לומר 'לא תשים דמים בביתך', ומצינו בגמ' בשבת (סג, א), אמר רבי שמעון בן לקיש, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו, מונע חסד מתוך ביתו, והקשה המהרש"א (בשבת), שהרי מצינו שיש בזה איסור, ומדוע כתבו שרק מונע חסד מתוך ביתו, ותירץ, שמה שאמרו שמונע חסד מתוך ביתו היינו אפילו אם הוא יודע בו שאינו כלב רע, ומונע חסד היינו שמונע מאורחים לבוא לביתו, כיון שהאורחים לא ידעו בו שאינו רע, וסוברים שהוא רע ויראים ממנו מלבא לביתו, וכתב במהרש"א, שרבי נתן כתב דוקא כגון כלב רע וסולם רעוע שאפי' שהם רגילים לבני הבית ולא יגיע להם היזק, מ"מ לא יחזיקם בביתו.

וכתב הרמב"ם (פי"א הל' רוצח ושמירת נפש ה"ד), אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו בין שיש בהן מים בין שאין בהן מים חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה טפחים או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות, וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו, ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר 'השמר לך ושמור נפשך', ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על 'לא תשים דמים', ובכסף משנה הביא שהמקור מדברי דרבי נתן.

במנחת חינוך (מצוה תקמו) הקשה, הרי אינו מבואר אלא שיש לאו בדבר, אבל עשה אינו מוזכר כלל, והביא שיש חילוק למעשה, שאם הוא מצות עשה יברכו עליו, ואם הוא מצות לא תעשה לא יברכו עליו, ועוד הקשה, שעיקר הלימוד שהביא הרמב"ם 'השמר לך וגו' שהוא על שמירת הגוף, וכן נראה מדברי הגמ' בברכות שאמר ההגמון לאותו חסיד, וקשה, שבפסוק של 'רק השמר וגו' נאמר 'כי לא ראיתם כל תמונה וגו' שהוא בעבודה זרה, אבל בשמירת הגוף לא שמענו, ואמנם על ההגמון לא קשה כי הם מינים ומהפכים דברי אלקים חיים למינות, ומי יודע איזה פירוש שפירש הרשע בכתוב הזה דלדעתו הוא על שמירת הגוף, אך על הרמב"ם קשה מנין שהוא עשה לשמירת הגוף, וכתב במנחת חינוך, שבודאי מצא הרמב"ם באיזה מקום ונעלם מאתנו.

חמירא סכנתא מאיסורא

וכתב בשולחן ערוך (חו"מ תכז, ח – י), וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר 'השמר לך ושמור נפשך', ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים, הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, ועוד יש דברים אחרים ואלו הם, לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה, ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים, שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה, כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואמר, הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או, איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות, והנזהר מהם עליו תבא ברכת טוב.

וכן מובא בשולחן ערוך (יו"ד קטז א – ה), הביא שם דברים שאסורים משום סכנה, וכן לא יתן תבשיל מתחת המטה ששורה עליו רוח רעה, וכתב הרמ"א וכן יזהר מכל דברים שיש בהם סכנה שסכנתא חמירא מאיסורא, ויש לחוש יותר לספק סכנה מספק איסור, ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה, וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות, כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (מדברי הרמב"ם), ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות, והביא שם עוד שיש להחמיר בזה.

דאורייתא או דרבנן

והנה יש לעיין אם האיסור בזה הוא מדאורייתא, והנה בדברי הרמב"ם משמע שהוא מדרבנן שכתבשהוא מתקנת חכמים, וכן כתב שמי שעבר על לאו זה מלקין אותו מכת מרדות, אמנן בבאר בגולה (סק"ע) כתב, שיש איסור מהתורה של 'השמר לך', ואפשר לבאר בדבריו שהוא איסור מדרבנן שעיקרו מהתורה.

והנה בלבוש (יו"ד קטז, א) כתב, שבמשמעות הלשונות של הפסוקים משמע שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, אף על גב שפשוטן של אלו הכתובים לא מדברים בזה, מכל מקום סמכו חז"ל על מקראות הללו ואסרו כל הדברים המביאין את האדם לידי סכנה, ומשמע שזה מתקנת חכמים, ומאידך כתב (חו"מ תכו, ט), כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר 'השמר לך ושמור נפשך וגו', ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר ב'לא תשים', ומשמע שהוא מדאורייתא, ואפשר לבאר לפי הנ"ל שהוא דין מדרבנן שיש לו עיקר מהתורה.

ובשעורי הגרש"ר (סנהדרין עד, א) הביא בשם החכמ"ש, שהלאו של 'לא תעמוד' הוא מצוה שבין אדם לחברו, ורק במצות ונשמרתם שאינה מצות עשה גמורה במנין המצוות עובר עליה כשמסכן את עצמו, וכתב לדון בזה אם עובר בזה במניעת הצלה או רק כשעושה פעולה שמסכנת, ומבואר כפי הנ"ל.

שמירת הגוף בשביל השפעת הנפש

ברש"ר הירש מבאר, במשמעות הפסוק של 'ונשמרתם מאד לנפשתיכם' שהוא שמירה על הגוף שבשמירה על הנפש היה לכתוב ושמרתם לנפשותיכם, שמרו את עצמכם להשפעת ההכרה של נפשותיכם, כי הנפש יודעת שיש מציאות ממשית למי שאיננו נתפס לחושים יותר מאשר לכל הנתפס לחושים, וכך מציאות ה' בעצם היותו למעלה מתפיסת החושים תהיה לכם המציאות הממשית ביותר, והכרה זו תישמר בלבכם בטהרתה העליונה, וכן מצינו ביהושע (כג, יא), 'ונשמרתם מאד לנפשתיכם לאהבה את ה' אלקיכם', הנפש הישראלית הטהורה הומה מאליה לה' אלקיה, והתמסרותה לה' באהבה גמורה היא שמחתה העליונה, שמרו על עצמכם שתשארו בתחום השפעת נפשכם, אל יהא דבר בעולם שיפקיע אתכם מהנטיה הטהורה של נפשכם, 'כי אם שוב תשובו ודבקתם ביתר הגוים' וגו' (שם יב).

ובמסילת ישרים (פ"ט) כתב שכללו של דבר, צריך שישים האדם את עצמו עראי בעולם וקבוע בעבודה, יתרצה ויסתפק בכל עניני העולם במה שמזדמן לו, ויקח מן הבא בידו, ויהיה רחוק מן המנוחה וקרוב למלאכה ולעמל, ויהיה נכון לבו בטוח בה', ולא יירא מתולדות הזמן ופגעיו, שמא תאמר, הרי מצינו שחייבו חכמים בכל מקום שישמור האדם את עצמו שמירה מעולה ולא ישים עצמו בסכנה אפילו הוא צדיק ובעל מעשים, ואמרו (כתובות ל), הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, ומקרא כתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם, הרי שאין להחליט הבטחון הזה על כל פנים, ואמרו שם, ואפילו לדבר מצוה.

בפלא יועץ (אהבת עצמו) כתב, על אחת כמה וכמה צריך לשמור עצמו במקום שיש אפילו ספק ספיקא של פיקוח נפש, לכן לא יעמוד אדם במקום סכנה כגון בדרכים שהם מסוכנים או דרך ימים ונהרות אלא אם כן הוא מוכרח בהכרח גמור, וישתדל למעט את הסכנה על פי דרך טבע ואם יכול לילך דרך יבשה לא ילך דרך ימים ונהרות שהם יותר מסוכנים ולפי מה שהיא הסכנה כך אם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו ולכן כל מה שיוכל למעט הסכנה על ידי ממון או טרחה יתירה הרי זה זריז ונשכר והשבח יתר על ההוצאה, ומצות ונשמרתם מאד שמקיים כדאי היא שתגן להצילו מכל צרה ולהניח ברכה אל ביתו ויהיה שלם בגופו שלם בממונו.

יו״ר כחול לבן, בני גנץ, מותח ביקורת על החלטת הקבינט לכבוש את העיר עזה וקורא להפסקת המלחמה באופן מלא, תמורת השבת החטופים, גם במחיר של המשך שלטון החמאס ועשרות אלפי חמושים סמוך לגדר עם ישראל.

גנץ, פרסם פוסט ברשת החברתית ובה הוא מפרט את תכניתו, תחת הכותרת "מה כן לעשות כדי להחזיר את החטופים ולנצח?". לדבריו, "אני רואה שוב את המחדל המדיני שמבזבז את ההישגים האדירים של צה"ל. שוב מחכים. שוב מנהלים משא ומתן בשלבים. בלי שום יצירתיות".

גנץ, שבמידה רבה אחראי למחדל שהוביל לטבח השביעי באוקטובר, הן בתפקידו כרמטכ"ל והן כשר ביטחון, טוען כי "אפשר אחרת: קודם כל להודיע – בתמורה להשבת החטופים נהיה מוכנים להפסקת אש קבועה – עד החטוף האחרון".

לאחר מכן הוא מוסיף כי "כל עוד זה לא מתקבל, יש לחסל את ראשי חמאס בכל מקום בעולם, לפשוט על כל מוקד חמאס ברצועה כל עוד אין סכנה לחטופים – בעזה, בחאן יונס וגם במואסי. מלחמה בגרילה לא חייבת להתבצע רק עם אוגדות. לסכם עם ארה"ב ומדינות ערב על הקמת "מנהלת עזה" – ולהודיע לחמאס שזה הגוף שינהל את עזה אזרחית כשישראל שומרת על הביטחון. להודיע על פתיחת המעברים ליציאת עזתים לנמל אשדוד, ירדן או מצרים – להתחיל להניע את תוכנית טראמפ. מי שרוצה – שיצא. בכל מצב, אם לא יושבו כל החטופים או שחמאס יחזור להתחמש – לישראל תהיה את הזכות לפעול".

גנץ מוסיף ותוקף: "הבעיה עם הממשלה הזו שהיא איטית, לא נחושה, לא מנצלת הזדמנויות כשהן נפתחות, ולא יצירתית. כבר נכנסנו עם אוגדות לתוך עזה למרות שנתניהו חשש מכך, כבר נכנסנו לחאן יונס ורפיח למרות שנתניהו עיכב את זה. נדע לעשות את זה גם בעתיד. אבל השאלה היא מה נעשה מאז? רק בזבוז של זמן וההישגים הצבאיים. כל הזמן דיברנו על היום שאחרי – ונתניהו לא פעל. לישראל מגיעה הנהגה שמנצלת הזדמנויות, ולא הנהגה שמשחקת בונקר ולא חותרת להשבת החטופים והכרעת חמאס בכל הכוח.״

ברקע האפשרות להעמקת הפעילות ברצועת עזה, כוחות צה״ל בפיקוד הדרום ממשיכים לפעול בהכוונת אמ״ן ושב"כ נגד ארגוני הטרור ברחבי רצועת עזה.

כוחות אוגדה 162 ממשיכים לפעול בצפון רצועת עזה. אתמול (ה') יחידת רוכב שמיים וצוות הקרב של חטיבה 401 תקפו והשמידו את מתחם השיגור החמוש שממנו שוגרה רקטה לעבר ניר עם. כתוצאה מהתקיפה זוהו פיצוצים המעידים על הימצאות מספר רקטות מוכנות לשיגור לעבר מדינת ישראל.

במקביל, כוחות אוגדה 36 ממשיכים את פעילותם במרחב חאן יונס, שם השמידו תשתית תת קרקעית וחיסלו חוליות מחבלים אשר היוו איום על הכוחות. כמו כן חטיבת האש 282 השמידה מחסן אמצעי לחימה ושטח כינוס למחבלי ארגון החמאס.

בנוסף, כוחות אוגדה 99 פועלים בצפון הרצועה לאיתור והשמדת תשתיות מעל ומתחת לקרקע. חטיבת האש (990) תקפה ביממה האחרונה מבנים שאיימו על כוחותינו במרחבים שג׳אעיה וזיתון.

בתוך כך, בדרום רצועת עזה, כוחות אוגדת עזה (143) ממשיכים לפעול וביממה האחרונה הכוחות השמידו מספר תשתיות טרור ואיתרו מספר פירים

הממשלה וצה"ל נמצאים בצומת החלטות חשובה מאוד: כיצד להתקדם צבאית ברצועת עזה. על פני השטח מונחות שתי אפשרויות – לכבוש את כל הרצועה או לכתר את העיר עזה. אני סבור שישראל עדיין לא הציגה באופן רשמי ופומבי את ההצעה החשובה מכולן: לחתור למשא ומתן על סיום המלחמה בתמורה להחזרת כל החטופים וסידורי ביטחון הולמים.

עד כה, ישראל מפעילה לחץ על חמאס כדי לקיים עסקת חילופין חלקית בלבד, שבמסגרתה אמורים לשוב רק חלק מהחטופים החיים ושאינם בין החיים. לדעתי, זו טעות. ישראל מוכנה לוותר כמעט על הכול ולקבל רק חלק מהחטופים. יתר על כן, לטעמי, אם נודיע שאנחנו בעד סיום המלחמה, יקרו אחד משני דברים: או שחמאס ייעתר ויחזיר את כל חטופינו, וזה כמובן מצוין, או שיסרב. במקרה כזה, נוכל לבוא, בצדק, גם מול העולם וגם מול תושבי ישראל כולם, ולומר: "הושטנו יד לסיום המלחמה, אנחנו מוכנים לוותר – הסרבן הוא חמאס, ועתה התגלה פרצופו האמיתי". זהו מהלך שישראל יכולה להרוויח ממנו בכל הזירות, הפנימית והבינלאומית.

נשאלת שאלה נוספת: האם על הממשלה להקשיב לרמטכ"ל, או לכפות עליו צעדים מרחיקי לכת יותר, למרות דעתו השמרנית? עמדתי פשוטה: אני מעריך שבמהלך 22 חודשי לחימה ניסינו להכניע את חמאס כמעט בכל דרך אפשרית. הצלחנו לנצח אותו, להשמיד חלק ניכר מאנשיו ולפוצץ קילומטרים של מנהרות – אך לא הצלחנו להכניע אותו. אני חושש שלא נצליח גם הפעם. אנחנו מפנטזים על כניעה מוחלטת: דגל לבן, שחרור חטופים ללא תנאי, הסתלקות ראשי חמאס מעזה וכן הלאה. הלוואי שזה יקרה, אך איני אופטימי.

לכן, אם הייתי יועץ לראש הממשלה, הייתי ממליץ לו לקבל את העמדה המקצועית של הרמטכ"ל. אם הדברים לא יעלו יפה, האחריות תהיה על כתפיו. לעומת זאת, אם הממשלה תכפה עליו דרך פעולה מסוימת והיא תיכשל, האחריות הציבורית תיפול על הממשלה. לכן אני מציע לממשלה להקשיב לרמטכ"ל. הוא גם איש המקצוע, וגם בעצם העובדה שהממשלה תאמץ את דפוס הפעולה שלו – האחריות תעבור אליו.

אני מתפלל שבסופו של דבר תתקבל ההחלטה שתתגלה כנכונה ביותר ותביא לשחרור כל החטופים.

מסופר על הרב אליהו דב קלור ז"ל, שבימי בחרותו למד בישיבתו של הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל בווילנה. באחד הימים התפרסמה הידיעה שהגאון הקדוש החפץ חיים זי"ע עומד לבקר בעיר. כל העיר געשה ורעשה, והכל התרגשו מהזכות שתינתן להם לראות את פניו הטהורות ואף לקבל את ברכתו הקדושה. באופן טבעי, כל בני הישיבה התכוננו לקבל את פני הצדיק יחד עם שאר עמך בית ישראל.

אביו של הרב קלור, ששמע אף הוא על הביקור, חשש לגורל בנו. הוא דאג שמא הלחץ והצפיפות בקהל הרב יפגעו בו, ועל כן מיהר לשלוח לו מברק ובו אסר עליו לצאת לקבל את פני החפץ חיים. ואכן, ביום המיועד נהרו כל שמונים הבחורים לרחובות העיר, ורק הוא נשאר לבדו בהיכל הישיבה, מקיים במסירות נפש את מצוות כיבוד אב.

לאחר זמן מה, חזרו כל הבחורים בהתרגשות ובשמחה רבה. הם סיפרו לו שזכו לקבל ברכה מאת הכהן הגדול, מרנא החפץ חיים, לזכות לאריכות ימים. באותה שעה התכרכמו פניו של הרב קלור. הוא חש בלבו הפסד כבד – וכי מילתא זוטרתא היא לקבל ברכה כזו מהחפץ חיים בכבודו ובעצמו? ומדוע הוא נגרע מהזכות הזו?

באותה שעה העלה על הכתב את שמות כל שמונים בני הישיבה שזכו לברכה. עברו שנים ארוכות, והרב אליהו דב הגיע לגיל 95. הוא סיפר לנכדו כי באותו היום נלקח לבית עולמו השריד האחרון מבין שמונים הבחורים שזכו לקבל את הברכה, ואילו הוא, להבדיל בין חיים לחיים, נשאר עדיין בחיים עלי אדמות.

הרב קלור האריך ימים עוד כשלוש שנים נוספות, כשהוא בבריאות גופא, הולך על רגליו ללא מקל, ועיניו לא כהו והוא לא נזקק למשקפיים. הרי החפץ חיים הבטיח אריכות ימים ושנים, וכל מילה שלו הייתה קודש קודשים. ובכל זאת, אם האבא אומר לבנו לא ללכת – הוא לא הולך.

'כבד את אביך ואת אמך כאשר ציווך ה' אלקיך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך' (דברים פרק ה')

בעשרת הדיברות שבפרשת 'ואתחנן', כותב הנצי"ב ב'העמק דבר' יסוד גדול במצוות כיבוד אב ואם שכדאי לחרוט על לוח הלב: 'באשר מצוות כבוד אב ואם היא מצווה שכלית, שכל דעת אדם מודה בה, הזהיר הכתוב כאן שיעשה מצווה זו בשביל ציווי ה' כמו כל חוקי התורה. ויש בזה נפקא מינה לכמה דינים, כמ"ש בספר שמות (י"ח ט"ז, כ' י"ב)'.

כלומר, מצוות כיבוד אב ואם היא לכאורה אחת המצוות הכי שכליות והגיוניות. הראיה לכך היא שגם אנשים שאין בהם ריח של תורה ומצוות, ואפילו גויים, מקיימים אותה ולפעמים בהידור רב. לכן, התורה מדגישה במפורש שנקיים את המצווה החשובה הזו 'כאשר ציווך ה' אלקיך', כלומר, אך ורק מפני שזהו ציווי של הקדוש ברוך הוא, ולא בגלל ההיגיון האנושי שבה.

הנה דוגמה לדברי הנצי"ב שהגיעה אלינו ישירות מארצות הברית. בחור כבן עשרים נסע לאמריקה. לפני צאתו, מסר לו אביו חבילה וביקש שימסור אותה לכתובת מסוימת בניו יורק. הבן הסכים כמובן למלא את רצון האב, נטל את החבילה והטמין אותה במזוודותיו. בהגיעו לנמל התעופה בארה"ב, נערכה בדיקה שגרתית של חפציו. לפתע, הבחין הבחור שהבודקים מביטים בו בחומרה, וללא אומר ודברים הם מזעיקים שוטרים, מניחים אזיקים על ידיו ורגליו ומודיעים לו שבאחת החבילות התגלו חומרים שאסור להכניס לאמריקה. לכן, הוא יובא באופן מיידי למשפט.

כל טענותיו שהוא בסך הכל שליח ולא ידע מה מכילה החבילה נפלו על אוזניים ערלות. כשהוא הוכנס לאולם בית המשפט, ביקש לעשות שיחת טלפון אחת לישראל, עוד לפני שהשופט פתח את הדיון. השופט, שהבחין שמדובר בבחור ישר ונעים הליכות, התיר לו לבצע את השיחה. הצעיר התקשר אלינו וסיפר את הסיפור. הוא הודיע שאם יורשע, הוא צפוי לשנת מאסר. הוא שאל: 'אם אודיע לשופט שהאשם בכל הסיפור הוא אבא שלי שמסר לי את החבילה, ואני לא ידעתי כלל מה היא מכילה, אפטר לגמרי מעונש. האם מותר לי לגלות לשופט את העניין?'.

ציטטתי בפניו את דברי הנצי"ב ואמרתי לו שאסור לגלות מאומה, כי בכך הוא עובר על איסור 'מקלה אביו ואמו'. אילו היינו מצווים במצווה זו רק בגלל ההיגיון שבה, הרי שבמקרה הזה, השכל היה אומר שמכיוון שלא עשה דבר, אפשר לגלות לשופט מי האשם. אבל כיוון שציוו עלינו לכבד את הורינו מפני שכך ציווה ה', לציווי הזה אין חילוקים ואין אוקימתות, וצריך תמיד לכבדם, 'כאשר ציווך ה' אלוקיך', ללא שאלות. ועל אחת כמה וכמה להיזהר שלא לבזותם. 'האם אשב במאסר בגלל אבא שלי?', שאל הצעיר. אמרתי לו שכן, אין ברירה. זהו ציווי ה', ואין עצה ואין תבונה נגד ה'.

הצעיר קיבל עליו את הדין. פלא הפלאים היה שהשופט הגוי הבין מעצמו שהצעיר התקשר לרב ומה הייתה התשובה שקיבל, ולכן קיצץ בעונשו וגזר עליו רק חצי שנת מאסר.

"יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"

אומרת הגמרא (מסכת סוכה מה, ב) "אמר ר' ירמיה משום רשב"י: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו." ומי היה יותם בן עוזיהו? אומר רש"י: 'יותם בן עוזיהו – צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד אביו. ועליו נאמר 'בן יכבד אב' (מלאכי א) שכל הימים שהיה אביו מצורע, והוא היה שופט את העם כדכתיב (מלכים ב טו) 'ויותם בנו שופט', וכו', לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל הדינים שהיה דן אמרם בשם אביו'. הרי לנו שיותם בן עוזיהו יכול לפטור את כל העולם מן הדין בזכות מצוות כיבוד אב ואם.

אחים יקרים, כיבוד הורים הוא מצווה נעלית, וכגודל מעלתה, כן גודל חשיבותה. כולנו עסוקים וטרודים, ועלולה להזדחל במוחנו המחשבה: 'אין לי זמן לשהות, לדבר או לעשות תיקונים קלים בבית'. תפיסה זו מוטעית ושגויה. אין דבר חשוב יותר מלשהות בחברת ההורים, לסייע להם, לשמח אותם, ולהוקירם. וכשאנחנו באים לבקר – הבה נהיה שם באמת. לא לבוא כדי לצאת ידי חובה, לא לבוא כי חייבים, אלא לבוא כדי לדבר, לשוחח, להעניק תחושה טובה, ולהחזיר ולו במעט מכל השעות הרבות שהם השקיעו בנו. נניח את הטלפון הנייד בצד, נשים את השעון על המדף, ונשרה אווירה ביתית חמה ונעימה. ננסה להביא מטעמים, נתנדב לבצע עבורם קניות, ונשאל אם יש משהו שנוכל לסייע בו. בואו נכבד הורים באמת!

וככל שנזכה לכבד את הורינו בכל הלב, בורא עולם ישיב לנו כגמולנו הטוב. לא רק שלא נפסיד זמן, אלא נרוויח שנות חיים טובות וארוכות, בעולם הזה ובעולם הבא.

יזכנו הקדוש ברוך הוא להתחזק במצווה החשובה של כיבוד אב ואם, וממילא יסיר מעלינו חרון אף ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!

יהיו הדברים לע"נ מו"ר אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל