חודש: פברואר 2026

משך עשרות שנים, התמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקני נחשבה לנכס אסטרטגי יציב ובלתי מעורער, אולם נתונים חדשים של מכון גאלופ שמתפרסמים הבוקר (שישי) מצביעים על נקודת מפנה היסטורית ומדאיגה: לראשונה מאז החלו המדידות ב-2001, שיעור האמריקנים המזדהים יותר עם הפלסטינים (41%) גבוה משיעור המזדהים עם ישראל (36%). אמנם מדובר בפער שנמצא על הגבול הסטטיסטי, אך הוא משקף קריסה לעומת יתרון של 13 נקודות לישראל רק לפני שנה, ויתרון ממוצע של 43 נקודות שנהנתה ממנו ישראל בין השנים 2001 ל-2018.

הנתון המטריד ביותר עבור מקבלי ההחלטות בירושלים הוא השינוי בקרב ה"עצמאיים" (Independents) – קהל הבוחרים המכריע בארה"ב. לראשונה, העצמאיים מזדהים יותר עם הצד הפלסטיני בפער של 11% (41% מול 30%), זאת לאחר שבמשך שנים נטו לצד הישראלי.

במפלגה הדמוקרטית, המגמה שהחלה ב-2023 העמיקה לכדי שבר מוחלט, כאשר כעת "65% מהדמוקרטים מזדהים כעת עם הפלסטינים, בעוד שרק 17% מזדהים עם ישראל". גם בקרב הרפובליקנים, שנחשבים למעוז התמיכה האחרון, נרשמה ירידה של 10 נקודות באהדה לישראל מאז 2024, שהגיעה לשפל של 70% – הנתון הנמוך ביותר בקרב המפלגה מאז 2004.

הפילוח לפי גילאים מציג תמונה קודרת עוד יותר לעתיד היחסים, כאשר בקרב גילאי 18-34, לראשונה רוב מוחלט (53%) מזדהה עם הפלסטינים ורק 23% מזדהים עם ישראל – נתון המהווה שפל היסטורי לקבוצה זו. גם בגילאי הביניים, 35-54, נרשמה מהפכה של ממש; ב-2025 עוד נרשם יתרון לישראל, אך כיום 46% מזדהים עם הפלסטינים לעומת 28% בלבד עם ישראל.

הקבוצה היחידה שעדיין שומרת על רוב פרו-ישראלי היא בני 55 ומעלה (49%), אך גם כאן מדובר בפעם הראשונה מזה שני עשורים שהתמיכה בישראל יורדת מתחת לרף ה-50%. במקביל לירידה בהזדהות עם ישראל, חלה עלייה חדה בתמיכה בפתרון מדיני, כאשר 57% מהאמריקנים תומכים כיום בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל – נתון שמשתווה לשיא שנרשם ב-2003.

למרות המגמות השליליות, ישראל עדיין נהנית מדירוג "אהדה כללית" (Favorability) גבוה יותר מהרשות הפלסטינית (46% מול 37%), אך בעוד שישראל נמצאת קרוב לשפל ההיסטורי שלה, הפלסטינים רשמו את הדירוג הגבוה ביותר שקיבלו אי פעם במדד זה. מדובר בשינוי דרמטי בדעת הקהל בבעלת הברית הגדולה ביותר של ישראל, המציב אתגר הסברתי ומדיני חסר תקדים.

אחר חודשים של חרדה ודאגה בעולם התורה לשלומו ולרפואתו של רבינו מרן ראש הישיבה הגר"י הקר שליט"א, שהיה שרוי במצב קשה מאוד, ומעמדי תפילות בכל רחבי הארץ התקיימו לרפואתו, הגיעה הבשורה הטובה כי בס"ד מרובה, רה"י שוחרר לביתו ומצבו טוב. האירוע נתפס בקרב תלמידיו הרבים כנס של ממש, במיוחד לאור העובדה שרק לפני זמן קצר המצב נראה היה קריטי.

כזכור, לפני כחודש וחצי אושפז רה"י בביה"ח 'תל השומר' לטיפול רפואי מציל חיים שעבר בהצלחה, כאשר לאחר מכן באופן פתאומי התדרדר מצבו הרפואי של רבינו רה"י שליט"א לכדי סכנת חיים ממש. בתקופה שלאחר מכן ידע מצבו הרפואי של הגר"י הקר עליות ומורדות.

בשבועות האחרונים בסייעתא דשמיא ובניסים גלויים ובזכות התפילות והחיזוקים הרבים שנערכו בהיכלי התורה לרפואתו – ובניגוד גמור לתחזיות טובי הרופאים, מצבו הרפואי הלך והשתפר, והגר"י הקר הועבר לבית החולים מעייני הישועה, עד שכאמור שוחרר כעת לביתו בשעה טובה.

עם היציאה מבית החולים, ביקשו בסביבת ראש הישיבה להודות לכל מי שעסק במלאכת הקודש של הטיפול הרפואי והרווחה האישית. מקורביו של ראש הישיבה אומרים כי צוות ביה"ח 'מעיני הישועה' רב בית החולים הגאון רבי יוסף הופנר, המנכ"ל הרב שלמה רוטשילד, סמנכ"ל ביה"ח הרב יוסקוביץ והרב נתן רוטשילד עשו למעלה מכחם למתן הטיפול הטוב ביותר לרה"י שליט"א, ויחד עם הצוות הרפואי המסור שפעלו לילות כימים במסירות אין קץ לרווחתו של רה"י שליט"א בכל התחומים.

על אף השמחה הגדולה, הציבור נקרא להמשיך ולהתפלל עבור רבינו רה"י הגאון רבי יצחק בן נחמה שליט"א, כדי שיחזור לאיתנו הראשון ולהנהגת הישיבה והדור בבריאות איתנה.

כוחות צוות הקרב של חטיבת גולני בפיקוד אוגדת עזה (143) ממשיכים לפעול במרחב רפיח במטרה להשמיד תשתיות טרור מעל ומתחת לקרקע וחיסול המחבלים שנותרו במרחב.

אתמול (ה'), הכוחות זיהו מחבלים חמושים שיצאו מתשתית הטרור התת-קרקעית במזרח רפיח שזכתה לכינוי 'כיס רפיח' והפרו את הסכם הפסקת האש.
בסגירת מעגל מהירה, הכוחות בשטח בסיוע של חיל האוויר תקפו וחיסלו כמה מהמחבלים.

בתגובה להפרה, צה"ל תקף באופן ממוקד במהלך הלילה (ו') ברפיח מחבלים חמושים מארגון הטרור חמאס.

בצה"ל אומרים כי הם רואים בחומרה כל הפרה של הסכם הפסקת האש ויפעל מול כל ניסיון של ארגוני הטרור ברצועת עזה להוציא לפועל מתווי טרור נגד כוחות צה"ל ומדינת ישראל.

"כוחות צה"ל בפיקוד הדרום פרוסים במרחב בהתאם להסכם וימשיכו לפעול להסרת כל איום מיידי" נמסר מצה"ל.

ברקע המשך המתיחות הביטחונית ומשלוחים אוויריים מארה"ב לישראל, מחלקת המדינה האמריקנית מפרסמת אזהרת מסע ומעדכת את שהות נציגיה הרשמיים בישראל.

על פי המסמך הרשמי שהופץ, מדובר בצעד של "אישור עזיבה", המאפשר לעובדי ממשל שאינם מוגדרים כאנשי חירום ולבני משפחותיהם לעזוב את שטח ישראל באופן מיידי בשל המצב בשטח. הדיווחים הופכים למדאיגים עוד יותר נוכח חשיפת ה'ניו יורק טיימס', לפיה שגריר ארצות הברית בישראל, מייק האקבי, שלח מייל בהול לעובדי השגרירות שבו כתב כי "מי שרוצה לעזוב, שיעשה זאת היום". עוד צוין שהאקבי הבהיר לעובדיו: "תנסו למצוא מושב בכל טיסה. העדיפות הראשונה שלכם היא לצאת מהמדינה".

בהודעה הרשמית של מחלקת המדינה נכתב כי מדובר ב-"עדכון אזהרת מסע: אישור עזיבה של כוח אדם לא-חיוני של ממשלת ארה"ב ובני משפחותיהם מהמשלחת האמריקנית בישראל". עוד הובהר במסמך כי העדכון נועד לשקף את המציאות המשתנה: "עודכן כדי לשקף את אישור העזיבה של עובדי ממשלת ארה"ב שאינם במצבי חירום ובני משפחותיהם לעזוב את ישראל" בשל סיכוני בטיחות.

מעבר לאישור העזיבה הגורף, השגרירות האמריקנית נוקטת בצעדים מעשיים להגבלת תנועת אנשיה בתוך הארץ, צעד שמרמז על חשש מאירועים נקודתיים באזורי חיכוך רגישים. במסמך הובהר כי "בתגובה לאירועים ביטחוניים וללא הודעה מוקדמת, שגרירות ארה"ב עשויה להגביל עוד יותר או לאסור על עובדי ממשלת ארה"ב ובני משפחותיהם לנסוע לאזורים מסוימים בישראל, לעיר העתיקה בירושלים וליהודה ושומרון".

בסיום ההודעה, מופנית קריאה עקיפה אך ברורה גם לאזרחים פרטיים המעוניינים לצאת, כל עוד טיסות מסחריות זמינות.

שבת זכור, השבת שלפני חג הפורים, נושאת אופי מיוחד במעגל השנה. בשבת זו קוראים בתורה את הציווי “זכור את אשר עשה לך עמלק”, ומדגישים את מצוות הזכירה והמחיה.

לקראת השבת המיוחדת נפוץ המנהג בתפוצות ישראל לכבד את השבת המיוחדת בקוגל מיוחד הנקרא "קוגל עמלק" שהוא עשוי מארבעה מינים שראשי התיבות שלהם "עמלק" לקיים מחיית עמלק בהידור, כאשר כל אות מיוצגת באמצעות סוג קוגל אחר בשפת היידיש: עפּל – תפוח עץ, מעל – קמח, לאָקשן – אטריות וקאַרטאָפֿל – תפוח אדמה. ארבעה סוגי קוגל: קוגל תפוחים, קוגל קמח, קוגל אטריות וקוגל תפוחי אדמה.

לגבי המקור של המנהג הקדום והקדוש נחלקו הדעות מתי התחיל אשר יסודתו כמובן בהררי קודש. כמו כן יש מחלוקת בין החנויות באופן עשיית הקוגל, האם מכינים ארבעה קוגלים נפרדים או שעושים בקוגל אחד ארבעה שכבות עם כל המרכיבים.

בבואנו לחנות שאבעס מרקט בירושלים שם נוהגים להכין את הקוגלים בנפרד, בשיחה עם הבעלים הרב שמואל וייס סיפר לנו שהמקור הוא מבורו פארק שבארה"ב שם לפני 3 שנים אחד מבעלי המעדניות (שמו שמור במערכת) קיבל את ההארה לזכות את הדור בקוגל המיוחד.

משם המשכנו אל מעדניית "נהדר" שבהר חוצבים, שם קידמו את פנינו הררי תבניות "קוגל עמלק" עסיסיים, כאשר אצלם נהגו לעשות את כל המרכיבים בקוגל אחד העשוי מארבעה שכבות. בשיחה עם מנהל המקום הרב מוטי קניג הסביר לנו שלמרות שטעם המנהג גנוז וטמיר מנהג ישראל תורה.

מאידך אחד המבינים טען בכל תוקף שמקור המנהג הוא בדחן ידוע שהיה אצל האדמו"ר ר' יואליש מסאטמאר זי"ע, שאמר את זה בטיש פורים כבדיחה ומשם הפך העניין

כך או כך ארבעה טעמים תרתי משמע למנהג המיוחד, וכל אחד ינהג בהכנת הקוגל כפי הוראת רבותיו ויהי רצון שנזכה למחות את קליפת המן – עמלק בשלמות.

דמותו של הרב יצחק אייזנבך זצ"ל חקוקה בזיכרון הירושלמי כנצר למשפחה שורשית ומפוארת, אך בילדותו היה "איצל'ה" ילד תוסס, מלא חיות ועליצות, שהפך את סמטאותיה הצרות של ירושלים ומגרשי הגרוטאות שלה לממלכת המשחקים והתעלולים הפרטית שלו.

היה זה בצהרי יום שבת קודש. השמש הירושלמית החלה לנטות לעבר המערב ואיצל'ה הקטן עשה את דרכו לעבר שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי. רגליו הקלות נשאו אותו דרך שער יפו, אל תוך נבכי העיר העתיקה, בואכה הרובע המאוכלס בערבים. הוא פסע בסמטאות המפותלות, בין אבנים שחוקות לחנויות ובתי קפה שוקקים אדם, כשלפתע קפא על עומדו.

בצד הדרך, מונחת על העפר הכהה, נצצה מטבע זהב בוהקת.

לבו של הילד החסיר פעימה. ערכה של המטבע היה עצום; בימים ההם, פיסה כזו של זהב יכלה לכלכל משפחה ברוכת ילדים ודלת אמצעים, כמשפחתו של איצל'ה, במשך שבועיים ימים של רווחה. דלותו של הבית זעקה מכל פינה, והאפשרות הגלומה במציאה הזו – להביא מזור למצוקת הכלכלה של הוריו – הרעידה את נימי נפשו.

אלא שבאותו רגע של ניסיון, נזכר איצל'ה: הן היום שבת קודש, והמטבע היא 'מוקצה' שאסור בטלטול. בתושייה של ילד נחוש, החליט להניח את כף רגלו על המטבע כדי להסתירה מעין עובר ושב, ולעמוד כך, כצוק איתן, עד צאת השבת. עבור כל ילד אחר זו הייתה משימה בלתי אפשרית, אך איצל'ה, בלהט של קדושה, לא ראה בכך שום קושי.

כך ניצב לו הילד, דומם כפסל, בלב הרחוב הערבי הסואן במשך למעלה משעה. המתח באוויר היה מוחשי. לפתע, ניגש אליו נער ערבי מקומי, עיניו בוחנות בחשדנות. "מדוע אתה עומד כאן ללא תזוזה?" שאל בתמיהה. איצל'ה ניסה תחילה לשתוק, אך כשהנער המשיך לחקור, ענה בתמימות ילדותית טהורה: "יש משהו יקר מתחת לרגלי, אך בגלל קדושת השבת אסור לי להרימו. אני שומר עליו ומחכה לצאת השבת כדי שאוכל…"

הוא לא הספיק לסיים את המשפט. בבת אחת הדף אותו הנער הערבי בעוצמה והפילו ארצה. עוד לפני שאיצל'ה המום הספיק להתאושש, גחן הנער, חטף את הזהב הנוצץ ונמלט אל מעבר לגדרות, נעלם בנבכי הסמטאות.

כואב ומדוכדך, הבין איצל'ה שאין טעם לרדוף אחריו בסמטאות העיר העתיקה בשעה כה מאוחרת ומסוכנת. הוא גרר את רגליו לעבר בית המדרש של הרבי מטשרנוביל, הרה"ק רבי נחום טברסקי זצוק"ל, שם נהג אביו לסעוד סעודה שלישית. בדרך כלל, היה איצל'ה הרוח החיה במקום – מסדר כסאות, עורך שולחנות ומגיש לסועדים בזריזות, אך הפעם נשברה רוחו. הוא הצטנף בקרן זווית, שקוע בעצבונו.

עיניו הטהורות של הרבי מטשרנוביל, שחיבב את הילד בכל לבו, הבחינו מיד בשינוי. הספסלים עמדו בערבוביה, ואיצל'ה "נעלם". כשמצא אותו הרבי בפינתו החשוכה, ניגש אליו ברכות ושאל: "מה קרה היום, בני? פניך כבויות, וכולנו זקוקים לך לעריכת השולחן". בלב שבור סיפר הילד לרבי את כל קורותיו ואת שברון הלב על הזדמנות הפז שהוחמצה בגלל רגע של תמימות. הרבי הקשיב בריכוז עמוק, נטל את ידו של הילד ואמר: "בוא איתי לשולחן עכשיו, ובמוצאי שבת, בוא לביתי".

עם צאת השבת, בחדרו הסמוך לבית המדרש, פתח הרבי את מגירת שולחנו. לעיניו המשתאות של איצל'ה הוציא הרבי מטבע זהב זהה לחלוטין לזו שאבדה בסמטה. "המטבע הזו שלך היא," אמר הרבי בקול מרטט, "אבל יש לי תנאי אחד: אני מבקש שתיתן לי תמורתה את שכר המצווה שקיימת היום!".

איצל'ה נדהם. "הרבי רוצה את המצווה שלי תמורת זהב?". "כן," השיב הרבי ברצינות תהומית. "היום קידשת שם שמים בפרהסיה. עמדת בניסיון, נמנעת מלהרים מוקצה מתוך אהבת השבת. שלמות כזו של מצוה מילד קטן היא נדירה. אני רוצה את שכר המצוה הזו".

הילד הביט במטבע הזהב, חישב בראשו את כל המחסור שיוכל למלא בבית הוריו, ואז נשא את עיניו בגאווה יהודית עתיקה ואמר: "רבי, אם שכר המצווה שלי גדול כל כך עד שצדיק כמוכם מבקש לקנותו – הרי שהמצווה הזו אינה עומדת למכירה בשום הון שבעולם!".

באותו רגע, גחן הרבי לעברו ונשק לו על מצחו בהתרגשות: "כמה מרגש לראות מעלת עשיית מצווה בטוהר לב ובשלמות כזו". במשך שנים רבות נהג ר' יצחק לספר לצאצאיו את הסיפור הזה, כשהוא מדגיש שהלקח מהרבי מטשרנוביל לימד אותו יותר מכל ספר: מהו ערכו האמיתי של קיום מצווה בטוהר הכוונה ובשלמות לפני הקב"ה.

סוד הניחוח: עשיית הרצון ללא נגיעה

העומק שבמעשה זה מתבאר היטב לאור פרשת השבוע. נאמר בתורה: "רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לה' הוּא" (שמות כ"ט, י"ח). רש"י הקדוש, בדבריו המאירים, חושף בפנינו רובד מפתיע: "ריח ניחוח – נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני".

במבט שטחי, היינו חושבים כי הניחוח העולה מן הקרבנות הוא שמפיק את רצון ה'. אך רש"י, על פי הגמרא בזבחים (מה:), מגלה כי עיקר ה"נחת רוח" אינו הריח הפיזי, אלא עצם העובדה שבני האדם ביטלו את רצונם בפני רצונו של בורא עולם.

נשאלת השאלה: הרי בכל מצווה יש עשיית רצון ה', מדוע דווקא בקרבנות נאמר "ריח ניחוח"? התשובה טמונה בשלמות המעשה. בקרבנות, האדם מקריב את כל הווייתו וממונו לה'; אין לו בזה שום נגיעה אישית, שום טעם של אכילה או רווח עצמי – הכל קודש לה'. זהו רצון ה' בביטויו המושלם ביותר, וכשיהודי פועל כך, המעשה הופך ל"ריח ניחוח".

מכאן אנו למדים לדורות: גם בזמננו, כשבית המקדש חרב ואין קרבנות, כל מצווה שאדם עושה בשלמות, ללא פניות אישיות אלא רק משום ש"כך ציווה הבורא", הופכת לקרבן של ממש. כפי שהביא ב'ילקוט לקח טוב' בשם ספר 'זיכרון מאיר' להגר"מ רובמן זצ"ל, עשיית מצווה בשלמות היא ה"ריח ניחוח" המודרני לפני הקב"ה.

יהי רצון שנזכה כולנו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם, אמן.

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל

דו"ח האוכלוסייה של מועצת יש"ע לינואר 2026 חושף כי המגזר החרדי הפך לקטר הצמיחה המשמעותי ביותר ביהודה ושומרון, עם נתוני זינוק חסרי תקדים ביישובים חרדיים מובהקים.

בעוד האוכלוסייה הישראלית באזור מונה כעת 540,327 תושבים בכ-150 יישובים, הרי שהערים החרדיות מודיעין עילית וביתר עילית ניצבות בראש הרשימה ומהוות, יחד עם מעלה אדומים ואריאל, כ-42.6% מכלל התושבים.

המועצה המקומית שרשמה את הצמיחה הגדולה ביותר היא עמנואל החרדית עם זינוק של כ-10.2 אחוזים, וגם היישוב נחליאל, שקלט קהילה חרדית גדולה, קוטף את המקום הראשון בצמיחה ביישובים הקהילתיים עם 24.6%. בנוסף, היישוב תל ציון מבוסס כיישוב הגדול ביותר שאינו עיר או מועצה מקומית עם 7,442 תושבים.

הנתונים מצביעים על כך שבמהלך שנת 2025 חל גידול של 10,623 תושבים באזור, כאשר קצב הגידול ביהודה ושומרון עומד על כ-2.01 אחוז – כמעט כפול מקצב הגידול הארצי שלפי הלמ"ס עומד על 1.1% בלבד.

יו"ר מועצת יש"ע, ישראל גנץ, מסר כי: "יהודה ושומרון ממשיכה לצמוח ולהתפתח בצעדי ענק, בבנייה, בתשתיות ובאוכלוסייה איכותית שגדלה בהתמדה. על פי התחזיות שלנו, בשנה הבאה נראה גידול משמעותי אף יותר, וזאת בעקבות תנופת בנייה נרחבת המתרחשת כעת ברחבי יהודה ושומרון. דווקא בימים אלו, אחרי מלחמה ארוכה ומול אלו המבקשים להשמידנו, הגידול בלב הארץ האסטרטגי הזה מעיד על ניצחונו של עם ישראל.

זהו מסר חד לאויבינו שאנחנו כאן כדי להישאר ולבסס את אחיזתנו בנחלת אבותינו. אולם, הניצחון הזה אינו יכול להישאר רק כנתון דמוגרפי, הוא חייב לקבל ביטוי גם בזכויות האזרח הבסיסיות של התושבים בשטח. אנחנו מתקרבים ל-600 אלף תושבים שעדיין אינם זכאים לשוויון זכויות ככלל אזרחי מדינת ישראל. זוהי עת להעניק לתושבי יהודה ושומרון את הזכויות המגיעות להם, להחיל ריבונות מלאה בכל המרחב ולחזק בכך את ביטחונה של מדינת ישראל כולה".

בפתח פרשת "תצווה", מצווה הקדוש ברוך הוא את משה רבנו: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ…". המפרשים, ובראשם תלמידי הבעל שם טוב, מדקדקים בלשון: אם בני ישראל צריכים לתת למשה שמן, היה ראוי לומר "ויביאו אליך". מה פשר הלשון "ויקחו אליך"? ממי הם לוקחים ואל מי הם מביאים?

התשובה טומנת בחובה יסוד עצום בהנהגת העולם: השפע יורד לפי הביקוש. הקדוש ברוך הוא מלמד את משה שכאשר עם ישראל נזקק לחוכמתו, לעצתו או לברכתו של המנהיג, הם למעשה "מושכים" ולוקחים שפע מהמקור העליון. השפע הזה לא יורד ישירות לחלל הריק, אלא הוא נשפע אל משה ("אליך") – כדי שממנו הוא יזרום חזרה אליהם.

חז"ל מספרים על רבי חנינא בן דוסא ש"כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני". השל"ה הקדוש מסביר כי המילה "בשביל" אינה רק סיבה, אלא תיאור טכני: רבי חנינא נעשה כעין שביל או צינור, שדרכו עובר כל השפע לעולם.

החכם האמיתי, הצדיק ירא השם, אינו מבקש דבר לעצמו. הוא הופך את עצמו לביטול גמור, כצינור שמעביר שמן. גם כשהזרימה בצינור נפסקת, נותר בו תמיד מעט שמן המקנח את דפנותיו – וזהו ה"קו חרובים" המועט שמספיק לצדיק מערב שבת לערב שבת. כל מהותו היא להיות כלי שרת עבור הכלל.

מכאן עולה יסוד נוקב לכל אחד מאיתנו: הרווח שלנו תלוי בביטול שלנו. ככל שאדם דבק ברבו, שואל, דורש ומאמין בכוחם של חכמי ישראל, הוא "פותח את הברז" של השפע. אדם שסומך רק על חכמתו שלו ומתנשא מעל דעת תורה, סוגר במו ידיו את דלתות השפע. הוא המפסיד העיקרי, שכן הוא מנתק את עצמו מהצינור המקשר בינו לבין האור האלוקי.

השמן, כידוע, הוא סמל לחוכמה. כפי שאמרו חז"ל: "הרואה שמן זית בחלום – יצפה למאור החוכמה". בפרשת תצווה אנו למדים שחוכמה זו אינה נחלה פרטית, אלא אוצר שניתן למשה רבנו בזכות ובשביל עם ישראל. כמה שהאדם מתבטל לתלמיד החכם, הרי הוא יזכה לשפע גדול יותר מהבורא יתברך.

יהי רצון שנזכה להיות דבוקים במאור התורה ובחכמיה, ונזכה לשפע של שמן זית זך – שפע של חוכמה, יראת שמיים ובינה יתרה שתזרום לתוך עולמנו הפרטי ולעולם כולו.

מחפשים דרך מקורית להפוך את סעודת השבת לחוויה משפחתית מגבשת? אחרי הדגים והסלטים, רגע לפני המנה העיקרית, זה הזמן להפעיל את הילדים (וההורים) עם חידון מרתק שעובר בין כל אותיות ה-א' ב' ומסכם את אירועי הפרשה.

החידון מותאם לכל הגילאים, מהקטנטנים שיזהו את המכה הראשונה ועד למבוגרים שיוכלו לדייק בלשון המקרא. זו ההזדמנות שלכם להכניס את אווירת השבת והפרשה הביתה, לעורר סקרנות ולגרום לכולם להשתתף בשיח תורני מהנה וקליל.

רוצים את החידון שיהיה לכם לשולחן השבת? לחצו על הכפתור להורדה והדפיסו את הקובץ.

סערה לילית ודרמה בכניסה לעיר לוד: דוד גליקמן, בחור ישיבה מישיבת וולפסון, נעצר הלילה בעוון לימוד תורה, במהלך בדיקה שגרתית של משטרת ישראל.

האירוע, שהחל כבדיקה אקראית בכביש 40, הפך במהירות למוקד של מתיחות לאחר שהמשטרה העבירה את הבחור לידי המשטרה הצבאית, ומשם הועבר לתל השומר. בעקבות המעצר, הגיעו עשרות מפגינים לאזור וחסמו את ציר התנועה המרכזי בכניסה לעיר.

ראש עיריית לוד, שנחרד מהאפשרות של התלקחות מול תחנת המשטרה, מיהר להוציא הודעה חריגה בעיצומו של הלילה: "שוחחתי עם מפקד התחנה ואין אף עצור בלוד. מדובר בבחור שנעצר בכביש 40 והועבר למשטרה צבאית ולא הגיע כלל לתחנת המשטרה בעיר. אני קורא לכל הציבור לא להגיע לתחנת המשטרה, זה מסוכן ועלול להתפתח בצורה לא טובה". המעצר מעלה ל-15 את מספר העריקים החרדים שצפויים לשהות השבת מאחורי סורג ובריח בכלא הצבאי.

בארגון "עזרם ומגינם", המלווה את בחורי הישיבות במצבים אלו, הגיבו למעצר ומסרו כי: "החתן דוד גליקמן נעצר ע"י משטרת ישראל והוסגר למשטרה הצבאית הבחור מלווה משפטית ע"י המחלקה המשפטית של הארגון ויקבל יעוץ משפטי לפני עמידתו לדין".

למרות הזעם ברחוב, ראש הישיבה הגר"ד וולפסון ביקש מתלמידיו שלא לצאת להפגנות, ובמקום זאת תיערך הבוקר בשעה תשע עצרת תפילה וזעקה. במקביל, בעדה החרדית כבר נערכים למחאות ענק ביום ראשון מול לשכות הגיוס.

בשורה משמעותית לשוק הדיור המקומי ולמצוקת הקרקעות במרכז הארץ: הערב (חמישי) נחתם ההסכם הרביעי לפינוי בסיסי צה"ל ממרכז הארץ, המכונה "הסכם שוה"ם 4". המהלך, שגובש בין משרד הביטחון, משרד האוצר ורשות מקרקעי ישראל, יאפשר פינוי של 11 בסיסים, כמה מהם הידועים והמוכרים ביותר בישראל, לטובת הקמה של כמעט 19 אלף יח"ד – רובן באזורי הביקוש. על פי התוכנית המפורטת, הבסיסים המפונים חולשים על שטח עצום של כ-2,300 דונמים, עליהם ניתן יהיה להקים 18,914 יחידות דיור, כמיליון מ"ר שטחי תעסוקה ומסחר וכ-1,000 חדרי מלון.

כפי שפורסם באתר "גלובס", המודל הכלכלי העומד מאחורי המהלך מבוסס על שיווק והעתקת מחנות (שוה"ם), מה שמאפשר להעביר בסיסים מלב אזורי הביקוש לאזורים מרוחקים יותר. עד היום נחתמו ויושמו שלושה הסכמים קודמים בסדרה, שכל אחד מהם נאמד במיליארדי שקלים. כך למשל, הסכם שוה"ם 3 – שמטרתו לפנות קרקעות בסיסים עבור הקמת 60 אלף יח"ד – הוערך בעלות של 14 מיליארד שקלים. את מרבית הכסף לטובת המהלכים הללו מקבלת המדינה משיווק הקרקעות המתפנות ליזמים, לרוב במסגרת מכרזי רמ"י.

אחת השאלות המסקרנות ביותר סביב המהלך נוגעת לעתידו של מחנה הקריה בתל אביב. למרות שהמחנה אמור להתפנות עד שנת 2030 לפי חוק ההסדרים האחרון, הוא לא נכלל רשמית במסגרת הסכם שוה"ם 4 הנוכחי. עם זאת, במסגרת ההסכם סוכם כי משרד הביטחון וצה"ל יקימו מנהלת משותפת "שתקדם תהליך לבחינת היתכנות להעתקת מחנה הקריה מתל אביב". המשמעות היא שבעוד שאלפי דירות כבר בדרך לשלב התכנון והביצוע ב-11 בסיסים שונים, פינוי סמל הביטחון בלב תל אביב נכנס כעת לבחינה מקצועית ממוקדת.