המצב כעת שיש חשש מהגיוס לצבא והרבה בחורים לא יודעים מה יהיה, וצריך לעודד את הבחורים. רוב הבחורים אינם חוששים אבל ככל הנראה יש מיעוטא של בחורים שחוששים והנושא מפריע להם ללימוד, ומפריע להם בכל החיים שלהם. כמו"כ יש שאלות מהורים שמבינים יותר ולכן חוששים יותר מבחור צעיר שלא כ"כ חושב בפרט כאן בארץ. השאלה מה צריכים להגיד?

יש את הבחורים שיצאו לצבא והם לא שייכים אלינו,  אלא מדברים על רוב רובם של הבחורים בישיבות שאינם שייכים לאלו שהלכו אבל הם מפחדים, וצריכים להתייחס לזה, לדבר על הניסיון שלנו, על הניסיון של דורינו. זה מה שחשוב.

צריך להרחיב על העמידה בניסיונות של דורינו ולבאר שהקב"ה נותן נסיונות רק למי שיכול לקיים ולעמוד בניסיון. ואתן דוגמא איך לפאר את ענין הניסיון. אפשר ללמד את ענין הניסיונות שהקב"ה קבע לבני האדם מתוך ספר דרך השם (ח"ב פ"ג). שם מבואר שכמו שבצבא יש הרבה תפקידים המחולקים בין אנשי הצבא, וכל אחד ממונה על החלק שלו, וביחד יש שלימות שמוציאה אל הפועל את התכלית הצבאית, כך הקב"ה נותן ניסיונות לבני אדם וכל אחד יש לו את התפקיד שלו ואת העבודה שלו, ובסך הכל יוצא מכולם השלימות שהקב"ה מצפה מכולם ביחד.

כמו כן יש לעסוק בענין של ביטחון וללמד מה זה ביטחון, מה עלינו להבין בנושא הביטחון. וכך לחזק את הבחורים.

אין ברירה אלא לרומם את הבחורים!

שאלה – האם צריך למסור שיחות או ועדים ע"י ראש הישיבה או המשגיח בישיבה בעניין הגיוס?

המשגיח צריך להיות עירני לראות עם מי שיש צורך לדבר. אך לא התכוונתי דוקא לדבר ברבים.

שאלה – לקראת בין הזמנים מגיעות שאלות רבות מהורים של בחורים, יש בחורים שההורים שלהם נוסעים בבין הזמנים לחו"ל, יש ישיבות שמתוכם כחמישים אחוז מההורים נוסעים לחו"ל, וכיון שרוב הבחורים קיבלו צווי גיוס, הם לא יכולים לצאת. מדברים על אי קבלת רישיון נהיגה, וגם על משכנתאות ומעונות, ונעשה שיחת היום בין הבחורים. האם אפשר להסתפק בשיחות פרטיות?

זה תלוי בכל בכל מקום ומקום ובכל ישיבה. יש ישיבות שהבחורים לא דואגים מזה או שלא חושבים או חושבים שיהיה טוב, ועכ"פ לא אכפת להם, אליהם אין צורך לדבר ברבים. אבל יש ישיבות בסגנון יותר מודרני שם התופעה יותר מצויה, שם באמת צריך לדבר ברבים.

שאלה – בקדקוד יש מכל הישיבות.

יש רק יחידים. והם לא הבחורים הטובים. אלו בחורים שחושבים ללכת לעבוד אחרי החתונה, והם יותר בסיכון. אבל המציאות שאנחנו רואים שאפילו הבחורים שלא חלמו ללכת לעבוד אלא רואים את החיים שלהם בכולל, וגם הם מפחדים. מפחדים מלהיכנס לכלא ומה יהיה איתם. הגיע זמן חדש שצריך לדבר עליו. עד עכשיו לא היתה בעיה לבחורים בארץ ישראל עם הצבא, ולא היו צריכים לקחת על עצמם שום אחריות, אלא הכל התנהל כשורה. וכעת הם צריכים לדעת שהגיע זמן חדש. יש משהו חדש בעולם. יש מצב שלא היה עד עכשיו, שנכנסנו למצב מסוכן. התפקיד שלנו לרומם אותם, לעסוק בענין הניסיון ובענין הביטחון, לדבר על מה שצריך לדבר. אי אפשר בלי זה, ובפרט לבחורים אלו.

שאלה – אולי צריך איזה אמירה מראש הישיבה שבחורים ידעו שהצבא הוא לא מקום בכלל. אין אפשרות כזאת.

זה ודאי, אך יש גם בזה שני סוגים. יש בחורים שהצבא הוא צד בעבורם וצריך בוודאי שיהיה ידוע שלבחור ישיבה אין שום מקום בצבא בשום דרך. לא בא בחשבון שום דבר. לא הסדר, לא קודקוד, וזה פשוט. אבל אלו בחורים מסוג אחד שבד"כ אחר כך לא נשארים בלימוד. אבל רוב רובם של הבחורים לא שייכים לזה כלל, אלא הם נשארים בלימוד, ולא חולמים ללכת לצבא, אבל הם כן מפחדים. ומה עושים איתם? בחור צעיר, לא יודע מה לעשות, צריכים לרומם אותו, ולהעמיד בפניהם בפירוש שהם נכנסים למצב חדש ולניסיון שלא היה עד עכשיו. הקדוש ברוך הוא הכניס אותנו למצב הזה, ואפשר ללמד על הנושאים החשובים, ויש פסוקים ושאר דברים שצריך לומר בכדי שבחור יתחזק בביטחון ברבש"ע, ויוכל ללכת בדרך שלו רגוע בלי פחד ויוכל ללמוד יותר טוב.

אנחנו מחלקים את הענין לשניים: יש בחורים שתמיד חשבו שילכו לשנתיים בכולל וזהו, ולאלו יש את הפיתוי להתחיל עם זה כבר עכשיו. לבחורים אלו צריך לומר את התשובה – אם אתה עושה כך עכשיו, אתה נכנס לסכנה על כל האידישקייט שלך. אתה לא יודע מה יהיה בצבא, ואי אפשר לסמוך על הצבא ולהביא דוגמאות מכל מה שידוע במציאות על מה שקורה בצבא. זה סוג אחד של בחור.

על הסוג שני של הבחורים נמנים רוב רובם של הבחורים. והם אלו שלא חלמו לצאת מהישיבה, והם רק מפוחדים מהמצב החדש. הם לא יודעים מה קורה, וצריכים לדעת שיש מצב חדש. אין הכי נמי צריך לומר להם אבל לא להפחיד בבת אחת, אלא לאט לאט להסביר שהמצב משתנה ואנחנו הולכים לקראת משהו אחר בעתיד.

כמו כן צריך להרגיע ולהודיע לבחורים שבני הישיבות נמצאים בתוך הלב של גדולי ישראל, הם דואגים להם בראש ובראשונה ועומדים מאחוריהם. והם צריכים לשמוע שאנחנו עושים את המקסימום להוציא כל בחור מהצבא. ככל הנראה לא יהיה חוק אבל יתכן שיהיו מעצרים, אנחנו נקפיד שלא יהיו מעצרים וגם אם יהיו ח"ו מעצרים נעשה את המקסימום לצמצם את המעצר ולהוציא כל בחור ממעצר באמצעות עו"ד ובכל מיני דרכים.

חשוב מאד שכל בחור ידע, שאנחנו יודעים מכל מה שקורה איתו ואנחנו נותנים לו גב. שכל בחור ירגיש שיש לו גב מראש הישיבה, מגבים אותו ודואגים לו. ומלבד זאת לרומם את הבחורים כפי שאמרנו.

שאלה – האם יש מקום להעלות את הנושא של הצבא ולהכניס ועדים של השקפה נגד הצבא בישיבה? או אפילו לא בישיבה ממש, כגון בקבוצות או בקמפים?

כפי שאמרתי, במקומות שיש בחורים שיש חשש ששייכים לנושא של הצבא, אפשר לדבר על זה. אבל ברוב הישיבות הטובות, רוב רובם של הבחורים לא עסוקים בזה. לא חלמו ולא חולמים על הצבא, ולא חושבים שיש שום צד שיש לזה דבר.

שאלה – אבל יש שיח בכל מקום, בכל הישיבות זה הנושא הבוער. יש ישיבה חשובה שיש בה בחור שיש אח בצבא והוא לא מרגיש לא נוח מהעובדה מזה.

אם זה המצב, ברור שהם צריכים לשמוע ברור ברור ברור – שלא בא בחשבון שאף אחד ילך לצבא. צבא הוא תחילת הירידה באידישקייט, ובחורים צריכים לשמוע את זה בצורה ברורה. לא חייב להיות שיהיו מחללי שבת אבל בוודאי שתהיה ירידה באידישקייט. אבל אני לא מאמין שבישיבות חשובות יש כאלו בחורים.

שאלה – יש בחורים גם מישיבות חשובות שספרו שבאמת עד הזמן האחרון לא היה כזה נושא, אבל יש משפחות של בעלי-בתים שלאחרונה ההורים מתחילים לדבר ולהציג צדדים אחרים בענין הצבא. הם אומרים שאולי צודקים אלו שרוצים לגייס את אלו שלא לומדים, וכיו"ב. מה אומרים לבחורים כלפי הבית שלהם?

צריכים באמת לדבר. צריכים להדגיש את הנקודה שאדם שהולך לצבא, הוא מהמר על הרמה של האידישקייט שלו. ואפילו יותר ממהמר – קרוב לודאי שהרמה של האידישקייט שלו תרד.

שאלה – מבקשים לשמוע מילה אחרונה. הראש ישיבה חושב שצריכים למסור ועדים על כל מה שנאמר כאן או רק שיחות פרטיות?

לפי ההבנה של המשגיח.

שאלה – האם צריך לשנות בבין הזמנים את המסלול של הבחורים?

צריך שהקמפים יהיו סגורים ולא יצאו לטיולים.

שאלה – בחורים רגילים למסור את הנפש על הלימוד אבל לא רגילים למסירות נפש על בין הזמנים…

צריך להתחיל את השיחות כבר עכשיו.

במשך שנים רבות בני הישיבות היה נושא הגיוס לצבא פרט טכני ושולי, פרוצדורה שצריך לסדר ולסיים בהקדם ואינה נוגעת אלינו כלל. בשנים האחרונות גבר השיח סביב הצבא, וכל בחור שמע באופן כללי על הצבא ועל הטמון בחובו, אך עדיין לא היו הדברים נוגעים למעשה, כל עוד אף אחד לא פגש את הנושא, והצבא לא הפריע את השגרה היומיומית.

לאחרונה נפל דבר. בשנה שעברה הופסקו תקציבי הישיבות וגדולי ישראל נטלו את תשעים שנות חייהם ויצאו לחו"ל להקים את קרן עולם התורה לעמוד לימין הישיבות הקדושות. עם זאת הודיעו גדולי ישראל שליט"א שהיות והוכרזה מלחמה ע"י הערכאות (קרי ביהמ"ש העליון) כנגד עולם התורה בהוראה לגייס בפועל את בני הישיבות ובשינוי ההסדר הקיים במשך עשרות שנים, אין לשתף פעולה עם שלטונות הצבא ולא להיענות לזימונים כלל. בהמשך הוחמרה האכיפה לתלמידי הישיבות, והחלו מעצרים וסנקציות אישיות לבחורים שרצו לצאת לחו"ל, הופסקה הזכאות למעונות לאברכים, עד שבהוראת היועמשי"ת נשלחו צווי גיוס לכלל בני הישיבות. כמו"כ ניתנה הוראה לזרז את ההליכים ולהפוך את בני הישיבות לעריקים בהקדם, ובנוסף מתוכננות סנקציות רבות כגון הוצאת רישיונות נהיגה, מניעת לקיחת משכנתאות, שלילת זכאויות חוקיות במשרדי ממשלה שונים ועוד.

כרגע מונחת הגזירה לפנינו. כל בחור ישיבה נדרש ע"י הצבא לגיוס. הוראת גדולי ישראל לבני הישיבות המופיעה בהנחיות של 'עזרם ומגינם' מורה להימנע ממגע עם רשויות האכיפה, ביציאה לחו"ל ובשאר מקומות. הפכנו לעבריינים. ציבור שלם שרגיל להתנהל ע"פ חוק ולא להתחמק מחובות, עובר על החוק. איך אנחנו מעכלים את המציאות הזאת?

המציאות החדשה לא אמורה להפחיד אף אחד. אדרבה צריך לנצל את ההזדמנות להראות לאן אנחנו שייכים. "זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה". נוצרה מציאות חדשה לכל אחד ואחד שצריך לברר לעצמו באיזה מקום הוא עומד.

כמו בכל הפרשיות שמסעירות את העולם החרדי, כגון המאבק נגד האינטרנט ועוד, גם כאן שומעים טעויות וגם שטויות מפי אנשים חרדים. ואני שואל – למה צריך לדבר על 'קנאות' כשאפשר לדבר 'רוממות'?

כך לגבי הצבא. במקום לשחרר סיסמאות ולטפח את האגו הציבורי, זאת ההזדמנות לדבר על הדברים בעצמם. נעשה חשבון – מה לימוד תורה תורם, ונסתכל על הנושאים מלמעלה למטה. אנחנו צריכים לשנות את המבט ולהבין שאנחנו לא נתבעים, אנחנו תובעים. אנחנו לא אשמים שהאנשים שמבחוץ לא מוכנים אפילו לבדוק ולשמוע על הנזק שגורם חילול שבת לביטחון המדינה יותר מכל התרומה שאותו אחד תורם כדי לאזן את הנזק. אנחנו יודעים שזה נכון ואנחנו יכולים להוכיח את זה. כל מי שיקדיש כמה ימים לשמוע, ידע גם הוא. האם בגלל שהם לא באים לשמוע, זה משנה משהו? מספיק שאני יודע שזאת האמת.

צריך להבין היטב. עצם לימוד התורה של בני הישיבות בשעת מעשה מפעיל ותורם ועושה, יותר מכל פעילות אחרת שעושה מישהו בעולם. בעולם הרחב כל בחור עד גיל 30 לא תורם כלום לחברה, חוץ מהשירות בצבא. אדם הולך ללמוד רפואה במשך 7 שנים, אח"כ נהיה דוקטור אבל עדיין לא רופא. רק אחרי ארבע שנים נוספות בהם הוא לומד מקצוע בתוך הרפואה, הוא מתחיל לתרום לחברה. עד אז הוא רק מקבל. יכול להיות שאחרי 10 שנים שהחברה השקיעה בו, הוא יחליט לעסוק בנדל"ן, ולא יחזיר לחברה את מה שהיא השקיעה בו. אף אחד לא טוען שלימוד רפואה תורם אלא לימוד רפואה מכשיר לתרום, וזה בסדר גמור.

לעומת זאת אמרו הפילוסופים הגדולים – "א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו אמרו לו תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו הידים ידי עשו" (בר"ר פר' סה).

כלומר, יש הזדמנות לילדים, לנערים צעירים, לעשות פעולה שיש לה משמעות כבר עכשיו, לא רק הכנה לקראת. לא לומדים תורה רק בכדי שיצאו תלמידי חכמים, אל עצם הלימוד עכשיו מפעיל את המערכות הרוחניות בעולם.

אם  בחור רוצה לראות את זה, אפשר להראות לו אולם זהו מהלך שלם ומורכב שאין אפשרות ללמד אותו בצורה שטחית וקצרה. אי אפשר ללמוד עם בחור מישיבה קטנה 'דעת תבונות' או את ההקדמות ושערים של הלשם שנותן את המבנה של כל העולמות ומראה איך הכל פועל מכוח המעשים שלנו. אבל בחור עם אינטלגנציה בריאה יכול לסמוך על מישהו שאומר שיכול ללמד את זה.

במלחמת העולם השנייה, אחרי ששכנעו את נשיא ארה"ב רוזוולט שאפשר לבנות פצצת אטום, גייסו את טובי הפיזיקאים בעולם והביאו אותם ללוס אלמוס בניו מקסיקו. אל המקום הכי מבודד בעולם. שיכנו אותם במתקנים שהיום אפילו אינם קיימים בבתי סוהר. המקום היה מגודר, בלי אפשרות לצאת. בדיוק כמו במחנה ריכוז.

30,000 עובדים עבדו שם והם לא בדיוק ידעו מה הם עושים, מלבד אחד בשם אופנהיימר שהיה מפקד המבצע, ועוד פוליטיקאים ופיזיקאים גדולים. ברחוב אף אחד לא ידע מה הם עושים. גם במשפחה לא הבינו. אנשים מוכשרים כאלה, הם גנרלים בצבא, מנהלים מאות טנקים בשדות קרב באירופה, ואילו הם מפספסים את החיים שלהם.

משחקים בחומרים ובנוסחאות… אבל הם כן ידעו שהם עושים את הדבר הכרחי והכי יעיל שאפשר לעשות. כי בצד השני – הגרמני היו כאלה שעשו את אותו הדבר. היו מדענים שניסו לבנות לגרמנים פצצת אטום והתחרות היתה מאוד צמודה, היו להם גם בעיות מוסריות עם היצירה של נשק להשמדה המונית, ומי יודע מה יהיה אחרי המלחמה.אבל באותה שעה שרר פחד  פחדים שמא הגרמנים יצליחו, והם בוודאי היו משתמשים באטום בלי שום סנטימנטים. הם ידעו שהם עוסקים בדבר הכי חשוב במלחמה

אותו הדבר כאן. נכון שלא למדת מספיק רמח"ל וגם לא נפש החיים, נכון שאתה לא יודע מהר"ל ואתה לא מכיר בדיוק איך העולמות בנויים וכיצד הם מושפעים מהתורה שלך ומהמעשים שלך. אתה לא יודע איך המערכת בנויה. אבל אתה יודע שאתה עוסק במה שמניע את כל המערכת. אתה צריך ללמוד ולהסביר לעצמך את הדברים שוב ושוב, עד שיתיישבו על הלב.

אנחנו יודעים שזה נכון. אפשר להרים את מכסה המנוע מעל העולם ולתת הצצה. כל אחד יכול לדעת איך זה עובד. וכל אחד שיושב בבית המדרש ולומד, מי יותר ומי פחות, שייך לדבר העצום הזה של קיום העולם. המסקנה היא פשוט ללכת ללמוד את זה.

הבעיה שאין מסגרת מסודרת שלומדים בה את הנושאים הללו…

הרבה מגדולי ישראל מעודדים את הלימוד של יסודות הדעת והאמונה בישיבות, כדי שבחורים יבינו מה הם עושים, ולמה הם עושים. מה המשמעות של לימוד התורה, ומה החשיבות של שנות הנעורים בישיבה. בעבר פגשתי את בנו של האדמו"ר מסלונים שהיה אחראי מטעם מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. הוא קיבל תפקיד ולמד את הנושא של הצבא ביסודיות לפרטי פרטים. הצעתי לו תכנית מה ואיך להגיד, ומשם נפגשתי עם הגרמ"ה הירש וככל שהתגלגלה השיחה הוא אמר בפירוש שצריך להסביר היטב את הנושא.

ניקח לדוגמא את הדיון הציבורי חסר ההיגיון שבו מעמידים ואומרים – או לימוד תורה או שוויון בנטל. וכי זה הוויכוח? הוויכוח הוא על היסודות עצמם. אם הנושא הוא שוויון בנטל, דווקא אנחנו תובעים שוויון בנטל, כי אלו שאינם נושאים בנטל של קיום העולם וקיום עם ישראל כמו שהתורה דורשת, מסכנים אותנו. אלא מה, הם לא מאמינים בזה. בסדר. אז מה אם לא מאמינים? אז מה? זה לא עושה את זה פחות אמיתי. אבל בחור ישיבה צריך להבין את זה.

להבין שזאת אמת מציאותית, ולראות את זה בתוך החיים, זה עבודה פנימית שבן אדם צריך לעשות עם עצמו. האם כולם ברי הכי לעשות את זה?

אין ספק שהמשגיחים שידברו על עיניים דולקות ואינם שמים לב שהעיניים מזמן כבויות, לא יצליחו להעביר כוח ורוממות לבחורים. וכבר היו דבריפ מעולם. רבי ישראל מסלנט דיבר על מוסר, אחריו רבי יוסף זונדל דיבר על חוכמה ומוסר, ורבי ירוחם דיבר על דעת חכמה ומוסר. זה לא רק השמות של הספרים שלהם אלא יש שינוי בצורת הגישה לכל הנושא בהתאמה לצורך של הדור.

הרב וולבה דיבר בסגנון מסוים עד שהוא פגש את רבי יצחק הוטנר. אחרי שהוא פגש את רבי יצחק הוטנר הוא התחיל לדבר  פנימיות.

ואז הגיע רבי משה שפירא. תופעת רבי משה שפירא תפסה תאוצה כבירה.

הוא באמת חולל מהפך בתוך בית המדרש. אחרי הלוויה של ר' משה אמר לי ידיד, מי היה בלוויה? אלפי אברכים. אלפים. אלפים שהושפעו ממנו, בלי פרסום, ובלי תארים וכותרות…

יש שני סוגים של בחורים, יש שזורמים עם הזרם, הישיבה עבורם היא רק ברירת מחדל, ויש כאלו שעושים מתוך הבנה וחיבור. ולאלו שכבר שם נשאל שאלה פשוטה, אתה נמצא בישיבה לא במקרה, למה לא לעשות את זה כמו שצריך? למה לא להבין את מה שאתה עושה בין כך בכל שנותיך בישיבה? אפשר בהחלט להתחבר ולהיות מאלו העושים ולומדים מתוך הכרה ומתוך ידיעה.

נכון להכניס שיעור קבוע בישיבה של נושאי מחשבה ויסודות האמונה?                        

לא. אני לא חושב שצריך להכניס בצורה ממוסדת שיעורים כאלו, לא תהיה תועלת בצורה כזאת.

לפני שנים רבות היה סמינר שעבר מכה רצינית כשכמה בנות ירדו מהדרך. המנהל ערך אסיפה להורים והוזמנתי להרצות בפניהם עם הרבי מטולנא, שהוא מאוד מיוחד מכל הבחינות. לא תיאמנו את הדברים, אבל אמרנו את אותו הדבר. ליצור  אווירה  בסמינר שתלמידה שואלת את כל השאלות ויהיו מורות שיוכשרו לענות, זה לא טוב. למה? כי המשבצת הזאת תהפוך להיות משהו מאד מכובד, וכל אחת תחפש שאלות מתחת לשולחן רק בשביל לשאול.

לכן נכון ללמוד את הדברים כמות שהם, ביסודיות מתוך הספרים, בלי שאלות ותשובות. כך אמר לי הרב וולבה בזמנו, כשהוצאתי את הספר הראשון 'מסע על עמקי ההויה', והיו כאלו שהתנגדו לו. אחרי שהרגעתי את אותו משגיח שיצא מגדרו, פניתי מיוזמתי אל הרב וולבה, הבאתי לא את הספר והוא אמר לי – התלמידים שלי לא הסכימו, אבל הספר הזה משפיע? אמרתי לו, בדיוק עכשיו קיבלתי טלפון מאיזה יהודי אחד יושב על אי באפריקה וקורא את הספר. אז הוא אמר לי, גם אני כתבתי את אותו דבר, רק אני כתבתי בלי השאלות. הוא נתן לי את הספר 'עולם הידידות' שהוא כתב, ושם כתובים היסודות עליהם אנחנו מדברים. גם הסטייפלר כתב ספר 'חיי עולם' עם אותם נושאים רק בלי השאלות.

בעולם של הדור היום, שהכל זמין והכל מאוד מאוד ברור, החוויות הן עוצמתיות. אפילו צ'ונט בליל שישי יכול לתפוס אותך יותר. וזה דבר שמפריע לנו בקליטה. יש הרבה עובי שחוסם מלתפוס את זה.

אולי נשמע נקודה אחת יסודית שצריך לחדד אותה בעניני אמונה ודעת?

אנשים מחפשים כל מיני הוכחות על קשרים בין חומר ורוח, מביאים כל מיני סיפורי השגחה ועוד, אבל הרמב"ם אומר שאין לנו סיפורי השגחה משמעותיים מוכיחים מאשר ניסי יציאת מצרים. אמנם הרמב"ם מוסיף ואומר שכל מה שראינו ביציאת מצרים אינה הוכחה מספיקה. מה ההוכחה? מעמד הר סיני. יש כאן משהו חסר פרופורציה. תאר לעצמך שאתה עומד ורואה את כל עשרת המכות וקריעת ים סוף, עם כל מה שכתוב בפסוקים ובחז"ל, ואומרים לך שאירוע חד פעמי של מעמד הר סיני הרבה יותר גדול והוא ההוכחה החזקה.

מה שקרה במעמד הר סיני, שהראו להם איך כל המערכות עובדות במערכת הקשרים בין חומר ורוח, ואיך האדם מפעיל אותם על ידי כל מיני פעולות שהוא עושה. הוא לא רואה בדיוק איך זה עובד, אבל הוא רוחש אמון במערכת. וכשרוחשים אמון במערכת, זה מספיק. וזה מה שצריך להיות.

ביציאת מצרים הקב"ה הראה מה הוא עושה אבל במעמד הר סיני הוא מתגלה ומראה שכל מה שראית הוא תוצאה של רצון השם. אתה הראית לדעת כי השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו. ניסי יציאת מצרים הם הוכחה נסיבתית. אתה ראית אירוע ואתה בודק מי יכול היה לגרום לזה ואתה מגיע למסקנה. במעמד הר סיני נחשב כמו 'בא החי ברגליו'. ואסביר.

מהו "אתה הראית לדעת"? מה נקרא לדעת? אחד המקומות הראשונים שהתורה מזכירה את הידיעה נמצא בפסוק "וידע האדם את חוה אשתו". התוצאה של הידיעה הזאת היא "והיו לבשר אחד". כשזוג רוצה להיפרד, הוא יקח את ארון הספרים, היא תיקח את תיק האיפור וילך כל אחד לביתו. אבל מה עם התינוק? גם אם יקחו את הסכין של שלמה המלך ויחתוך אותו לשניים זה לא יעזור, כי בכל חלק יש את שניהם. התינוק הוא לא תערובת, התינוק הוא תרכובת, כי התינוק זה התאחדות.

ידיעה מביאה לידי התאחדות. כשכתוב "אתה הראית לדעת", פירוש הדבר שהידוע והיודע התאחדו. זאת לא הוכחה נסיבתית, אלא משהו אחר.

זה הכוונה 'בא החי ברגליו'. אם יש עדים שראובן רצח את שמעון, ושמעון בא ברגליו. שואלים תוספות במסכת בבא מציעא, והרי 'על פי שניים עדים יקום דבר'. אומרים תוספות כל זה לא נאמר כשיש לך ידיעה ברורה כמו בא החי ברגליו. 'על פי שנים עדים יקום דבר' אינה הוכחה שכלית אלא גזירת הכתוב, שנצרכת כשיש ספק ויש דיון בבית דין. כשיש ספק, זו ההוכחה.

כשבא החי ברגליו, זה מפקיע את כל הדיון מלכתחילה. זה מעמד הר סיני. מעמד הר סיני מפקיע את כל הדיון מלכתחילה. רש"י מפרש את הפסוק בפרשת יתרו, "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם, אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" – אתם ראיתם, לא בעדים, לא על ידי נביא, ולא במסורת. אלא אתם ראיתם. כלומר, המסורת אינה מספיקה, ואין הכוונה שכל הנשמות היו שם, כי הפירוש הזה הוא ברובד הסוד, ורש"י מפרש את הפשט.

איך אנחנו רואים? כשהתורה אומרת "אתם ראיתם", היא מדברת גם אלינו. כמו שהיא אומרת "לא תגנוב", היא מדברת גם אלינו. היא לא אמרה רק לבני ישראל בהר סיני "לא תגנוב", אלא כמו שאומר הכוזרי שמאז ועד היום הידיעה עוברת בקבלה שהיא כמראה עיניים.

אפשר להבין שיש דברים שמוקדם ללמוד, אבל צריכים לדעת שיש ידיעות ויש יסודות, ויש אפשרות ללמוד אותם ולראות אותם בבהירות. כשאני גמרתי פעם ראשונה "דעת תבונות", כשהייתי בחור כבן עשרים, הרגשתי הרגשה חושית איך שכל איבר ואיבר מהגוף קשורים בחוטים נסתרים שמפעילים את כל הבריאה. עכשיו לך תעשה עבירות…

אפשר לגמור עם ספר דעת תבונות את היצר הרע…..?

לפני האירוע הראשון של משמרת הלשון בבניני האומה התבקשתי ע"י הרב גנס לבוא ולדבר שם. מיד הסכמתי, אבל מיד כשהורדתי את הטלפון אמרתי, מה אני צריך להיות זה שמוכיח שחוצפה יסגי לפני בוא המשיח… יהיו שם 10,000 נשים, שכל השנה לומדות שמירת הלשון, ואני אבוא לדבר איתם על שמירת הלשון, כשלא פתחתי את הספר "חפץ חיים"?

למזלי היו לי שלושה חודשים עד האירוע, והתחלתי ללמוד את הספר "חפץ חיים" עם "באר מים חיים". ונעשיתי האדם הכי מתאים לשכנע אנשים ללמוד "חפץ חיים"… למה? כי הסיבה שאנשים לא לומדים "חפץ חיים" כי הם מפחדים שאם הם ילמדו את הספר לא יוכלו אח"כ לדבר לשון הרע. ואני אומר, למדתי "חפץ חיים" עם "באר מים חיים", ואפשר עדיין לדבר לשון הרע….

בוודאי שגם בחור שידע את הדברים האלו, לא ישב וילמד כל הזמן באופן מידי. אולי ביום הראשון כן. אבל לפחות הוא יודע שיש משמעות למה שהוא עושה, ושבאיזשהו מקום בסוף הדרך, הוא יגיע לתכלית האמיתית. זה המפתח להכל אני חושב.

תודה רבה על הדברים החשובים, שנותנים כוח ובהירות בדרכינו הסלולה ע"י רבותינו גדולי הדור.

קדושת התורה של הישיבות אינה מקרינה רק על יראים ושלמים המושפעים מבני הישיבות, אלא גם התורה והיראת שמים של יהודים הרחוקים, נובעים מכוח מציאות הישיבות בישראל. ניתן להיווכח מתוך המציאות כי התורה ויראת שמים בכל ישראל, מושפעת משורשה ומקורה בישיבות הקדושות

ראשית יש להניח הנחת יסוד, כי זכות הקיום של כלל ישראל בעולם אינה אלא כאשר אנו מעמידים את עצמינו כעם ה' הדבקים בברית תורתו, מכירים בטובה הגדולה ומודים – "ברוך הוא שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת".

עם כל החשיבות של פיקוח נפשות שדוחה את כל העבירות הפרטיות שבתורה [חוץ מג' עבירות חמורות], התפקיד של כלל ישראל שהוא המציאות הכללית שלנו שאנו עומדים לכבוד השי"ת ונאמנים לתורתו הקדושה בשלימות, עומד מעל פיקוח נפש. כך דרשו חז"ל בספרי על הפסוק – "ונקדשתי בתוך בני ישראל. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה'" – על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שתמסרו עצמכם לקדש את שמי.

היסוד הכללי של עצם מציאותם של ישראל נוגע גם הלכה למעשה באופן חמור מאד, שכאשר כופים אדם מישראל לעבור עבירה בפני ציבור קטן של עשרה מישראל, מחויב ליהרג ולא לעבור ואפי' על עבירה קלה כמבואר בגמרא [סנהדרין עא: והלכה למעשה ברמב"ם הל' יסודי התורה פ"ה ושו"ע יור"ד סי' קנז], וק"ו להרבצת התורה ברבים עליה מסרו נפשם רבי עקיבא וחבריו.

וברור כי העמדת היהדות של עם ישראל תלויה במציאות הישיבות בישראל. בעבר היה אפשר לגדול כיהודי המחובר לתורה ולהקב"ה, על ידי לימוד תשב"ר ובהמשך עם האוירה התורנית של הרחוב היהודי שהיתה כפופה לתלמידי חכמים. אולם מאז התהפוכות הרבות בסדרו של עולם שאירעו בדורות האחרונים, התברר מעל כל ספק כי קיום היהדות מחייב את ההשקעה והחיבור המיוחד לתורה הקדושה, אותה סופגים וקונים אך ורק בישיבות הקדושות.

הישיבות בדורינו שקולות כלימוד התינוקות בימי קדם, שבלעדיו אין תורה ח"ו. התפקיד אותו ממלאים ע"י לימוד התורה בישיבות כהיום הזה, מהוה יסוד קיום היהדות של עם ישראל פשוטו כמשמעו, וככל שהישיבות גדלות בכמות ובאיכות, כך מתקיים בכלל ישראל 'מרבה תורה מרבה חיים', ומתרבה יניקת חיי היהדות לקרובים ולרחוקים.

קדושת התורה של הישיבות אינה מקרינה רק על יראים ושלמים המושפעים מבני הישיבות, אלא גם התורה והיראת שמים של יהודים הרחוקים, נובעים מכוח מציאות הישיבות בישראל. ניתן להיווכח מתוך המציאות כי התורה ויראת שמים בכל ישראל, מושפעת משורשה ומקורה בישיבות הקדושות [עי' בדבריו הנפלאים של מרן האבי עזרי זצ"ל בתחילת ספר עמלה של תורה בפירוש מאמרם "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו", שבאר שכפי מידת דבקותם של לומדי התורה בתורה, כך היקף השפעתם על קיום היהדות לרחוקים, והרחיב ותאר שכן ראינו בעינינו בדור הזה].

שורש הפלוגתא סביב השאלה מהי מגמת עם ישראל

לצערינו, ההתמודדות מול מגמות השלטון החילוני והצבא עוסקת בשאלות יסוד הקיום של כלל ישראל, מאין בא עם ישראל ולאן הוא הולך, ובנקודה זו אנו בפלוגתא עימם – האם מגמתינו בכל חיינו להיות עם ה' לומדי תורתו הקדושה, ולשים את עיקר עסקינו בתורתו, או ח"ו ככל העמים בית ישראל וכשאר גויי הארץ.

ואשר על כן, לא יהיה מדויק להסביר להמון העם רק את חשיבות הישיבות לכלל הציבור בארץ ישראל, מצד מעלת התורה כמגינה ומצילה וכדו' ולהביא מקורות לכך שהישיבות עומדות כהגנה והצלת נפשות ישראל. היות וניתן להסיק מסקנה שגויה וחמורה מכוח טענה זו, ולתת מקום לסברא כי אילו לא היו הישיבות מגינות מפני סכנת נפשות, לא היתה הצדקה להמשך קיומם בשעת הסכנה והמלחמות, והיא טעות גדולה בעצם ההבנה של מקומם האמיתי של לומדי התורה בישראל.

הנכון וההגון ביותר לנסח את הדברים במילים פשוטות, ולבאר שגם אם הם מבינים שיש צורך בצבא כדי להציל את נפשות עם ישראל, הרי שהישיבות הם יסוד זכות הקיום של עם ישראל בכלל, ובלעדיהן ח"ו אין על מה להילחם. ממילא, החותרים נגד קיום הישיבות פועלים כנגד מציאותם של ישראל בעולם, וכאילו מכריזים – "לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" ח"ו, ולעומתם המחזקים את הישיבות הם הם הבונים את כלל ישראל, כמו שאמרו חכמים – "אל תקרי בניך אלא בונייך".

אין גידולו של אדם בחינוך צבאי אלא בחינוך תורני

האם אין מקום כלל לאלו שמגינים על ישראל בצבא ועוסקים בהצלת נפשות?

טעות נוספת נשתרשה בלב רבים הסבורים כי הקלקול בהליכת בחורים לצבא אינו אלא מפני שלא זכינו והצבא בארץ רחוק מלהיות צבא כשר כצבאותיהם של דוד המלך ושל שלמה המלך. אך יש שיבוש שורשי בכל המהלך של החינוך הצבאי שיש לתת עליו את הדעת.

התורה מכנה 'יוצאי צבא' רק אנשים שעברו את גיל הבחרות, כמשנ"א בכל מקום  'מבן עשרים שנה ומעלה'. מדאורייתא כל זמן ההתחנכות של האדם, איננו בר הכי כלל להיות 'יוצא צבא'. רק הבוגר שנשלם בדעתו לכל העניינים הוא הראוי לצאת למלחמה. [כדאי' בברייתא גיטין סה. למכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ'] ביאור הדבר בפשטות, שאף מלחמת מצוה הנעשית על טהרת הקודש, ובצבא כשר כמו בזמן מלכות ישראל, אינה יכולה להיות בית גידולו וחינוכו של אדם [ויש להציע בזה כמה טעמים שאין מקומם כאן].

והנה מצד המציאות הנראית לעין, בזמנינו בוודאי מתעכבת בגרות הדעת הרבה יותר, וכשם שבזמן שניתנה תורה היה צעיר כבן עשרים נשוי זה כמה שנים ובזמנינו נשתנו הדברים, כך אין מקום כלל להניח כי ישנה אפשרות שיגדל ויתחנך בחור לתורה וירא"ש בבית גידול של צבא, ואפילו בצבא כשר כמו בזמן מלכות ישראל. כ"ש וק"ו בצבא שמעמיד את עצמו כמחנך ומעצב את האיש הישראלי לפי תרבות הגויים המסולפת והקלוקלת כפי שיתבאר.

[שאלתי ר"מ בישיבה של חרד"ל שחלקם מתגייסים לצבא, מה עושים עם הנזק לגידול הבחור בתורה, ואמר לי שבאמת כדי למנוע נזק זה, מנהגם שלא להתגייס אלא בגיל 25-26 [ומקובל בידם שבד"כ צריך כעשר שנים בישיבה ובכולל לפני שיתגייס] ואעפ"כ רבים מהם מתקשים לחזור ללימוד אח"כ כבתחילה.]

גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות

א"כ אולי ניתן לקיים שניהם, באופן שבו ילמדו תורה כמה שנים בישיבה, ואח"כ ישרתו בצבא?

יש כאלו שכך טוענים. לדעתם אם היו מסדרים צבא כשר ונקי אפשר היה לקיים שניהם באופן שקודם יתעלה בלימוד התורה וקנייניה במשך שנים ואח"כ יעסוק בצבא ומלחמה. אמנם יש שגיאה בעצם השאלה. קיי"ל (מגילה טז:) "גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות", וכתבו המהרש"ל והדרישה דאע"פ שברור הדבר שבמקום שמזדמנת הצלת נפשות באמצע לימוד התורה, מחוייב הלומד להפסיק מלימודו לצורך כך, וק"ו הוא מכל מצוה עוברת שמחויבים להפסיק מללמוד תורה לצורך קיומה, מ"מ במקום שאפשר להציל ע"י אחרים, אסור להפסיק ולהתבטל מתלמוד תורה אפילו לצורך פיקוח נפש. לכן פשיטא שהתפקיד של לימוד התורה קודם במעלתו לפיקוח נפש כשאפשר באחרים. [גם אם היה מקום לדון מהו השיעור של 'אפשר ע"י אחרים', אך בלאו הכי אין בזה נפק"מ במציאות הצבא בדורינו כמו שיתבאר].

תפקיד הישיבות כלפי הסכנות שבימינו

מתוך התבוננות על אופי הפיגועים של המחבלים הערבים ימ"ש

כעת אנו במצב מלחמה, דם ישראל נשפך כמים. אין מקום להנהגה שונה בזמן שכזה? אין צורך להיות שותפים בפועל גם בהצלת נפשות?

אע"פ שבכדי להבין בשלימות את מאורעות תקופתינו, אי אפשר אלא ע"י נביא או בעל רוח הקודש [כמש"כ מרן החזו"א], מכל מקום יש הגדרות כלליות שעלינו לעמוד עליהם ולהבין את המציאות בתוכה אנו חיים, על מנת לדעת ולהשכיל כיצד לנהוג ולפעול.

שפיכות הדמים החוזרת ונשנית ע"י המרצחים הערבים ימ"ש שוב ושוב, אינה מתאימה ואינה דומה לסדרי מלחמות כיבוש הארץ בימות יהושע וכדו', אלא לסדרים של פרשת בחוקותי [וכעין הפורעניות בספר שופטים]. ההנהגה המתוארת בזמנים של תוכחה, היא בהתאם לטעויות היסודיות שלנו, להמשיך ולהתהלך בדרכי חטא וקילקול. מצד אחד השי"ת הראה וממשיך להראות חסדים עצומים ונפלאים לעמו ישראל, ובתחילה גם הפיל פחד על אויבי ישראל, אולם הצרות הרבות והרעות שמצאונו ביום המיוחד לקירבת ה' לכלל ישראל – שמיני עצרת – מלמדות שהקב"ה מצפה מאיתנו במפגיע לחזור אליו ולא להימצא ח"ו בריחוק הדעות והלבבות ממנו.

כל בר דעת יודע כי אין הצעה לפיתרון אמיתי ומציאותי למצב הקשה של השכנות עם הערבים, לא בדרך השמאל וגם לא בדרך הימין. הפיתרון היחיד תלוי ב"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו" – ואז ורק אז יתקיים "ונתתי שלום בארץ", וכמו שכל יהודי משנן פעמים ביום בקריאת פרשת והיה אם שמוע. כדי להתקיים בארץ הזאת ולצפות לשינוי, יש רק דרך אחת – "לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו, כמעט אויביהם אכניע וכו'". זהו התפקיד העצום של הישיבות הקדושות בהצלת כלל ישראל. תפקיד אחד ומיוחד ואין בלתו.

השליחות המיוחדת של הבחורים היקרים שיצאו מהמסגרת הרגילה שבישיבות

אעפ"כ, אולי יש מקום לחלק בין בני הישיבות השוקדים על תלמודם ומקיימים את עם ישראל, לבין אלו שאינם מיושבי בית המדרש למחצה לשליש ולרביע, ואולי על אלו מוטלת החובה להשתתף במלחמת הצלת נפשות ולהיות חלק מהציבור?

כפי שהסברנו לעיל, המאבק בארץ הקודש בין החילוניים השולטים לציבור שלומי אמוני ישראל, לא נסוב כלל על היחס הנכון בין הצלת נפשות ללימוד התורה, אלא על ההגדרה העצמית שלנו כעם ישראל. הויכוח העקרוני הוא על דרך ההתקדמות של עם ישראל בזמנינו – האם אנו מתקדמים להידבק בה' ותורתו עוד ועוד, או ח"ו נסוגים אחור ופונים לחילון ולהתבוללות בין העמים.

לצורך העמדת שיטתם ודרכם העמידו צבא שמהוה 'כור היתוך' כלשונם – שמייצר צורת אדם שאינו יהודי ולא דומה ליהודי. אחר שהצבא נוסד ועומד על מגמה ברורה זו, פשוט וברור כי ישנה סכנה גדולה בהקמת מסלולים ומסגרות ע"י הצבא, שיתנהלו כביכול על 'טהרת הקודש' ויהיו שמורות מהידרדרות רוחנית בצבא. כבר הוכח הדבר בעבר שנציגיהם מתחילים ב'נופת תיטופנה שפתי זרה', ולבסוף כשמרגישים שלטונות הצבא שעלה בידם להכניס בחורים חרדים תחת ידם, מתכחשים לכל ההסכמים הקודמים, וכפי ששמעתי מיהודי שעסק בזה שלא היה סיכום אחד שסיכם עם הצבא שלא עברו עליו וביטלו אותו.

אע"פ שבתוך המסגרות מצויים אנשים הפועלים לחיזוק החיילים ברוחניות לשם שמים, אין הדבר גורע כלום מסכנת המסלולים והמסגרות הללו, היות וסכנתם קרובה וגלויה. אין לנו אלא להתלכד מסביב לשרי הצבא שלנו – גדולי ישראל הרואים את המהלך הכולל של כל הענין, ומנהיגים את ישראל לתכליתם כפי הרצון העליון.

ונראה להוסיף, כי במצב כזה, נכון לכל יחיד ויחיד לשקול גם את האחריות שלו כלפי הכלל. גם מי שלא הצליח במסגרת הרגילה של הישיבות, יש לו לעשות כל מאמץ להיכנס למסגרות חלקיות השייכות לישיבות הקדושות ומתנהלות ברוח הישיבות, ולא לפנות למסגרות הצבאיות הגורמות חיזוק ח"ו לשלטון, היות ועל גבו יוכל הצבא לבוא בטענות שקר כלפי עולם הישיבות ולהציג שכביכול ניתן ליצור שירות צבאי על טהרת הקודש. בוודאי כי בבחירה הנכונה יזכה לברכת יהושע וכל ישראל עם ארון הברית – "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם".

ראשית יש להניח הנחת יסוד, כי זכות הקיום של כלל ישראל בעולם אינה אלא כאשר אנו מעמידים את עצמינו כעם ה' הדבקים בברית תורתו, מכירים בטובה הגדולה ומודים – "ברוך הוא שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת".

עם כל החשיבות של פיקוח נפשות שדוחה את כל העבירות הפרטיות שבתורה [חוץ מג' עבירות חמורות], התפקיד של כלל ישראל שהוא המציאות הכללית שלנו שאנו עומדים לכבוד השי"ת ונאמנים לתורתו הקדושה בשלימות, עומד מעל פיקוח נפש. כך דרשו חז"ל בספרי על הפסוק – "ונקדשתי בתוך בני ישראל. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה'" – על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שתמסרו עצמכם לקדש את שמי.

היסוד הכללי של עצם מציאותם של ישראל נוגע גם הלכה למעשה באופן חמור מאד, שכאשר כופים אדם מישראל לעבור עבירה בפני ציבור קטן של עשרה מישראל, מחויב ליהרג ולא לעבור ואפי' על עבירה קלה כמבואר בגמרא [סנהדרין עא: והלכה למעשה ברמב"ם הל' יסודי התורה פ"ה ושו"ע יור"ד סי' קנז], וק"ו להרבצת התורה ברבים עליה מסרו נפשם רבי עקיבא וחבריו.

וברור כי העמדת היהדות של עם ישראל תלויה במציאות הישיבות בישראל. בעבר היה אפשר לגדול כיהודי המחובר לתורה ולהקב"ה, על ידי לימוד תשב"ר ובהמשך עם האוירה התורנית של הרחוב היהודי שהיתה כפופה לתלמידי חכמים. אולם מאז התהפוכות הרבות בסדרו של עולם שאירעו בדורות האחרונים, התברר מעל כל ספק כי קיום היהדות מחייב את ההשקעה והחיבור המיוחד לתורה הקדושה, אותה סופגים וקונים אך ורק בישיבות הקדושות.

הישיבות בדורינו שקולות כלימוד התינוקות בימי קדם, שבלעדיו אין תורה ח"ו. התפקיד אותו ממלאים ע"י לימוד התורה בישיבות כהיום הזה, מהוה יסוד קיום היהדות של עם ישראל פשוטו כמשמעו, וככל שהישיבות גדלות בכמות ובאיכות, כך מתקיים בכלל ישראל 'מרבה תורה מרבה חיים', ומתרבה יניקת חיי היהדות לקרובים ולרחוקים.

קדושת התורה של הישיבות אינה מקרינה רק על יראים ושלמים המושפעים מבני הישיבות, אלא גם התורה והיראת שמים של יהודים הרחוקים, נובעים מכוח מציאות הישיבות בישראל. ניתן להיווכח מתוך המציאות כי התורה ויראת שמים בכל ישראל, מושפעת משורשה ומקורה בישיבות הקדושות [עי' בדבריו הנפלאים של מרן האבי עזרי זצ"ל בתחילת ספר עמלה של תורה בפירוש מאמרם "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו", שבאר שכפי מידת דבקותם של לומדי התורה בתורה, כך היקף השפעתם על קיום היהדות לרחוקים, והרחיב ותאר שכן ראינו בעינינו בדור הזה].

שורש הפלוגתא סביב השאלה מהי מגמת עם ישראל

לצערינו, ההתמודדות מול מגמות השלטון החילוני והצבא עוסקת בשאלות יסוד הקיום של כלל ישראל, מאין בא עם ישראל ולאן הוא הולך, ובנקודה זו אנו בפלוגתא עימם – האם מגמתינו בכל חיינו להיות עם ה' לומדי תורתו הקדושה, ולשים את עיקר עסקינו בתורתו, או ח"ו ככל העמים בית ישראל וכשאר גויי הארץ.

ואשר על כן, לא יהיה מדויק להסביר להמון העם רק את חשיבות הישיבות לכלל הציבור בארץ ישראל, מצד מעלת התורה כמגינה ומצילה וכדו' ולהביא מקורות לכך שהישיבות עומדות כהגנה והצלת נפשות ישראל. היות וניתן להסיק מסקנה שגויה וחמורה מכוח טענה זו, ולתת מקום לסברא כי אילו לא היו הישיבות מגינות מפני סכנת נפשות, לא היתה הצדקה להמשך קיומם בשעת הסכנה והמלחמות, והיא טעות גדולה בעצם ההבנה של מקומם האמיתי של לומדי התורה בישראל.

הנכון וההגון ביותר לנסח את הדברים במילים פשוטות, ולבאר שגם אם הם מבינים שיש צורך בצבא כדי להציל את נפשות עם ישראל, הרי שהישיבות הם יסוד זכות הקיום של עם ישראל בכלל, ובלעדיהן ח"ו אין על מה להילחם. ממילא, החותרים נגד קיום הישיבות פועלים כנגד מציאותם של ישראל בעולם, וכאילו מכריזים – "לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" ח"ו, ולעומתם המחזקים את הישיבות הם הם הבונים את כלל ישראל, כמו שאמרו חכמים – "אל תקרי בניך אלא בונייך".

אין גידולו של אדם בחינוך צבאי אלא בחינוך תורני

האם אין מקום כלל לאלו שמגינים על ישראל בצבא ועוסקים בהצלת נפשות?

טעות נוספת נשתרשה בלב רבים הסבורים כי הקלקול בהליכת בחורים לצבא אינו אלא מפני שלא זכינו והצבא בארץ רחוק מלהיות צבא כשר כצבאותיהם של דוד המלך ושל שלמה המלך. אך יש שיבוש שורשי בכל המהלך של החינוך הצבאי שיש לתת עליו את הדעת.

התורה מכנה 'יוצאי צבא' רק אנשים שעברו את גיל הבחרות, כמשנ"א בכל מקום  'מבן עשרים שנה ומעלה'. מדאורייתא כל זמן ההתחנכות של האדם, איננו בר הכי כלל להיות 'יוצא צבא'. רק הבוגר שנשלם בדעתו לכל העניינים הוא הראוי לצאת למלחמה. [כדאי' בברייתא גיטין סה. למכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ'] ביאור הדבר בפשטות, שאף מלחמת מצוה הנעשית על טהרת הקודש, ובצבא כשר כמו בזמן מלכות ישראל, אינה יכולה להיות בית גידולו וחינוכו של אדם [ויש להציע בזה כמה טעמים שאין מקומם כאן].

והנה מצד המציאות הנראית לעין, בזמנינו בוודאי מתעכבת בגרות הדעת הרבה יותר, וכשם שבזמן שניתנה תורה היה צעיר כבן עשרים נשוי זה כמה שנים ובזמנינו נשתנו הדברים, כך אין מקום כלל להניח כי ישנה אפשרות שיגדל ויתחנך בחור לתורה וירא"ש בבית גידול של צבא, ואפילו בצבא כשר כמו בזמן מלכות ישראל. כ"ש וק"ו בצבא שמעמיד את עצמו כמחנך ומעצב את האיש הישראלי לפי תרבות הגויים המסולפת והקלוקלת כפי שיתבאר.

[שאלתי ר"מ בישיבה של חרד"ל שחלקם מתגייסים לצבא, מה עושים עם הנזק לגידול הבחור בתורה, ואמר לי שבאמת כדי למנוע נזק זה, מנהגם שלא להתגייס אלא בגיל 25-26 [ומקובל בידם שבד"כ צריך כעשר שנים בישיבה ובכולל לפני שיתגייס] ואעפ"כ רבים מהם מתקשים לחזור ללימוד אח"כ כבתחילה.]

גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות

א"כ אולי ניתן לקיים שניהם, באופן שבו ילמדו תורה כמה שנים בישיבה, ואח"כ ישרתו בצבא?

יש כאלו שכך טוענים. לדעתם אם היו מסדרים צבא כשר ונקי אפשר היה לקיים שניהם באופן שקודם יתעלה בלימוד התורה וקנייניה במשך שנים ואח"כ יעסוק בצבא ומלחמה. אמנם יש שגיאה בעצם השאלה. קיי"ל (מגילה טז:) "גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות", וכתבו המהרש"ל והדרישה דאע"פ שברור הדבר שבמקום שמזדמנת הצלת נפשות באמצע לימוד התורה, מחוייב הלומד להפסיק מלימודו לצורך כך, וק"ו הוא מכל מצוה עוברת שמחויבים להפסיק מללמוד תורה לצורך קיומה, מ"מ במקום שאפשר להציל ע"י אחרים, אסור להפסיק ולהתבטל מתלמוד תורה אפילו לצורך פיקוח נפש. לכן פשיטא שהתפקיד של לימוד התורה קודם במעלתו לפיקוח נפש כשאפשר באחרים. [גם אם היה מקום לדון מהו השיעור של 'אפשר ע"י אחרים', אך בלאו הכי אין בזה נפק"מ במציאות הצבא בדורינו כמו שיתבאר].

תפקיד הישיבות כלפי הסכנות שבימינו

מתוך התבוננות על אופי הפיגועים של המחבלים הערבים ימ"ש

כעת אנו במצב מלחמה, דם ישראל נשפך כמים. אין מקום להנהגה שונה בזמן שכזה? אין צורך להיות שותפים בפועל גם בהצלת נפשות?

אע"פ שבכדי להבין בשלימות את מאורעות תקופתינו, אי אפשר אלא ע"י נביא או בעל רוח הקודש [כמש"כ מרן החזו"א], מכל מקום יש הגדרות כלליות שעלינו לעמוד עליהם ולהבין את המציאות בתוכה אנו חיים, על מנת לדעת ולהשכיל כיצד לנהוג ולפעול.

שפיכות הדמים החוזרת ונשנית ע"י המרצחים הערבים ימ"ש שוב ושוב, אינה מתאימה ואינה דומה לסדרי מלחמות כיבוש הארץ בימות יהושע וכדו', אלא לסדרים של פרשת בחוקותי [וכעין הפורעניות בספר שופטים]. ההנהגה המתוארת בזמנים של תוכחה, היא בהתאם לטעויות היסודיות שלנו, להמשיך ולהתהלך בדרכי חטא וקילקול. מצד אחד השי"ת הראה וממשיך להראות חסדים עצומים ונפלאים לעמו ישראל, ובתחילה גם הפיל פחד על אויבי ישראל, אולם הצרות הרבות והרעות שמצאונו ביום המיוחד לקירבת ה' לכלל ישראל – שמיני עצרת – מלמדות שהקב"ה מצפה מאיתנו במפגיע לחזור אליו ולא להימצא ח"ו בריחוק הדעות והלבבות ממנו.

כל בר דעת יודע כי אין הצעה לפיתרון אמיתי ומציאותי למצב הקשה של השכנות עם הערבים, לא בדרך השמאל וגם לא בדרך הימין. הפיתרון היחיד תלוי ב"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו" – ואז ורק אז יתקיים "ונתתי שלום בארץ", וכמו שכל יהודי משנן פעמים ביום בקריאת פרשת והיה אם שמוע. כדי להתקיים בארץ הזאת ולצפות לשינוי, יש רק דרך אחת – "לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו, כמעט אויביהם אכניע וכו'". זהו התפקיד העצום של הישיבות הקדושות בהצלת כלל ישראל. תפקיד אחד ומיוחד ואין בלתו.

השליחות המיוחדת של הבחורים היקרים שיצאו מהמסגרת הרגילה שבישיבות

אעפ"כ, אולי יש מקום לחלק בין בני הישיבות השוקדים על תלמודם ומקיימים את עם ישראל, לבין אלו שאינם מיושבי בית המדרש למחצה לשליש ולרביע, ואולי על אלו מוטלת החובה להשתתף במלחמת הצלת נפשות ולהיות חלק מהציבור?

כפי שהסברנו לעיל, המאבק בארץ הקודש בין החילוניים השולטים לציבור שלומי אמוני ישראל, לא נסוב כלל על היחס הנכון בין הצלת נפשות ללימוד התורה, אלא על ההגדרה העצמית שלנו כעם ישראל. הויכוח העקרוני הוא על דרך ההתקדמות של עם ישראל בזמנינו – האם אנו מתקדמים להידבק בה' ותורתו עוד ועוד, או ח"ו נסוגים אחור ופונים לחילון ולהתבוללות בין העמים.

לצורך העמדת שיטתם ודרכם העמידו צבא שמהוה 'כור היתוך' כלשונם – שמייצר צורת אדם שאינו יהודי ולא דומה ליהודי. אחר שהצבא נוסד ועומד על מגמה ברורה זו, פשוט וברור כי ישנה סכנה גדולה בהקמת מסלולים ומסגרות ע"י הצבא, שיתנהלו כביכול על 'טהרת הקודש' ויהיו שמורות מהידרדרות רוחנית בצבא. כבר הוכח הדבר בעבר שנציגיהם מתחילים ב'נופת תיטופנה שפתי זרה', ולבסוף כשמרגישים שלטונות הצבא שעלה בידם להכניס בחורים חרדים תחת ידם, מתכחשים לכל ההסכמים הקודמים, וכפי ששמעתי מיהודי שעסק בזה שלא היה סיכום אחד שסיכם עם הצבא שלא עברו עליו וביטלו אותו.

אע"פ שבתוך המסגרות מצויים אנשים הפועלים לחיזוק החיילים ברוחניות לשם שמים, אין הדבר גורע כלום מסכנת המסלולים והמסגרות הללו, היות וסכנתם קרובה וגלויה. אין לנו אלא להתלכד מסביב לשרי הצבא שלנו – גדולי ישראל הרואים את המהלך הכולל של כל הענין, ומנהיגים את ישראל לתכליתם כפי הרצון העליון.

ונראה להוסיף, כי במצב כזה, נכון לכל יחיד ויחיד לשקול גם את האחריות שלו כלפי הכלל. גם מי שלא הצליח במסגרת הרגילה של הישיבות, יש לו לעשות כל מאמץ להיכנס למסגרות חלקיות השייכות לישיבות הקדושות ומתנהלות ברוח הישיבות, ולא לפנות למסגרות הצבאיות הגורמות חיזוק ח"ו לשלטון, היות ועל גבו יוכל הצבא לבוא בטענות שקר כלפי עולם הישיבות ולהציג שכביכול ניתן ליצור שירות צבאי על טהרת הקודש. בוודאי כי בבחירה הנכונה יזכה לברכת יהושע וכל ישראל עם ארון הברית – "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם".

בחור ישיבה הוא מהות, אדם נעלה. לא רק אנחנו יודעים את זה, גם אלו שבחוץ מבינים את זה, בעומק לבם. הם רואים בך משהו נעלה, ומצפים ממך להנהגה נעלה. האמת היא שאתה נעלה, באמת וגם כלפי העולם. אתה צריך לחוש את זה, להרגיש את זה, ולחיות את זה יום יום.

"עמד הצנחן מול הכותל, מכל מחלקתו רק אחד", יקי שכב על מיטתו, השיר מתנגן באוזניו, ליבו מתמלא ברגש גם בפעם האלף שהוא שומע את השיר "יש אבנים עם לב אדם".

לא בחור רגיל היה יענקי, יקי בשבילכם. הוא לא שייך לצולי"ם אלו שלא יודעים צורת מקלדת. גם לא לכביכול פתוחים, שיודעים לבחור משקפיים, אבל אין להם השכלה בסיסית. בטוחים שהמדינה הוקמה בתשמ"ט אחרי פגישה של החזו"א והזה שעמד על הראש. יקי בחור משכיל, פיקח, יודע את אשר לפניו, מהאליטות.

הרבה אנשים יקי לא חיבב, למעשה, אם נסתכל על זה בפשטות, הוא לא חיבב את כולם. אפשר להבין אותו, כולם גם לא חיבבו אותו, כמים הפנים לפנים. קשה לדעת מה הביצה ומה התרנגולת (משפט שיקי אהב לומר בקביעות).

אבל כמו שכולנו יודעים, יש לא מחובבים סתם, ויש את הפרמיום, אלה שיקי ממש לא סבל. הוא לא סבל את הדל גאה, הפשוטים המתנשאים שמדברים על פירות הביאושים של הציבור החילוני. אלו שאין להם מושג בעולם, ובזים לו כאילו הם שווים משהו, אותם הוא לא סבל.

מכירים את השיחה הזו שבה בחור אומר שהחילונים נותנים לנו פחות תקציבים ממה שמגיע לנו, שמקפחים אותנו ומחזיקים עם הכסף את מגרשי הכדורגל? מכירים את הבחור אדום הפנים שצורח עליו "אידיוט-לא מבין בכלכלה-האיש השמן והאיש הרזה-קיינס-איינשטיין-פרזיטים-לפחות תגיד תודה"? אז אתם מכירים את יקי, אין לכם מה להמשיך לקרוא.

בכל מקרה, לא רק בכלכלה הבין יקי, כפיות הטובה הגורפת אל מדינת ישראל גרמה לו לחלחלה עמוקה. זה לא שהם הישיבה שאמנם מספקת אוכל, אבל בואו נאמר את האמת, היה עדיף שתפסיק עם הניסיונות הפתטיים הללו שנקראים ארוחות. זו המדינה, שמגינה עלינו מהערבים ומהשמאלנים, שמחזיקה לנו את הישיבות, שמספקת לנו את כל צרכינו, ואנחנו? יורקים לה בפרצוף. במקום לנשק את הדגל כל יום, בועטים בטובתה. הדא הוא דכתיב "בושה בושה בושה" ג"פ ישר והפוך.

נאה דורש היה יקי אך גם נאה מקיים. בשונה מבחורי הישיבות המצומצמים הידע ההיסטורי שלו היה מושלם. דגל הדיו ושער האריות, מבצע קדש ומבצע חתונה, לא היה פרט בהיסטורית מדינת ישראל שחמק מעיניו. בזמנו הפנוי נהג לשנן את שמות שרי האוצר של המדינה מאליעזר קפלן דרך לוי אשכול ועד בצלאל סמוטריץ שעדיין מכהן, וכשהיה מגיע לשמו של הקיר"ה ביבי נתניהו יצ"ו, היה נעצר כמין רגע, נושא תפילה חרישית לשלומו וממשיך הלאה.

יקי אהב מוזיקה, לא שירים חסידיים רח"ל. עדיף לשמוע מפוח עלים בין שתיים לארבע. יקי עף על שירי ארץ ישראל הטובה והישנה, פיזם את ירושלים של זהב, התרגש עם פרחים בקנה, ומחה דמעה סוררת בלו יהי (קאבר כמובן, הוא לא שומע שירת נשים).

בנושא הגיוס היה יקי חצוי. מצד אחד איך אפשר לא לשאת בנטל, למה שאחרים ימותו בשבילנו? אנחנו מגינים על המדינה, בטח. עוד רגע תגיד לי גם "בבני ברק לא ייפול". אם אנחנו מגינים על המדינה, אז די כשלנו בשמחת תורה או כפי שיקי קורא לזה "השבת השחורה". מצד שני, פעם הצבא היה מושלם, בימים העליזים של אריק וגנדי, היום יש שם חיל חינוך, קרן וקסנר, יוהל"ם, לא ממש מתאים.

יקי יכול היה להמשיך כך עד זקנה ושיבה, ואז הגיעה הרפורמה המשפטית וטרפה את הקלפים. הפגנות קפלן שרטו את נפשו העדינה. לא יכול היה לראות כבלע את הקודש.

זאת למודעי כי יקי העריך את בג"ץ, שנים הוא נהג לדבר על מבצר הידע, אנשים מורמים, שרק בבונים צפון אפריקאים וחרדים מזרח אירופאים, מסוגלים לדבר נגדם. כעת עולמו התהפך. יקי עקב בדריכות אחרי כל פיפס בנושא. קרא כל כתבה על פסיקת בג"ץ שהצליח להניח עליה יד, והיה מיואש, ממש מיואש. איך נפלו גיבורים.

יום אחד החליט יקי לעשות מעשה. זה לא הרגע לשבת בצד, ההיסטוריה תשפוט אותו בחומרה אם הוא לא יעשה מאום. הימין ארגן הפגנה, מה זה הפגנה, מהאלו של הביוקר. מלא אנשים, מגאפונים, כובעים, והכל מול מגדל השן. יקי החליט ששם הוא חייב להיות.

נטל יקי את רגליו, משקפיו, חליפתו, וצעד לאירוע. נדחף בין המונים, לבו מתרחב למראה מאות דגלי כחול לבן מתנופפים בידיהם של האנשים. הוא משך תשומת לב, חרדי בהפגנה שלא כוללת בואש, זה מחזה מעורר עניין. קבוצת אנשים התקבצה סביבו, שיגרו לעברו מחמאות אלו ואחרות, מ"כל הכבוד אחי" ועד "אין עליך אחי", כל הרפרטואר.

יקי הרגיש נפלא, ידע שבחר נכון, מאי שם הופיע ארגז תנובה זנוח ויקי נעמד עליו והחל להרצות לציבור המתגודד "איך הזקן אמר כאשר ה"תותח הקדוש" פגע באלטלנה? לא נלך למלחמת אחים! אנחנו לא רוצים מלחמת אחים, אבל לא נוכל לשתוק יותר. לא בשביל זה התכנסנו בבאזל…"

האנשים מסביב נעצו בו מבטים שכל תרנגול היה גאה בהם. "על מה אתה מדבר אחי" הפר נהג מונית בפנסיה את השתיקה. "אתה בחור ישיבה, נכון?"

-ודאי, השיב יקי בגאווה, באתי מהישיבה להצהיר שגם בני הישיבות תומכים במערכה.

"אנחנו אוהבים את התורה, אתם שלומדים תורה, שומרים על עם ישראל. תגיד משהו מהישיבה. תחזק אותנו".

הציבור הקרוב השתתק בציפייה, יקי אימץ את מוחו על הארגז, ניסה להיזכר מה הוא למד היום. הוא לא הגיע לסדר א' כי הוא התכונן להפגנה, אתמול הוא שמע פודקאסט של גדי טאוב. מה היה שלשום הוא לא זוכר. מה הוא למד לאחרונה? יקי פתח את פיו והתחיל "אליעזר קפלן, לוי אשכול…".

***

כולנו רוצים הערכה, הכרה מהאחר, יחס מכבד. הרצון הגיוני, אפילו חיובי, הביצוע לעיתים מזעזע.

בחור ישיבה הוא מהות, אדם נעלה. לא רק אנחנו יודעים את זה, גם אלו שבחוץ מבינים את זה, בעומק לבם.

הם רואים בך משהו נעלה, ומצפים ממך להנהגה נעלה. האמת היא שאתה נעלה, באמת וגם כלפי העולם.

אתה צריך לחוש את זה, להרגיש את זה, ולחיות את זה יום יום.

אתה נעלה עוד לפני שנטלת ידים בבוקר, כי קמת עם "מודה אני".

אתה נעלה כי אתה מפוקס על מסרים קדושים וטהורים.

אתה נעלה כי המושגים הפשוטים שלך, הם באמת קדושים.

קח את המעלה שלך בשתי ידים, קח ורומם את רוחך.

ואז תגלה שדברים קשים – הופכים לקלים.

ותתקדם עוד מעלה בהר ה'.תמיד י

יש בחורים והורים שמתחילים לפחד, מה יעשו להם, ומכח הפחד מתחילים לחשוב על פשרות! לוותר קצת, לעשות הסדר חרדי! ועוד כל מיני דברים בדומה לו. צריכים לדעת ולהכניס בלבנו, כמו שכתב רבינו יונה: "וכן ידע באמת כי לא ביד בשר ודם להרע לו, בשום ענין, שנאמר: באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי", חס ושלום! לא להיות חלש, לדעת שהכל מן השמים! וזה באמת פסוק מפורש בתורה, כשיוצאים למלחמה על האויבים ורואים סוס ורכב – לא לירא מהם, אומר רבינו יונה (שערי תשובה) "שהוזהרנו בזה… שאם יראה האדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה". וזה צריך כל אחד לדעת להתחזק. לא לפחד!! זה הכל מן השמים והקב"ה יעשה רק לטובתינו!

צריכים להבין, גם המשפחות וגם הבחורים, שזה נסיון גדול מהקדוש ברוך הוא שניתן לבני תורה של הדור הזה. ואם הקב"ה נותן נסיון, זה ודאי סימן שאפשר לקיים את זה. אז לא לפחד!! ומהו הנסיון? הנסיון הוא שנבין את המציאות הפשוטה, שאנחנו עם התורה! ואם אין תורה, אין אנחנו קיימים כלל! החיוב של כלל ישראל הוא להפיץ אלקות בעולם על ידי התורה שלנו. ועל ידי התורה שלנו זה מבטל את ההסתר פנים. כי הקדוש ברוך הוא נמצא בעולם, ומה שמביא כל ההצלחות, הוא על ידי התורה שלנו, שהקדוש ברוך הוא בתוך העולם, וכמה שהקב"ה קרוב לנו – זה מביא ההצלחות. וזה על ידי שאנחנו בני תורה, על ידי התורה שלנו, זה מה שאנחנו מביאים. וחס ושלום, אם אין תורה ואנחנו ככל העמים!! זה מביא ודאי חורבן רחמנא ליצלן.

וזה החיוב שלנו להיות עם התורה, וזה אי אפשר רק על ידי לימוד התורה על ידינו. ועתה, על כל בן תורה להתגאות, שהקב"ה שם אותו בנסיון, וברור לנו שנצליח לעשות מה שצריך. ולאלו הקמים נגדנו אנו אומרים: אנחנו לא נוותר! אנחנו נעמוד על כך שכל אלו שרוצים ללמוד שיוכלו ללמוד! אנחנו נעמוד על זה שנמשיך להיות עם התורה! וכאשר אנחנו נעמוד, ואנחנו נהיה חזקים, ויהיה פשוט לכל אחד שאנחנו נהיה חזקים בכל הזמנים כנגד כל הדברים, אזי בוודאי הקב"ה יעזור לנו, ועל ידי זה יהיה ההצלחה לכל היישוב, וזה יביא אי"ה הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן."

בכינוס לבחורים שעולים לישי"ג

צריך לדעת שיש כיום את הבעיה של הצבא. יש אנשים שמפתים בחורים לצאת מהישיבה ולהיכנס ל'הסדר חרדי', וכל כיוצא בזה. ב"ה בישיבה קטנה לא היה נסיון בנושא הזה, אבל יתכן שבישיבה גדולה יהיה לכם נסיון בזה. תדעו, שאסור לבחור לחשוב חצי מחשבה לצאת מהישיבה! אנחנו חייבים. חייבים להקדוש ברוך הוא, חייבים לכלל ישראל, התורה שלנו, היא זו שמביאה את כל הישועה. ואסביר. התורה שלנו מביאה לכך שהקדוש ברוך הוא קרוב אלינו, ומכוח זה שהקדוש ברוך הוא קרוב יותר אלינו, יש סייעתא דשמיא. כל הסיעתא דשמיא שאפשר לקבל בכלל ובפרט, תלויה רק כשלומדים המון תורה. כשיש תורה הקדוש ברוך הוא כביכול נכנס אלינו, ואז נוכל להצליח. לא להתפתות חס ושלום! לא לשמוע אף אחד שמדבר על איזה שטויות לצאת חס ושלום בכל מיני דרכים! הקדוש ברוך הוא יעזור לכל אחד ואחד לגדול ולגדול ולגדול, לקדש שם שמים להביא כבוד שמים. הלימוד שלכם ברמה הכי גבוהה, יביא כבוד שמים ואת הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.

 

עם ישראל נעשה לעם על ידי קבלת התורה וקיום המצוות, כמו שנאמר "הסכת ושמע… נהיית לעם להשם… ושמעת בקול… ועשית מצוותיו וחוקיו". כך גדלו וחונכו כל הדורות, גם אותם אלו שלא זכו לחבוש את ספסלי בית המדרש. זו אמונתנו ואנו בטוחים בצדקת דרכנו ואיננו צריכים להצטדק בפני איש.

הדבר פשוט וברור הוא כי היכלי הישיבות והכוללים הם מבצרם של לומדי התורה ואין כוח בעולם אשר יוכל להם. דוד המלך אומר "טוב לי… עוניתי… אלמד חוקיך", ופירש רש"י – טוב בעיני לסבול יסורים, וללמוד תורה בצער. תמיד הציקו ללומדי תורה, הצרו את צעדיהם, וניסו לפגוע בהם ולהשפיל את כבודם, בכל דור ודור הקשיים שהוצבו בפני לומדי התורה פשטו ולבשו צורה, וביתר שאת – מעת שגלתה כנסת ישראל מארצה ומכבודה, כך היא דרכה של תורה וכך גדלו גדולי התורה.

כעת מקרוב באו, כאלו שלא זכו לטעום מנועם ערבותה של תורה, המתוקה מדבש ונופת צופים, ואינם משכילים להבין כי קיומו של עם ישראל תלוי אך ורק בלימוד התורה, בריבוי לומדיה, ובפריחת היכליה, וקמו על עולם התורה, ושלחו עשרות אלפי צווי גיוס לבני הישיבות ואברכי הכוללים, וזוממים לכרות את הענף עליו הם נשענים, רחמנא ליצלן.

כמובן שגדולי ישראל, דעתם נתונה תדיר, להפר עצת שונאי התורה, ולפעול למען לומדי התורה שכל כלי יוצר עליהם לא יצלח, ויוכלו ללמוד בשלות-השקט בנועם וברווחה, ולכך מעמידים גדולי ישראל את שליחיהם הנאמנים הפועלים באחריות ובהשקט כפי המסורת שקבלנו מרבותינו על דרכי הפעולה מול הרשויות, ללא התלהמות בלתי אחראית.

אבל, באם חס ושלום יפגעו הרשויות בבני הישיבות, נרעיש עולם ומלואו עם כל הכוחות והלב, והרשויות ימצאו את עצמם מול יהדות חרדית עולמית מלוכדת הנלחמת על נשמת אפה. וכעת בגלותנו, מלבד איומי הרשויות לכלוא בני ישיבות "בעוון" לימוד התורה, וההצקות ללומדי התורה בקשיים כספיים, באים אותם גורמים, שכל מטרתם לקעקע את עולם התורה, ובחלקת לשונם מציעים פיתויי ממון פסולים בכל מיני שיטות מתוחכמות, ומשמיעים בדיות וכזבים ליצור מצג-שווא בכדי לשבור את עוז רוחם של גיבורי החיל לומדי התורה.

היעלה על דעת אדם לקעקע את השבת בשביל ממון?! כל בן ישיבה שמצטרף לפיתויים האלו, מקעקע את חומת הדת ואת מבצרי התורה, ולא משנה איזה בגד הוא ילבש! כל המסגרות הצבאיות פסולות ומזיקות ללומדי תורה! ואם מצטרף אליהם, עוקר עצמו משורש גידולו! ואיך יוכל לחנך את בניו במשמרת היהדות ובמסורת אבות?!

והנני פונה אליכם, כבוד הגאונים ראשי הישיבות שליט"א, כולנו יודעים כי מסורת הישיבות היא, לימוד התורה, וחינוך ליראת שמים ומידות טובות, ובימים כתיקונם ראשי הישיבות מנחילים לשומעי לקחם אך ורק תורה, יראת שמים טהורה, ומוסר המידות, ותו לא, הפוך בה והפוך בה דכולא בה. אך בעת כזאת המבוקש מראשי הישיבות והמחנכים, לחזק ליבם ורוחם של לומדי התורה, לבל יפלו ברוחם חלילה, וכל אחד יודע את הלך רוחם של שומעי לקחו, באופן מסירת הדברים שבו ירים את קרנם ויחזקם בדברים, כראוי וכיאות.

וגם באופן המעשי, נקראים ראשי הישיבות שליט"א למנות אדם קבוע מתוך הישיבה, וליידע את בני הישיבה שבכל סיבוך עם הרשויות חלילה, יפנו לממונה, אשר ידריכו אותו במומלץ לעשות במקרים כאלו. ובמיוחד יש להזהיר ולהיזהר במשנה זהירות, שלא לתת לקמים עלינו את הכלים לבצע את זממם רחמנא ליצלן, ולכן חובה על בני הישיבות שלא להתוודע לרשות, ולא להתגרות בהם, וכפי שפורסם לא אחת, ובפרט שכוונתם מוצהרת כעת, לעצור לומדי תורה, השם ישמרנו. ואדרבה בעת כזאת צריך להרבות כבוד שמים, שיאמרו פלוני שלמד תורה כמה מתוקנים מעשיו וכמה נאים דרכיו, ואף שדרכו של עולם לנוח בימים אלו ולהחליף כוח לקראת זמן אלול, כדאי עד מאד להוסיף לימוד על לימודו יותר ממה שרגיל תמיד בימי בין הזמנים, ולהקפיד על קיום המצוות ובזהירות מעבירות, ולא להקל ראש בחובותיו של כל אדם בכל מקום ובכל זמן.

יהי רצון שנזכה לעשות רצון אבינו שבשמים, ובזכות עוז לימוד התורה, אשר כל חפצים לא ישוו בה, ובזכות עמידתם האיתנה של לומדי התורה מול גזרות הרשויות, יסיר השם חרפת עמו ומלאה הארץ דעה את השם, וישיב לב בנים לאביהם שבשמים, ושקט ושאנן ישראל, אכי"ר.

בדברי חיזוק לבחורי ישיבה שעלו למעונו להתייעצות אחרי שקיבלו צו גיוס

התורה היא התוכן האמיתי של העם היהודי. רק בגללה הוא קיים, ולומדי התורה הם שמחזיקים את העם – לא שום דבר אחר. אם לא היו לומדים תורה, מי יודע מה היה כאן. האויבים שלנו היו יכולים לשטוף אותנו ח"ו לים, למה הם לא עשו את זה? יש הסבר? הערבים אנשים לא כ"כ עדינים… הם יכולים להרוג את כולם, ושום צבא לא היה מועיל, הסיבה שהם לא העלו על דעתם דבר כזה היא רק בזכות לומדי התורה. למרות שלרוב דאבונינו חלק גדול מעם ישראל עזב את התורה, והם עושים דברים שעליהם כתוב  בתורה – "ולא תקיא… אתכם בטמאכם", מטמאים את הארץ בכל דברים, ומה מציל אותנו? וכי הצבא הוא שמציל? ה' עוזר שיצליחו. למה הוא עוזר? הרי הארץ היתה צריכה להקיא ח"ו, למה היא לא מקיאה?

יש גלולה אחת – לימוד התורה! והם רוצים לקחת את הגלולה ולזרוק אותה לים…. בהצלחה רבה.