חודש: אוקטובר 2025

משרד הבריאות הודיע כי חטוף חלל, שהוחזק בידי ארגון הטרור חמאס, הגיע למרכז הלאומי לרפואה משפטית לצורך זיהוי, חקירת סיבת ונסיבות המוות. הצוותים, הכוללים רופאים משפטיים ואנשי מעבדות, ערוכים לתת מענה מהיר ככל האפשר ובברגישות המרבית כלפי המשפחות.

חזרת החללים היא אירוע מורכב ורגיש, שמעורר רגשות עזים של כאב ואובדן בקרב המשפחות והציבור כולו. משרד הבריאות קורא להימנע משמועות זדוניות ולהתעדכן אך ורק באמצעות גורמים רשמיים. כמו כן, ממליץ המשרד להימנע מחשיפה מיותרת לתכנים קשים ולהגן על ילדים מפני תיעודים שעלולים לפגוע בנפש.

משרד ראש הממשלה הודיע כי ישראל קיבלה לידיה את ארונו של החטוף באמצעות הצלב האדום, והארון נמסר לכוח צה"ל ולשב"כ בתוך שטח הרצועה. משם יועבר הארון לישראל, שם יתקבל במעמד צבאי בהשתתפות הרב הצבאי הראשי, ולאחר מכן יועבר למרכז הלאומי לרפואה משפטית של משרד הבריאות. בתום הליך הזיהוי תימסר הודעה רשמית למשפחה. "כל משפחות החטופים החללים עודכנו בדבר, וליבנו עמם בשעה קשה זו. המאמץ להשבת חטופינו נמשך ברציפות ולא ייפסק עד השבתו של החטוף האחרון" נכתב בהודעה.

בתוך כך, מצה"ל ושב"כ נמסר כי ארונו של החטוף, המלווה בידי כוח צה"ל, חצה את הגבול לשטח מדינת ישראל ועושה את דרכו למרכז הלאומי לרפואה משפטית, שם יבוצע הליך הזיהוי. נציגי צה"ל מלווים את בני המשפחות, ומבקשים מהציבור לנהוג ברגישות ולהמתין לזיהוי הרשמי שיינתן תחילה למשפחות החטופים החללים.

שוטרי מתפ"א יחד עם סיירת האופנועים הארצית של אגף התנועה ליוו את ארון החטוף בדרכו למכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר. שם מבוצע כעת הליך הזיהוי על ידי שוטרי הזיהוי הפלילי ומתנדבי יחידת רופאי השיניים של המשטרה, יחד עם גורמי הרפואה והזיהוי הנוספים.

לקראת עצרת המיליון נגד גזירת הגיוס לבני הישיבות, מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א ענה בשו"ת מיוחד על סדרת שאלות אקטואליות שנשלחו אליו על ידי נכדו הרב חיים מלין, בהן נידונה גם הברכה הנדירה "חכם הרזים" – מיהו, מתי וכיצד אפשר לברכה, והאם כדאי לבני חו"ל להגיע במיוחד לארץ כדי להשתתף.

עצרת המיליון, שנערכת לפי קריאתם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, תתקיים ביום חמישי הקרוב ברחובה של עיר, בקול תפילה וזעקה על רדיפת בני התורה והשלכתם לכלא בשל דבקותם בעסק התורה. הרב נשאל אם ניתן לברך את הברכה הנדירה כאשר אין ודאות מוחלטת שמספר המשתתפים מגיע לשישים ריבוא, אלא רק אומדן. בתשובתו הביא הרב בשם מרן בעל "אילת השחר" זצוק"ל, שניתן לברך גם לפי אומדנא מוסמכת של יודעי דבר, שכן אין אפשרות לספור במדויק את כל המשתתפים. גם מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל הבהיר כי די בהערכה מבוססת שיש שישים ריבוא, וניתן לברך בשם ומלכות.

נשאל הרב האם יש צורך לראות את כל השישים ריבוא בעיניים, או שדי בידיעה שיש מניין כזה. לדבריו, די בראיית חלק מהקהל ובידיעה ברורה שיש לפחות שישים ריבוא, שכן הברכה היא להקב"ה על חכמתו היודעת את רזי לב כל אדם. חיזוק לכך ניתן גם מדברי מרן בעל "אילת השחר" והגר"ח קניבסקי, שלפיהם די בראיית חלק מן הציבור.

בנוגע לשאלה האם נשים וקטנים מצטרפים למניין הדרוש לברכה, הובהר כי הם נחשבים לחלק מהקהל, כפי שכתב הגר"ח קניבסקי זצוק"ל ולפי לשון רש"י "חיל גדול של שישים ריבוא", שמדגיש את ההתקבצות למטרה אחת. גויים אינם נכללים, אך מחללי שבת ומומרים כן, משום שהם עדיין נושאים ניצוץ פנימי של אמונה.

בעניין האם כל אחד מברך לעצמו או שמישהו אחד יברך ויוציא את כולם, נמסר כי עדיף שכל משתתף יברך לעצמו, כדי לזכות באופן אישי בברכה הנדירה, במיוחד כשיש שימוש ברמקול. כך נוהגים גם בברכת החמה.

הרב ציין גם כי לדעת הרמב"ם הברכה נאמרת רק בארץ ישראל, ולכן מומלץ לבני חו"ל להגיע במיוחד לעצרת בארץ הקודש כדי לברך בשם ומלכות. השולחן ערוך מאפשר לברך גם מחוץ לארץ, אך לכתחילה עדיף בארץ ישראל.

עוד נשאל הרב לגבי מקרה בו אדם בירך בטעות "חכם ארזים" במקום "חכם הרזים". הרב ציין כי הדבר אינו נחשב כצאת ידי חובה, שכן שתי המילים שונות לחלוטין, והמשנה את נוסח הברכה אינו יוצא ידי חובה.

השאלות כללו גם עניינים הלכתיים נוספים: האם להקדים את תפילת מנחה הרגילה או להתפלל בעצרת ברוב עם, והאם מותר לענות אמן וקדושה כששומעים את החזן דרך רמקול. הרב הביא את דברי המשנה ברורה והגרש"ז אויערבאך זצ"ל, והסביר כי כאשר ההמון מהווה מחיצה, אין מניעה להתפלל ברחובה של עיר, אך עדיף שהחזן ידבר ברור כדי שכל הקהל יוכל לענות אמן וקדושה יחדיו.

עמותת אור ירוק פרסמה היום נתונים, החושפים תמונה עגומה ומטרידה: שנת 2024 מסתמנת כשנה הקטלנית ביותר בעשור האחרון מבחינת תאונות דרכים חמורות, המוגדרות כתאונות קטלניות וקשות. על פי הנתונים, בשנת 2024 אירעו בישראל 2,857 תאונות דרכים חמורות, המהוות שיא של עשור. בהשוואה לשנת 2023, נרשמה בשנת 2024 עלייה של 5.3% במספר התאונות החמורות.

יתר על כן, מגמת העלייה בתאונות הדרכים החמורות נמשכה גם בתחילת שנת 2025. עד כה, נהרגו מתחילת שנת 2025 383 בני אדם בתאונות דרכים, לעומת 365 בני אדם שנהרגו בתאריך המקביל בשנת 2024, המהווה עלייה של 5%.

בנוסף לנתון הארצי, המגמה המדאיגה בולטת במיוחד בכבישים העירוניים. על פי הנתונים, בשנת 2024 אירעו בכבישים עירוניים 1,689 תאונות חמורות, נתון שהוא הגבוה ביותר בעשור האחרון. בהשוואה לשנת 2023, נרשמה בשנת 2024 עלייה של 4% במספר התאונות הקטלניות והקשות בדרכים אלו. חשוב לציין כי 60% מכלל התאונות החמורות שאירעו בשנת 2024 התרחשו בכבישים עירוניים. גם באשר להרוגים, עולה כי 141 בני אדם נהרגו בכבישים עירוניים מתחילת שנת 2025, לעומת 129 בתאריך המקביל בשנת 2024 – עלייה של 9%.

מבדיקת נתוני הערים עולה כי ירושלים מובילה את הרשימה עם שיא של עשור בתאונות החמורות בערים. בבירה אירעו בשנת 2024 235 תאונות דרכים חמורות, עלייה של 26% לעומת 187 תאונות חמורות שאירעו בעיר בשנת 2023. אחריה נמצאת תל אביב-יפו עם 198 תאונות חמורות ב-2024, עלייה של 3% לעומת 192 ב-2023. ערים נוספות בהן נרשמה עלייה משמעותית כוללות את אשקלון, עם 43 תאונות חמורות ב-2024, שהן עלייה של 48% לעומת 29 תאונות ב-2023 , וכן פתח תקוה עם 62 תאונות חמורות ב-2024, המהוות עלייה של 24% לעומת 50 תאונות ב-2023. מנגד, חיפה ובאר שבע רושמות ירידה במספר התאונות החמורות בשיעור של 29% בכל אחת מהן.

המצב הקשה בכבישים ממחיש את עצמו בדוגמאות טרגיות, כגון התאונה הקטלנית שאירעה במוצאי שבת בכביש 42, בה נהרגו שמואל שבתיאל בן ה-29 מנתיבות והילה חזיזה בת ה-21 מאשקלון. התאונה התרחשה לאחר ששני כלי הרכב התנגשו חזיתית, ככל הנראה בעקבות סטייה של אחד מהם מהנתיב הנגדי, מה שגרם להתהפכות רכב אחד ועליית השני באש. רח"ל

על רקע הנתונים הקשים, התייחס עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק, למצב ואמר כי "תאונות הדרכים הן מכת מדינה. כולנו משלמים את מחיר ההזנחה הממשלתית והאדישות הציבורית". הוא הדגיש כי "על שולחנה של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מונחת תכנית לאומית רב שנתית אשר תפחית את תאונות הדרכים בשיעור של 50% בשנים הבאות ותחסוך צער, סבל וכאב מאלפי בני אדם". לדעתו, "כל יום שעובר ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ממשיך לגרור רגליים חושף את כולנו לסכנה מיותרת בכבישים". הוא קרא גם לראשי וראשות הערים "לקחת אחריות ולשפר את מצב הבטיחות בעיר שלהם בכל דרך אפשרית", וסיכם בקביעה כי "תאונות הדרכים הן לא גזירת גורל ובפעולות פשוטות ניתן להציל חיים".

לקראת מעמד הרבבות של זעקת עולם התורה, אשר צפוי להתקיים ברחובה של עיר ביום חמישי הקרוב, בברכת מרנן ורבנן גדולי וחכמי התורה והחסידות שליט״א, מחר (ג') תתפרסם קריאתו של מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו לכל אברכי ישיבות גדולות ולכל העמלים לפרנסתם מכל רחבי הארץ להגיע לעצרת התפילה והזעקה האדירה שתתקיים ביום חמישי הקרוב בשערי העיר ירושלים, זאת בעקבות הפגיעה המחריפה בלומדי התורה.

על פי ההוראות, הישיבות הקטנות ישתתפו במידת האפשר אך אך ורק בצורה מאורגנת על ידי ראשי הישיבות, בעוד המלמדים מחויבים להמשיך בתפקידם הקבוע ולמלא את חובתם. במקביל, ילדים מגיל שמונה ומעלה רשאים להגיע אך רק בליווי צמוד של הוריהם ובאחריותם, וההנחיה היא לנקוט במשנה זהירות ולהקפיד על חיוב 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'.

ראשי הישיבות והמחנכים יזהירו את תלמידיהם שלא להיגרר לשום עימות עם הרשויות או עם אחרים, מלבד השתתפות בתפילה, כדי לקדש שם שמים במעברם לעיר וביציאתם מהעצרת.

בהמשך לפרסום ב'המחדש' אודות דיונים לגבי השתתפותן של עשרות אלפי בנות הסמינרים במחאה, מרן הגר"ד לנדו הכריע כי נשים ובנות מכל רחבי הארץ לא ישתתפו בעצרת, ובשעת העצרת יקראו פרקי תהלים בביתן, ואילו תלמידות הסמינרים מכל הארץ כולל ירושלים יתכנסו במוסדות החינוך בשעת העצרת וישאו תפילה יחד עם המוני בית ישראל. עם זאת, נשים נשואות המתגוררות בירושלים ומעוניינות להשתתף יתרכזו באזור מרוחק ומוסדר מראש על מנת לשמור את גדרי הצניעות.

בתוך כך, מהמידע שהגיע לידי 'המחדש' עולה כי העצרת עצמה תתפרס על פני שעתיים ועד לשעה 16:30, כדי להספיק את אמירת הסליחות עוד בטרם תשקע החמה. כמו כן, העצרת תתקיים ללא נאומים, אך גדולי ישראל יעברו לפני התיבה באמירת סליחות וקבלת עול מלכות שמים.

המסלול של העצרת יחל מגשר המיתרים לכיוון הכניסה לעיר עד תחנת הדלק ומשם לאורך רחוב ירמיהו עד רחוב הצבי, בצידו השני של הגשר לאורך שדרות שז"ר וכן לאורך רחוב יפו עד למפגש עם רחוב שרי ישראל, ומשם לאורך רחוב שרי ישראל עד רחוב ירמיהו ולבסוף לאורך רחוב מלכי ישראל עד בלילוס, במסלול ארוך ומכובד שישקף את הזעקה של כל עם ישראל למען לומדי התורה.

מעמד הרבבות 'זעקת התורה', במעמד מרנן ורבנן גדולי התורה והחסידות, שצפוי להתקיים ביום חמישי הקרוב ברחובה של עיר, קיבל את אישור משטרת ירושלים לקיומו. האישור ניתן לאחר ישיבה נוספת של נציגי הוועדה המארגנת עם המשטרה, בתיאום מלא להבטחת הסדר הציבורי והבטיחות במהלכו.

העצרת תיערך בהוראת מרנן ורבנן גדולי וחכמי התורה והחסידות שליט"א, ותוקדש להבעת זעקת הציבור החרדי נגד רדיפת לומדי התורה והחוק המחייב את בני הישיבות בגיוס לצה"ל.

בתוך כך, הפלג הירושלמי מצטרף היום רשמית לקריאת מרנן ורבנן גדולי ישראל להשתתף בעצרת האחדות ההיסטורית. הגאון הגדול רבי צבי פרידמן, ממנהיגי 'בני תורה' קרא בדברים חריפים להשתתף בעצרת ואמר: "כל יהודי חרדי חייב להשתתף בעצרת ההפגנה ההיסטורית שתשמיע את זעקת המרד של היהדות החרדית נגד גזירת הגיוס."

בדבריו הדגיש הגאב"ד שליט"א כי עצרת זו היא "הדבר החשוב ביותר בתקופה זו", והסביר כי במשך כל הזמן הייתה הציפייה ליוזמה ציבורית אדירה כזו של כלל הציבור החרדי, שתביע באופן ברור את זעקת היהדות החרדית נגד החוק המחייב את בני הישיבות בגיוס לצה"ל.

הוא הוסיף כי העצרת הנוכחית שונה מעצרות שהתקיימו בעבר, משום ש-"היא מהווה הכרזה של מרי אזרחי נגד החוק ונגד השלטון המבקש לכפות את הגיוס. אנו מצהירים קבל עם ועדה, לא נתגייס לצבא בשום אופן, יהיה מה שיהיה. איננו מפחדים ממאסרים, משלילת תקציבים או מכל סנקציה אחרת."

בעניין חובת ההשתתפות אמר כי "חובה על כל יהודי חרדי להשתתף בעצרת זו שתשמיע את זעקת המרד של היהדות החרדית נגד גזירת הגיוס, וכל המתעצל בכך עליו נאמר 'כל המתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית'."

עם זאת, מ'הקרן למלחמה בגזירת הגיוס', המארגנת את ההפגנות של הפלג הירושלמי בראשות הגר"צ פרידמן, נמסר כי יוסדר מקום מיוחד בעצרת בו יעמדו רבני הפלג, יחד עם ציבור גדול שיקבץ לשם השמעת ההכרזה ההיסטורית. במקביל, מקורבו של הרב פרידמן , יו"ר ארגון "עם קדוש", הרב יהודה בלוי המדברר את עמדת הפלג בנושא הגיוס בשנתיים האחרונות מונה לשמש כדובר העצרת מטעם הפלג הירושלמי.

בתוך כך, הזרם המרכזי בפלג הירושלמי בראשות הגאון הגדול רבי עזריאל אויערבך שליט"א, הביע אמש הסתייגות ממטרות העצרת. רבני "בני תורה" שעלו למעונו שמעו ממנו דברים נחרצים נגד חוק הגיוס שמקדמים נציגי המפלגות החרדיות, הכולל יעדי גיוס, מכסות וסנקציות על עולם התורה.

בהודעה שפורסמה על ידי התנועה נכתב כי "לשאלת הרבנים, הרחיב מרן עמוד ההוראה שליט"א והתייחס לעצרת המתוכננת ע"י המפלגות החרדיות, שם לא צפויים להישמע דברי מחאה מחייבים נגד השלטונות – שעוצרים השכם והערב יהודים חרדים לדבר השם, ובטח שלא – אמירות נגד החוק, שמקודם למרבה החרפה באופן אקטיבי ע"י הנציגות החרדית בכנסת".

ברקע המשך ההתעללות של שירות הביטחון הכללי, בשיתוף המשטרה והפרקליטות ביועצי ראש הממשלה נתניהו החשודים בפרשת קטאר-גייט, הערב נחשף כי ראש השב"כ רונן בר, שטען כי הדחתו נובעת בשל החקירה, ידע כי מדובר בשקר גס לכאורה, אולם למרות זאת הצהיר על כך בבית המשפט.

פרסום ראשון של אבישי גרינצייג במהדורה המרכזית של i24NEWS חושף את דברי פלדשטיין ומציג מסמכים מהחקירה שמחזקים את הטענות. ראש השב״כ רונן בר אכן סיים את תפקידו במרץ 2025, לאחר שהודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על פיטוריו. בר טען בבג״ץ כי הפיטורים נבעו מחשיפת פרשיות הבילד וקטארגייט, אולם מתמלולי החקירה עולה כי בר ידע, מתוקף היותו מעורב בחקירה, כי הפיטורים היו חלק מתכנון מראש, והצגת האירוע לציבור הייתה כהצגה פוליטית בלבד.

על פי הדיווח, אלי פלדשטיין, בחקירתו בשב״כ בנובמבר 2024, ידע מראש על פיטורי שר הביטחון דאז יואב גלנט והצהיר כי גם הרמטכ״ל ולאחר מכן ראש השב״כ צפויים להיות מודחים. לדבריו, מדובר במהלך פוליטי ותקשורתי שנועד להציג לציבור אחריות, בעוד ההחלטות תוכננו מראש כדי להטיל את האחריות על בכירים במערכת הביטחון.

מתמלולי החקירה עולה כי ב־6 בנובמבר 2024 אמר פלדשטיין לחוקריו כי פיטורי גלנט נקבעו מראש, וכי הוא נכח בלשכת ראש הממשלה בעת קביעת התאריך. ב־7 בנובמבר 2024 חזר והדגיש כי בלשכת ראש הממשלה פועלים נגד שר הביטחון, הרמטכ״ל וראש השב״כ, וכל המהלך המוצג לציבור הוא הצגה מתוכננת.

בייעוץ המשפטי ובלשכת בר, לא מסרו תגובה לדיווח.

הצלב האדום נמצא בדרכו לנקודת מפגש בצפון רצועת עזה, שם צפוי להימסר לידיו ארון של חטוף חלל בעוד זמן קצר. לאחר מכן הוא צפוי להיות מועבר לידי כוחות צה"ל בשטח הרצועה, במעמד בנוכחות רב צבאי ובהמשך יובא למכון לרפואה משפטית, שם תקבע סיבת המוות ופרטים נוספים שבצה"ל מבקשים לבדוק. עם זאת, בצה״ל מבקשים לנהוג ברגישות ולהמתין לזיהוי רשמי שיימסר תחילה למשפחות החטופים, בטרם תימסר לציבור הודעה מלאה.

בתוך כך, גורם ביטחוני שצוטט הערב בכאן חדשות, מציין כי חמאס פועל לפי מדיניות מכוונת שנועדה לשחרר את החטופים החללים באופן איטי ומדורג, ובידי ישראל מצויות הוכחות לכך. זאת אף שבמקביל מאפשרת ישראל את המשך פעילות הצלב האדום בשטח, בלחץ גורמי התיווך. על פי פרטים שהגיעו לכאן חדשות, כלי רכב של חמאס מצטרף לעיתים לפעילות הצלב האדום גם באזור המוגדר כשטח צהוב.

במקביל, במערכת הביטחון מקיימים בשעה זו דיונים בנוגע לצעדי תגובה לאחר שחמאס אינו עומד בדד ליין שהציב נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ושפג הלילה. בין האפשרויות הנבחנות נמצאות הרחבת השטח הצהוב שנמצא בשליטת צה״ל או צמצום היקף הסיוע ההומניטרי המועבר לעזה. בירושלים מבהירים כי כל החלטה תתקבל תוך תיאום מלא עם וושינגטון.

הגעת הצלב האדום לנקודת המפגש מעוררת תקווה לסגירת מעגל עבור עוד משפחה שממתינה לכאב שאין לו סוף. לצד זאת גוברת הדאגה כי המהלך יאפשר לחמאס להמשיך למשוך זמן ולייצר מהלכים ראוותניים יותר בעתיד. בישראל מדגישים כי על חמאס לעמוד בהסכם ולהחזיר את כלל החטופים החללים.

שבועיים לאחר ששב משבי חמאס, יוסף חיים אוחנה מתאר בראיון את מסכת ההתעללות, הפחד והאימה שעבר במהלך יותר משנתיים בעומק עזה. אוחנה מספר כי כבר בתחילת השבי נקלע לסיטואציה שיכלה להסתיים במותו. לדבריו, במקום הראשון בו הוחזק נכנס לפתע אדם עצבני לחדר, דרך את האקדח והצמיד לו אותו לראש כשהוא שואל כמה אנשים הרג. אוחנה השיב כי לא הרג אף אחד, אך החוקר האשים אותו בשקר והתכוון לירות בו. ברגע האחרון הופיע אדם נוסף, אותו הגדיר אוחנה כשיח’, משך את ידו של התוקף ואמר שזה לא הזמן.

במהלך הראיון הבלעדי שהעניק לחדשות 12, הוא מדגיש כי לצד אירועים ספונטניים של אלימות, היו גם רגעים מתוכננים שמטרתם לייצר חרדה ולשבור את רוח החטופים. החוטפים, כך סיפר, נתנו להם לבחור בין מי יחיה ומי ייפגע, מה שיצר אצלם תחושת אשמה ופחד תמידיים. אוחנה מספר כי כדי לשרוד נאלץ כל הזמן לחשוב מה לומר ואיך להיראות בעיני המחבלים. באחת השיחות, כשהתבקש להסביר מדוע לא כדאי להורגו, טען כי אם יהרגו אותו ישתחררו פחות אסירים פלסטינים בעסקת חילופי שבויים. הוא מספר שהצגת הדברים הזו שכנעה אותם להשאירו בחיים.

חלקים גדולים מהשבי עברו עליו במנהרות עמוקות מתחת לאדמה. בריאיון לחדשות 12, אוחנה מתאר מקום צר וחנוק, שני מסדרונות חשוכים משני הצדדים, חוסר יכולת לדעת היכן הוא נמצא ומה קורה בחוץ. לדבריו, כשהיה מגיע מישהו עם פנס החטופים היו מקווים שהוא בא עם מים או מעט מזון, דבר נדיר כשלעצמו. אך רוב הפעמים הגעתם של “הפנסים”, כפי שכינו זאת, לוותה במכות, השפלות ואף חקירות קשות. הוא מספר כי התקפי חרדה הפכו לשגרה, ושהיו מצבים בהם העדיפו שלא יגיע איש במשך ימים ארוכים. השקט, למרות רעב וכאב, היה עדיף על האימה.

אוחנה נחטף בשחר של השביעי באוקטובר ממסיבת נובה ברעים יחד עם חבריו דניאל ונריה. שלושתם ניסו להימלט מהירי, אך רכב סמוך פגע מרקטה והוא נעלם מאז ללא זכר. במשך 738 ימים הוחזק על ידי חמאס כשהוא מנותק מהעולם, בלי לדעת אם משפחתו יודעת שהוא חי. לדבריו, אחת האסטרטגיות שלו לשרוד הייתה להפחית מחשיבות שירותו הצבאי ולהציג עצמו כאדם פשוט וחסר סיכון. עדיין, הוא מציין כי לא היה רגע אחד שבו חש ביטחון או ודאות שיישאר בחיים.

אוחנה מספר על רעב מכוון, התעללות פיזית ופסיכולוגית ושיחה מתמשכת בינו לבין עצמו לגבי היכולת להחזיק מעמד. לאורך כל התקופה דבק במחשבה שמשפחתו מחכה לו ולכן אסור לו לוותר. גם היום, לאחר ששוחרר, הוא נושא עמו את הזיכרונות הקשים מהשבי במנהרות עזה, והתיאור בראיון בחדשות 12 הוא רק קצה הקרחון של מה שעבר עליו שם.

רבי יוסף כהן זצ"ל (נפטר בז' במרחשוון תש"ע), איש חסיד, עניו וצדיק יסוד עולם, היה אחד מעמודי התווך הרוחניים של העיר שדרות במשך עשרות שנים וממקימי עולה של תורה. הוא כיהן כרב בית הכנסת ע"ש חללי צה"ל יוצאי איראן ובנו הוא הגאון רבי ציון כהן, רב העיר אור יהודה ונשיא מכון דורות.

רבי יוסף כהן היה משכים ומעריב לבתי כנסיות, מרבה לברך את הבריות, ומאידך, מרבה לקונן בכל חצות לילה על חסרון כבוד שמיים ושכינתא בגלותא. בקרב מכריו ורבני דורו הוא נחשב לא רק לרב, אלא ל"מזוזה של העיר שדרות", בזכות צדקותו העצומה ועמידתו בתפילה שהגנה על תושביה בעתות משבר.

ילדות, חינוך תורני ולימודים במרוקו

הרב כהן נולד במליליה שבספרד ובגיל שלוש התייתם מאביו שהיה יהודי ירא שמים ובעל חסד גדול, אימו האלמנה עזבה את ספרד ועברה ל'דבדו' שבמרוקו. מקטנותו אימו דאגה לחינוך טהור יהודי בדרך התורה וזכה לגדול על ברכיהם של תלמידי החכמים בעיר דבדו, עיר הכוהנים שבמרוקו.

עם הגיעו לימי הבחרות, אמו שלחתו לגדול בצילם של הרבנים בעיר של חכמים וסופרים מקנס, שם היה משתתף בשיעורי התורה של הגה"צ רבי ברוך רפאל טולידנו זצ"ל ראב"ד ורבה של מקנס, וכן אצל הגאון רבי שמעון וענונו זצ"ל.

כבר בצעירותו נועד לגדולות בדרכו בעבודת ה' שהיה חסיד ובעל מידות, וידוע כמתמיד בלימוד הגמרא ובנוסף לשיעוריו הקבועים היה מתאמץ לשמוע שיעורי תורה משאר הרבנים. מכריו תמיד זכרוהו מהלך כשספר תורני תחת בית שחיו, וידע תמיד לשמור על פיו שלא לדבר דברים בטלים וכ"ש לשון הרע ח"ו.

סיפורים מעבודת ה' והקשיים במרוקו

המנוח ע"ה סיפר עובדה שהיה עד לה במחיצתו של האדמו"ר הבבא סאלי זיע"א בעת שביקר בכפר "תאורירת" בצפון מזרח מרוקו סמוך לגבול אלג'יר: הבבא סאלי הגיע בשעת בוקר מוקדמת למקום וביקש מהמנוח ללוותו לטבול בנהר קודם תפילת שחרית. הימים היו ימי חורף קרים וגשומים ואף שלגים היו יורדים באזור. לשמע בקשה זו התחנן המנוח לבבא סאלי זיע"א כי יתיר לו שלא לעשות זאת, בחששו מסכנת הקור העז של מימי הנהר. אך הבבא סאלי סימן לו בידו תרד עימי "אל תדאג יא בני" אמר. וראה זה פלא משהכניסו את רגליהם למים, המים היו חמים…

אחת מהדמויות הבודדות אשר חיות עמנו וזוכרת את רבי יוסף כהן מימי ילדותו היא שמחה כהן, אחייניתו, בת אחותו, היא כבר חצתה את גיל הגבורות אך עדיין זוכרת היטב את צדקותו: "הדוד שלי היה צדיק מגיל קטן. אנחנו היינו קוראים לו יעקב אבינו כי הוא היה לומד תורה, איש תם יושב אהלים", היא מספרת. לצד כל ההישגים הרמים אליהם הגיע רבי יוסף כהן בימי חייו, היו גם קשיים בדרך.

"כולם מכירים אותו כשוחט, כשליח ציבור שנותן דברי תורה, אך אני בעיקר זוכרת את הימים שהיה צעיר ולא היה להם כסף. בהתחלה הם היו עשירים אך כשאבא נפטר הם נהיו יתומים ולא היה להם כסף. רבי יוסף היה הולך למקנס ללמוד תורה, אך לא היה לו כסף שלם לרב, לכן הוא היה יושב מאחורי הדלת לשמוע. 'אני לא נכנס כי אני לא משלם, אני לא רוצה לגזול', היה אומר למי ששאל אותו מדוע לא נכנס פנימה. אני בוכה על הצרות שעברו כל המשפחה שלנו ודוד שלי יוסף".

בהמשך כיהן כמורה וחזן בעיר תאורירת. "כילד קטן הייתי נוסע מהכפר שלי למקנס כדי ללמוד תורה, ובדרך היינו עוברים דרך הכפר תאורירת, שם רבי יוסף כהן היה מורה וחזן", נזכר רבי אברהם כהן, רבה של אזור.

השפעתו על תלמידיו

אחד מתלמידי רבי יוסף כהן בתלמוד תורה היה הרב פרופ' משה עמאר, יו"ר מכון אורות יהדות מגרב. לרב עמאר קשה לדבר על רבי יוסף כהן, הקשר ביניהם היה הדוק ועמוק, לא משהו שאפשר לבטא במילים. "קשה להביא את הדברים על רבי יוסף על הכתב, הוא חקוק על הלב", אומר הרב פרופ' עמאר. "אדם קדוש ואציל אשר נטועה בו יראת שמים אמיתית, זה היה רבי יוסף כהן שהכרתי בגילאים 12-13".

עצם המפגש של פרופ' משה עמאר עם רבי יוסף כהן החדירה בו יראת שמים טהורה. "רק לראות אותו זה היה מחדיר בי יראת שמים טהורה בתפילות ובמעשים. היום אני מבין מה היה מול העינים שלי". הרב עמאר מספר שלעיריה בו גדלו, אוטאט, הגיע הרב כהן כרב חזן ומלמד. מציאות כזו, טוען הרב עמאר, כנראה לא תחזור כיום. "לחשוב היום איפה יש בן אדם שילמד 5 כיתות בבית כנסת, יעבור מקבוצה לקבוצה ויפקח עין על כולם שחוזרים על מה שלמדו מהא.ב ועד המשניות, הפטרות, ותפילה, הרב כהן דאג שילמדו הכל". על מנוחה לא היה מה לדבר. "מנוחה לא הייתה לו בכלל, הוא היה מקפיד ללמד גם בשבתות וערבי חגים, לא היה לו זמנים, אך ורק ללמוד וללמוד כמה שיותר".

גם כשעברו עשרות רבות שנים, הרב עמאר לא שוכח את ההנהגות שהטביע בו. "הדריך לא "לחטוף תפילה", לא להתחיל בישתבח בשחרית או באשרי במנחה". לסיום נזכר הרב עמאר בזיכרון מיוחד ומתוק, שאירע בט' באב. "זוכר שפעם אחת סיפר לנו על חורבן בית המקדש, ומתוך זה הבנתי שצריך להצטער בשינה, לכן כשבאתי הביתה לקחתי אבן גדולה ובליל תשעה באב החלטתי לא לישון על כרית. רציתי להצטער. הוא החדיר בנו מושגים", מסכם עמאר.

הקפדה על תפילה בנץ ומורא מקדש

בשנת תשכ"ג עלה לארץ ישראל עם רעיתו ושלושת ילדיו ממרוקו. תחילה גר תקופה קצרה בעיירה ירוחם ואחר כך עבר לעיר שדרות. עם הגיעו למקום, הדבר הראשון שדאג היה לקבוע מקום לתפילתו. וכך קבע לעצמו להתפלל בקביעות בבית הכנסת ע"ש חללי צה"ל יוצאי אירן שם התפלל עד אשר נפל למשכב כשנתיים לפני פטירתו (חשוון תשס"ט). היה מקפיד להשכים לתפילת בוראו בכל יום בשעות הבוקר המוקדמות במשך כארבעים שנה. המתפללים מספרים כי היה משכים ומעריב לבית הכנסת מידי יום ביומו ותפילתו היה כמונה מעות מילה במילה.

מקורבו הר' הרצל שאובי היה מגיע מידי בוקר בשעה ארבע לפנות בוקר והיה מסיעו מביתו לבית הכנסת בחורף ובקיץ. כך נהג במשך כארבעים שנה. "לא וויתר אף פעם על תפילה בנץ. וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ", מספר נכדו הרב איתי יוסף כהן, ראש מכון דורות. ההקפדה להשכים לתפילות הייתה גם בתקופות מורכבות מבחינת בריאות. רבי יוסף כהן היה צריך לעבור ניתוח מעקפים מורכב כאשר היה מעל שנת השבעים לחייו, הוא אושפז בבית החולים הדסה, וברוך השם לאחר ביצוע הניתוח המשפחה התבשרה שהוא עבר בהצלחה. "עמדנו מול החדר כמה שעות אחרי הניתוח מוקדם בבוקר, אבא היה מלא כולו צינורות ודם, אך הצליח להרים יד: אני רוצה להתפלל. האחות לא ידעה איך לעכל זאת, שמה לו חומרים מרדימים לעוד שעה וחצי והוא המשיך לישון. ב-7 בבוקר אבא שוב מרים את היד: לא קראתי חוק לישראל", מספר בנו ד"ר אהרל'ה כהן.

כאשר השתחרר רבי יוסף למלונית שיקום בנתניה, הוא לא הצליח להיות שם יותר מיממה. "כל תפילה היה שואל את אמא: קחי אותי למנחה, קחי אותי לערבית, חבל לי על הזמן, אין לי מה לעשות פה". אחרי יממה, חזר לביתו בשדרות, אך הסאגה לא הסתיימה בכך. "כמצוות הרופאים היה צריך להיות במנוחה, אלא שסבא התקשר ב-4 וחצי לפנות בוקר להרצל שאובי שלקח אותו מבית החולים, 'איפה אתה?', ענה לו הרצל: אתה צריך לנוח! סבא אמר לו בפשטות: אני צריך ללכת לתפילת שחרית", מספר נכדו הרב איתי יוסף כהן.

היה מקפיד על מורא מקדש ולא היה חת מלהעיר למתפללים על שיחה בטלה בבית הכנסת. גם את הערותיו שנאמרו בתקיפות קבלו המתפללים באהבה, ביודעם כי זה נובע מתוך לב אוהב. במשך הזמן התחבב מאוד על באי בית הכנסת שהיו צמאים למוצא פיו ולברכותיו שהיו עושות פירות.

עמל התורה, התמדה וצניעות

בימי שבת קודש היה קורא בתורה בדקדוק נפלא והיה ידוע כפה מפיק מרגליות והקפיד למסור שיעור תורה קבוע לפני תפילת מנחה בשבת קודש. כך גם בשנים האחרונות למרות גילו המבוגר ויסוריו הרבים, בימי שבת היה צועד כברת דרך ומדדה את רגליו כדי להגיע לבית הכנסת לקרוא בתורה ולומר דברי תורה. הרצון שלו לגמוע את התורה הקדושה, התעלה על המסגרת המצומצמת של תלמוד התורה, הוא היה גורס בתורה תדיר גם בשעות הלילה המאוחרות.

"סבא שלי היה עם הספר בכל רגע פנוי. והכל בצניעות, לא קרה שאי פעם היה עושה 'סיום', הכל בצניעות. פעם אחת באתי בסוף שבוע ליום חמישי עם בן דוד שלי לשדרות. בן דודי התפעל ואמר: סבא שלך מתמיד, כל הזמן לומד. גם שבן דודי קם לפנות לנקביו, סבא היה עם הספר. היה לו סדר בלילה, החל מתיקון חצות והמשך בלימודים. התמדה בלי סוף", מספר נכדו הרב איתי יוסף כהן, ראש מכון דורות.

גם בזקנותו, היה מתמיד עצום, אך היו דמעות צפות ועולות בעיניו כאשר הבין שהתמדתו לא תחזור לכשעבר. "סבא היה לומד הרבה גמרות, בטוח שלמד הכל. אך בשנים האחרונות הוא היה אומר לי בכאב: איפה המציאות של פעם? אז הייתי מסיים מסכת בבא בתרא בחודשיים". בנו ד"ר אהרל'ה מרחיב על עמל התורה שלו: "היינו גרים בשיכון קטן מלא במשפחות ברוכות, ולנו היה אבא שכל פעם שנכנסו או יצאנו, קמנו בבוקר או חזרנו מהמשחקים, תמיד ישב שם אבא ולמד, איש גדול שלא החשיב את עצמו ולמד כל הזמן. גם כשהיינו הולכים לחתונות, הוא תמיד היה הולך עם שקית בה יש גמרא או חוק לישראל. ולמרות שלפעמים היה באולם רעש נורא ואיום, הוא היה לומד בלי הפסקה. כשהגיע הזמן לנטילת ידים, הוא היה נוטל ומברך, ומיד חוזר לספר שלו. כל עוד העינים היו פקוחות הספר היה פתוח".

ד"ר אהרל'ה מספר שגם שנכנסו אנשים מבחוץ, הוא כלל לא הרגיש. "בזמנו צילמתי סרט על העיר שדרות ונכנסו לחדרו צוות עם שישה אנשי מקצוע, בהם במאי וצלם. בסרט רואים כיצד נישקתי לו את היד והוא המשיך ללמוד כאילו אין אף אחד מסביב. למד כאילו אנחנו לא שם. אבא היה תמיד עונה קצר ומיד שואל: אני יכול להמשיך ללמוד? הוא היה חי בפשטות ובספרות אחרות".

היתה טבועה בו מידת הכרת הטוב בשיעור לאין ערוך כל מי שהסיע אותו או עזר לו מעט היה מברכו בלב רחב ובנפש חפיצה בברכת מי שבירך. 'זו היתה דמות לא מהדור שלנו, כולו היה עבודת ה' בתמימות וביושר ובכוחו היה מחדיר יראת שמים טהורה', אמרו מוקיריו שהכירוהו שנים רבות. המידות טרומיות שלו ודבקותו האמיתית בה' יתברך הם אלו שגרמו לאנשים רבים לקבל את דבריו כשהיה מוכיחם או כשהיה מבקש שיתחזקו בדבר מצוה.

העיסוק בתורת הנסתר ובקבלה

רבי יוסף כהן היה חלק מחבורת הזוהר, חבורה בעיר שדרות שהייתה לשם דבר. קיבוץ של אנשים צדיקים תמימי דרך שהיו מתאספים יחד כדי לקרוא זוהר בימי שלישי ומוצאי שבתות או בכל הזדמנות מיוחדת כמו חנוכת בית וברית יצחק כנהוג בקהילות יוצאי מרוקו. מבין בני החבורה, כולם זצוק"ל, ניתן למנות את רבי יעקב עמר, רבי מרדכי אביטן ורבי יוסף כהן. אחד מבני החבורה, הרב שטרית שמו, היה מחזיק מזוודה ובה ספרי זוהר עטופים, ומגיע עמה יממה קודם לאותו הבית המיועד ומניחה על השולחן, אליו יגיעו למחרת בני החבורה.

חרף המצב הכלכלי הירוד בשנות השישים בשדרות, אנשים עמדו בתור כדי לארח, תוך מאמץ עילאי לפתוח את הכיס ואת הבית לבני החבורה הקדושה. "בחיל וברעדה היו בני החבורה פותחים ואומרים 'בר יוחאי', ובסיומו קוראים זוהר. יש ערך גדול ביהדות מרוקו בקריאת זוהר גם מבלי להבין, למרות שלפעמים אבא שלי היה גם מסביר קטעים בזוהר", מספר בנו ד"ר אהרל'ה כהן. "בסיום הקריאה עשו בני החבורה סעודה עם פיצוחים ומזונות, ולפעמים עם דג".

בני ביתו של רבי יוסף כהן, לא הבינו בחייו עד כמה היה בקיא וגדול בקבלה. "ידעתי שאבא שלי לומד זוהר אבל לא ידעתי עד כמה לעומק. אף פעם לא היה אומר לי: בוא תלמד איתי זוהר, ולמען האמת, לא היה לי משיכה, אך כשהתחילה לי המשיכה ללימודי קבלה, אבא קיבל ה' ירחם את המחלה", מספר בנו הגאון רבי ציון כהן, רב העיר אור יהודה.

"תלמידיו מספרים שהיו פעמים שהיה מעט נרדם בחבורת הזוהר, לפחות כך היא נראה, אך כאשר אחד מבין המשתתפים בזוהר דילג מילה או היה טועה, רבי יוסף היה מיד מתקנו ומעמידו על טעותו. היינו שלמרות שהיה נראה ישן, כולו היה ערני ומרוכז במילות הזוהר". ההתעמקות בקבלה הייתה הרבה מעבר לחבורה זו, והתבטאה בין השאר בחברותא ייחודית עם המקובל רבי מרדכי אביטן זצ"ל שהיה ידוע שמרבה ללמוד זוהר וקבלה ואף עסק בקבלה מעשית.

"אבא שלי היה יושב איתו בלילות בשעות מאוחרות ועוסקים בקבלה ובעולם רוחני סמוי מן העין. כשהיינו שואלים אותו לפשר הלימוד, היה עונה:"משם לא מוציאים שום דבר", מספר ד"ר אהרל'ה. "הבנות של רבי מרדכי סיפרו לי והם מוכנות להשבע על כך שהיה פעם שאבא שלי התמוטט במהלך הלימוד ורבי מרדכי אחז לו ביד, קרא את השם המפורש, אחר כך אבא התעורר, ורבי מרדכי הרים אותו. חיו בעולם משלהם, עולם של אנשים תמימים וצדיקים שכבר הלכו לעולמם".

בחתונת נתנאל יוסף דדון עם רעייתו, השתתף דודו הגאון רבי ציון כהן, רב העיר אור יהודה. עורך החופה וקידושין היה הגאון רבי יורם אברגיל והגאון רבי ציון כהן עבר על הכתובה. "כשנכנס רבי ציון למקום, שאל אותנו רבי יורם אברגיל: מה רבי ציון עושה כאן? אמרנו לו שהוא דוד החתן. "דוד החתן?" שאל רבי יורם, "החתן הוא נכד של רבי יוסף כהן?", מיד סיפרנו לרב שלחתן קוראים נתנאל יוסף על שם הרב יוסף", מספר הרב ד"ר אמיר זוזוט. הרב אברגיל התחיל להפליג בשבחים אודות רבי יוסף כהן ואמר לנוכחים כי אין להם מושג מי הוא רבי יוסף.

"רבי יורם אברגיל סיפר לנו: "כשלמדתי בקבלה בתחילת דרכי מי שלימד אותי את היסודות בקבלה והיה לי מורה דרך, היה רבי יוסף כהן. כל פעם שהיה לי קושיה בתורת הנסתר, רבי יוסף היה מיישב לי במקום, הייתי נוסע אליו לשדרות והיה מלמד אותי". "מרוב שלא ידעתי על כך, הקשתי על הרב: אתה בטוח שאנחנו מדברים על אותו אחד?", ממשיך הרב זוזוט. "לא פיקפקנו בגדולה, ידענו שלמד את תורת הנסתר עם רבי מרדכי אביטן שכתב כמה ספרים והיה תלמיד חכם עצום, מגדולי תלמידי חכמים במרוקו ובשדרות, אבל לא ידענו שיש קשר ביניהם.

רבי יורם כדי להוכיח לנו סיפר בדיוק היכן היה גר ולהיכן בדיוק היה מגיע אליו כדי לשבת וללמוד עמו". לפני כעשרים שנה ויותר היה משתתף המנוח ז"ל בנסיעותיו הקבועות של המקובל הרב ברוך חורי זצ"ל, בעל התהילים המחולק, מנתיבות למירון מידי ערב ראש חודש. בנסיעה זו היו יוצאים קבוצה של אנשים יראים ושלמים מנתיבות ושדרות והמנוח היה נמנה עימהם. המשתתפים היו אומרים 'תיקון כרת' ולימוד זוהר ולאחר תפילת נץ החמה בציון הרשב"י זיע"א היו חוזרים לביתם.

גדלותו והערכת גדולי ישראל

בכל דבר שבקדושה היה זהיר. חתנו הרב דוד דדון מספר על הזהירות וההקפדה בטבילה: "כשהגיע לבקר אותנו בתחילת הדרך של העיר מודיעין עילית, אז כשהיינו רק 200 משפחות. תחילה היה אמור להתארח אצלנו מספר ימים אך כשראה שלא היה לנו נץ בעיר, הוא ממש היה מלא בצער. הוא התבטא 'ממש מצטער שבאתי לפה, לא הייתי בא לפה'. רבי יוסף לא יכל לקבל את זה שבאמת שלא ישיג נץ. לבסוף התפלל ברבע לשבע אך כל היום היה בצער גדול ובקושי עצום".

מאור פניו וקדושתו הפעימו את הסובבים אותו. "אבא שלי היה איש קדוש, הרבה שראו את הפנים שלו אמרו לחבריהם: תסתכלו עליו, מדובר באדם גדול. הרב שאול בוסקילה, תלמיד חכם גדול מקריית ספר שאל את גיסי מי זה הצדיק המיוחד הזה? זו דמות הוד. בכמה מקומות ככה דיברו על אבא שלי", מספר בנו הגאון רבי ציון כהן, רב העיר אור יהודה. היה בקשר מתמיד עם המרא דאתרא של שדרות הרה"ג רבי דוד ברחן זצ"ל שהכירו עוד ממרוקו בשעה שלמדו יחד במקנס.

לימים סיפר הרב בר חן במעמד גדול בשדרות כי רבי ברוך רפאל טולידנו היה אומר להם בישיבה בממקנס שמי שרוצה לדעת יראת אלוקים מהי, שיסתכל על רבי יוסף כהן. הרב ברחן אמר בחרדת קודש ממש שרבי יוסף הוא המזוזה של העיר שדרות וכשנפלו טילים וקאסמים במשך כשמונה שנים ראו בעיר ניסים גדולים והשגחה פרטית וזה בזכותו של הרב יוסף שתמיד היה מעתיר בתפילה ומגן על העיר בצדקותו. עוד סיפר שכשרצו להביא כהן בשביל מצוות פדיון הבן, ידעו תמיד לקחת את המנוח שהוא היה כהן מיוחס ממשפחת כהן סקלי. אמו של רבי יוסף כהן, מרים, היא בת דודתו של רבי דוד הכהן סקלי, בעל קריית חנה דוד.

הנהגתו בצניעות ודחיית הרבנות

לפרנסתו עסק רבי יוסף כהן במשך כמה שנים כמנקה רחובות. "מרוב צדקותו של רבי יוסף כהן, שכשהוא בא לארץ ישראל הוא אמר: זה מצווה בשבילי לטאטא את הרחובות של ארץ ישראל וירושלים, ולכן בזה הוא עבד בעיריית שדרות", אומרת שמחה כהן. תוך כדי טאטוא הרחובות היה משנן דברי תורה ופסוקים. "רבי יוסף היה חסיד במלוא מובן המילה, ענווה וגדולה במקום אחד. ניקה בדבקות את האספלט ורגבי אדמתה של ארץ ישראל תוך כדי שינון ולימוד. ממש כמו בסיפורי קרליבך על חסיד פיסצנה שניקה את רחובות ת"א. ניכר שעבודת ה' שלו הייתה סוד גדול מלא פשטות הוד והדר", מספר רבי חננניה אביטן, רב המושב טפחות בגליל.

הרב ישי בר חן, לשעבר רב איזורי של צפון רצועת חבל עזה, ובנו של המרא דאתרא דשדרות הרב דוד בר חן זצ"ל, מספר כי אביו הציע לרבי יוסף כהן משרה ברבנות שדרות, אך רבי יוסף סירב מכל וכל. "בגיל 14 שהלכתי עם מו"ר אבי זצ"ל לתפילת שחרית בנץ, היינו רואים כל פעם את רבי יוסף כהן מטאטא את הרחובות, ואבי היה אומר בערבית: חבל, למה, למה? למה הוא יצטרך לטאטא את הרחובות. ושאלתי את אבי באחד הפעמים: אבא, איך הוא מטאטא רחובות? הרי הוא תלמיד חכם ורב בית הכנסת", פותח הרב בר חן את סיפורו המכונן.

"אבי ענה שהוא עם רבי יוסף כהן במרוקו, וכשבא לשדרות אמר לו: 'בוא תכנס איתנו לרבנות בשדרות, תעבוד איתנו ביחד, בשביל מה אתה עובד בעבודה שלא מתאימה לך?' אך הוא לא רצה לשמוע בשום אופן ורצה להמשיך להתפרנס ממה שמתפרנס. לא רצה להתפרנס מזה שהוא תלמיד חכם וירא שמיים. יהודי שלא נהנה מכתרה של תורה מכאן ומכאן".

האמון של הרב בר חן זצ"ל ברבי יוסף כהן היה עד כדי כך שמזוזות שכתב רבי יוסף כהן, הרב בר חן אמר שכלל לא צריך לבדוק אותן. "פעם אחת הביא יהודי למו"ר אבי מזוזות לבדוק. אבי שאל אותו: מי כתב את המזוזות? רבי יוסף כהן. 'אם כך, לא צריך לבדוק אותם. אמנם הכתיבה לא הכי יפה אבל כתב את זה אדם ירא שמיים שכל מילה שכתוב בה ה' שמח בה, זה מזוזה שצריכה להיות בבית שלך', ענה הרב והדהים את אותו היהודי". ממשיך הרב בן חן.

"שמעתי מרבי דוד כהן, אברך בן תורה שהדיבור אצלו בבית כל הזמן ש'רבי יוסף כהן הוא יהודי צדיק'. מדובר על יהודי שלא תראה אותו נופל בלשון הרע. הוא חלק מאנשים שהעיבור שלהם כולו היה בקדושה וטהרה וכך המשיכו עד היום האחרון שלהם. ככה חונכו, ככה גדלו וככה התנהגו אנשים שהגיעו ממרוקו על אותה יראת שמיים טהורה, תמים תהיה עם ה' אלוקיך. חבל על דאבדין".

הסתלקותו, משפחתו ורעייתו

במשך כל השבעה עליו הגיעו המונים ובראשם רבנים ראשי ישיבות ואישי ציבור שהכירו את הרב זצ"ל עוד מחוץ לארץ וחלקם מאז העליה בשנת תשכ"ג. ביניהם, הגר"ש כהן ראש ישיבת "תורה אור" באשדוד, רבני הישיבה הגדולה בשדרות וחתנו הרב דוד דדון. זכה המנוח ורעיתו הדגולה שעמדה לימינו במסירות רבה, להותיר אחריהם דור ישרים מבורך אחיו, בנים ובנות אשר כולם זרע ברך ה' תלמידי חכמים הולכים בדרך התורה והמצוות.

מלבד היותה של מרת סולטנה כהן ע"ה אשת חבר להרה"צ רבי יוסף כהן זצ"ל רב בית הכנסת לעולי אירן ומדמויות ההוד הוותיקות של העיר שדרות, המנוחה ע"ה היתה נערצת בפי כל. בימי ילדותה גדלה ב'דבדו' שבמרוקו בבית הוריה עובדי ה' ביראה ובתמימות, ובצילו של סביה הגדול הלא הוא הדיין המפורסם הגאון רבי אברהם מרציאנו זצ"ל. בשנת תשכ"ג עלתה לארץ ישראל ממרוקו עם בעלה רבי יוסף זצ"ל ושלושת ילדיה. בתחילה גרו תקופה קצרה במושבה ירוחם ואחר כך עברו לעיר שדרות. בעבודתה כמתנדבת ב'חברא קדישא', היתה עושה טהרה בכל עת.

כך סיפר ראש המועצה הדתית בשדרות רב אורן מלכה: בערב חג בצהריים חיפשנו מישהי שתעשה טהרה באחד המושבים בדרום, חיפשנו וחיפשנו אך לא מצאנו, מיד כששמעה על כך מרת סולטנה כהן ע"ה היא עזבה את עיסוקיה הרבים במטבח ומיד בקשה שיקחו אותה ברכב כדי לקיים את מצוות החסד בטהרה לנפטרת וחזרה לביתה דקות ספורות לפני כניסת החג. רבנים ועמך ישראל מספרים שבצעירותם זכו לאכול אצלה בבית תקופות כשזה היה בסתר וללא פרסום, והכל בדאגה ובמאור פנים מיוחד.

רבי חנניה אביטן, רב המושב טפחות בגליל, היה עד לאחד מהסיפורים הללו: "ישראל זעירא ורעייתו היו זוג צעיר שזה עתה הגיעו לשדרות, הם היו על בלימה ובמיוחד שהקיץ קופח בחוץ. כשהם עברו ברחוב, הם היו נראים מעט אבודים כזוג צעיר בעיר זו, והנה, ראתה אותם הרבנית סולטנה כהן ע"ה, הנשמה הקדושה, תוך שהיא צועקת לעברם: בואו, בואו בבקשה, תאכלו ותשתו משהו. הם היו בשוק", מספר הרב אביטן. "סולטנה אמרה להם: נראה שאתם לא מפה. הם עלו הביתה ואכלו סעודה. התפתח קשר כל כך טוב מהחיזוק הכל כך גדול, וכך במקום שהם יפנו להכנסת אורחים הם נהפכו להיות כמו משפחה שלהם".

על רקע הסערה שהתעוררה בעקבות פרסום הקלטות שבהן נשמע תוקף את חוק הגיוס המוצע ואת ההתנהלות של יו"ר ש"ס אריה דרעי בעניין, מפרסם היום (שני) הגאון רבי שמואל בצלאל, ראש ישיבת "פורת יוסף" ויו"ר ועדת ראשי הישיבות, מכתב הבהרה, במכתבו, מצהיר הרב בצלאל באופן חד-משמעי כי הטיפול בחוק הגיוס מתנהל אך ורק באישור גדולי התורה:

"הריני להצהיר שכל הנוגע לחוק הגיוס נעשה אך ורק בהסכמת ועדת ראשי הישיבות! והריני להעיד: שום אישיות חיצונית לא היתה מעורבת בהחלטות!" ראש הישיבה הבהיר כי למרות שיש מגרעות בחוק, המציאות מחייבת את הסכמת עולם התורה: "אנו מודעים לכל המגרעות בחוק זה, אך לאור המצב והמציאות שנוצרה חייבים להסכים לחוק, ולא כאן לפרט את כל המניעים לכך."

חלקו השני של המכתב הוקדש לגיבוי ליו"ר ש"ס, הרב אריה דרעי, לאחר שהאחרון ספג ביקורת קשה על הובלת חוק הגיוס. הרב בצלאל שיבח את דרעי במילים נדירות ותקף בחריפות את המבקרים: "הזדעזעתי מנערי שוליים המנוערים מתורה ויר"ש, אנא חידלו ממעשיכם ושמרו על נפשותיכם. הישמרו ממידת הדין."

הרב בצלאל הוסיף והעיד על דרעי: "פעל ופועל עשרות שנים להרבות תורה ויראת שמים ואיני מכיר בעוד אדם כמוהו בדורינו ובדור שלפנינו, שהרבה תורה ויראה במפעליו הכבירים כהרב רבי אריה דרעי שליט"א". הוא הדגיש כי דרעי הוא "שלוחא דרבנן" הפועל על דעת גדולי התורה.

כזכור, הרב בצלאל עצמו נשמע בהקלטות שפורסמו לפני מספר ימים מבקר את הצעת החוק ואומר: "אני היום לא יכול לבוא ולהגיד 'אל תעשו חוק', אבל למעשה אני מתפלל שלא יהיה חוק. זה חוק לא טוב. חוק לא טוב, יכול להיות שהיו צריכים להכריח אותם: בן תורה, בלי סנקציות ובלי מוגבלות.

הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר קיים היום (ב׳) כנס מבצעי בהשתתפות פורום המפקדים המבצעי מדרגת סגן-אלוף ומעלה. הפורום מהווה יריית פתיחה לתהליך הלמידה המטכ״לי לצד תהליך חיזוק השגרה והיסודות – תהליכים אליהם צה"ל פוסע לקראת שנת 2026. בשבוע הבא יתקיים פורום דומה למפקדי המילואים.

במהלך הפורום הוצגו סקירות מודיעיניות ומבצעיות, בוצע שיח ייעודי עם המג"דים ומקביליהם, נסקרה פעילות צה"ל במבצע "עם כלביא" וסוכמה פעילות פיקוד הדרום בשנתיים האחרונות על ידי מפקד פיקוד הדרום ומפקדים נוספים. כמו כן, התקיימה שיחה של שר הביטחון, ישראל כ״ץ ופאנל בהשתתפות שורדי שבי ומשפחות שכולות: אלמנתו של החלל טל חיימי, אלה חיימי, אביו של החלל דניאל פרץ, הרב דורון פרץ, שורדת השבי אמילי דמארי ושורדת השבי לירי אלבג.

מדברי הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר: "אתם הפורום החשוב ביותר בצה״ל, דור הניצחון וגם דור הפיכחון. פיקדתם על צה"ל באחת התקופות הכי מורכבות ומאתגרות בהיסטוריה של מדינת ישראל, והבאתם להישגים אדירים. צה"ל מסתכל לעתיד כשהעבר על כתפיו. הפקת הלקחים והלמידה מהוות את חובותינו הערכית והמקצועית ונעשה זאת באומץ ונחישות".

"עלינו לחזק עתה את היסודות והשגרות, לטפל באנשים ובמשפחותיהם ולהיערך לאתגרים הבאים שקיימים בכל הגזרות. המלחמה עוד לא תמה – עלינו להשלים את משימתינו הקדושה להחזרת החללים החטופים הביתה ולהמשיך את המערכה כנגד חמאס".

"צה"ל הוא צבא ההגנה של מדינת ישראל. ניצחון לצד משימת ההגנה בכל הגזרות ימשיכו להוות את המצפן שלנו. צה״ל יהיה תמיד ערוך למלחמה. פגשנו כאן היום שורדי שבי ומשפחות שכולות. דבריהם מעוררים בנו חשבון נפש אך לצד זאת, הם מחזקים אותנו וממלאים אותנו במשמעות. מתוך עוצמה, מתוך אמונה בצדקת דרכנו, מתוך אחריות עליונה ומתוך ענווה – נעמוד על המשמר ונפעל בעוצמה. אני גאה בכם על העשייה ובטוח ביכולותינו להמשיך ולצעוד קדימה".

לאחר לחץ כבד שהפעיל השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, על הקואליציה, הושג היום סיכום שיאפשר את קידום חוק עונש מוות למחבלים. בפגישה שנערכה היום (שני) בין יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, ח"כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית), יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ (ליכוד), והיועצת המשפטית לכנסת, שגית אפיק – סוכם כי יתקיים דיון נוסף בהצעת החוק בשבוע הבא, ובסיומו תתקיים הצבעה סופית בוועדה.

ההחלטה להביא את החוק להצבעה מגיעה לאחר שבן גביר הציב לאחרונה אולטימטום ברור לקואליציה: אם החוק לא יובא להצבעה בתוך שבועות ספורים – סיעת עוצמה יהודית תבחן מחדש את מחויבותה למשמעת הקואליציונית.

בן גביר, שקיבל את הסיכום בברכה, פרסם הודעה חריגה בה הודה לחבריו בקואליציה: "מברך את חברי יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ על הודעתו כי בשבוע הבא תתקיים ההצבעה על חוק עונש מוות למחבלים לאחר דיון נוסף בחוק, ומברך את חברי יו"ר הועדה לביטחון לאומי, ח"כ צביקה פוגל על קידום החוק במקצועיות בוועדה." השר חתם את דבריו בקריאה ברורה: "כפי שהתחייבנו, הגיע הזמן לעשות צדק הגיע זמן עונש מוות למחבלים!"